חקלאות

חשד: מתנחלים רעולי פנים תקפו רועה צאן פלסטיני ליד המאחז מצפה יאיר, המשטרה סגרה את התיק

עומר חושייה. צילום: מוסא אבו השהש, 24.7.13בשעות אחר הצהריים של יום ראשון, ה- 14.7.13, רעה עומר חושיה, בן 28, תושב ח'ירבת אל-מרכז שבדרום הר חברון, את עדר הכבשים שלו בקרקע השייכת למשפחתו, שבמרחק של כקילומטר ממערב לה הוקם המאחז מצפה יאיר.

חושיה מסר לבצלם כי בעת שעשה את דרכו בחזרה לביתו, ביחד עם הצאן, הוא הופתע ממכה חזקה מאחור שגרמה לו ליפול לארץ. תחקירן בצלם מוסא אבו השהש פגש אותו למחרת האירוע בבית החולים הממשלתי "עאליה" בחברון. כך תיאר חושייה את שאירע:

בסביבות השעה 18:30 בערב, הלכתי מאחורי הכבשים ולא שמתי לב לשום דבר מיוחד. פתאום נדחפתי מאחור ונפלתי לארץ. כשניסיתי לקום ראיתי שלושה אנשים רעולי פנים. יכולתי לראות שלאחד מהם היו פאות. אחד מהם דרך לי על הגב. הוא תפס אותי בכוח ולא נתן לי לקום ואז התחיל לתת לי אגרופים בראש ובפנים. איש אחר הרים אבן מהקרקע והכה אותי איתה כמה פעמים בחלק האחורי של הראש. ניסיתי להתנגד ולהגן עם הידיים על הראש שלי, אבל הם היו יותר חזקים ממני. האדם השלישי לא התערב, הוא עמד לידנו והסתכל מסביב כדי להשגיח שאף אחד לא רואה מה שקורה.

חושייה סיפר עוד בעדותו כי כעבור כמה רגעים הבחינו שני רעולי הפנים בשלושה חיילים מתקרבים, ואז הניחו לו וברחו לכיוון מאחז מצפה יאיר הסמוך. לדבריו, למרות שהחיילים היו במרחק של כחמישים מטרים לכל היותר מהתוקפים, הם לא ניסו לרדוף אחריהם או לעכב אותם.

חושייה סיפר כי כתוצאה מהמכות דימם מראשו ומפניו. לדבריו, החיילים ניגשו אליו, אך לא הגישו לו עזרה ראשונה. בעדותו סיפר:

החיילים עמדו לידי. אחד מהם דיבר עם מישהו במכשיר קשר. הבנתי שהם חיכו שיגיע חובש לטפל בי. בינתיים אבא שלי התקשר לטלפון הנייד שלי. סיפרתי לו שמתנחלים תקפו אותי. הוא אמר שהוא התקשר אלי בגלל שהכבשים חזרו לכפר בלעדיי והוא חשש שקרה לי משהו.

בסביבות השעה 19:30 הגיעו הוריו של חושייה למקום האירוע. לדברי חושייה אביו גער בחיילים על שלא הגישו לבנו עזרה ראשונה ואלה הסבירו לו שהם ממתינים להגעתו של חובש וביקשו ממנו לחכות בסבלנות. הוריו של חושייה החליטו שלא להמתין עוד. הם סייעו לבנם ללכת ברגל לכפרם, מרחק של כקילומטר. כשהגיעו אל הכפר, לקח אחד התושבים את חושייה ואביו ברכבו עד לכביש הסלול הקרוב ביותר לכפר, שם כבר המתין אמבולנס שהוזעק על-ידי המשפחה.

האמבולנס פינה את חושייה לבית החולים הממשלתי "עאליה" בחברון, שם הוא איבד את ההכרה, נערכו לו בדיקות והפצע בראשו נתפר בחמישה תפרים. בנוסף, אובחן כי הוא סובל מחבורות ושריטות בפניו.

