הפגנות

הצבא תלה ברחובות כפר קדום שלטים עם תמונות קטינים ואיום לתפוס אותם אם ייראו

ביום שבת, 1.6.13, בין חצות הלילה לאחת לפנות בוקר, תלו חיילים בכפר קדום שלטים שעליהם הופיעו תמונותיהם של ארבעה קטינים תושבי הכפר ומעליהן כיתוב עילג בערבית מדוברת "אנחנו הצבא, דיר באלכ, אנחנו נתפוס אותך אם נראה אותך או נבוא לבית". בירור זהותם של האנשים המופיעים בתמונות העלה כי כולם קטינים, בגילאים 17-14, כל אחד בן למשפחה אחרת מתושבי כפר קדום. מעדויות התושבים עולה כי שמעו גם קולות פיצוץ, ככל הנראה של רימוני הלם וגז מדמיע, בטרם עזבו כוחות הצבא את הכפר.

שלט שתלו החיילים בכפר קדום. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 3.6.13
שלט שתלו החיילים בכפר קדום ובו תמונות קטינים מהכפר והכיתוב "אנחנו הצבא, דיר באלכ, אנחנו נתפוס אותך אם נראה אותך או נבוא לבית". צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 3.6.13

ביום ראשון, 2.6.13, פנה בצלם לסרן ברק רז, דובר אוגדת איו"ש, על מנת לברר האם הצבא הוא שאחראי להצבת השלטים במקום. בתשובתו מתאריך 4.6.13 מסר סרן רז כי "מדובר בפעילות הרתעתית שנעשתה במסגרת מגוון פעילויות שונות אל מול תופעת הפרות הסדר האלימות ויידויי האבנים. פעולה זו נועדה להרתיע בני נוער מלקחת חלק באירועי טרור עממי, דבר העלול לסכן, בין היתר, את ביטחונם האישי. יש לציין כי מדובר ביוזמה מקומית כחלק מהתמודדות עם הפרות סדר וזריקות אבנים. השימוש בשיטת פעולה זו ייבחן". בכתבה שפורסמה בנושא באתר "הארץ" מסר דובר צה"ל כי "זו פעילות נוספת שמתקיימת במסגרת מגוון פעילויות נגד הפרות האלימות הסדר ויידויי האבנים".

מתשובות אלה משתמע כי שיטת פעולה זו נתפסת על ידי הצבא כאמצעי לגיטימי להתמודדות עם אירועים של יידוי אבנים. אולם, באף אחת מהתשובות לא ניתן הסבר על מה מבוססת תפיסה זו, אולי כי הסבר כזה אינו קיים: מדובר בטקטיקה של הפחדה ואיומים שלא ניתן להצדיקה. המעשה עורר אימה בקרב הנערים המופיעים בשלטים ובקרב בני משפחותיהם. פרסום תמונותיהם של הקטינים מהווה פגיעה בזכותם לפרטיות וכולל בחובו איום מרומז כי ייפגעו אם יגיעו להפגנה השבועית, איום היכול להתפרש כרדיפה אישית.

תחקירן בצלם, עבד אל-כרים סעדי, גבה את עדותו של אחד הנערים, ראאיד שתיווי, בן 14: 

ראאיד שתייווי, בן 14. צילום: עבד אל-כרים א-סעדי, בצלם, 3.6.13"התקשר אלי חבר שלי ואמר לי שחיילים הגיעו לכפר בלילה והדביקו שלטים עם תמונות של ארבעה נערים, ואני אחד מהם..." בהתחלה לא לקחתי את זה ברצינות... אבל התחלתי לדאוג ולחשוב על זה יותר אחרי שאבא שלי שעובד ביריחו התקשר אליי... הסתבר לי שההורים שלי ידעו על זה כבר מלפנות בוקר, אחרי שהצבא עזב את הכפר, אבל הם התכוונו להסתיר את זה ממני כדי שאצליח ללמוד לבחינות סוף השנה בלי דאגות ולהתרכז... התחלתי לדאוג ולפחד והיה קשה לי להתרכז. שאלתי את עצמי למה בכלל הם תולים את התמונה שלי על קיר? חשבתי שהחיילים יכולים לפשוט על כל בית בכפר ולהיכנס אליו, אז למה הם לא באו אלי הביתה, למרות שאני בבית כל הזמן?... לקריאת העדות המלאה. 

בנוסף לפגיעה בזכויות הקטינים שהופיעו בתמונות, נראה כי כוונת הצבא הייתה להרתיע את כל תושבי הכפר מהשתתפות בהפגנות המחאה השבועיות שהם מקיימים נגד הכיבוש. איום מרומז כזה על תושבי הכפר, שחלקם מסרו לבצלם כי לדעתם הצבא מנסה להטיל עליהם אימה ולהניא אותם מלהשתתף בהפגנות השבועיות המתקיימות בכפר, פוגע ביכולתם לממש את זכותם הבסיסית לחופש מחאה. זאת הן בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי ולחובות שהוא מטיל על המפקד הצבאי, והן בניגוד להצהרות המפורשות של המפקד הצבאי בדבר השמירה על הזכות לחופש הביטוי והמחאה בשטחים הכבושים. סעיף 33 לאמנת ג'נבה הרביעית קובע כי "עונשים קיבוציים וכן כל אמצעי הפחדה או השלטת טרור אסורים". אם בידי הצבא מידע כלשהו שלפיו מי מהנערים המופיעים בשלטים עבר על החוק, הרי שעומדים לרשותו אמצעים שונים שבהם הוא יכול לנקוט, מבלי להשתמש בשיטות של איום והפחדה.

ב-13.6.13 פנו בצלם והאגודה לזכויות האזרח ליועץ המשפטי של אוגדת איו"ש בדרישה כי יפעל לאלתר נגד שיטת הפעולה המתוארת לעיל וכי במידת הצורך יינקטו צעדים נגד החיילים האחראים לה. כן ביקשו הארגונים כי יובהר לכל כוחות הצבא הפועלים בגדה המערבית כי "יוזמות" מסוג זה הינן פסולות וכי על הצבא לפעול אך ורק במסגרת האמצעים החוקיים העומדים לרשותו, תוך כיבוד של זכויותיהם של הקטינים במסגרת ההליך הפלילי ושמירה על חופש הביטוי והמחאה.

