ילדות חשופה: הרג ילדים ונערים פלסטינים בידי ישראל בגדה המערבית בשנת 2025
29 יוני 2026
רקע
מאז אוקטובר 2023 מנהלת ישראל מתקפה רחבת היקף על כלל מרכיבי הקיום של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית. במסגרת מתקפה זו מופרות באופן שיטתי ונרחב זכויות האדם של התושבים הפלסטינים, ובראשן הזכות הבסיסית ביותר – הזכות לחיים. אלימות קטלנית ומשולחת רסן שמפעילים כוחותיו החמושים של המשטר הישראלי, הכוללים את הצבא ומיליציות המתנחלים, הובילה לעלייה חסרת תקדים בהרג פלסטינים, ובפרט בהרג ילדים ונערים בידי כוחות ישראליים. במהלך שנתיים ושמונה חודשים, מ-7 באוקטובר 2023 ועד ל-7.6.26 הרגו כוחות ישראליים 235 ילדים ונערים פלסטינים בגדה המערבית, וחמישה נוספים נהרגו בידי מתנחלים. במהלך שנת 2025 לבדה, בה מתמקד מחקר זה, הרגו כוחות ישראליים 54 ילדים ונערים פלסטינים בגדה המערבית.
[block:attacks_on_minors_map_block node_type=standalone_content]
הקליקו על המפה או הרשימה כדי לקרוא את סיפוריהם של הילדים והנערים שנהרגו לצד עדויות של עדי ראייה ובני משפחה וממצאי התחקירים
ההיקפים חסרי התקדים של הרג ילדים ונערים פלסטינים בידי כוחות ישראליים הם תוצאה של מדיניות פתיחה באש מופקרת ומתירנית אף יותר מבעבר, המיושמת כיום בגדה המערבית. האחראים למדיניות זו אינם מנסים להסתירה ומעניקים לה גיבוי מערכתי מלא, כפי שמעידים דבריו של אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט, שהתרברב בפומבי על כך ש"אנחנו הורגים כמו שלא הרגנו מאז 1967". דבריו של בלוט, שטען כי "96% מההרוגים מעורבים בטרור", טענה שתיעוד נסיבות הריגתם ברשימת ההרוגים של בצלם חושף כשקר מוחלט, מלמדים גם על האופן השיטתי שבו פועלת המערכת הישראלית להגדיר פלסטינים שנהרגו בידי כוחות ישראלים כ"מחבלים" או "פעילי טרור", גם כאשר מדובר באזרחים שלא השתייכו לשום ארגון חמוש ולא נשקפה מהם סכנה בעת שנהרגו, ואפילו כאשר מדובר בילדים שלא היוו סכנה לאיש. זיהוי זה מייצר דה-פקטו חסינות מערכתית על הרג.
המערכת הישראלית אינה מסתפקת בהצדקת ההרג בדיעבד, אלא גם נמנעת כמעט לחלוטין מהעמדת האחראים לו לדין. לפי נתוני ארגון יש דין, מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 לא ידוע על הגשת כתבי אישום בגין מקרי הרג בגדה המערבית. אולם החסינות המובטחת מראש והיעדר הדרישה למתן דין וחשבון לאחר ביצוע הפשעים אינה מוגבלת למישור המשפטי, ומתבטאת גם ב"חסינות ציבורית" ממנה נהנים מבצעיהם ונובעת מהאדישות שמגלה הציבור הישראלי להרג ילדים פלסטינים. בהקשר זה, לא ניתן להפריד בין העלייה החדה בהרג הילדים בגדה המערבית בידי כוחות ישראליים לבין למעלה מ-21,000 ילדים וילדות פלסטינים שישראל הרגה כחלק מהמתקפה הג'נוסיידלית שהיא מבצעת ברצועת עזה מאז אוקטובר 2023. העובדה שגם מספר בלתי נתפס זה לא הוביל לדרישה ציבורית לשינוי מדיניות ההרג, מלמדת על עומקם של תהליכי הדה הומניזציה של פלסטינים באשר הם בדעת הקהל הישראלית. אלו התהליכים שמאפשרים מציאות שבה הרג ילדים הפך לדבר שבשגרה.