שלושה ימים לאחר האירוע הגיש חושייה תלונה על התקיפה במשטרה בקריית ארבע. בצלם פנה למשטרה על מנת לברר את מצב הטיפול בתלונה. מתשובת המשטרה עולה כי תיק החקירה נסגר בעילת עבריין לא נודע שבועיים לאחר הגשת התלונה. סגירתו המהירה של התיק מעלה את החשד כי לא נעשו בו כל פעולות החקירה הנדרשות על מנת לאתר את התוקפים. בצלם פנה שוב למשטרה בבקשה לפתוח את התיק מחדש בכדי למצות את כל פעולות החקירה האפשריות, כמו איתור ותשאול של החיילים שהיו עדים לאירוע התקיפה החמור, בדיקת מצלמות האבטחה באזור הרלוונטי ובדיקת טענתו של חושייה כי התוקפים ברחו למאחז מצפה יאיר. כמו כן דרש בצלם כי אם יוחלט שלא לפתוח מחדש בחקירה, חומרי החקירה יועברו אליו על מנת שיוכל לשקול הגשת ערר על ההחלטה.

בנוסף, פנה בצלם למפקד חטיבת חברון בדרישה לאתר את החיילים שהיו עדים לאירוע כדי שימסרו את עדותם במשטרה. כמו כן דרש בצלם להבהיר לחיילים את חובתם החוקית לדווח למשטרה באופן מיידי על כל תקיפה של פלסטינים בידי מתנחלים, לפעול על מנת לתפוס את התוקפים, לעכב אותם עד להגעת המשטרה ולהגיע בעצמם למשטרה כדי למסור את עדותם על האירוע.

פריטים מומלצים

תושבים בח'ירבת אל-מרכז שבמסאפר יטא. צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס, 30.1.13

