מזרח ירושלים
ביום ראשון, 21.11.21, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, פרצו למעלה מ-20 שוטרים רעולי פנים לבניין משפחת אבו אל-חומוס בשכונת אל-עיסאוויה שבמזרח ירושלים. בעל הבניין, שגר בקומת הקרקע, ביקש לדעת מה הם מחפשים, אך הם התעלמו ממנו והמשיכו לקומה השנייה. שם, פרצו השוטרים לדירה והגיעו עד לדלת חדר השינה של ההורים. השוטרים ביקשו לדעת היכן גר מוחמד אבו אל-חומוס, בן ה-18. לאחר שנאמר להם שהוא גר בקומה השלישית, הם יצאו מהדירה. בדרכם נתקלו בבילאל, אחיו של מוחמד והיכו אותו – לעיניהם המבועתות של שניים מילדי הדיירים. כשניסתה אמו לחלץ אותו מידיהם הם דחפו והפילו אותה ואז עצרו אותו. אז עלו השוטרים לקומה השלישית, שם גר מוחמד יחד עם אחיו סולטאן, בן 27 ואחותו פאטמה, בת 20 – כולם ילדיו של בעל הבניין. גם כאן הם פרצו לדירה בכוח, העירו את מוחמד, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו והובילו אותו אל מחוץ לבית. אחותו פאטמה ניסתה לתעד את המעצר בטלפון, אך השוטרים הורו לה להפסיק ומשלא נענתה דחפו אותה. שני אחיה – ח'דר שגר בקומה הרביעית וסולטאן – ניסו להגן עליה ואז תקפו אותם השוטרים והכו אותם קשות. לאחר מכן עצרו השוטרים גם אותם. השוטרים הובילו את ארבעת האחים לבסיס של מג"ב, משם פונה ח'דר לבית החולים, ואז שוחרר לביתו. מוחמד נלקח למגרש הרוסים, שם נחקר במשך חמש שעות. למחרת הוא נחקר שוב במשך שעות ארוכות, שרק לאחריהן התברר שהוא אינו האדם אותו ביקשו השוטרים לעצור. כמה שעות לאחר שהתבררה הטעות, במהלכן הוא הוחזק בצינוק, שוחרר מוחמד לביתו. את סולטאן ובילאל לקחו השוטרים לתחנת המשטרה בסלאח א-דין, שם נחקרו בחשד לתקיפת שוטר. לאחר מכן הם הועברו לבית המשפט, שם האריך השופט את מעצרם עד ל-23.11.21 בצהריים. השוטרים ביקשו להעבירם לתחנת המשטרה במגרש הרוסים, אך הרופא שם סירב לקבלם בשל מצבם עקב המכות שספגו והם נלקחו לבדיקות בבית החולים. לאחר מכן הוחזרו השניים למגרש הרוסים, שם חתמו על ערבות בסך 5,000 ש"ח ונשלחו למעצר בית למשך חמישה ימים. זהו עוד אירוע שגרתי בחייה של משפחה פלסטינית במזרח ירושלים: שוטרים פשטו על בית מגורים באמצע הלילה, העירו את כל הדיירים – כולל ילדים, פרצו דלתות, הכו את בני המשפחה, עצרו כמה מהם ולאחר מכן האשימו אותם בתקיפה. שעות של אימה, של אלימות, של חקירות שווא עברו על בני המשפחה, שחלקם אף איבדו ימי עבודה. כך מנהלים כוחות הביטחון את חייהם של כל תושבי מזרח העיר הפלסטינים – כשהם נהנים מסמכויות מרחיקות לכת ואינם נדרשים לתת דין וחשבון על מעשיהם. בעדויות שגבה תחקירן בצלם עאמר עערורי תיארו בני משפחת אבו חומוס את לילה האימה שבו פשטו השוטרים על בתיהם ואת מה שאירע לאחר מכן: אביו של מוחמד, רבאח אבו אל-חומוס, בן 64 ואב לחמישה,סיפר בעדותו: אני חולה סוכרת ולפני חצי שנה קטעו לי בגלל המחלה חצי מהרגל. אני ואשתי חנאן, בת 62, גרים בקומת הקרקע בבניין שלנו, שיש בו ארבע קומות, מהדירה שלי יש גישה ישירה לרחוב. הבן שלי בילאל, בן 29, והמשפחה שלו גרים איתנו. בקומה מעלינו גרה משפחה בשכירות ובקומה השלישית גרים הילדים שלי סולטאן, בן 27, מוחמד, בן 18, ופאטמה, בת 20. בקומה הרביעית גר בני ח'דר, בן 30, עם המשפחה שלו. ביום