עונת המסיק 2024 בשירות גזל אדמות פלסטיניות: החרפת ההגבלות והקצנה באלימות המדינה

תמונה

בשנת 2009 גבה בצלם עדות מאליאס מאריה, תושב בית לחם שבגדה המערבית. בעדותו סיפר מאריה, אז בן 72, על העינוי הבירוקרטי המתמשך שמעבירות אותו הרשויות הישראליות במסגרת הניסיון שלו להגיע למטע הזיתים שבבעלותו. המטע של מאריה, כמו מטעים רבים אחרים של פלסטינים בגדה, שימש במשך עשרות שנים מקור פרנסה מרכזי עבור משפחתו, והיווה מוקד לשימור אורח חיים מסורתי-תרבותי עבור הקהילה כולה. הקמת גדר ההפרדה ויצירת "מרחב התפר" בתחילת שנות האלפיים¹ הביאו לשלילת גישתו החופשית למטע, שנותר בצד השני של הגדר; מעתה והלאה, בכל פעם שירצו לגשת לאדמתם הפרטית, יאלצו בני משפחתו לבקש אישור כניסה מהמנהל האזרחי וכמותם חקלאים רבים נוספים ברחבי הגדה, הפכו תלויים באישורים אלה כדי לגשת לאדמותיהם.

במהלך עשרים השנה האחרונות, משתמשת ישראל במנגנונים בירוקרטיים שונים למניעת גישת פלסטינים לאדמותיהם הפרטיות כחלק ממאמציה "לטיהור המרחב", הגדלת אזורי השליטה הישראלית והרחבת שטחי ההתנחלויות.² אחד מהם הוא מנגנון תיאום הכניסה לאדמות הממוקמות בסמוך להתנחלויות.³ מנגנון זה, שנועד לכאורה להתמודד עם אלימות מתנחלים,⁴ הביא בפועל לשלילת גישתם החופשית של החקלאים הפלסטינים לאדמותיהם במשך רוב ימות השנה, למעט ימים ספורים. גם בימים אלה, המנהל האזרחי דוחה לא פעם את בקשות ה ״תיאום" או מאשר אותן באופן מצומצם ולזמן מוגבל בלבד.

בשנתיים הראשונות שלאחר הקמת גדר ההפרדה סירבו הרשויות הישראליות לאשר למאריה כניסה לאדמותיו. כשניאותו לאשר את כניסתו, מאריה גילה שלמרות שהמטע המשפחתי נמצא סמוך לביתו בבית לחם, הוא מורשה להגיע אליו רק דרך שער בגדר הנמצא בעיירה הסמוכה בית סאחור, מה שמחייב אותו לצעוד במשך למעלה משעה לכל כיוון. תנאים אלו שללו ממאריה את האפשרות 

תמונה

להגיע למטע עם הציוד הכבד הנדרש או להוביל חזרה את שקי הזיתים שנאספו. בנוסף, גילה מאריה כי גישתו למטע הוגבלה לשעות בודדות או לימים ספורים בלבד בעונת המסיק, בעוד ביתר ימות השנה כניסתו נאסרה לחלוטין. ״האדמה זקוקה לבעלים שלה״, מסביר מאריה, ומתייחס לטיפול העקבי שבהיעדרו העצים במטע שלו הפסיקו, ברבות השנים, להניב פרי. על אף שהמטע איבד לחלוטין את תכליתו כמקור פרנסה, מאריה המשיך להגיע אליו ככל שהותר לו, בעיקר כדי לנסות לשמר את זיקת המשפחה וזיקת הדורות הבאים לאדמה.

מערכי השליטה האדמיניסטרטיביים בגדה, שנועדו מלכתחילה לקדם את נישולה וסילוקה של האוכלוסייה הפלסטינית, נוצלו ביתר שאת על ידי המשטר הישראלי מאז המתקפה הנפשעת בהובלת חמאס ב-7 באוקטובר 2023. ביטוי מובהק לכך נצפה בעונת המסיק שנפתחה באותו חודש, עם "השבתתו" של "מנגנון התיאום" וחסימת האפשרות לתאם את הגעת החקלאים לאדמות כמעט לחלוטין. בשנה שלאחר מכן (2024), לראשונה מאז שנוסד ״מנגנון התיאום״, נמנע המנהל האזרחי מפרסום מידע הנוגע לתיאום ימי המסיק. חקלאים שהצליחו בכל זאת לקבל מידע מהמנהל גילו כי הגישה לשטחים נרחבים, שבעבר התאפשרה בתיאום, נשללה כעת לחלוטין. חקלאים אחרים דיווחו על מקרים בהם המועד שתואם עבורם בוטל ברגע האחרון או ניתן באיחור ניכר ובהתראה קצרה, באופן שלא אפשר היערכות מתאימה; כי בשטחים מסוימים ההיתרים ניתנו רק לקומץ חקלאים קטן או לטווחי זמן מוגבלים בהרבה מהנהוג; וכי הכניסה לשטחים אחרים, שהגישה אליהם הייתה חופשית עד פרוץ המלחמה - ביניהם אדמות מרוחקות יותר שאינן סמוכות להתנחלויות וכן אדמות שנמצאות לכאורה בשליטתה האזרחית של הרשות הפלסטינית ("שטחי B") – דורשת כעת עריכת תיאום.