דרום הר חברון

קהילות במסאפר יטא שישראל רוצה לגרשן

בתחילת שנות השמונים הכריז צה"ל על שטח של כ-30 אלף דונם באזור דרום הר חברון, המכונה מסאפר יטא, "שטח אש 918". בעת ההכרזה, גרו כבר בשטח מזה שנים ארוכות עשרות משפחות בכ-12 כפרים קטנים. המשפחות חיו במערות טבעיות או חצובות, חלקן באופן קבוע וחלקן באופן עונתי. משפחות אלה גרו במסאפר יטא עוד לפני שישראל כבשה את הגדה המערבית, והתפרנסו מחקלאות ומרעיית צאן.בשנים שלאחר ההכרזה התושבים המשיכו לגור בבתיהם כמעט באין מפריע. הצבא אמנם הגיע עמם להסדרים שונים שלכאורה הגבילו את גישתם לאדמותיהם, אך הסכמים אלה כמעט ולא מומשו והתושבים המשיכו לגור במקום, לעבד את אדמותיהם ולרעות את צאנם במשך כל ימות השנה, כמעט ללא הפרעה.באוקטובר ובנובמבר 1999 גירש הצבא את כ-700 תושביהם של 12 הכפרים באזור זה. העילה הרשמית לגירוש הייתה הטענה הקלושה של "מגורים בלתי חוקיים בשטח אש" – תוך התעלמות מהעובדה שתושבים אלה גרו בשטח במשך שנים ארוכות, לפני הכיבוש ולאחריו, בידיעתם המלאה של כל הגורמים הרשמיים.בעקבות הגירוש עתרו לבג"ץ כמאתיים משפחות מתושבי הכפרים, באמצעות האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר. במארס 2000 הוציא בג"ץ צו ביניים שהורה למדינה להתיר לתושבי הכפרים לחזור לבתיהם ולרעות בשדותיהם עד להכרעה בעתירה. בעידוד בית המשפט, התקיים הליך בוררות בראשותו של ראש המנהל האזרחי לשעבר, תא"ל (מיל.) דב צדקה. במסגרת ההליך הציעה המדינה לתושבים לעבור לאזור אחר – קטן בהרבה – דרומית לעיר יטא, אולם התושבים דחו את ההצעה ובתחילת 2005 הסתיים ההליך.במשך שנים נותרו העתירות תלויות ועומדות ורק ב-19.7.12, לאחר שביקשה דחיה שוב ושוב, הגישה המדינה את עמדתה המעודכנת לבג"ץ. בהודעה הבהירה המדינה כי היא מתכוונת להרוס שמונה מתוך 12 הכפרים שבשטח האש, בהם גרו אז למעלה מאלף בני אדם (ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת אל-מרכז, ח'ירבת אל-חלאווה, ח'. ח'לת א-דבע, ח'ירבת אל-פח'ית, ח'ירבת א-תבאן, ח'ירבת אל-מג'אז, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא ואל-פוקא). המדינה הודיעה שהיא מוכנה לאפשר לתושבים להמשיך לעבד את אדמותיהם שיוותרו בתחום שטח האש בסופי שבוע, בחגים יהודיים ובשני פרקי זמן של חודש כל אחד במהלך השנה. בעקבות הודעה זו מחק בית המשפט את העתירות, אך אפשר לעותרים להגיש עתירות חדשות שיתייחסו גם להודעה זו.עתירות חדשות אכן הוגשו בינואר 2013 על ידי האגודה לזכויות האזרח ועו"ד שלמה לקר, וגם בעקבותיהן הוציא בג"ץ צו ביניים שאסר על המדינה לגרש את התושבים. הדיון האחרון בעתירות אלה התקיים בבית המשפט העליון ב-10.8.20, במהלכו חזרה המדינה על טענותיה במשך השנים, לפיהן העותרים לא היו תושבי קבע בשטח בעת שהוא הוכרז "שטח אש" ולכן אין להם זכות להמשיך ולגור בבתיהם. כן טענה המדינה שהתושבים מנצלים את צו הביניים – אנשים נוספים שאינם כלולים בצו עוברים לגור באזור והתושבים בונים ללא היתרים. שוב הציעה המדינה "להתפשר" עם התושבים והסכימה לאפשר להם לשהות בבתיהם חודשיים בשנה בתיאום מראש, או בסופי שבוע וחגים כאשר הצבא אינו מתאמן שם – אך העותרים דחו זאת.צו הביניים שנותר בתוקף במהלך כל השנים האלה אסר אמנם על המדינה לגרש את התושבים אך בשל ההליכים הממושכים נגזרו עליהם חיים בהקפאה במשך למעלה מעשרים שנה. התושבים המשיכו אמנם לחיות בבתיהם ולעבד את אדמתם, אך האיום בהריסה, פינוי ונישול המשיך לרחף על ראשיהם כל העת. במקביל, נאסרו עליהם כל פיתוח או בנייה חדשה. בהעדר ברירה, בנו התושבים ללא היתר מבנים חדשים למגורים ואת התשתיות שנדרשו להם – כולל תשתיות של מים וחשמל. המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה למבנים ותשתיות אלה, וכיום עומדים ותלויים צווים אלה נגד מבנים שבנו תושבי הקהילה.בחלק מהמקרים הרס המנהל האזרחי את המבנים והחרים את התשתיות. מאז שנת 2006 תיעד בצלם הריסה של 66 מבני מגורים בקהילות אלה, שבהם גרו 355 בני אדם, בהן 175 קטינים. בנוסף תיעד בצלם מתחילת 2012 הריסה של 32 מבנים שלא למגורים בקהילות אלה. בתחילת מאי 2022 דחה בית המשפט העליון את העתירות, לאחר שקיבל אחת לאחת את טענות המדינה. ההחלטה, המבוססת על פרשנות משפטית מופרכת ועל עובדות סלקטיביות, מבהירה שאין פשע ששופטי העליון לא ימצאו דרך להכשירו. השופטים קבעו כי יש לדחות את העתירות על הסף – שכן הן הוגשו שנים רבות לאחר ההכרזה על שטח האש ובשל "היעדר ניקיון כפיים מוחלט" של העותרים, שבנו בתים ללא היתרים במהלך השנים. השופטים קבעו כי גם לגופו של עניין יש לדחות את העתירה. לדעתם, בסמכותו של המפקד הצבאי להכריז על שטחים סגורים בשטח הכבוש, סמכות הגוברת על הוראות המשפט הבינלאומי. לבסוף, קבע בית המשפט שהעותרים לא היו "תושבי קבע" בשטח טרם הכרזתו "שטח אש" ודחה את העתירה. בכך אפשרו השופטים את גירושם המיידי של התושבים ואת הרס הקהילות.המדינה נתלית בטיעונים פורמליים של "שטח אש" או של "אכיפת חוקי תכנון ובנייה" כדי להצדיק את מדיניותה במסאפר יטא. ואולם אלה טיעוני סרק, שנועדו רק להסתיר את שאיפותיה להשתלט על הקרקע לצרכיה שלה ולהשתמש בה לצרכי האוכלוסייה היהודית בלבד.

