ביום חמישי, 16.3.23, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, הגיעו עשרות חיילים לבית משפחת סרור בכפר ניעלין שממזרח לרמאללה ועקרו ממקומו את שער החצר. כמה חיילים נכנסו לדירה בקומה הראשונה, שבה גרים איבראהים, בן 65, וזוהדייה, בת 64, והורו לאיבראהים, באיומי נשק, לאסוף את כל מי שנמצא בבית. חלק מהחיילים עלו לקומה השנייה, שם גרים בנם דיאא, בן 38, אשתו מייסאא, בת 36, ושלושת ילדיהם הקטנים. איבראהים עלה אחריהם וניסה, לשווא, למנוע מהם להיכנס לדירה. החיילים הורו לדיאא למסור להם את הטלפונים של כל יושבי הבית. כמה רגעים לאחר מכן הובילו החיילים את זוהיידה ואת בתה פידאא, בת 36, שלנה אותו לילה בבית הוריה, לדירתו של דיאא, וריכזו את כל בני המשפחה בסלון הבית כשאחד החיילים שומר עליהם.
במשך כחצי שעה שמעו בני המשפחה את החיילים מסתובבים ברחבי הבית, מזיזים רהיטים ושוברים חפצים. אז נכנסו לחדר שלושה חיילים, הוציאו את דיאא מהבית ומסרו לידיו טלפון של אחד החיילים באמצעותו אדם שהזדהה כ"קפטן דורי" נזף בו על שהשכיר ציוד לאירוע קבלת הפנים לרגל שחרורו של אביו של מועתז אל-חוואג'א, שירה והרג שלושה אזרחים בתל אביב ב-8.3.23. דיאא השיב לו כי הוא מתפרנס מהשכרת הציוד ובתגובה איים עליו "דורי" כי אם ימשיך לקחת חלק באירועים כאלה הוא יגרום לו הפסד כספי, והוסיף: "תסתכל עכשיו מה אני הולך לעשות לך". באותו רגע החלו כמה מהחיילים להשחית את משאיתו של דיאא שחנתה מול הבית. במשך כרבע שעה ניפצו החיילים את כל שמשות המשאית ואת מראות הצד עם כלי נשקם ובפטיש כבד, שברו את לוח השעונים וניקבו את הצמיגים. כשסיימו, הם החזירו את דיאא לביתו ולאחר כמה דקות עזבו את המקום. דיאא קרא לחיילים מהחלון וביקש שיחזירו לו את הטלפונים. לאחר מכן מצא אותם מחוץ לבית. ב-22.3.23 הגיש דיאא תלונה במשטרת בית אל.
מייד לאחר האירוע פורסם ברשתות החברתיות סרטון וידיאו שצילם שכן של משפחת סרור מחלון ביתו, בו נראים החיילים משחיתים את המשאית של דיאא. בתגובה לפרסום בעניין בעיתון הארץ, מסר דובר צה"ל ש"אופן התנהלות הכוח אינו עולה בקנה אחד עם המצופה מהם ועם ערכי צה"ל" והודיע כי נפתחה חקירת מצ"ח. זאת, למרות ש"אופן התנהלות הכוח" עלה בדיוק בקנה אחד עם האיומים הטלפוניים על דיאא - ובהתאם להוראות איש השב"כ. בכל מקרה, ניסיון העבר מוכיח כי חקירות מצ"ח אינן חותרות לגילוי האמת ומטרתן הפוכה: ליצור מראית עין של חקירה, מבלי להביא לדין וחשבון את האחראים. טענת הצבא כי התנהלות זו מנוגדת ל"ערכי צה"ל" מנותקת אף היא מהמציאות שכן פעולות אלה אינן חריגות ומובן שלו רק רצה, יכול היה הצבא למנוען.
תמונה
בית המשפחה והמשאית לאחר הפשיטה הלילית. צילום: דיאא סרור
תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מבני המשפחה.
דיאא סרור, בן 38 ואב לשלושה, סיפר:
תמונה
דיאא סרור. צילום: איאד חדאד, בצלם, 19.3.23
ביום חמישי, 16.3.23, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, כשאני, אשתי מייסאא, בת 36, ושלושת הילדים שלנו, בני 13-9 ישנו, התעוררנו מרעשים של הרס מחוץ לבית. הסתכלתי מהחלון וראיתי בערך חמישים חיילים, חלק מהם רעולי פנים, עומדים בחוץ. כמה מהחיילים האירו על הבית עם פנסים ואחרים, לא ראיתי כמה בדיוק, עקרו את השער. התלבשתי מהר כדי לצאת החוצה אבל לפני שהספקתי היו דפיקות בדלת והחיילים צעקו: "צבא, צבא". פתחתי וראיתי חמישה-שישה חיילים, כולם רעולי פנים. אחד מהם הורה לי בערבית להביא להם את כל הטלפונים הניידים שלנו. עשיתי את זה ואז הוא הורה לי לרכז את כל בני המשפחה במסדרון. הבאתי את אשתי ואת הילדים למסדרון והם הכניסו את כולנו לסלון וגם את ההורים שלי ואת אחותי, פידאא, בת 36, שישנה אצלם באותו הלילה. אחד החיילים נשאר לשמור עלינו בסלון ושאר החיילים התפזרו בכל הבית.