פריטים מומלצים

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012

עשן מצמיגים שהבעירו מפגינים פלסטינים מיתמר מעל המאחז אביתר. צילום: אמיר כהן, רויטרס, 23.6.21

מדיניות הפתיחה באש

תשעה חודשים של מחאה: שבעה הרוגים ועשרות פצועים בעיירה ביתא

במאי 2021 הקימה ישראל את ההתנחלות החדשה המוכרת בתור המאחז אביתר, על אדמות העיירות ביתא וקבלאן והכפר יתמא, על פסגת ג'בל סבייח. המהלך מומש באמצעות תנועת המתנחלים נחלה, בסיוע המועצה האזורית שומרון ובהסכמה של הצבא. בעבר, בשנים 2013, 2016 ו-2018, כבר ניסו מתנחלים להשתלט על המקום באמצעות הקמת מאחז, אך בכל פעם הרס המנהל האזרחי את המבנים בתוך זמן קצר. הפעם הותירה ישראל את המאחז במקומו. אביתר מתפרס על שטח של 36 דונם (לפי חישוב שערך כרם נבות עבור בצלם), והוא יושב בחלקו על אדמות פלסטיניות פרטיות ובחלקו על אדמות שישראל מגדירה "אדמות סקר". המאחז כולל כחמישים מבני קבע, גן שעשועים, בית כנסת, בית מדרש, מכולת, תשתית חשמל ודרכים סלולות באספלט. בדף הפייסבוק של המאחז נאמר שהקמתו נועדה למנוע רצף בין העיירה קבלאן והכפר יתמא, שמדרום לכביש מס' 505, לבין העיירה ביתא, הנמצאת מצפון לו. בתחילת יולי 2021 פונה המאחז לאחר שנחתם הסכם בין הממשלה לבין תושביו. לפי ההסכם, כל המבנים במאחז יישארו על כנם, המתנחלים שגרו בהם יתפנו מהמקום ובמקביל תבחן הממשלה את מעמד הקרקע. אם יתברר שניתן "להכשיר" את המאחז, יוכלו חלק מהמתנחלים לשוב למאחז ובמקום תוקם גם ישיבת הסדר. על פי ההסכם, נותרה במאחז נוכחות צבאית קבועה. גם טרם ההחלטה על הכשרתו ה"חוקית" של המאחז, ומאז הקמתו, מונע הצבא מחקלאים פלסטינים להגיע למאות דונמים מאדמותיהם הצמודות אליו. הגבלה זו פוגעת בכשמונים משפחות של חקלאים מביתא ומיתמא. באוגוסט 2021 דחה בג"ץ עתירה שהגישו בעלי הקרקעות הפלסטינים נגד הקמת המאחז בתואנה שטרם מוצתה בדיקת הבעלות על האדמות באזור. הליך זה מוצה, על פי פרסומים בתקשורת, באוקטובר 2021. בשבועות האחרונים התפרסמו בתקשורת ידיעות על כך שהמדינה שוקלת הצעת "פשרה" לפיה מתנחלים יקימו מחדש באביתר את הישיבה שפונתה מההתנחלות חומש. היועץ המשפטי לממשלה היוצא אישר, רגע לפני סיום תפקידו, את תוצאות "סקר האדמות" ואת האצתם של הליכי התכנון במקום. כעת יכולה הממשלה, לשיטתה, להתקדם בהסדרת המאחז ובהקמת הישיבה במקום. העיירה ביתא, שעל חלק מאדמותיה הוקם המאחז, שוכנת מדרום לעיר שכם וגרים בה כ-9,000 תושבים. מאז הקמת המאחז מוחים תושבי העיירה נגד הקמתו ונגד גזל הקרקעות – במסגרת הפגנות ליליות בפאתי העיירה והפגנות המוניות בימי שישי, אז נערכת צעדה לכיוון המאחז בהשתתפות מאות ולעתים אף אלפי מפגינים. בתחילת כל הפגנה נערכת תפילה ולאחריה מתפתחים בדרך כלל עימותים בהם צעירים מבעירים צמיגים ומיידים אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, המדכאים את המחאה באלימות תוך שימוש מסיבי בגז מדמיע – המפוזר בין היתר באמצעות רחפנים ומשגרים המותקנים על ג'יפים, ירי כדורי ספוג וכדורי מתכת מצופים גומי, וכן ירי אש חיה – כולל ירי "טוטו" בידי צלפים. עד כה נהרגו שבעה מתושבי ביתא בהפגנות אלה ובסמוך להן. כמו כן, נפצעו בהן, על פי נתוני האו"ם*, כ-180 בני אדם מירי חי, כאלף מירי כדורי "גומי" וספוג, ולמעלה מ-4,200 נפגעו משאיפת גז מדמיע. תושב ביתא נוסף נהרג בסמוך לשסתומי המים של הכפר, ותושב הכפר יתמא נהרג במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז שהתקיימה בכפרו. נוסף על יישומה של מדיניות פתיחה באש קטלנית, מאז החלו ההפגנות עצרו כוחות הביטחון עשרות מתושבי העיירה. כדי להקשות על המפגינים, חסם הצבא את הכניסה הראשית לעיירה למשך חודש וחצי ודחפורים צבאיים חסמו וגרפו דרכים חקלאיות המובילות למוקדי ההפגנות והסבו נזק לכקילומטר של טרסות חקלאיות ולכ-2,000 עצים במרחק של כקילומטר מהמאחז. סגן ראש מועצת ביתא מסר לבצלם כי ישראל ביטלה את היתרי העבודה של כ-150 מהתושבים. חיילים השתמשו באלימות קשה גם נגד מפגינים ישראלים שהגיעו להפגנות כדי הביע סולידריות עם המפגינים הפלסטינים, ועצרו אותם בטענות שווא. אביתר הוקם על אדמות פלסטיניות – לא כיוזמה פרטית של כמה מתנחלים אלא כחלק ממדיניות ההתנחלות של ישראל בגדה, תוך שיתוף פעולה מלא של כל הרשויות הישראליות הרלוונטיות. אלא שהמדינה אינה מסתפקת בגזל האדמות ובהקמת התנחלות עליהן. היא גם מתעקשת לאסור על התושבים למחות נגד מעשיה אלה ומונעת בכוח – גם בכוח קטלני – כל ניסיון להתנגדות. נזכיר: הקמת ההתנחלויות היא בלתי