ראשון, 21.11.21, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, אני וחנאן היינו בבית. שמעתי רעשים מסביב לבניין, פתחתי את הדלת וראיתי שלושה אנשים רעולי פנים במדים צבאיים בצבע ירוק זית. שאלתי אותם: מה יש? הם הורו לי להיכנס הביתה. אמרתי להם שזה הבניין שלי, ויצאתי מהדירה שלי לרחוב כדי לבדוק מה קורה. הם דחפו אותי וניסו למנוע ממני להיכנס חזרה לבניין, אבל הצלחתי להיכנס. שמעתי את הבת שלי פאטמה צועקת בדירה למעלה. עליתי במדרגות בקושי, בגלל הרגל שלי. כשהגעתי לקומה השלישית ראיתי בתוך הדירה יותר מעשרים אנשים רעולי פנים, במדים צבאיים בצבע ירוק זית. אחד מהם ישב על הספה ורשם דברים. ראיתי את הבן שלי, מוחמד, עם ידיים אזוקות, כיסוי עיניים ומסכה על הפנים. הדלת של הדירה הייתה הרוסה. עדותה אסמאא אבו סנינה, בת 38 ואם לחמישה, דיירת שכירה בבניין, שהשוטרים פרצו לביתה: באמצע הלילה התעוררתי לקול פיצוץ בבית. גם בעלי התעורר. פתחתי את הדלת של חדר השינה וראיתי איש רעול פנים במדים צבאיים בצבע ירוק זית. שאלתי אותו מה הוא רוצה והוא הורה לי להישאר בחדר. שאלתי אותו שוב מה הוא רוצה. בעלי גם שאל אותו מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא מחפש את הבית של אבו אל-חומוס. אמרנו לו שזה לא הבית הנכון והוא אמר שנראה לו איפה הבית של אבו אל-חומוס. בתוך הדירה היו כבר שישה אנשים, כולם רעולי פנים וחמושים. אחד מהם דחף את בעלי לכיוון הדלת של הדירה, שהייתה הרוסה כי הם פרצו אותה בכוח. אחד מהם דרש שנגיד להם איפה הבית של אבו אל-חומוס. אמרנו לו שזה למעלה ואז הם יצאו מהדירה שלנו. שניים מהם נשארו לעמוד בפתח. כל הבנים שלי התעוררו מהצעקות שהיו בחדר המדרגות ויצאו מהחדרים שלהם. השוטרים ראו את השכן שלנו בילאל מנסה לעלות במדרגות לדירה של המשפחה שלו בקומה מעלינו ו תקפו אותו. הילדים הקטנים שלי, בני 10 ו-11, ראו את השוטרים בועטים בבילאל ומכים אותו, בעיקר בפנים ובראש. כשאמא שלו, חנאן, ניסתה לחלץ אותו, הם דחפו אותה. הכנסתי את הילדים מהר לדירה, כדי שלא יראו עוד. הם פחדו מאוד. אחר כך ראיתי את השוטרים מובילים את האחים של בילאל –מוחמד, סולטאן וח'דר. כל האירוע נמשך בערך חצי שעה. חששתי לבעלי כי הוא חולה לב, הוא עבר ניתוח לפני שנה וחצי, והוא נראה עייף מאוד ומותש. זו לא התנהגות נורמלית שפורצים בכוח לדירה שלך ונכנסים עד לחדר השינה ופוגעים ככה בפרטיות של המשפחה. מה היה קורה אם הם היו נכנסים ככה לחדר הילדים!? פאטמה אבו חומוס, בת 20, אחותו של מוחמד, סיפרה בעדותה: באותו לילה הייתי ערה ודיברתי עם הארוס שלי בטלפון ואז הוא אמר פתאום שברשתות החברתיות פרסמו שכוחות הכיבוש מקיפים את הבניין שלנו. יצאתי מייד למרפסת וראיתי את כוחות הכיבוש פרוסים ברחוב. שמעתי צעקות בחדר המדרגות, מהקומה השנייה, מתחתינו, ואחר כך הבנתי שפרצו להם את דלת הדירה. הערתי את אח שלי, סולטאן וניגשנו לדלת כי שמענו שמישהו מנסה לפרוץ אותה. סולטאן אמר להם שהוא פותח, אבל האיש שהיה בצד השני של הדלת אמר לו להתרחק מהדלת. היה פיצוץ והדלת נפרצה. בערך עשרים אנשים רעולי פנים, במדים צבאיים, פרצו לדירה. הם שאלו את סולטאן מה שמו. אחר כך הם הורו לנו לשבת על הספה וניגשו לאח שלי, מוחמד, שישן בסלון ושאלו