עד אותו רגע לא הבנתי מה הם רצו. אף אחד לא שאל אותי שום שאלה וגם אני לא שאלתי אותם כלום. בזמן שהיינו בסלון שמעתי אותם מזיזים ושוברים לנו את הרהיטים בכל הבית. אבא שלי שאל אותם בעברית מה קורה אבל הם התעלמו ממנו.
אחרי חצי שעה בערך שלושה חיילים תפסו אותי. אחד מהם החזיק אותי בצוואר ודחף אותי במדרגות, עד שיצאנו מהבית. העמידו אותי ליד השער ואחד החיילים נתן לי את הטלפון שלו והשמיע לי ברמקול מישהו שהזדהה בשם 'קפטן דורי'. הוא אמר לי: ״דיאא, הזהרתי אותך כבר קודם לא לצאת עם הציוד שלך לאירועים של אף מפלגה בפלסטין״. אמרתי לו שאני עובד עם כל מי שמבקש ממני לשכור ציוד ושאני לא יכול לסרב לשום בקשה כי זה מקור הפרנסה היחיד שלי. הוא שאל אותי למה הלכתי לאירוע קבלת הפנים של א-שיח׳ סלאח. הוא התכוון לאבא של השהיד מועתז אל-חוואג'א, שירה על אזרחים ברחוב דיזנגוף בתל אביב לפני כמה ימים. אמרתי לו, שוב, שזה מקור הפרנסה היחידי שלי ואז הוא אמר: ״אתה עושה כמו רמבו״. לא הבנתי למה הוא התכוון וביקשתי שיסביר לי, ואז הוא אמר שהוא נשבע שהוא יגרום לי להפסיד כסף ושהוא יהרוס לי את הציוד אם אשתתף באירועים כאלה. רגע אחר-כך הוא אמר: ״תסתכל עכשיו מה אני הולך לעשות לך״, ובאותו רגע כמה חיילים שברו עם הרובים שלהם את השמשות של המשאית שלי, ועוד חייל דפק עם פטיש כבד על כל המשאית ושבר גם את המראה. הם גם חתכו את הצמיגים.
הכול קרה מול העיניים שלי. שתקתי אבל בפנים כעסתי מאוד. אמא שלי ואחותי צעקו עליהם מהמרפסת שיפסיקו, אבל זה לא השפיע עליהם בכלל. לקח להם בערך רבע שעה להרוס לגמרי את המשאית ואז כמה מהם החזירו אותי הביתה. אחד מהחיילים שהובילו אותי היה זה שהחזיק את הפטיש הכבד ופחדתי שהוא ישתמש בו שוב ויהרוס לנו את הבית, מול הילדים. אבל אז הם קיבלו שיחת טלפון ופשוט הלכו.
אחרי שהם הלכו ראינו מה הם עשו לבית. הם הזיזו את כל הרהיטים ולכלכו את כל השטיחים עם הבוץ מהמגפיים שלהם. הם שפכו וערבבו את כל המצרכים שהיו במטבח, שמן זית, סוכר, אורז, ירקות ופירות. אפילו את האוכל שהיה בפריזר הם זרקו על הרצפה. הם גם הוציאו את כל הבגדים וכל הצעצועים של הילדים מהארונות וזרקו הכול על הרצפה. כעסתי מאוד, הם הפחידו מאוד את הילדים שלי ועוררו בהם חרדה עם המראה המבהיל שלהם וההתנהגות שלהם בבית.
אני משכיר ציוד הגברה לאירועים כבר 18 שנה וזה מקור הפרנסה היחיד שלי. אני מפרנס גם את ההורים שלי. בלי המשאית אני לא יכול לעבוד. יעלה לי יותר מ-10,000 ש"ח לתקן אותה.
הבן של השכנים שלנו צילם ממרפסת הבית שלו את החיילים משחיתים את המשאית שלי והוידאו שהוא צילם פורסם ברשתות החברתיות. אני רוצה שזה יתפרסם כדי שבכל העולם יוכל לראות את האכזריות ואת הברבריות של חיילי הכיבוש.