ההיסטוריה המדממת של הרג ילדים ונערים
היקפי ההרג מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023 מזכירים – ואף עולים, ביחס למשך התקופה – על היקף ההרג שתועד במהלך האינתיפאדה השנייה, אז, בתוך פחות מארבע שנים וחצי, בין אוקטובר 2000 ל-8.2.2005 (אז נחתמו הסכמי שארם א-שייח', הנחשבים לנקודת הסיום הרשמית של תקופת האינתיפאדה), הרגו כוחות ישראליים 251 ילדים ונערים פלסטינים בגדה המערבית. חמישה נוספים נהרגו בתקופה זו בידי מתנחלים.
מחקר זה יתמקד בשנת 2025, במהלכה הרגה ישראל 54 ילדים ונערים וילדים פלסטינים בגדה המערבית. לשם השוואה, מאז תום האינתיפאדה השנייה ב-9.2.2005 ועד סוף שנת 2021 – תקופה של כמעט 17 שנים – הרגו כוחות ישראליים 194 ילדים ונערים פלסטינים בגדה המערבית. עשרה קטינים נוספים נהרגו בתקופה זו בידי אזרחים ישראלים, ושניים נוספים בידי ישראלים שבצלם לא הצליח לקבוע אם היו חיילים או אזרחים. בשנים 2023 ו-2024 נרשם שיא חסר תקדים של הרג ילדים ונערים: במהלך שנת 2023 נהרגו 120 ילדים ונערים, 80 מהם בתקופה של פחות משלושה חודשים, בין ה-7.10 לסוף השנה. במהלך שנת 2024 נהרגו 89 נערים וילדים.
על אף הירידה במספר הילדים והנערים שהרגה ישראל בהשוואה לשנתיים שקדמו לה, 2025 הייתה אחת השנים הקטלניות ביותר שנרשמו בשני העשורים האחרונים. בהשוואה לשנים 2021-2005, במהלכן נהרגו בממוצע 13 ילדים ונערים פלסטינים בשנה בידי חיילים ואזרחים ישראלים, בשנת 2025 חל זינוק של יותר מפי 4. במהלך שנה זו נהרגו 3 ילדים בני שנתיים עד 9, 9 ילדים בני 13-10, 17 נערים בני 15-14, 16 נערים בני 16 ו-9 בני 17.
הזינוק בהרג ילדים ונערים החל כבר בשנת 2022. בשנה זו יותר מהוכפל מספר ההרוגים לעומת השנה שקדמה לה – מ-16 הרוגים בשנת 2021 ל-34 בשנת 2022. עלייה זו התרחשה בסמוך לפרסום על הקלות בהוראות הפתיחה באש של הצבא בסוף שנת 2021. על-פי הדיווח, הותר לחיילים, בין היתר, לירות ירי קטלני לעבר מיידי אבנים, ירי שההוראות אסרו קודם לכן. ההוראות החדשות התירו ירי קטלני גם על מי שנמלט לאחר שנחשד ביידוי אבנים ואינו מהווה עוד סכנה – הוראה הנוגדת את הדין הבינלאומי. לאחר 7.10.2023, נרשמה הקצנה נוספת במדיניות הפתיחה באש, ושבעקבותיה, כאמור, חלה עלייה חדה נוספת במספר ההרוגים. הקצנה זו התרחשה על רקע שאיפות הנקם והעמקת הדה־הומניזציה של פלסטינים בשיח ובחברה בישראל (ר' פרק 'הסתה לג׳נוסייד ודה־הומניזציה מאז אוקטובר 2023' בדו"ח הג'נוסייד שלנו, יולי 2025).
