חיילים ירו למוות בנער שניסה להציב מכשול בדרכם על כביש בכפר ולא סיכן איש

תמונה

ביום שלישי, 28.11.23, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, נכנסו חיילים לכפר כפר עין שמצפון-מערב לרמאללה ועצרו בסמוך לאחד הבתים כדי לעצור את אחד מדייריו. כעשרים צעירים ששמעו על נוכחות הצבא בכפר התאספו במרחק של כמאתיים מטרים מהבית וצפו במתרחש. בינתיים נכנסו ארבעה חיילים למטע שליד הבית וארבו לצעירים.

לאחר שנודע להם שחיילים אורבים להם במטע התרחקו הצעירים כ-100 מטרים נוספים ועמדו ליד בתים אחרים, במרחק של כ-350 מטרים מהבית. בסביבות 4:30 יצאו החיילים מהבית יחד עם העצור, העלו אותו לג'יפ והחלו לנסוע לכיוון מרכז הכפר. ברגעים אלה ארבעת החיילים, שכנראה שהתקדמו דרך המטע ודרכים צדדיות, הגיחו אל הכביש במרחק של כשמונים מטרים מהצעירים. כשהבחינו הצעירים בחיילים ובג'יפים המתקדמים לעברם, רובם נסוגו עוד יותר לעומק הכפר.

שניים מהצעירים, בהם מאלכ דר'רה, בן 17, נשארו במקומם וניסו להציב מכשולים על הכביש. כשהבחינו בג'יפים המתקרבים ניסו גם הם לברוח מהמקום. ברגעים אלה ירה אחד החיילים שיצאו מהמטע כמה יריות לעבר הנערים, ממרחק של כשמונים מטרים. ארבע מהן פגעו במאלכ, שהצליח להתקדם כמה צעדים ונפל. הנער השני גרר את מאלכ לעבר הצעירים האחרים. בשלב זה עלו ארבעת החיילים לג'יפים, שנסעו מהמקום. מאלכ פונה למרפאת כפר סמוך ומשם לבית החולים, שם נקבע מותו.

תמונה

תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות ב-30.11.23:

ג'. א. סיפר:

ביום שלישי, 28.11.23, בשעה 3:50 לפנות בוקר, קיבלתי בטלגרם הודעה שכוח צבאי נכנס לכפר מכיוון א-נבי סאלח ושהוא כולל ארבעה רכבים. יצאתי מהבית לצומת שבין הכפר שלנו לקראוות בני זייד ופגשתי שם עוד צעירים שיצאו לקראות מה קורה, ליד המיני מרקט. ראינו את הכוח עוצר ליד אחד הבתים בכביש שמוביל לא-נבי סאלח, במרחק של 200 מטרים מהצומת, כנראה כדי לעצור מישהו.

אחרי 25-20 דקות אחד התושבים שגר ליד הבית שאליו נכנסו החיילים עדכן אותנו שארבעה חיילים התגנבו למטעים ועוקבים אחרינו משם. חזרנו אחורה בערך 150 מטרים לעומק הכפר, לכיוון הבתים שלנו. רובנו מאותה שכונה. עמדנו שם וחיכינו לראות אם הכוח ייכנס למרכז הכפר. כמה צעירים ניסו להתקרב לחיילים אבל קראנו להם לחזור כי פחדנו שמישהו ייפגע. היינו זהירים.

אחרי עשרים דקות, בשעה 4:30, אחד התושבים הודיע לנו בטלפון שהכוח עזב את הבית ונוסע לתוך הכפר. הם עברו בכביש שבו עמדנו ואחד מהרכבים שלהם המשיך עד לחלק רחב יותר של הכביש ושם הסתובב. ברגע שהג'יפ הראשון התקרב אלינו, הגיחו ארבעה חיילים מפינת אחד הבתים, כנראה אלה שהתגנבו קודם למטעים. כשראינו אותם רובנו חזרנו אחורה אבל מאלכ דר'רה, בן 17, ועוד נער, שרצו לחסום את הכביש בסלעים, נשארו איפה שהיינו.