חוקית על פי המשפט הבינלאומי, והמדיניות הישראלית בנושא זה נחקרת בימים אלה בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. בחירתה של ישראל למנוע מהתושבים למחות על הקמת אביתר, ליישם מדיניות פתיחה באש קטלנית בנסיבות שבהן לא נשקפת לחיילים כל סכנה ולהמשיך ליישמה גם כשתוצאותיה הקטלניות ברורות לעין – רק מוסיפה חטא על פשע. * מסד הנתונים בעניין הגנה על אזרחים בניהול משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים. תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה את העדויות שלהלן מאנשים שהיו עדים להריגתם של מפגינים ומתושבי הכפר שנפצעו בהפגנות: 10.12.21: הריגתו של ג'מיל אבו עייאש, בן 32 ביום שישי, 10.12.21, בשעות הצהריים, הגיע ג'מיל אבו עייאש, תושב ביתא בן 32, לאזור שבו נערכה ההפגנה באותו שבוע, הידוע בשם "אל-הותה" ומרוחק כ-700 מטרים ממאחז אביתר. בסביבות השעה 14:30 נורה אבו עייאש בידי חייל ממרחק של כמאתיים מטרים, בזמן שהחזיק בידו קלע. בעדות שמסר ב-12.12.21 א.ש., תושב ביתא בן 33, שהיה במקום, הוא סיפר: בסביבות 14:20 עמדתי ודיברתי עם כמה צעירים. מולנו על ההר היו הרבה חיילים ושוטרי מג"ב, שירו רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". במרחק של מאתיים מטרים מהמקום שבו היינו עמדו בערך עשרה חיילים. הצעירים שיידו אבנים לעברם היו רחוקים מהם מאוד והאבנים בכלל לא הגיעו עד אליהם. ראיתי שהצטרפו אליהם שני חיילים. הם התקדמו ואחד מהם נשכב על הקרקע בתנוחת צליפה, אז קם והם נסוגו וחוזר חלילה. אחרי עשר דקות ראיתי את ג'מיל אבו עייאש עובר לידנו ונעצר במרחק של בערך חמישים מטרים לפנינו. הוא החזיק ביד קלע. עברו רק כמה דקות ואז אחד משני החיילים, שהיה מקדימה ושכב על הקרקע, ירה. שמעתי כמה יריות אחת אחרי השנייה. כולנו התכופפנו או השתטחנו על האדמה. ברגע שהרמתי את הראש ראיתי את ג'מיל מוטל על הארץ ושמעתי את הבחורים צועקים. כמה מהם הרימו אותו ובאותו זמן החיילים ירו הרבה רימוני גז מדמיע לאזור. הראש והפנים של ג'מיל היו מכוסים בדם. פינו אותו לאמבולנס ומשם לבית חולים בשכם. נסעתי לבית החולים והרופאים שם אמרו לי שהוא איבד חלק מהמוח. במקרה כזה, כשבחור נפצע קשה, 80% מהמפגינים עוזבים את ההפגנה ומגיעים לבית החולים וככה החיילים מצליחים להפסיק את ההפגנה. ס. ח., תושב ביתא בן 29, הגיע בסביבות 12:00 לתפילה שממנה יצאה חצי שעה לאחר מכן ההפגנה השבועית. בעדות שמסר ב-15.12.21 תיאר מה אירע: כשהגענו לאזור שנקרא "אל-הותה" ראינו הרבה חיילים שהתפרסו בהר. לפנינו היו שבעה או שמונה חיילים, במרחק של בערך 150 מטרים מאתנו. הם ירו הרבה רימוני גז מדמיע וכמה כדורי "גומי". לידם היו גם שני ג'יפים צבאיים, וחיילים ירו מהם גם גז מדמיע ממשגרים. הצעירים התחילו ליידות אבנים לעבר החיילים. בסביבות 14:30 ראיתי שני חיילים במרחק של 250-200 מטרים מאיתנו, שאחד מהם שכב על הקרקע והשני סימן לו לאן לכוון. הסתתרנו מאחורי גדר אבנים. אחרי כמה דקות, החייל שוב נכנס לתנוחת צליפה. התיישבנו על האדמה. ראיתי את ג'מיל אבו עייאש מגיע. לא ראיתי אותו קודם בהפגנה. אמרתי לו לשבת ולשים לב, ואז שמעתי ירייה אחת והוא נפל. הוא היה במרחק של מטר אחד ממני. כשהתקרבתי אליו החייל ירה עוד פעם, ופגע באבנים שבטרסה. המשכתי להתקרב אליו. היה לו פצע כניסה במצח עם יציאה מהחלק האחורי של הראש. הרמנו אותו והרחקנו אותו משם 500 מטרים בערך, עד לאמבולנס שחיכה שם. שוטרי מג"ב רצו אחרינו קצת וירו עשרות רימוני גז מדמיע לכיוון שלנו. בגלל שהצבא גרף את הדרכים שמובילות להר, האמבולנס הכי קרוב אלינו יכול היה להגיע למרחק של 500 מטרים. מאוחר יותר נודע לי שהוא נפל שהיד. הוא נקבר עוד באותו יום, בבית הקברות בכפר. 24.9.21: הריגתו של מוחמד ח'ביסה, בן 28 ביום שישי, 24.9.21, בסביבות 12:00, יצאו כבכל שבוע כמה מאות מתושבי ביתא והכפרים הסמוכים לתפילה ולהפגנה השבועית. לאחר התפילה חלק מהתושבים התקדמו כ-800 מטרים לכיוון המאחז, שם הבעירו צמיגים ויידו אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון, שירו לעברם רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". מוחמד ח'ביסה, תושב ביתא בן 28, הצטרף למיידי האבנים. בסביבות 15:00 ישבו ח'ביסה ומספר צעירים מתחת לעץ זית, בסמוך למקום ההפגנה. במרחק של כמה עשרות מטרים מהם יידתה קבוצת צעירים אבנים לעבר כמה מאנשי כוחות הביטחון שחסו מאחורי גדר אבן והזדקפו מעליה מדי פעם כדי לירות לעבר הצעירים רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי". לאחר