מתחילת חודש ינואר 2026 ועד ה-7.6.26, הרגו כוחות ישראליים 12 ילדים ונערים בגדה המערבית – ובהם שני אחים בני חמש ושש בעיירה טמון, ותינוק בן שבעה חודשים בעיר חברון שכוחות ישראליים הרגו בירי על המכוניות שבהן נסעו עם הוריהם. בנוסף, מתנחל ירה והרג נער בן 14.
פילוח נסיבות ההרג של נערים וילדים בשנת 2025
תחקור ופילוח הנסיבות שבהן הרגו כוחות ישראליים את כל אותם ילדים ונערים מגלה כי רק שניים מבין 54 ההרוגים בשנת 2025 היו חמושים בנשק חם בעת שנהרגו. ארבעה נוספים השליכו מטעני נפץ מאולתרים לעבר כוחות ישראליים, ונער אחד תקף שוטר בסכין. 13 ילדים ונערים נורו בעת שיידו אבנים לעבר כבישים או לעבר כוחות ממוגנים, מבלי שדווח על נפגעים כלשהם. לעומתם, 21 מהילדים והנערים לא היו מעורבים בעימותים כלשהם, גם כאשר התרחשו בסביבתם עימותים שכללו יידוי אבנים, השלכת מטענים, או ירי אש חיה. לגבי 12 מהילדים והנערים, טען הצבא כי הם ניסו לפגוע בכוחות באמצעות השלכת בקבוקי תבערה, מטעני נפץ או יידוי אבנים, אך לפי המידע שאסף בצלם לא ניתן היה לאמת או להפריך טענות אלה. נער נוסף היה יעד להתנקשות. 47 מהנערים והילדים נהרגו מירי כדורים חיים, והשאר – שבעה ילדים ונערים – נהרגו כתוצאה מהפצצות אוויריות.
11 מהילדים נהרגו מירי ממארב: שניים מהם נורו בעת שיידו אבנים לעבר כביש; לגבי שניים נוספים טען הצבא כי יידו אבנים, אך תחקיר בצלם לא הצליח לאמת או להפריך טענה זו; אחד נורה ונהרג בעת שעבר בסמוך למקום שבו ארבו החיילים ולא עשה דבר; ושישה נוספים נהרגו לאחר שלטענת הצבא השליכו בקבוקי תבערה. גם בעניינם תחקיר בצלם לא הצליח לאשר או להפריך את הטענות.
תשעה קטינים נוספים, בהם שתי ילדות, נהרגו במהלך פשיטות של הצבא על יישובים פלסטיניים. במהלך פשיטות אלה לא בוצעו מעצרים ולא התפתחו עימותים. אחת מהם נהרגה בביתה, שניים נהרגו סמוך לבתיהם, ארבעה היו עוברי אורח, אחד נהרג במקום עבודתו, ולגבי האחרון טען הצבא כי ניסה להשליך מטען. מתחקיר בצלם לא ניתן היה לאשר או להפריך טענה זו.
ארבעה קטינים נהרגו במהלך פעולות מעצר. אחד מהם היה יעד המעצר, אחד השתתף בחילופי אש במהלך הפעולה, אחד יידה אבנים לעבר ג'יפ צבאי ונער נוסף היה עובר אורח.
שבעה קטינים נהרגו בהפצצות מהאוויר, בהם אחד שהטמין מטען נפץ, שניים שזוהו בטעות כמי שהטמינו מטעני נפץ, וארבעה שהיו בחצר ביתם או ברחוב.
שניים נוספים נהרגו לאחר שתקפו כוחות ישראליים או נחשדו בתקיפתם. אחד מהם תקף שוטר בסכין, ואילו לגבי הנער השני, טען הצבא כי ניסה לדרוס חייל, אך מתחקיר בצלם עולה כי טענה זו אינה מתיישבת עם עובדות המקרה.