אותו איך קוראים לו. אחרי שהוא ענה להם הם אמרו שהם באו לעצור אותו והובילו אותו לחדר כדי שיתלבש. ניסיתי לצלם את המעצר של מוחמד, אבל אחד מאנשי כוחות הכיבוש צעק עליי ודרש שאתן לו את הטלפון. ח'דר אמר לי לא להפסיק ושהצילום בתוך הבית שלנו הוא חוקי. האיש מכוחות הכיבוש ניסה לקחת את הטלפון מהיד שלי ואז התפתחה קטטה ביננו לבינו. הוא דחף אותי ואת סולטאן לכיוון חדר השירותים ואני נפלתי לתוך המקלחת. בינתיים הגיע אבא שלי. סולטאן וח'דר ניסו להגן עליי אבל אנשי כוחות הכיבוש, שלבשו כפפות ומגני ברכיים מחומר קשה, תקפו אותם. הם בעטו בסולטאן ובח'דר דקות ארוכות, אולי משהו כמו עשר דקות. ואז הם הוציאו אותם, קודם את מוחמד ואחריו את סולטאן וח'דר. מוחמד אבו אל-חומוס, בן 18, שנעצר כחשוד ושוחרר ללא כלום, סיפר בעדותו: אני עובד כמלצר באולם חתונות. באותו לילה חזרתי הביתה ונרדמתי על הספה בסלון מרוב עייפות. פתאום התעוררתי וראיתי אנשים רעולי פנים עומדים לידי. הם שאלו אותי איך קוראים לי ודרשו לראות את תעודת הזהות שלי. אחד מהם שאל מה שמות בני המשפחה שלי ואמר לי שאני עצור ושאלך להתלבש. השוטרים אזקו לי את הידיים, שמו לי כיסוי עיניים ומסכה על הפה ואז הובילו אותי אל מחוץ לבית. בדרך החוצה שמעתי צעקות. שמעתי גם את אבא שלי, אבל לא יכולתי לעשות כלום, הם דחפו אותי במדרגות ונחבטתי בקיר. בחוץ הם הושיבו אותי על הברכיים, מול הבניין. אחד מהם דחף את הראש שלי למטה. אחר כך הם הכניסו אותי לתוך רכב המעצר שבו כבר היה אח שלי, ח'דר. ידעתי שזה הוא כי שמעתי אותו אומר להם שהוא רוצה אמבולנס כי הוא לא מרגיש טוב. השוטר אמר לו שעוד מעט נגיע למקום שבו הוא יקבל טיפול. הסיעו אותנו למוצב של מג"ב בכביש 1. הם הביאו לשם גם את האחים שלנו בילאל וסולטאן. הם הושיבו אותנו בחצר, על הברכיים, והשאירו אותנו ככה למשך רבע שעה בערך. שמעתי את האחים שלי נאנקים מכאבים ומבקשים אמבולנס. אחרי רבע שעה בערך הם הסיעו רק אותי למסקוביה (מתקן המעצר במגרש הרוסים). כשהגעתי לשם עברתי חיפוש בעירום ואז הכניסו אותי לחדר שבו נתנו לי מדים של עצירים ועשו לי בדיקת קורונה. אחר כך הובילו אותי לחדר אחר ושם חקרו אותי במשך חמש שעות בערך, כל פעם חוקר אחר. הם עשו תורות, אחד נכנס ואחד יצא. כל הזמן הזה ישבתי על כיסא עם ידיים קשורות. אחד מהם אמר לי שמישהו העיד שיריתי וגם שזרקתי אבנים. אמרתי לו שאני שעובד 12 שעות ביום ושאני לא מעורב בדברים כאלה. החוקרים צעקו עליי ודפקו על השולחן ואמרו לי שאני חצוף ושהם יחנכו אותי. אחרי שעה בערך הם נתנו לי ללכת לשירותים. רק אחרי שסיימו לחקור אותי הם הרשו לי לעשן סיגריה ואז העבירו אותי לתא שבו הייתי לבד. למחרת, יום שני, שוב חקרו אותי במשך שעות ארוכות. הייתי עצור במשך יומיים ובמהלכם קיבלתי רק שלוש ארוחות. הראשונה הייתה ארוחת בוקר שכללה לבנה, ריבה לחם ומלפפון והיו עוד שתי ארוחות: אחת כללה אורז ושעועית, שלוש פרוסות פסטרמה ותפוח והשנייה מרק, אורז ואגס. בחקירה האחרונה, ביום שני, הם הביאו אדם שאני לא מכיר ואמרו שהוא האיש שהעיד נגדי. שאלתי אותו: אתה מכיר אותי בכלל? מה עשיתי לך כדי שתביא אותי לפה? והוא אמר: אני לא מכיר אותך, לא התכוונתי אליך, יש אדם אחר בשם מוחמד אבו אל-חומוס והעדתי