מצ"ח חוקרת חשד להתעללויות קשות של חיילים בעובדים פלסטינים בדרום הר חברון בעקבות פניית בצלם

עדכון: מהפרקליטות הצבאית נמסר לבצלם כי נכון לחודש מאי 2013 חקירת המקרה בכל הנוגע לסלמאן זר'ארנה טרם הסתיימה. לגבי מוחמד אקנייבי מסרה הפרקליטות הצבאית ב-1.1.12 כי תיק החקירה נסגר. לא נמסרו הנימוקים לסגירת התיק. לגבי נזיר אל-חריבאת מסרה הפרקליטות הצבאית ב-13.5.13 כי תיק החקירה נסגר. לא נמסרו הנימוקים לסגירת התיק.

האירועים, כפי שתוארו על-ידי העדים, כללו מכות קשות, השפלות והתעללויות ושניים מן הנפגעים נזקקו לאשפוז. נוסף לכך, גנבו החיילים, לטענת העדים, כסף, טלפונים ניידים, חפיסות סיגריות וחפצים נוספים מתיקיהם.

האירוע הראשון אירע ב-23.9.09, אז עצרו חיילים את סלמאן זר'ארנה בסמוך לקטע לא בנוי של מכשול ההפרדה, במרחק של כשני קילומטרים מכפר מגוריו, א-רמאדין. לדברי זר'ארנה, השוטרים התנפלו עליו, הכו אותו ובעטו בו, ולאחר מכן דרשו ממנו לתת להם את תעודת הזהות שלו ואת הטלפון הנייד שלו. החיילים עזבו את המקום והורו לזר'ארנה להמתין להם. לאחר כחצי שעה שבו, ואחד מהם הושיט לו את התעודה והטלפון. 'לדברי זר'ארנה:

" החייל הוציא את תעודת הזהות שלי ואת הטלפון הסלולארי והושיט לי אותם. ברגע שתפסתי את תעודת הזהות והטלפון אחד מהחיילים האחרים נתן לי פתאום מכה עם הקת של הרובה שלו על הלחי הימנית שלי. שמעתי את אחד החיילים אומר לי: "תעוף מפה". הרגשתי שנשברו לי העצמות בפנים שמאוד כאבו לי. הייתה לי סחרחורת והתחלתי לאבד את שיווי המשקל."

על-פי העדות החיילים הורו לזר'ארנה להסתלק מהמקום ולא טרחו להגיש לו עזרה ראשונה או להזעיק אמבולנס. זר'ארנה עצר מכונית פלסטינית והועבר לבית חולים, שם נותח ולסתו קובעה. הוא שוחרר לביתו לאחר שישה ימי אשפוז, ויהיה מנוע מלדבר ולצרוך מזון מוצק למשך יותר מחודש.

האירוע השני התרחש ב-29.9.09. על פי העדויות שנמסרו לבצלם, כוח צבאי עצר בשעות הערב קבוצה של פועלים פלסטינים שניסו להיכנס לישראל דרך פרצה במכשול ההפרדה. מן העדויות עולה כי החיילים הורו לחברי הקבוצה לשכב על הקרקע ואז תקפו את נהג המכונית והכו אותו. לאחר מכן החלו החיילים להכות את אחד הפועלים, נזיר אל-חריבאת, תושב העיירה דורא.

לדברי אל-חריבאת, שאושרו על-ידי עד נוסף, הוא הוכה באכזריות על-ידי מספר חיילים:

"אחד החיילים דרך לי על הגב בכוח והצמיד אותי לאדמה. זה קרה פעמיים או שלוש. עוד שני חיילים הכו אותי. הם בעטו בי ונתנו לי מכות. המשכתי לשכב על האדמה. סבלתי מכאבים חזקים והקאתי, אבל החייל לא הפסיק לבעוט בי. הוא התעקש שאני אשאיר את הפנים שלי ואת הפה שלי צמודים לאדמה. הוא דיבר איתי בערבית עם מבטא ערבי. הפה שלי היה סגור ואז החייל ראה את זה ואמר לי לפתוח את הפה ולהוריד אותו לאדמה. עשיתי את מה שהוא אמר ונכנסה לי אדמה לפה. הקאתי."

לאחר שאל-חריבאת הוסיף להקיא וקצף עלה מפיו, הגיעו למקום ג'יפ צבאי וניידות של מג"ב ולאחר-מכן הוא פונה מהמקום באמבולנס צבאי. לאחר מכן הוא הועבר לאמבולנס של הסהר האדום שלקח אותו לבית החולים "עאליה" בחברון, שם טופל.

המקרה השלישי אירע יום לאחר מכן, ב-30.9.09. גם אז עצרו חיילים קבוצת עובדים שניסתה לעבור דרך הפרצה במכשול. אחד מהם, מוחמד אקנייבי, בן 55, סיפר בעדותו כי אחד החיילים

"הורה לכולנו לזחול על הידיים והרגליים, אחד אחרי השני. הוא אמר לכל אחד מאיתנו לזחול, כל פעם מישהו אחד, מרחק של 20 מטר בערך ולחזור באותה צורה. בזמן שכל אחד מאיתנו זחל, החייל עקב אחריו כל הזמן ובעט בו והכה אותו עם הקת של הרובה שלו. הוא כל הזמן צחק והחייל השני עמד וכיוון את הנשק שלו עלינו. '[...] החייל אמר לזחול מהר. הוא בעט בנו והכה אותנו כשהאטנו' את הקצב או כשאחד מאיתנו התרחק. [...] החייל הורה לנו לחלוץ את הנעליים שלנו. הוא אמר לנו ללכת על הקוצים, אחד אחרי השני, למרחק של 12 מטר בערך ולחזור באותה דרך. בזמן שהלכנו על הקוצים החיילים לא הכו אותנו."

העובדים הוחזקו במשך כשש שעות, שבמהלכן לא קיבלו שתייה ולא הותר להם לעשות את צרכיהם. בשלב מסוים הורה אחד החיילים למוחמד אקנייבי, שהתלונן על ההשפלות, לשבת בנפרד משאר העובדים. לאחר מכן ראה אקנייבי, לפי עדותו, כיצד החיילים מורים לעובדים האחרים להפנות אליהם את הגב, וכיצד אחד מהם מוציא חפצים מתיקי העובדים ומכניס אותם לכיסיו ולתיקו האישי.

בעקבות פניית בצלם הורתה הפרקליטות לעניינים מבצעיים על פתיחת חקירת מצ"ח בחשד להכאה והתעללות בידי חיילים וכן בחשד להשחתת המכוניות.