18 ילדים ונערים נוספים נהרגו במהלך עימותים. מתוכם, 12 נהרגו בעימותים שכללו רק יידוי אבנים: שמונה מהם יידו אבנים לעבר כוחות צבא או משטרה, ובהם ארבעה שיידו אבנים לעבר כלי רכב צבאיים ממוגנים, שניים שיידו אבנים לעבר בתים שעליהם פשטו חיילים, ושניים נוספים שיידו אבנים לעבר חיילים או שוטרים – באחד משני המקרים, יידוי האבנים החל לעבר ג'יפ ממוגן ונמשך כשהחיילים יצאו ממנו. שלושה מהנערים כלל לא השתתפו בעימותים, ולגבי נער נוסף לא ידוע אם השתתף בהם. שישה קטינים נוספים נהרגו במהלך עימותים שכללו גם השלכת מטענים או ירי אש חיה: אחד מהם השתתף בחילופי אש, שלושה השליכו מטענים, אחד לא השתתף בעימותים ונער נוסף כיוון עט לייזר לעבר חיילים.
שלושת הקטינים הנותרים נהרגו שלא בנסיבות שהוזכרו לעיל: אחד מהם נורה בעת שיידה אבנים לעבר מחסום, אחד נורה כשלטענת הצבא – שבצלם לא הצליח לאשש או להפריך – השליך מטען, והשלישי נורה כשלטענת הצבא – שגם אותה לא ניתן היה לאמת או לשלול – נחשד בהצתת חפץ ליד חסימת עפר.
עיכוב ומניעת טיפול רפואי
בכמעט רבע מהמקרים, 13 ילדים ונערים, הצבא עיכב או מנע לחלוטין גישה של צוותים רפואיים או תושבים שניסו להגיש טיפול רפואי או לפנות את הנפגעים. לפחות בארבעה מקרים נמנעה הגישה לכמה דקות, לרבות מקרה שבו פשטו החיילים על המרפאה שאליה פונה הפצוע, ועיכבו את פינויו משם לבית החולים. בארבעה מקרים נמנעה גישה לפרק זמן ממושך של בין 40-20 דקות, ובחמישה מקרים נוספים נמנעה הגישה לפרק זמן לא ידוע. לפחות בתשעה מקרים שתיעד בצלם החיילים ירו ירי חי באוויר, או אף לעבר תושבים וצוותים רפואיים, במטרה למנוע מהם להתקרב לפצועים כדי להגיש להם טיפול רפואי ולפנותם לבתי החולים.
במקרים שבהם החיילים היו אלה שפינו את הפצועים מהמקום, נמנעה לחלוטין גישה של תושבים וצוותים רפואיים פלסטיניים. לגבי מקרים אלה לא ידוע האם החיילים הישראלים הגישו לפצועים טיפול רפואי כלשהו בטרם נקבע מותם, או אם נעשה ניסיון כלשהו להציל את חייהם.
החזקת גופות
נכון ל-29.6.26, ישראל עדיין מחזיקה בגופותיהם של 18 מתוך 54 הילדים והנערים שחייליה הרגו, ומונעת מהוריהם ומבני משפחותיהם להביאם לקבורה ולהיפרד מהם. החזקת גופות הילדים הינה חלק ממדיניות ארוכת שנים של חטיפת והחזקת הגופות ככלי לחץ וכאמצעי מיקוח, ושאינה עולה בקנה אחד עם המשפט הבינלאומי. שלילת זכותן של המשפחות לקבור את יקיריהן, לקיים את מנהגי האבלות ולפקוד את הקברים מסבה להן כאב נוסף וקשה מנשוא, על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים ובני נוער.
* סיפוריהם של הילדים והנערים שנהרגו מוצגים על המפה וברשימה שלעיל, לצד עדויות של עדי ראייה ובני משפחה, וממצאי התחקיר שנאספו לגבי כל מקרה.