כחצי שעה נשכב אחד מאנשי כוחות הביטחון לפני הגדר, ירה כמה יריות של אש חיה ופגע בראשו של ח'ביסה. הוא פונה לבית החולים, שם ניסו הרופאים להחיותו אך לשווא. חברו של ח'ביסה, ע., בן 21, סיפר בעדות טלפונית שמסר לבצלם ב-11.10.21 מה אירע באותו יום: ביום שישי, 24.9.21, הלכנו לתפילה שלפני ההפגנה, אחריה התקדמנו לכיוון המאחז, מרחק של בערך 800 מטרים. החיילים התפרסו באזור בקבוצות של שלושה עד חמישה. התקרבנו אליהם. הייתי עם מוחמד ח'ביסה וצעירים אחרים והם יידו אבנים לעבר החיילים. החיילים ירו גז מדמיע והתקדמו לעברנו ואנחנו נסוגנו ואז התקדמנו שוב וחוזר חלילה. החיילים ירו גם כדורי "גומי" וכמה צעירים שאני לא מכיר נפגעו. מאוחר יותר, בסביבות 15:30, מוחמד ואני ועוד בערך שישה צעירים נחנו מתחת לעץ זית. היו עשרים או שלושים צעירים שיידו אבנים לעבר שלושה-ארבעה חיילים שהיו מאחורי גדר חקלאית. החיילים ירו כדור חי אחד שלא פגע באף אחד מאתנו. היינו רגועים כי הצעירים שיידו אבנים היו במרחק של כמה עשרות מטרים מאתנו והחיילים היו במרחק של בערך 150 מטרים מאתנו, אחרי הצעירים. אז אחד החיילים נשכב על האדמה לפני הגדר. אחד מהצעירים הזהיר אותנו לשים לב אליו ואמר שיכול להיות שהוא רוצה להרוג מישהו אחרי כמה דקות שמעתי ארבע-חמש יריות. הורדתי את הראש למטה ואחרי שהירי נפסק הרמתי את הראש. ראיתי את מוחמד ח'ביסה שוכב על הצד. הרמתי את הראש שלו והרגשתי כמו תזוזה בעצמות הקרקפת ואת הדם שלו מכסה את היד שלי. צעקתי בקול רם: "מוחמד!" אני והבחורים הרמנו אותו אבל אחרי כמה מטרים לא יכולתי להמשיך. לא האמנתי למה שקרה. י. ח., תושב ביתא בן 22, הגיע להפגנה בשעה 12:00 בצהריים. בעדות שמסר ב-11.10.21 סיפר: בסביבות 15:00 התיישבתי עם כמה בחורים על האדמה מתחת לעץ זית, במרחק של בערך חמישים מטרים מהצעירים שיידו אבנים לעבר החיילים ובערך 150 מטרים משלושה חיילים, שהסתתרו מאחורי חומת אבנים. כשאחד החיילים רצה לירות גז או "גומי" לעבר מיידי האבנים הוא היה מגיח מאחורי האבנים, יורה וחוזר למטה. אחד הצעירים אמר שהוא צמא ושאין מים, ומוחמד ח'ביסה, שנשען באותו זמן על גזע העץ, התקשר לבן דוד שלו וביקש ממנו להביא מים, אבל בסוף הוא לא הגיע. אחרי חצי שעה בערך ראיתי חייל נשכב על הקרקע. אמרתי לצעירים שהוא רוצה להרוג מישהו. מוחמד אמר שאנחנו רחוקים ממנו. עברו רק כמה דקות ושמעתי ארבע-חמש יריות של אש חיה. כופפתי את הראש כי הקול נשמע לי קרוב. כשהרמתי את הראש ראיתי את מוחמד שוכב על הקרקע על צד שמאל. צעקתי: “יש כאן פצוע, פצוע". הלכנו לעברו וניסינו להרים אותו, כמה צעירים הגיעו בריצה ועזרו לנו. הם לקחו אותו ממני. הוא דימם מאוד מהראש מאחורה ולא זז. הם פינו אותו לאמבולנס שהיה בזירה ושלקח אותו לבית חולים. 6.8.21: הריגתו של עימאד דוויכאת, בן 38 ביום שישי, 6.8.21, בסביבות 12:00 בצהריים, יצאו כ-700 מתושבי ביתא והכפרים הסמוכים להפגנה השבועית נגד המאחז. בסביבות 15:00 ירו כוחות הביטחון לעבר המפגינים ממרחק של 300-200 מטרים ופגעו בחזהו של עימאד דוויכאת, תושב ביתא בן 38, בזמן ששתה כוס מים. דוויכאת פונה לבית החולים, שם נקבע מותו לאחר זמן קצר. ג'.ד., תושב ביתא בן 45, הגיע לתפילה ולהפגנה שאחריה יחד עם אחיו בן ה-49, וסיפר בעדות שמסר ב-12.8.21: כשהגענו למקום היו שם 700-600 תושבים, שחלק מהם החזיקו בקושאנים של הקרקעות שעליהן השתלטו המתנחלים. חלק מהתושבים התקדמו למרחק של 700 מטרים מהמאחז. החיילים היו פרוסים בקבוצות של חמישה-שישה חיילים למרגלות ההר, והם ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם בצורה אינטנסיבית. אחר כך הם גם ירו כדורי "גומי". כמה תושבים נפגעו, בהם אחי שנפצע מכדור "גומי" ברגל בזמן שניסה להגיש עזרה ראשונה לתושב אחר, שנפגע מכדור "גומי" בברך. למרות זאת אחי לא התפנה לקבל טיפול. ראיתי עוד תושבים נוספים נפגעים מכדורי "גומי" ונחנקים משאיפת גז. בסביבות 15:15 המצב נרגע קצת. אני, אחי ועוד כמה בחורים התרחקנו כמה עשרות מטרים מזירת העימותים, התיישבנו מתחת לעץ זית והכנו קפה. במרחק של עשרים מטרים מאתנו עמדו שני אמבולנסים והחיילים היו במרחק של 300 בערך מטרים מאיתנו. המצב היה שקט. פתאום שמעתי ירייה. הסתכלתי לכיוון הצעירים שזרקו אבנים וראיתי את אחד התושבים אומר "לא יכול להיות" ואז רץ לכיוון ההפוך מזירת העימותים. ראיתי מישהו שוכב על הקרקע ומדמם מהאף ומהפה. כמה צעירים הרימו אותו כשהם צועקים את השם שלו, עימאד דוויכאת. הבנתי שזה קרוב משפחה שלי. קצת אחר כך נודע לי שהוא מת. הידיעה נחתה עליי כמו אסון. הוא היה רחוק מאוד מהעימותים. הוא היה אבא לארבע בנות, הגדולה בת עשר, ולתינוק בן חודש וחצי. הוא עבד קשה כדי לפרנס את הילדים הקטנים שלו, כל החיים שלו הוקדשו למשפחה שלו. המוות שלו ציער אותי מאוד. כ.