מפת אירועים של פגיעה במוסקים ומניעת מסיק על-ידי חיילים ומתנחלים שתיעד בצלם

[view:olive_harvest=2024]

הגבלות מחמירות אלו, בשילוב עם חוסר הוודאות המתמשך שיצר המנהל האזרחי, הפכו את מסיק הזיתים לכמעט בלתי אפשרי במהלך השנתיים האחרונות, מה שגרר נזק כספי עצום לאלפי חקלאים ולמאות משפחות. כך למשל, לפי מידע עדכני שהתקבל מהמועצות האזוריות הפלסטיניות וממשרד החקלאות הפלסטיני, מאז 7 באוקטובר, השטח שהגישה אליו נחסמה בפני המוסקים במחוז רמאללה לבדו השתרע על פני כ-77,800 דונמים, שטח גדול פי 5 מהשטח שהמוסקים נדרשו לתאם הגעה אליו בעבר. בשל כך, הפסידו השנה חלק מתושבי המחוז הכנסות בסך עשרות מיליוני שקלים שיכלו להתקבל מהפקתם של כ-796 טונות של שמן זית.⁵  נזק זה מתווסף לפגיעה האנושה שנגרמה לכלכלת הגדה מאז 7 באוקטובר, הנובעת, בין השאר, מביטול היתרי הכניסה של כמאה חמישים אלף פלסטינים לעבודה בשטח ישראל,⁶ מהידוק הסגרים והגבלות התנועה באזורים נרחבים בגדה⁷ ומצעדים מכוונים נוספים של הממשלה הישראלית.⁸

עם פתיחת עונת המסיק הנוכחית בחודש אוקטובר 2024 וכ-15 שנה לאחר מפגשם הראשון, פגשו תחקירני בצלם פעם נוספת את אליאס מאריה. במטע שלו, שעלה מאז באש כמה פעמים, נותרו רק שרידי עצים מפוחמים. מאריה, כיום קשיש בן 87, חושד כי השריפות התלקחו עקב הצתות של מתנחלים מהסביבה. הוא הסביר שלמרות הכול הוא ממשיך לנסות לקבל היתר הגעה לאדמתו מדי שנה כדי ״לשמור על הקשר עם האדמה ולהיזכר בימים טובים יותר. כלומר, זו מעין ׳התרפקות על שרידי העבר׳. אבל לראות את האדמה חרבה ככה זה מרגיז ומרעיל את הגוף והנשמה״.

תמונה

במהלך חודשי המלחמה בעזה, התיר המשטר הישראלי כל רסן בנוגע לאלימות שהוא מפנה כלפי פלסטינים בכל מרחב שליטתו.⁹ ההקצנה ברף והיקף האלימות נתנה אותותיה גם במהלך עונת המסיק הנוכחית:¹⁰ תחקירני בצלם בכל רחבי הגדה תיעדו עשרות מקרים במהלכם מוסקים הותקפו וגורשו מאדמתם באיומי נשק של חיילים ומתנחלים.* המוסקים גורשו לא רק מאדמות המצויות בסמוך להתנחלויות, אלא גם מאדמות הנמצאות בשטחי B בסמוך לכפרים הפלסטינים או בתוכם, לעיתים בצמוד לפתח ביתם.¹¹ המתנחלים, חלקם רעולי פנים, הכו מוסקים עם אלות, מוטות ברזל ואבנים, ובחלק מהמקרים אף איימו עליהם ברצח.¹² במקרים רבים, חיילים שנכחו במקום – חלקם זוהו על-ידי תושבים כמתנחלים מהאזור¹³ – התעלמו מתקיפת המוסקים ומגירושם או שלקחו בהם חלק פעיל, איימו להשתמש בנשקם, ירו לעבר מוסקים או השליכו לעברם רימוני גז והלם;¹⁴ באחד מהמקרים שתועדו, ירו חיילים למוות בחנאן אבו סלאמה בת ה-59. ¹⁵ באירועים אחרים, מתנחלים או חיילים הסבו למוסקים חבלות קשות דמות שברים בעצמות, כוויות ודימום מוחי.¹⁶ חלקם הובהלו לטיפול רפואי ונזקקו לאשפוזים ממושכים.¹⁷