חייל שעמד מאחורי עמוד חשמל, במרחק של כ-75 מטרים ממאלכ, ירה עליו ארבעה כדורים. ראיתי את הלייזר הירוק של הרובה של החייל. אני חושב שכל הכדורים פגעו במאלכ. הוא התחיל לרוץ ונפל אחרי שני צעדים. אנחנו ברחנו והסתתרנו בפינת הרחוב. לא העזנו להתקרב למאלכ אבל הנער שהיה קרוב אליו הצליח למשוך אותו לכיוון שלנו. חיכינו עד שהרכבים של הצבא השלימו את הסיבוב ואז החיילים שהיו במטע עלו עליהם והם עזבו לכיוון א-נבי סאלח. שמעתי את מאלכ אומר "הכול בסדר, בסדר, בעזרת אללה" וזה היה מוזר כי האיברים הפנימיים ממש נשפכו לו מהבטן. הכנסנו אותו מייד למכונית פרטית מהכפר שלקחה אותו למרפאה בבית רימא. נודע לי שהעבירו אותו משם לבית חולים בסלפית.

תמונה

חזרתי הביתה ועקבתי אחרי העדכונים על המצב של מאלכ בקבוצת הווטסאפ של הכפר. בערך שעה אחרי התקרית עמדתי בפתח הבית וראיתי שכן שלנו הולך לזירת הירי ואוסף שם את התרמילים. הוא מצא שלושה או ארבעה תרמילים, צילם אותם ופרסם את התמונה באתר החדשות של נבי סאלח. בשעה 5:15 הודיעו שהכריזו על מותו של מאלכ בבית החולים הממשלתי סלפית.

מ. ד. סיפר:

ביום שלישי, 28.11.23, בשעה 3:50, אחותי העירה אותי ואמרה לי שיש צבא בכפר. התלבשתי ויצאתי בשעה 4:00. הלכתי לצומת של הכפר עם קראוות בני זייד וכבר היו שם 25-20 צעירים. אחר-כך ראיתי שלושה ג'יפים ורכב להסעת חיילים ליד הבית של אחד הצעירים שהם כנראה הגיעו לעצור.

שמעתי מהצעירים שהם ראו חיילים יורדים למטעים הסמוכים, אבל אני לא ראיתי אותם. היינו במרחק של בערך 200 מטרים מהרכבים הצבאיים ולידם היו חיילים שהאירו בפנסי לייזר. אחרי 30 דקות הג'יפים התקדמו ונכנסו לצומת הכפר. כולנו ברחנו בערך 150-100 מטרים לתוך הכפר. אחר כך, רוב הצעירים המשיכו לברוח, ואני נשארתי עם מאלכ דר'רה, ועמדנו שם לראות לאן נוסעים הג'יפים.

אחר-כך אני ומאלכ ניסינו לחסום את הכביש למקרה שהג'יפים יתקדמו. אחרי בערך שתי דקות אחד הג'יפים התקרב אלינו, ועצר בצד ימין. ראיתי ארבעה חיילים, שאחר-כך התברר לי שעשו קודם מארב, מתגנבים ליד הבית של אבו בהג'ת. אחד מהם התמקם מאחורי עמוד חשמל במרחק של בערך 80 מטרים מאתינו. אחד החיילים כיוון את הרובה וירה צרור של 5-4 כדורים על מאלכ שהיה במרחק של כמה מטרים לפניי. מאלכ התחיל לברוח ואחרי 20-10 מטרים שמעתי אותו אומר "אוי, הוא שיתק אותי". ואז הוא נפל על הקרקע. גררתי אותו משם. בהתחלה הג'יפ הצבאי התקדם אלינו, אבל אחרי 20 מטרים החיילים עלו עליו והם נסעו לכיוון א-נבי סאלח.