נגדו. כשהם שמעו את זה הם החזירו אותי לצינוק. מישהו פתח את החלון בדלת של הצינוק ואמר לי: "אנחנו מצטערים, עצרנו אותך בטעות". אחרי כמה זמן, בשעות אחר הצהריים, הגיע מישהו שהוציא אותי מהצינוק ושחרר אותי בלי שום תנאים. אפילו לא נתנו לי שום מסמך. לא חזרתי לעבודה שלי כי הקבלן שאצלו אני עובד אמר שהוא מצא לי מחליף ושאין לו כרגע עבודה בשבילי. יכול להיות שאיבדתי את העבודה שלי. בילאל אבו חומוס, בן 29, אב לשלושה, אחיו של מוחמד, סיפר בעדותו: ניסיתי לעלות לקומה השלישית אבל כוחות הכיבוש מנעו ממני. כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי שהדלת של הדירה הרוסה. חמישה מאנשי כוחות הכיבוש, שהיו רעולי פנים, התנפלו עליי והכו אותי. אמא שלי הגיעה וניסתה לעזור לי אבל הם דחפו אותה והיא נפלה. השוטרים גררו אותי החוצה, הושיבו אותי על הקרקע ואזקו לי את הידיים מאחור. אחר כך הם הביאו את מוחמד, ואחר כך גם את ח'דר ואת סולטאן. הם הושיבו אותם לידי. אחרי חמש דקות בערך הם כיסו לי את העיניים והסיעו אותנו ברכב, מרחק של עשר דקות מאל-עיסאווייה. אני חושב שהמקום שהגענו אליו זה מוצב של משמר הגבול בכביש מס' 1. אני וח'דר צעקנו מכאבים. הם לקחו את ח'דר לבית חולים ומשם שיחררו אותו הביתה. אני וסולטאן נשארנו בחצר. הם הושיבו אותנו בחוץ, על הברכיים. אחרי שעה בערך הסיעו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין. הם הכניסו אותנו לצינוק. סבלתי מכאבים חזקים בראש וצעקתי לסוהרים. אחרי חצי שעה בערך לקחו אותי לבית החולים שערי צדק באמבולנס. הייתי עדיין אזוק בידיים ורגליים. בדקו לי שם רק את לחץ דם ולא קיבלתי שום טיפול אחר. גם במהלך הבדיקה נשארתי אזוק. אחרי שעה וחצי בערך הם החזירו אותי לתחנת המשטרה. ב-10:30 בבוקר לקחו אותי ואת סולטאן לחקירה. החוקרים האשימו אותנו ב"תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו" וב"השתתפות בהתפרעות". הכחשתי את הכל. הם חקרו אותנו במשך שעה וחצי בערך ואז החזירו אותי ואת סולטאן לצינוק. נשארנו שם שעות ארוכות, בלי אוכל ובלי שתייה, הרשו לנו רק ללכת לשירותים. כל הזמן הזה היינו אזוקים ביידים וברגליים. בשעה 15:30 העבירו אותנו לבית משפט השלום, ושם השופט האריך לנו את המעצר עד ה-23.11.21 בשעה 12:00, אבל עורך הדין שלנו הגיש ערעור. מבית המשפט העבירו אותנו למגרש הרוסים (מסקוביה). השעה הייתה בערך 20:30. הרופא שם סירב לקבל אותנו ודרש שייקחו אותנו לבית חולים כי ראו בבירור את סימני המכות על הגוף שלנו. הם לקחו אותנו לבית החולים הדסה עין כרם ושם עברנו בדיקות וצילומים ובדקו גם את האוזניים שלנו. במשך כל הבדיקות היינו אזוקים בידיים וברגליים. ביום שני, 22.11.21, בשעה 11:00 בבוקר, החזירו אותי ואת סולטאן למגרש הרוסים ומשם לקחו אותנו לתחנת המשטרה בסלאח א-דין. שם שחררו אותנו למעצר בית של חמישה ימים אחרי שהחתימו אותנו על ערבות של 5,000 ש"ח. אני עדיין סובל מכאבים בבטן ובכתפיים בגלל המכות, אני לא רואה ולא שומע טוב, במיוחד באוזן שמאל ובעין ימין. הבנים הקטנים שלי בני שנתיים וחצי ושלוש, היו בהלם כשראו אותי. הם לא מבינים למה כל זה קרה. בגלל המעצר ומעצר הבית הפסדתי ימי עבודה ועכשיו אני חושש לאבד את מקום העבודה שלי.
27 דצמבר 2021