*ההיקף הנרחב של האלימות המשתוללת כיום בגדה מבהיר כי אין מדובר בפעולה מקרית או ספונטנית, אלא בתוצאה של מדיניות מאורגנת. מזה מספר עשורים שמניעת גישת בעלי האדמות למטעי הזיתים, בין אם באמצעות "מנגנון התיאום" ובין אם בשל אלימות הצבא והמתנחלים, הינה חלק אינהרנטי מיישום מדיניותו הרחבה של המשטר הישראלי לטיהור מרחב הגדה מפלסטינים והשתלטות על אדמותיהם. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, פלסטינים רבים מוותרים מראש על הגשת בקשות לתיאום או להיתרי כניסה לאדמותיהם. הם מודעים לכך שגם אם כניסתם תאושר, חיילים או מתנחלים בשטח יוכלו למנוע את גישתם בכל עילה שיבחרו, בכל דרך שבה יחפצו ותוך שימוש באלימות העלולה לסכן את שלמות גופם וחייהם. הם יודעים כי במקרה של עימות, גרסת החיילים או המתנחלים לאירועים היא שתתקבל בקרב רשויות החוק, בעוד הם עצמם עלולים להיות נתונים לסכנת מעצר. בנסיבות אלה, מניעת גישת הפלסטינים לאדמותיהם משרתת באופן ישיר ומוצלח את גזל הקרקעות הישראלי: מערכת הדינים המפלה שעומדת בבסיס משטר האפרטהייד מאפשרת לישראל להשתלט על אדמות חקלאיות פלסטיניות, פרטיות או ציבוריות, אם הוכח כי לא עובדו במשך מספר שנים.¹⁸ מאז 1967 גזלה ישראל באמצעות פרקטיקה זו ופרקטיקות דומות, שאושרו כולן על ידי בתי המשפט הישראליים, קרוב לשני מיליון דונם של קרקעות פלסטיניות פרטיות – הכוללות מטעי זיתים ואדמות חקלאיות אחרות, אדמות מרעה ואדמות ששימשו למגורים.¹⁹ לאדמתו של אליאס מאריה, כמו לאדמותיהן של אלפי משפחות פלסטיניות נוספות, צפוי גורל דומה.

תמונה

תמונה

בעדות שמסר לתחקירן בצלם עאמר עארורי ב-3.11.24 סיפר אליאס מאריה, בן 87 ואב לשמונה:

נולדתי בבית לחם בשנת 1937. אני נשוי ואב לחמישה בנים ושלוש בנות. אני מורה בפנסיה. יש לי מטעי זיתים באדמות העיר בית לחם, משני הצדדים של גדר ההפרדה. 

גדלתי על אהבת האדמה ועבודת האדמה. מאז שהייתי ילד, נהגתי ללכת עם אבא שלי, זכרונו לברכה, לעבוד עם הפועלים שחרשו את האדמה וגזמו את עצי הזית. אני מורה למתמטיקה ולפיזיקה, אבל אני גם חקלאי שיודע לטפל בעצי הזית. הייתי מעשב את האדמה, גוזם את העצים, ומתחזק את גדרות האבן (טראסות) שמסביב לחלקות. אנחנו שני אחים ושלוש אחיות. אחי היגר לארצות הברית, ולכן אני זה שאבא לימד לעבוד באדמה.

יש לי חמש חלקות אדמה ששטחן הכולל מגיע ל-20 דונם. בנו את גדר ההפרדה מסביב לאדמה שלנו באזור אל-ואדי א-שאמי, שנותק עקב כך מבית לחם. מאז הגדר, אני וחקלאים אחרים לא יכולים כבר כמעט להגיע לאדמות שלנו בכלל. לפני הגדר, הייתי מפיק מהאדמה שהיא בלעה 50 פחי שמן זית ומפרנס את המשפחה שלי במשך שמונה חודשים רק ממכירת התפוקה. זה, כמובן, חייב טיפול באדמה במשך כל השנה - מטע הזיתים מצריך טיפוח בכל ימות השנה. צריך לחרוש את האדמה ולגזום את העצים. אבל שלטון הכיבוש מתיר לנו להיכנס לאדמה במשך שלושה ימים בלבד, בעונת המסיק, לאחר תיאום דרך המת"ק הפלסטיני והעברת רשימות של בעלי האדמות לעיריית בית לחם. אחרי שאנחנו מקבלים אישור להגיע לקרקע, הולכים לשער הגדר בבית סאחור וכל החקלאים נאלצים לחכות שעה, ולפעמים שעתיים, עד שיגיע רכב של הצבא הישראלי והחיילים יואילו לפתוח לנו את השער. דרך השער אנחנו מגיעים לאדמה.