20 אוגוסט 2012

חקלאות

חרב הגירוש

הדו"ח מתריע מפני מאמציה המתמשכים של ישראל לגרש כאלף פלסטינים, תושבי המערות בדרום הר חברון באמצעות התשה שיטתית שלהם ומתאר את ההתנכלויות החוזרות ונשנות של מתנחלים לתושבים.

1 יולי 2005

בית ששרפו מתנחלים בקהילת חי'רבת א-ספאיי א-תחתא בדרום הר חברון

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

בדרום הר חברון מנצלת ישראל את המלחמה בעזה כדי לגרש את התושבים הפלסטינים

מאז החלה המלחמה בעזה הגבירה ישראל משמעותית את מאמציה לגרש מבתיהם ומאדמותיהם את תושבי קהילות הרועים הפלסטיניות שבדרום הר חברון, ובכלל זה את אלה גרים ב"שטח אש 918". כחלק ממאמצים אלה, התושבים נתונים לאלימות יומיומית, חריגה בקיצוניותה, של מתנחלים – הפועלים בגיבוי המדינה ובחסות הצבא והמשטרה. פעולות אלה נעשות באופן כמעט רציף, ביום ובלילה, כשמתנחלים חמושים נכנסים לבתי התושבים ותוקפים אותם, הופכים את חפציהם ולוקחים מהם טלפונים סלולריים כדי למנוע תיעוד של פעולותיהם. מתנחלים גם משחיתים מערכות חשמל סולאריות ומכלי מים, מציתים מבנים וגונבים צאן. בכמה מקרים, כמו בח'ירבת סוסיא, איימו מתנחלים על התושבים שיהרגו אותם אם לא יתפנו משם בתוך זמן קצר. מזה שנים ארוכות שישראל שואפת להשתלט על אזור זה ולגרש ממנו את תושביו הפלסטינים, באמצעות הפיכת חייהם לבלתי נסבלים במידה כזו עד שיעזבו את בתיהם ואת אדמותיהם, לכאורה מרצונם. אסטרטגיה זו מיושמת בשני מישורים: האחד רשמי – הכולל הטלת הגבלות קיצוניות על כל בנייה ופיתוח, כולל חיבור לתשתיות; השני בלתי רשמי – הכולל מעשי אלימות שיטתיים של מתנחלים כלפי הפלסטינים, בהם גירוש רועים פלסטינים, מניעת גישה למקורות המים וצמצום שטחי המרעה שלהם. במאי 2022 פסק בית המשפט העליון כי יש לישראל סמכות להכריז על חלק ניכר מאזור דרום הר חברון כעל "שטח אש" ולגרש מתוכו כאלף תושבים פלסטינים הגרים שם מזה דורות, הרבה לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל ב-1967. פסק הדין ניתן 22 שנים לאחר שהוגשה העתירה הראשונה בנושא, שנים שבמהלכן הקפיאה ישראל את חייהם של התושבים ומנעה מהם כל אפשרות לבנות בתים, מבני ציבור, או תשתיות מים, חשמל ודרכים. מאז ניתן פסק הדין, וביתר שאת מאז הוקמה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו בראשית 2023, החריפה ישראל את מאמצי הגירוש, הן במישור הרשמי והן במישור הבלתי רשמי. הצבא הטיל הגבלות דרקוניות על חופש התנועה של התושבים, נוסף על אלה הקיימות כבר באזור, הציב מחסומים חדשים, חסם דרכים בקוביות בטון ובערימות עפר והחרים כלי רכב של תושבי האזור או של אנשים העובדים בו. במקביל, החל הצבא