ב., תושב ביתא בן 31, הגיע גם הוא לתפילה ולהפגנה בסביבות 12:00. בעדות שמסר ב-22.8.21 סיפר: בסביבות 15:15 הייתי רחוק מהצעירים שהשליכו אבנים. במרחק של כמה מטרים ממני עמדו שני אמבולנסים שהיו בכוננות לפנות פצועים. דיברתי עם עימאד ואז עבר לידנו בחור שנשא כוסות מים קטנות עם מכסה. עימאד לקח כוס, פתח אותה והתחיל לשתות, ואז נפל עם הפנים לאדמה. הוא היה במרחק של שני מטרים ממני. חשבתי שהוא התעלף ממכת שמש. הפכתי אותו על הגב וראיתי שהוא מדמם מהאף ומהפה ושיש לו דם על החולצה. צעקתי בכל הכוח "פצוע! פצוע, בחורים!", ואז רצו אליי כמה בחורים ועזרו לי לקחת את עימאד לאחד האמבולנסים. הייתי המום ממה שקרה. בכלל לא שמעתי ירי. עימאד לא עשה כלום, הוא רק שתה מים והיה רחוק מאוד מהבחורים שהיו בקדמת ההפגנה, שחלקם יידו אבנים. החיילים היו במרחק של 300-200 מטר מאיתנו ואנחנו היינו במרחק של שבעים-שמונים מטר מהבחורים שיידו אבנים. חשבתי שאני בחור חזק, שלא מתרגש מכלום, אבל האירוע הזה היכה אותי בהלם, אדם שעמד לידי ודיבר אתי נורה, כשהוא לא עשה כלום חוץ מלשתות מים. 16.6.21: הריגתו של אחמד בני שמסה, בן 15 ביום רביעי, 16.6.21, בסביבות 17:30, הגיעו כמה צעירים, בהם אחמד בני שמסה, בן 15, לאזור ג'בל סבייח, כדי להכין צמיגים שיובערו בהפגנה הלילית הנערכת במקום. הצעירים התקדמו עד למרחק של כמה מאות מטרים מהמאחז וכ-150 מטרים מכמה מתנחלים וחייל שהיו באזור. בני שמסה תלה דגל פלסטין על אחד מעצי הזית והחל להימלט מהמקום, אז ירה בו חייל ופגע בראשו מאחור. בני שמסה מת מפצעיו למחרת. בעדות שמסר חברו, מ.ח., בן 16, הוא סיפר: אני והצעירים האחרים החלטנו להתקדם קצת כדי לראות איפה נמצאים החיילים. רצינו להניף את דגל פלסטין הכי קרוב אליהם כדי להתגרות בהם. הלכנו עד למרחק של בערך 500 מטרים מהמאחז. במרחק של בערך 150 מטרים מאיתנו ראינו עשרה מתנחלים בערך עם חייל. חבר שלי, אחמד בני שמסה, תלה את הדגל הפלסטיני על עץ זית והתחלנו לקרוא "אללה אכבר". ככה אנחנו תמיד עושים כשהחיילים רואים אותנו וגם כדי שכולם ישימו לב שיש חיילים. החייל ירה כמה כדורים לכיוון שלנו וכולנו ברחנו. שמעתי את אחמד אומר שהוא נפגע. עצרתי והסתכלתי מסביב ואז ראיתי אותו שוכב על הקרקע במרחק של עשרה מטרים ממני. ניגשתי אליו כדי לעזור לו אבל אז החייל ירה לכיוון שלי. התרחקתי והסתתרתי מאחורי סלע. בינתיים הגיע עוד צעיר ואני והוא החלטנו להתקדם יחד כדי לפנות את אחמד. כשהגענו אליו היה לו דימום חזק מהראש. הגיעו עוד צעירים ועזרו לנו לקחת אותו למכונית קרובה וממנה לאמבולנס שפינה אותו לבית חולים. לא ידעתי מה לעשות. עליתי על רכב שהיה באזור כדי להגיע לבית החולים אבל מרוב הלם ביקשתי מהנהג שייקח אותי הביתה. בבית חיכיתי למידע על אחמד, למרות שכבר ידעתי שהוא מת. עברו כמה ימים עד שחזר לי התיאבון. איבדתי שני חברים בתוך פחות משבוע – את אחמד ואת מוחמד חמאייל. זה קשה ואכזרי מאוד. 14.5.21: הריגתו של עיסא ברהם, בן 40 ההפגנה הראשונה של תושבי ביתא נגד הקמת המאחז אביתר התקיימה ביום שישי, 14.5.21. חיילים שהתפרסו על ההר ירו רימוני גז מדמיע וכדורי "גומי", ולאחר מכן גם ירי חי, לעבר המפגינים שחלקם יידה לעברם אבנים ממרחק של מאות מטרים. כמה תושבים נפגעו מירי חי. עיסא ברהם, תושב ביתא בן 40, הגיע למקום כדי לעזור בפינוי הפצועים. הוא נורה בחזהו ממרחק של כשבעים מטרים כשעמד ליד מכוניתו. א. ב., בן 41, קרוב משפחתו של עיסא, תיאר בעדותו מה אירע: ביום שישי, 14.5.21, בסביבות 13:30, יצאתי להפגנה בג'בל סבייח שמדרום לכפר, נגד הקמת המאחז אביתר. ראיתי שם בערך עשרים חיילים, ועוד שבעה-שמונה מתנחלים שעמדו רחוק מהם. החיילים עמדו וצפו מרחוק, ירו רימוני גז מדמיע וזרקו רימוני הלם, אפילו לפני שהתקרבנו אליהם. היינו במרחק של 300 מטרים בערך מהחיילים והאבנים שהבחורים יידו בכלל לא הגיעו אליהם. החיילים ירו עלינו גם אש חיה וכמה תושבים נפצעו, כולם בפלג הגוף העליון. האמבולנסים פינו שניים מהפצועים, אבל כשמספר הפצועים גדל ביקשנו מתושבים לפנות אותם במכוניות פרטיות. ראיתי את קרוב משפחה שלי, עיסא ברהם, מגיע באוטו שלו מכיוון הכפר. שאלתי אותו "מה הביא אותך לכאן?" והוא שאל אותי "איפה הפצועים?" ומיד סובב את