עיריית בית לחם דרשה, דרך המת"ק הפלסטיני, שהשלטון הישראלי יאפשר לבעלי האדמות להביא פועלים וטרקטורים לחרוש את האדמה, לגזום את עצי הזית, ולבנות גדרות אבן חדשות במקום אלה שנהרסו מפגעי מזג האוויר, אבל השלטון הישראלי סירב ועדיין מסרב לדרישה הזו.

לכן, כבר אין טעם להגיע למטעים. בגלל הזנחת האדמה, העצים כבר לא נושאים פרי, העשבים השוטים מגיעים לגובה מטר וגדרות האבן הרוסות. זו הסיבה שרק 50 מתוך 150 בעלי אדמות מגיעים למטעים, וגם זה רק כדי לשמור על הקשר עם האדמה ולהיזכר בימים טובים יותר. כלומר, זו מעין "התרפקות על שרידי העבר". אבל לראות את האדמה חרבה ככה זה מרגיז ומרעיל את הגוף והנשמה, במיוחד כשאתה רואה שחלק מעצי הזית נשרפו. לא יודע על ידי מי.

יש לי, כאמור, חמש חלקות של מטעי זיתים. סמוך לאחת החלקות הוקמה גדר ההתנחלות הר חומה, באזור "ג'בל אבו ר'ניים". חלקה אחרת נמצאת במרחק של קילומטר אחד משער גדר ההפרדה. יש לי חלקות אחרות ליד קבת ראחיל (קבר רחל), אבל שלטון הכיבוש אוסר עליי להגיע אליהן דרך מחסום 300 שקרוב לשם. בשביל להגיע לשם אני חייב ללכת לשער בגדר ההפרדה שנמצא ליד העיירה בית סאחור, ומשם להמשיך ברגל שעה וחצי כדי להגיע לאדמה שנמצאת ליד גדר ההפרדה שמסביב לבית לחם. ליד חלקה אחרת שלי הוקמה ההתנחלות (שכונת) גילה, וגדר הביטחון של ההתנחלות מקיפה אותה. לחלקה הזו לא הגעתי מאז שבית לחם כותרה על ידי גדר ההפרדה. פעם אחת ניסיתי לגשת אליה, לפני כמה שנים בדרכי חזרה מטיפול בירושלים, אבל הגיע ג'יפ צבאי והחיילים אסרו עליי להיכנס.

תמונה

אני וכל 50 בעלי האדמות שמורשים להגיע לאדמותיהם פעם אחת בשנה, כשיש תיאום, באים רק ביום הראשון ולא חוזרים ביומיים האחרים שבהם יש להם אישורים. זה משום שאנחנו הולכים לשם רק בשביל המורל ולא כדי למסוק את הזיתים. גם כך אין פרי על העצים. אנחנו, הזקנים והמבוגרים, הולכים למטעים כדי לזכות לחזות בנוף הזה עוד פעם אחת. אנחנו הרי לא יודעים אם רצון האל הוא שנהיה פה גם בשנה הבאה.

רבים מהצעירים שואלים אותי "בשביל מה אתה הולך למטע שלא נותן שום יבול?", ואני עונה להם: "אני הבן של האדמה הזו. הילדות שלי, תקופת ההתבגרות שלי וימי כאדם צעיר עברו עליי באדמה הזו. באדמה הזו טמונים זיכרונות מאבא, אמא ומהמשפחה".

במטעים שנגזלו ממני באמצעות גדר ההפרדה נטועים עצי זית "רומיים" עתיקים. זה זן עם תנובה גדולה של שמן זית איכותי מאוד. חסימת הגישה ל-20 הדונם שמעבר לגדר גרמה לי הפסד כספי גדול ונאלצתי לקנות מטעים אחרים בצד של בית לחם. אבל תאמין לי, הם לא דומים לאדמות שמהן נותקתי, לא בתפוקה ולא באיכות.