בזמן שגררתי את מאלכ הוא אמר לי: "הם ניקבו אותי" ו"תמהר". צעירים מהכפר פגשו אותי ולקחו את מאלכ ברכב פרטי. הוא היה עדיין ער וזז אבל היה לו דימום חזק. כל הבגדים שלו היו ספוגים בדם. מצאתי את אבא שלו ונסעתי איתו למרפאה בבית רימא. הם נתנו למאלכ עזרה ראשונה ואז העבירו אותו באמבולנס לבית החולים סלפית. אבל הוא הגיע שם לחדר המיון בלי רוח חיים. הם ניסו לעשות לו החייאה ולא הצליחו ואז הכריזו על מותו.

מאג'ד דר'רה, בן 59, אביו של מאלכ, סיפר על הלילה שבו איבד את בנו:

לי ולאשתי יש שמונה ילדים. הבכורה, מלאכ, בת 23, והקטנה, מרים, בת תשע. מאלכ היה בן 17. בלילה שהוא נהרג צפיתי בחדשות איתו ועם כמה מהילדים ואז הלכתי לישון, בסביבות בשעה 2:30. בשעה 4:00 לפנות בוקר הבן הקטן שלי העיר אותי ואמר לי שיש צבא בכפר. קמתי ומלאכ אמרה לי שהצבא נמצא ליד של אחד הבתים בכניסה לכפר, בכביש א-נבי סאלח. אחרי חצי שעה בערך מלאכ אמרה לי שהודיעו בקבוצה של הכפר שמישהו בשם מאלכ נפגע מירי הצבא.

יצאתי לרחוב בתקווה שאמצא מישהו שיודע מה קרה. ראיתי קרוב משפחה שלי. הוא ניגש אליי חיוור ומפוחד ואמר לי שמאלכ נורה בכניסה לכפר. שאלתי אותו באיזה חלק של הגוף והוא כנראה לא רצה לומר לי את האמת ואמר שבכתף. הוא אמר שלקחו אותו למרפאה בכפר בית רימא שלידנו. מיד נסעתי ברכב שלי לשם והגעתי תוך 7-5 דקות. בכניסה לכפר פגשתי אמבולנס שהגיע לפנות את מאלכ והנהג אמר לי לנסוע אחריו למרפאה.

כשהגענו לשם וראיתי את מאלכ היה ברור שהוא במצב קשה והרגשתי שאלה הרגעים האחרונים שלו. הוא בקושי נשם. הוא ניסה לדבר, אבל לא היה מסוגל. פרמדיקים נתנו לו עזרה ראשונה. הבנתי שהוא נפגע מארבעה כדורים. אף פעם לא ראיתי פגיעות כאלה, במיוחד הפגיעה בבטן.

ב- 4:50 הכניסו אותו לאמבולנס ואני נסעתי איתו לבית החולים בסלפית. כל הדרך ניסיתי להחזיק אותו ער. הפרמדיק חיבר לו חמצן ואינפוזיה. בדרך הוא התחיל לאבד הכרה כל פעם לכמה רגעים ואז התעורר. הפעם האחרונה הייתה שתי דקות לפני שהגענו. הוא צעק מכאב ומתח את הרגל ואז פתאום הגוף שלו נרפה. הבנתי שהוא כנראה נפטר. המשכתי לנסות להעיר אותו, אבל זה לא עזר. הגענו לבית החולים. הצוות כבר חיכה לנו והכניסו אותו מייד לחדר מיון. הם עשו לו פעולות החייאה במשך חצי שעה אבל כלום לא עזר. ב-5:30 לפנות בוקר הכריזו על מותו.

ב-9:00 קיבלנו את הגופה שלו ואחרי תפילת הצהריים הבאנו אותו לקבורה בבית הקברות. מי ייתן ויזכה לרחמי שמים.