האוטו שלו כדי שיוכל לנסוע לשם מהר. אמרתי לו: "הפצועים פונו במכונית 'משטובה' [רכב פסול לשימוש] של אחד התושבים, כי זה מה שהיה פה". עיסא החנה את המכונית, יצא ממנה ונעמד לידה. אז ראיתי את אחד החיילים כורע בתנוחת צליפה ויורה לעברנו. באותם רגעים המצב כבר היה רגוע ושקט, כולם היו עסוקים עם הפצועים או חיכו לשמוע חדשות על תושב שנפצע קשה. בכלל לא עלה בדעתי שהחייל יירה. פתאום שמעתי ירייה אחת וראיתי את עיסא נופל על הגב. רצתי אליו וכשהורדתי את הבגדים שלו ראיתי דם במרכז הבטן. אני והבחורים קראנו לאמבולנס, הרמנו את עיסא ונשאנו אותו למרחק קצר והכנסנו אותו לאוטו ללא רישיון שהיה שם כדי לקחת אותו לבית החולים. האוטו התחיל לנסוע ואחרי זמן קצר פגש אמבולנס שפינה את עיסא. נכנסתי מיד לאוטו שלי ונסעתי למרפאה של הכפר כי חשבתי שהאמבולנס לקח את עיסא לשם, אבל לא מצאתי אותם שם. אמרו לי שהוא הועבר לבית חולים בשכם. כשהגעתי לבית החולים אמרו לי שעיסא נפל שהיד. זה היה שוק נוראי. אדם שהגיע כדי לעזור לפצועים נורה ונפל שהיד. הוא היה תובע בפרקליטות המחוז, אב לארבעה ילדים בני שנה וחצי עד שמונה. הוא היה בן אדם נהדר, כל העיירה אהבה אותו, הוא עזר לכולם והיה אדם חביב. ר., בן 36, הגיע לתפילה ולהפגנה שלאחריה. בעדות טלפונית שמסר ב-9.6.21 סיפר: כמה תושבים נפגעו קשה מהירי של החיילים אחד אחרי השני, כולם בפלג הגוף העליון. התקשינו לפנות את הפצועים הרבים, וחלקם פונו בכלי רכב פרטיים. ברמקולים של המסגדים ובמדיה החברתית קראו לאנשים לבוא ולעזור בפינוי הנפגעים במכוניות פרטיות. ראיתי את עיסא ברהם עומד עם הידיים בכיסים. מהבגדים הנקיים והמסודרים שלו היה ברור שהוא לא אדם שמשתתף בעימותים. הוא עמד והסתכל על הצעירים מרחוק. הייתי במרחק של 15 מטרים ממנו והחיילים היו במרחק של שבעים-שמונים מטרים. פתאום ראיתי אותו נופל. הצעירים ניגשו אליו בריצה, הרימו אותו והעבירו אותו לאחת המכוניות. נכנסתי איתו למכונית יחד עם עוד בחורים. נתתי לו סטירה כדי להעיר אותו אבל הוא לא התעורר. הרמתי את הבגדים מעל הבטן שלו וראיתי שהוא מדמם. אחרי בערך חמישים מטרים פגשנו אמבולנס והוא הועבר אליו. אחרי זמן קצר הודיעו שהוא נפל שהיד ורוב התושבים חזרו לכפר כדי להשתתף בהלוויה וכדי לחזק את המשפחה שלו. 25.6.21: פציעתו של סאמר ח'באייסה, בן 18 ביום שישי, 25.6.21, בסביבות 12:00, הגיע סאמר ח'בייסה, תושב ביתא בן 18, לתפילה שבתחילת ההפגנה השבועית. בעדות שמסר ב-25.11.21 סיפר ח'באייסה שכבר במהלך התפילה חיילים ירו רימוני גז מדמיע לעבר התושבים באמצעות רחפן. הוא המשיך ותיאר את שאירע במהלך ההפגנה: החיילים התחלקו לקבוצות של שמונה בערך והמשיכו להשליך לעברנו רימוני הלם ולירות רימוני גז מדמיע. הצעירים זרקו לעברם בחזרה את רימוני הגז וגם יידו לעברם אבנים. כמה תושבים נפגעו משאיפת גז. בשלב מסוים הצטרפתי לצעירים וכיסיתי את הפנים עם החולצה בגלל כל הגז. ראיתי ג'יפ צבאי שהגיע מכיוון המאחז ונעמד והצעירים התחילו ליידות לעברו אבנים. ראיתי גם ארבעה חיילים במרחק של שלושים-ארבעים מטרים מהג'יפ, שירו אש חיה לעבר הצעירים. אז איבדתי את ההכרה. התעוררתי בבית החולים "אל-איסתישארי" ברמאללה אחרי 12 ימים בטיפול נמרץ. לא יכולתי לזוז או לדבר. לא הבנתי מה קורה ולמה אני שם. בהמשך נודע לי שנפגעתי בפנים מאש חיה ושנשארו לי הרבה רסיסים בראש. גם אחרי חמישה ניתוחים הרופאים לא הצליחו להוציא את כולם. הייתי מאושפז 35 יום, 22 מתוכם בטיפול נמרץ. כל הזמן הזה לא יכולתי לנשום ועשו לי חור בצוואר בשביל זה. לא יכולתי גם לאכול או לדבר. שמו לי מנגנון לקיבוע הלסת וחלק מהלשון שלי נקטעה. אחרי ששוחררתי אכלתי רק מזון טחון באמצעות קש. נשארו לי רק שמונה שיניים בפה וגם אותן צריך עדיין לקבע. סבלתי המון. עברתי כבר שלושה ניתוחים ואצטרך לעבור עוד כמה. הרופא שמטפל בי אומר שייקח לפחות שנתיים עד להשלמת הטיפול, אני זקוק להשתלת עצם בלסת התחתונה והעליונה ולהשתלת שיניים. כבר שלושה חודשים אני עובר תהליך לשיקום הדיבור כי אחרי שנפצעתי לא הייתי מסוגל לומר מילים או אפילו הברות. אנשים לא הבינו את מה שאמרתי ונאלצתי לחזור על הדברים כמה פעמים כדי שיבינו. בעבר תכננתי לנסוע לאמריקה ולעבוד אצל דוד שלי. רציתי להכיר מקומות אחרים. מעולם לא נסעתי ולא יצאתי מהגדה המערבית. היום אני כבר לא בטוח שאוכל לנסוע. כל החיים שלי השתבשו. 