זוהדייה סרור, בת 60 ואם לארבעה, אמו של דיאא סיפרה:
תמונה
זוהדייה סרור. צילום: איאד חדאד, בצלם, 19.3.23
ביום חמישי, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, אני ובעלי התעוררנו בבהלה מרעש בחוץ. גם הבת שלנו, פידאא, בת 36, שישנה אצלנו באותו לילה, התעוררה. הסתכלתי החוצה וראיתי חיילים עוקרים את השער שלנו. לא הבנו מה קורה ולמה הם עושים את זה. בעלי פתח את הדלת ואז קבוצה גדולה של חיילים נכנסה לתוך הבית. הם איימו בנשק על בעלי ואמרו לו לקרוא לכל מי שגר בבית. חלק מהם עלו לקומה השנייה, שם גר הבן שלנו דיאא עם אשתו ושלושת הילדים שלהם.
בעלי ביקש מהם לעצור, הוא אמר להם שיש שם ילדים קטנים, אבל הם התעלמו ממנו. הוא עלה אחריהם ואני נשארתי עם פידאא בסלון שלנו. חייל אחד נשאר להשגיח עלינו. אחרי דקה בערך כמה חיילים ירדו מהקומה השנייה ואמרו לי ולפידאא לבוא גם לבית של דיאא. כשנכנסו לשם ראיתי את בעלי, את דיאא, את אשתו ואת שלושת הנכדים שלנו, שבכו ורעדו מרוב פחד. כולם היו במסדרון. כשהגענו הם לקחו את כולנו לסלון של דיאא. ביקשתי מהחיילים שיתנו לי ללכת להביא שמיכות לנכדים, הם הוציאו אותם מהמיטה והיה להם קר, אבל החיילים לא הסכימו.
החיילים הסתובבו בכל הבית ועשו המון רעש. הם הזיזו את כל הרהיטים ושמענו אותם שוברים דברים. אחרי בערך חצי שעה הם באו ולקחו דיאא אל מחוץ לבית. אחרי כמה דקות שמעתי רעש של זכוכית מתנפצת בחוץ. לא הבנתי מה קורה, רציתי לראות מה הם עשו אז דחפתי את החייל שעמד בסלון והצלחתי, יחד עם הבת שלי, לצאת למרפסת. ראיתי קבוצה גדולה של חיילים עומדים מסביב למשאית של דיאא, שמשמשת אותו כדי להוביל ציוד הגברה לאירועים. שלושה מהחיילים שברו את כל החלונות עם הרובים שלהם ועם פטיש כבד. חייל אחר חתך את הצמיגים של המשאית עם חפץ חד.
כשראיתי את מה שהם עושים צעקתי עליהם: ״למה אתם עושים את זה? שאלוהים יעזור לנו, שאלוהים ישבור לכם את הידיים, שאלוהים יגרום לידיים שלכם להיות משותקות״. הבת שלי צעקה את אותם דברים. כאב לי נורא, זו הפרנסה היחידה של הבן שלי והוא מפרנס גם אותנו. אחרי שהם סיימו להרוס את המשאית הם הכניסו את דיאא הביתה. אחרי כמה רגעים הם קיבלו שיחת טלפון ועזבו. זה היה בערך בשעה 5:00 לפנות בוקר.
קשה לי לתאר את המצב של הבית אחרי שהם הלכו. הם פיזרו את כל הרהיטים וגררו אותם למקומות אחרים, הם הפכו הכול וזרקו גם בגדים וגם כלי מטבח על הרצפה. הם ערבבו את המצרכים שהיו בבית וזרקו גם אותם על הרצפה. הם אפילו זרקו את כל המשחקים של הילדים. הם גם לכלכו את השטיחים וחלק מהרהיטים ובגדים שהם זרקו על הרצפה עם הבוץ שהיה על המגפיים שלהם. לקח לנו יום שלם להחזיר את כל הרהיטים למקום שלהם, ולנקות ולסדר את כל הבלגן שהם השאירו. זה היה יום מאוד קשה.
בכל פעם שאני רואה ברשתות החברתיות את הווידיאו שצילם הבן של השכנים אני מרגישה שהלב שלי נשבר ואני מתחילה שוב לבכות. נעשה לנו עוול, הבן שלי לא עשה שום דבר רע, הוא עובד עם המשאית הזאת בכל האירועים וזה מקור הפרנסה היחיד שיש לנו. אין לנו שום דרך להחזיר את הכסף שהפסדנו.
כואב לי במיוחד על הנכדים שמפחדים מאז, הם עדיין בהלם מכל מה שהם ראו. הנכד שלי, תיים, בן שמונה, לא הפסיק לרעוד גם אחרי שהם הלכו. הוא בכה ואמר ״אני רוצה את אבא, אני מפחד על אבא״. ניסינו להרגיע אותו. אני לא יודעת אם להלם שהוא נמצא בו יהיו השלכות בעתיד.