ראו גם עדותו של עיסאם סלמאן, בן 64 ואב לארבעה, תושב בית לחם, שגם מטעי הזיתים שלו נתרו מעבר לגדר ההפרדה

1. ביוני 2002, במהלך האינתיפאדה השנייה, הוקמה בגדה המערבית "גדר ההפרדה". זו נועדה, באופן רשמי, למנוע כניסה של פלסטינים ללא היתר משטחי הגדה המערבית לשטחי ישראל, אך בפועל היוותה כלי אפקטיבי נוסף להשתלטות, נישול פלסטינים וניכוס אדמות פלסטיניות פרטיות בשטחים שסביב ההתנחלויות. אזור "מרחב התפר" מתייחס לשטח שבין גדר ההפרדה לגבולות שטחי מדינת ישראל, וכולל את אותן האדמות "שנכלאו" בין פיתוליה. לקריאה נוספת ראו רקע על גדר ההפרדה באתר בצלם.
2. להרחבה על המנגנון המשפטי-בירוקרטי באמצעותו משתלטת ישראל על שטחים בגדה המערבית, ראו דו״ח בצלם, באצטלה של חוקיות: הכרזה על אדמות מדינה בגדה המערבית, מרץ 2012. (להלן: ״באצטלה של חוקיות״).
3. בקשות התיאום מוגשות – בין אם על-ידי בעלי האדמות באופן עצמאי, באמצעות עורך דין או דרך המועצות הפלסטיניות השונות – דרך פנייה למת״ק (משרד התיאום והקישור של המנהל האזרחי) הפלסטיני, שפונה בתורו למת״ק הישראלי עם מסמכים המוכיחים את בעלות התושבים על הקרקע.
4. ראו פסק הדין מ-2006 הקובע את זכותם של החקלאים לגישה חופשית ובטוחה לאדמותיהם באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל.
5. המידע נמסר לתחקירן בצלם במחוז רמאללה.
6. ראו עדכון מ-17.10.24 באתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA).
7. ראו ״הגבלות תנועה קיצוניות שמטילה ישראל בגדה מאז המלחמה בעזה משבשות את חייהם של למעלה משני מיליון פלסטינים״ באתר בצלם, 20.3.24.
8. ראו איתן אבריאל, ״על הכוונת של נתניהו וסמוטריץ': כלכלת הרשות הפלסטינית״, The Marker, 11.11.24.
9. בשנת 2024 נרשם שיא היסטורי במספר הפלסטינים שנהרגו מאש ישראלית בגדה: לפי נתוני בצלם, מ-7.10.23 ועד 31.12.24 נהרגו לפחות 737 פלסטינים בידי ישראלים, בהם לפחות 168 קטינים. 717 מהם נהרגו בידי כוחות ישראלים ו-20 בידי אזרחים או גורם ישראלי לא ידוע. בצלם תיעד כ-700 אירועי אלימות של חיילים ומתנחלים כלפי פלסטינים בגדה במהלך אותה תקופה.
10. בין אוקטובר לדצמבר של שנה שעברה (2024) תיעד OCHA 260 מקרים של אלימות מתנחלים במהלך המסיק, מספר כפול ביחס לעונה של 2023. ראו עדכון מהתאריך 5.12.24 באתר OCHA.
11. ראו, למשל, עדכונים לגבי תקיפות בקריות ב-30.10.24 ובתורמוסעיא ב-7.12.24.
12. ראו, למשל, עדכונים לגבי תקיפות בואדי רחאל ב-11.10.24 ובסינג׳ל ב-29.10.24.
13. עם תחילת המלחמה גויסו כ-5,500 מתנחלים לשירות בגדודי הגמ״ר (הגנה מרחבית) בשטחי ההתנחלויות בגדה ובסמוך לכפרים הפלסטינים השכנים. ראו הגר שיזף, "צה"ל גייס וחימש אלפי מתנחלים לגדודי הגנה על ההתנחלויות. העדויות על אלימות מטעמם נערמות", הארץ, 5.1.24.
14. ראו, למשל, עדכונים לגבי תקיפות באל-מור׳ייר ב-12.10.24 ובאמאתין ב-29.10.24.
15. ראו עדכון לגבי תקיפה בפקועה ב-17.10.24, הכולל את עדות בעלה של המנוחה חנאן אבו סלאמה, חוסאם אבו סלאמה.
16. ראו, למשל, עדכונים לגבי תקיפות באל-לובן אל-ר'רבייה ב-5.10.24 ובג'מאעין ב-7.10.24.
17. ראו, למשל, עדכונים לגבי תקיפות באל-לובן אל-ר'רבייה ב-5.10.24 ובסינג׳ל ב-29.10.24.
18. ראו ״באצטלה של חוקיות״.

19. ראו ״באצטלה של חוקיות״; ראו בנוסף Report of the UN Independent International Commission of Inquiry on the Occupied Palestinian Territory, including East Jerusalem, and Israel (A/77/328).

    * לחיילים בתמונות אין קשר לאירועים אלה.