5.11.21: פציעתו של פ. מ., בן 19 בעינו מכדור "גומי" ביום שישי, 5.11.21, בסביבות 13:30, הגיע פ. מ., תושב ביתא בן 19, להפגנה השבועית של הכפר, בה השתתפו כמה מאות אנשים. בעדות שמסר ב-25.11.21 סיפר כיצד איבד את עינו כתוצאה מפגיעה של כדור "גומי": כשהמפגינים הגיעו למרחק של 200-150 מטר מהחיילים, החיילים התחילו לירות גז מדמיע. הם ירו 20-15 רימונים ורוב הבחורים התפזרו. חלק מהם תפסו את רימוני הגז וזרקו אותם חזרה לעבר החיילים. זה נמשך ככה בערך חצי שעה. החיילים ירו גם כדורי "גומי", אבל אף אחד לא נפגע מהם. אני וצעירים אחרים התקדמנו לכיוון החיילים, עד למרחק של בערך מאה מטרים מהם. אחד החיילים כל פעם התקדם אלינו ואז התרחק. פחדתי שהוא יירה עלינו אז אני ועוד כמה בחורים הסתתרנו מאחורי סוללת עפר שהחיילים הציבו שם כדי למנוע מהמפגינים להתקדם לכיוון ההר והמאחז. כל פעם זרקתי אבנים ואז חזרתי להתחבא מאחורי הסוללה. הסתכלתי על חיילים שירו רימוני גז שנחתו רחוק ממני, ופתאום נפגעתי בעין שמאל והתחלתי לדמם. הייתי בטוח שאיבדתי את העין. הבחורים הרימו אותי והלכו מרחק גדול עד למקום שאליו האמבולנסים יכלו להגיע, בגלל שהצבא גרף את האדמות באזור עם טרקטור וכלי רכב לא יכולים להגיע לשם. פינו אותי באמבולנס לבית החולים "א-נג'אח" בשכם, שם קיבלתי טיפול ועשו לי צילום רנטגן. הרופאה אמרה שכדור ה"גומי" חדר לעין שלי. אחרי שלוש שעות ניתחו אותי והוציאו את הכדור יחד עם העין. שוחררתי למחרת אחר הצהריים. עכשיו אני צריך לעבור ניתוח בבית חולים בירושלים להשתלת עין מלאכותית. אמא שלי בוכה עד היום, היא לא מאמינה שאיבדתי את העין. כרגע אני בבית וחברים וקרובי משפחה באים לבקר. אני עדיין לא יודע איך החיים שלי יראו בעקבות הפציעה ואובדן העין. * * * מאז הקמת המאחז אביתר על אדמות ביתא, קבלאן ויתמא הרגה ישראל תשעה פלסטינים: עיסא סולימאן ברהם ברהם בן 40, תושב ביתא, נהרג ב-14 במאי 2021. חיילים ירו ופצעו אותו בבטנו כשעמד ליד מכוניתו, במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. נפטר מפצעיו זמן קצר לאחר מכן. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. טארק עומר אחמד סנובר בן 27, תושב יתמא, נפצע ב-14 במאי 2021, ונפטר ב-16 במאי 2021. חיילים ירו ופצעו אותו בחזהו בעת שפלסטינים יידו לעברם אבנים בכניסה לכפר יתמא, במסגרת מחאה נגד הקמת המאחז אביתר, ונגד המבצע הישראלי ברצועת עזה. עדכון חקירה: ב-4.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. זכריא מאהר עבד אל-חמיד פלאח בן 25, תושב ביתא, נהרג ב-28 במאי 2021. חיילים ירו בו בחזה במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. מוחמד סעיד מוחמד חמאייל בן 16, תושב ביתא, נהרג ב-11 ביוני 2021. נורה למוות בידי חיילים במהלך הפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. אחמד זאהי איבראהים בני שמסה בן 15, תושב ביתא, נפצע ב-16 ביוני 2021, ונפטר ב-17 ביוני 2021. חיילים ירו בראשו מאחור, לאחר שתלה דגל פלסטין על עץ, באזור שבו מפגינים פלסטינים נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-23.6.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק הועבר לעיון פרקליט. שאדי עומר לוטפי סלים בן 41, תושב ביתא, נהרג ב-27 ביולי 2021. חיילים ירו בו בעת שהיה בסמוך לשסתומי המים של העיירה ביתא. למחרת הירי נמצאו במקום כלי אינסטלציה ממתכת. סלים, שעבד כשרברב, הגיע למקום מספר פעמים בעבר כדי לטפל בשסתומים. נפטר זמן קצר לאחר מכן. ישראל החזיקה בגופתו עד ל-10.8.21. עדכון חקירה: ב-6.8.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי תיק החקירה הועבר לעיון פרקליט. עימאד עלי מוחמד דוויכאת בן 38, תושב ביתא, נהרג ב-6 באוגוסט 2021. אנשי כוחות הביטחון ירו בחזהו ממרחק של כמה מאות מטרים, בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-13.8.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-19.11.21 פורסם בכלי התקשורת כי התיק עודנו בחקירה. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. מוחמד עלי מוחמד ח'ביסה בן 28, תושב ביתא, נהרג ב-24 בספטמבר 2021. אנשי כוחות הביטחון ירו בראשו בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. עדכון חקירה: ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי נפתחה חקירת מצ"ח. ג'מיל ג'מאל אחמד אבו עייאש בן 32, תושב ביתא, נהרג ב-10 בדצמבר 2021. חיילים ירו בראשו ממרחק של כמאתיים מטרים בהפגנה נגד הקמת המאחז אביתר על אדמות העיירה. נפטר זמן קצר לאחר מכן. עדכון חקירה: ב-24.12.21 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי התיק עודנו בחקירה.

