פרסומים

השב"כ נוהג להתעלל כשגרה בעצירים פלסטינים הנחקרים על-ידו ומיעוטם אף נחקר בעינויים. כך עולה מדו"ח חדש שמפרסמים היום המוקד להגנת הפרט ובצלם. פרקליטות המדינה, מטייחת חקירות בנושא ובכך נותנת חסות להפרה של בג"ץ ושל המשפט הבינלאומי.

מהדו"ח עולה כי החזקתם של הכלואים הפלסטינים בישראל מהווה הפרה בוטה של ה חוק ההומניטארי הבינלאומי, וכי בשל המגבלות הכרוכות בהליך הנפקת היתר הכניסה לישראל, פלסטינים רבים אינם יכולים לבקר את יקיריהם, אלא רק אחת לכמה חודשים. רבים אחרים אינם זכאים לקבל היתר כזה ומנועים לחלוטין מביקור קרוביהם. בנוסף, הביקור עצמו כרוך במסע-תלאות הנמשך כיממה בשל מסכת ממושכת של בדיקות ועיכובים.

הדו"ח עוסק באחד המרכיבים המרכזיים, אך המוכרים פחות, של מדיניות ישראל להגבלת תנועתם של הפלסטינים בשטחים: האיסור על נסיעתם של פלסטינים בכבישים מסוימים בגדה המערבית. משטר הכבישים האסורים הוא תופעה חמקמקה, בין השאר משום שכלליו מעולם לא נכתבו: לא בחקיקה של הכנסת, לא בהחלטה של הדרג המדיני, לא בצו צבאי, לא בהודעה לעיתונות, ואפילו לא בשלט אזהרה לפלסטינים המתריע מפני כניסה לכביש שנסיעתם בו מוגבלת או אסורה. קיומו של המשטר הוא פועל יוצא של הוראות הניתנות לחיילים בעל פה, וכן של כמה פרקטיקות שצה"ל מיישם בגדה המערבית מאז תחילת האינתיפאדה.

הקמת מכשול ההפרדה גרמה לפגיעה קשה בזכויות האדם של עשרות אלפי פלסטינים בגדה המערבית. בדו"ח זה עומד בצלם על הפגיעה ביכולתם של תושבי כפרים שנמצאים ממזרח למכשול, באזור שבין טול כרם לקלקיליה, לנוע בין מקום מגוריהם לאדמתם, ועל הפגיעה הנגזרת מכך בפרנסתם. התוואי הנוכחי של מכשול ההפרדה, הוא הגורם העיקרי להפרת זכויות האדם באזור. קביעת התוואי לא הסתמכה, כגרסת הממשלה, על שיקולים ביטחוניים בלבד. שיקולים נוספים, כמו הכללת התנחלויות ושטחים המיועדים להרחבתן בעתיד ממערב למכשול, השפיעו מאוד על ההחלטה. שיקולים כאלה אינם לגיטימיים ואינם יכולים להצדיק פגיעה בזכויות אדם.