לקיים באזור אימונים צבאיים כולל באש חיה, סמוך מאוד לבתי התושבים והוחמרו מאוד מעשי האלימות של מתנחלים כלפי תושבי דרום הר חברון, שנועדו לערער את הבסיס הכלכלי לקיומן של קהילות אלו. מעשים אלה נעשים בגלוי וברשות. הצבא לא רק מודע להם ובוחר שלא להתערב ולעיתים קרובות חיילים מלווים את המתנחלים ומאבטחים אותם. לא פעם הם אף משתתפים במעשי האלימות בעצמם. חלק מהמתנחלים המשתתפים באירועים אלה גויסו למילואים במהלך המלחמה והם מבצעים אותם כחלק משירותם הצבאי. המשטרה, כדרכה מאז ומתמיד, לא טורחת אפילו לחקור את האירועים ואת הפגיעה בפלסטינים ואפילו לא גובה עדויות ולא מתעדת את הנזק. במקום זאת, שוטרים מאיימים על המתלוננים הפלסטינים. עד היום המשטרה לא עצרה איש מהאחראים, למרות שלפחות חלקם מוכרים היטב לתושבי האזור ולמרות שחלק מהמעשים תועד. מציאות זו אינה חדשה אלא היא המשך ישיר של המדיניות הישראלית ארוכת השנים, הפועלת לגירוש התושבים הפלסטינים כדי שתוכל להשתלט על השטח ולהשתמש בו לצורכיה שלה. כעת, בחסות המלחמה בעזה ותוך ניצול ציני של העובדה שהעניין הציבורי נמצא ברובו כרגע שם, החליטה ישראל להגביר את מאמציה ולעת עתה נראה שהיא מצליחה: מאז ה-7.10.23 גורשו כך כבר חמש קהילות באזור דרום הר חברון: ח'ירבת א-רדים, ח'ירבת זנותה, עניזאן, עתירייה ומקתל מסלם. בחלקן נמלטו התושבים לפני שהצליחו לחלץ את כל רכושם, שנבזז ונהרס על ידי המתנחלים. קהילות אלו איבדו את מקור פרנסתן – שדות המרעה והשדות בהם היו מגדלים מזון לעדרי הצאן כמו גם בארות ובורות מים ששימשו את הקהילות, ציוד חקלאי, אוהלים, פאנלים סולריים וטלפונים סלולריים. קהילה ששית, אל-וידאדי, גורשה עוד לפני ה-7.10.23. שאר הקהילות הפלסטיניות באזור – ח'ירבת סוסיא, מראייר אל-עביד, אל-מופקרה, א-רכיז, אום אל-ח'יר, סדת א-ת'עלה, ח'ירבת א-טובא, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא, ח'ירבת ח'לת א-דבע, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת לסיפר, קוואוויס, וח'ירבת סארורה – נמצאות בסכנת גירוש דומה. לפלסטינים לא נותר מי שיגן עליהם. ניסיונות שלהם להתגונן רק נענים בעוד אלימות, במעצרים ואף בירי. בנסיבות אלה, נראה שזהו רק עניין של זמן עד שישראל תצליח להשתלט על השטח כולו. אפילו את הפעילים הישראלים והבינלאומיים, השוהים באזור כדי לסייע לפלסטינים ושבידיהם תיעוד נרחב של מעשי המתנחלים, מנסים הצבא והמשטרה לסלק מהאזור. נראה כי בשלב זה נטשה ישראל לחלוטין אפילו את העמדת הפנים כאילו היא מתיימרת להגן על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון וגמרה בדעתה לבצע את פשע המלחמה של העברתם בכפייה.

13 נובמבר 2023