28 פברואר 2022

היעדר דין וחשבון

על רקע החקירה שמתנהלת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, דו"ח חדש של בצלם ושל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם מראה כי ישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את התנהלותה בהפגנות השיבה ברצועת עזה:

״אינה רוצה ואינה יכולה״ טיוח חקירות הפגנות השיבה בידי ישראל המרכז הפלסטיני לזכויות האדם (PCHR) ובצלם מפרסמים היום דו"ח משותף המנתח את החקירות, לכאורה, שביצעה ישראל בעקבות הפגנות השיבה שהתקיימו ברצועת עזה, החל ממארס 2018 במשך כשנה וחצי. הדו״ח מראה כיצד ישראל פעלה לטייח את האמת ולהגן על האחראים בדרג המדיני והצבאי, במקום לפעול לנקיטת צעדים נגד אלה שקבעו ויישמו את מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית, שהביאה למותם של למעלה ממאתיים פלסטינים ולפציעתם של כ-8,000. ישראל נחפזה להודיע כי היא חוקרת את ההפגנות, בעיקר בשל ההליכים המתקיימים בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. זאת מאחר שאחד העקרונות המנחים את בית הדין הוא עקרון המשלימוּת, הקובע שבית הדין יתערב רק כאשר המדינה "אינה רוצה או אינה יכולה" לנהל בעצמה את החקירה. לפיכך, אם המדינה כבר חקרה בעצמה את האירועים – בית הדין לא יעסוק בכך. אלא שאין די בהכרזה שמתקיימת חקירה כדי למנוע את התערבותו של בית הדין אלא יש צורך בביצוע חקירות אמיתיות ואפקטיביות, שיופנו כלפי האחראים לקביעת המדיניות וליישומה ושיובילו לנקיטת צעדים נגד האחראים. החקירות שניהלה ישראל בנוגע להפגנות לא היו כאלה: החקירות – שנוהלו באופן בלעדי על ידי הצבא – לא בחנו כלל את הוראות הפתיחה באש הבלתי חוקיות שניתנו לכוחות הביטחון ואת המדיניות שיושמה במהלך ההפגנות, אלא התמקדו בדרגים הנמוכים בלבד ורק בשאלה האם אלו פעלו בניגוד לאותן הוראות בלתי חוקיות. זאת ועוד, בית המשפט העליון דן, במקביל לקיומן של ההפגנות, בעתירות נגד חוקיות ההוראות. השופטים דחו עתירות אלו והתירו לצבא להמשיך וליישם את אותה מדיניות פתיחה באש. אלא שהשופטים לא אישרו את ההוראות שיושמו בפועל בשטח – שכלל לא הוצגו בפניהם – אלא רק את ההוראות שהמדינה טענה בבית המשפט שהצבא פועל לפיהן, תוך שהם מתעלמים מהפער הבוטה והזועק לעין בין טענות המדינה לבין המציאות בשטח כתוצאה מיישומן של ההוראות: עד הדיון בעתירות נהרגו כבר עשרות מפגינים ונפצעו כמעט אלפיים. אפילו את התפקיד המצומצם שהוצב בפני מערכת אכיפת החוק הצבאית – חקירה של "מקרים חריגים" בלבד – היא מתקשה למלא. באופן שרירותי וללא כל הסבר, הצבא החליט לחקור רק מקרים שבהם פלסטינים נהרגו על ידי כוחות הביטחון. אלפי המקרים שבהם פלסטינים נפצעו – חלקם פציעות קשות שהותירו את הפצועים משותקים או שהביאו לקטיעת אברים – לא נחקרו כלל. מספר הפצועים בהפגנות כמעט בלתי נתפס: בסך הכול נפצעו בהפגנות 13,457 פלסטינים: 8,079 נפצעו מאש חיה, 2,424 – מירי כדורי מתכת מצופי גומי, ו-2,954 מרימוני גז שפגעו בהם ישירות. מבין הפצועים, 155 נותרו קטועי גפיים. כל הפגיעות האלה אינן נחקרות כלל. על פי נתונים שהעביר דובר צה"ל לבצלם, עד 25.4.21 הופנו לבדיקת המנגנון המטכ"לי לתחקור אירועים חריגים 234 מקרים שבהם נהרגו פלסטינים. נתון זה כולל פלסטינים נוספים שנהרגו בתקופה שבה נערכו ההפגנות, אך ללא קשר אליהן. המנגנון סיים לבחון 143 מקרים והעביר אותם לבחינת הפרקליטות הצבאית. ב-33 מתוכם החליט הפצ"ר לפתוח בחקירת מצ"ח וכן הורה על חקירה כזו בשלושה מקרים נוספים שלא טופלו על ידי המנגנון. בארבעה מקרים החקירה הסתיימה ונסגרה בלא כלום. ב-95 מקרים שהמנגנון סיים לטפל בהם, החליט הפצ"ר לא לפתוח בחקירה פלילית וסגר את התיק בלא כלום. כל שאר המקרים שהועברו אליו נמצאים עדיין בטיפול. רק חקירה אחת הקשורה להפגנות – בגין הריגתו של עות'מאן חילס בן ה-14 – הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חייל שהורשע בעסקת טיעון בעבירה משמעתית קלה של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים או בריאות", ונידון לחודש עבודות שירות. הדרג המדיני, היועץ המשפטי לממשלה, שופטי בג"צ, הפצ"ר וקצינים בכירים נוספים בצבא הם האחראים על קביעת מדיניות הפתיחה באש הבלתי חוקית ועל יישומה – והם אלה האמורים להיחקר ולתת את הדין בגין התוצאות הקטלניות של יישומה. החקירות שישראל מבצעת הן רק מסך עשן שנועד – לשיטתה – לגונן על האחראים מפני בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, אלא שלמעשה הן מוכיחות את ההיפך: שישראל אינה רוצה ואינה יכולה לחקור את הפרות זכויות האדם שביצעו כוחות הביטחון שלה במהלך הפגנות השיבה ברצועת עזה. בהתחשב בכך, האחריות לפעול למתן דין וחשבון בגין הפרות אלה מונחת כעת לפתחו של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

2 דצמבר 2021