חיילים ירו ממארב ומטווח קצר על קבוצת צעירים, הרגו אחד מהם ופצעו 11 נוספים
16 ינואר 2024
ביום ראשון, 29.10.23, בסביבות 2:00 לפנות בוקר, הגיעו חיילים למרכז הכפר בית רימא שמדרום-מערב לעיירה סלפית. כמה מהם יצאו מהג'יפים ונעמדו סמוך למסגד "אבו בכר" שבכביש הראשי של הכפר. הידיעה על נוכחותם הופצה ברשתות החברתיות וכעשרים צעירים הגיעו לאזור, נעמדו במרחק של כמאה מטרים מהחיילים ועקבו אחר המתרחש.
מתחקיר בצלם עולה כי בסביבות 2:45 התקדמו כמה מהצעירים לכיוון מבנה סמוך הנמצא בבנייה. באותו רגע נורתה לעברם אש חיה מטווח קצר. התחקיר מעלה חשד כי הירי לעבר הצעירים נורה בידי חיילים שארבו להם בתוך הבניין או בסמוך אליו. 12 מהצעירים נפצעו מהירי. זמן קצר לאחר מכן עזבו החיילים את המקום, כשהם משאירים את הצעירים פצועים על הקרקע.
תושבים מהאזור הגיעו ופינו את הפצועים לבית החולים בסלפית, שם נקבע מותו של אחד מהם – נאסר ברר'ותי, בן 29, שנפצע בבטנו. שני צעירים נוספים שנפצעו באורח קשה הועברו לבתי חולים אחרים. שאר הפצועים נפגעו בפלג גופם התחתון או בגפיהם העליונות.
בצבא טענו כי "בפעילות יזומה בכפר בית רימא בחטיבת אפרים, מחבלים השליכו בקבוקי תבערה והשליכו מטענים לעבר הלוחמים שהגיבו בירי, זוהו פגיעות". אולם, תחקיר בצלם מעלה חשד כי הירי הקטלני של החיילים בוצע ממארב שטמנו, לא כתגובה להשלכת בקבוקי תבערה ומטענים לעברם, וכי הצעירים כלל לא היו מודעים להימצאותם של החיילים שם כך שממילא לא יכלו להשליך לעברם דבר.
תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מהצעירים שנפצעו באירוע
א.כ. סיפר ב-15.11.23:
ביום ראשון, 29.10.23, בסביבות השעה 2:30 לפנות בוקר, ראיתי ברשתות החברתיות שכוח צבאי נכנס לכפר א-נבי סאלח הסמוך, ושהוא בדרכו לכפר שלנו. יצאתי כדי להבין לאן הכוח הגיע. נפגשתי עם עוד כעשרים צעירים בני 18 – 25. כולנו הלכנו לכיוון המרפאה בכפר. כשהגענו לסוף הרחוב, ראינו שני ג׳יפים צבאיים ומשאית להובלת חיילים, שנסעו בכביש הראשי, מכיוון א-נבי סאלח, ועצרו מול מסגד אבו בכר. היינו במרחק של 100 מטר מהג׳יפים האלה. הם נסעו בלי אורות. לא ראינו אף חייל יוצא מהם, ורק מאוחר יותר התברר לנו שקבוצה של חיילים יצאה והציבה מארב.
הלכנו בדרך שמאחורי המסגד, והסתתרנו באזור שליד בניין מושרף, בניין של 4 או 5 קומות שעדיין בבנייה. לידו מצד ימין יש בית נטוש ובור. ראינו את אחד מהג׳יפים הצבאיים נוסע לכיוון הכיכר של הכפר ומסתובב. אני חושב שהם ניסו לפתות את הצעירים להתעמת איתם, אבל אנחנו התעלמנו מזה והמשכנו להסתכל על הג׳יפים שעמדו ליד המסגד. היינו די רחוקים מהג'יפים ולא היו עימותים, לכן לא הרגשנו שהמצב מסוכן.
אני ונאסר אל-ברר׳ותי חזרנו כמה מטרים אחורה תוך כדי שיחה. נאסר שאל אותי: ״מה אנחנו אמורים לעשות?״ ולפני שהספקתי לענות לו, פתאום נורה לכיוון שלנו צרור של ירי חי מצד ימין, מכיוון בניין מושרף והבית הנטוש, בלי שום אזהרה. ראיתי את נאסר שנפצע ראשון, נופל, ואז נפלו עוד צעירים ואחרים נפגעו גם וניסו להתרחק. רוב מי שהיו איתנו נפגע.
ברגע הראשון ניסיתי לברוח אבל הספקתי להתקדם רק שני צעדים ומייד נפגעתי ביד ימין. רציתי להמשיך לברוח אבל אז נפגעתי מירי גם ביד שמאל ונפלתי. ראיתי חייל יוצא מהמארב ומתקרב אליי ומאחוריו היו לפחות עוד חמישה חיילים, אני לא בטוח בדיוק כמה בגלל החושך. אזרתי כוחות, קמתי ושוב ניסיתי לברוח, ותוך כדי כך הם ירו ירי אינטנסיבי עליי ועל כל מי שניסה לברוח וגם על אלה שנפלו ושכבו שם. שמעתי צרחות לעזרה מאחוריי. זה היה מצב נוראי שאי אפשר בכלל לתאר.
המשכתי לרוץ עד שהתרחקתי בערך 120 – 150 מטרים מהם והתחבאתי מאחורי פינה, מחוץ לטווח הירי. נפלתי שם, מדמם, וניסיתי למצוא את מקום הפציעה כדי לעצור את הדימום. הייתי בהלם, כל הגוף שלי רעד, לא ידעתי אם אישאר בחיים או לא. זו הייתה תחושה מוזרה ומפחידה, כאילו שהמוות אורב לידי.
אחרי כמה רגעים הגיעו אליי כמה צעירים ופינו אותי לבית החולים בסלפית. שמעתי שגם נאסר הגיע לשם כמה רגעים לפניי, ואמרו לי שהוא הגיע ללא חיים. הגיעו גם עוד צעירים שנפצעו איתי. כולם נפגעו מירי חי או מרסיסים של כדורים חיים ורובם בידיים או ברגליים. אחר-כך העבירו חלק מאיתנו לבתי חולים אחרים כמו בית החולים ״א-תח׳סוסי״ בשכם או ״אל-אסתישארי״ ברמאללה.
אותי העבירו לאל-אסתשארי״ כי חשבנו שאצטרך ניתוח אבל שם עשו לי צילומים ובדיקות והתברר שהקליעים שפגעו בי נכנסו לגוף ויצאו, ואין לי שברים. לכן טיפלו בי שם ושחררו אותי להמשך טיפול בבית ומעקב.
מ.ב. סיפר ב-31.10.23:
הגעתי לאזור הצומת שבמרחק של בערך 80 מטרים ממסגד אבו בכר, שלידו עמדו הג'יפים הצבאיים. כבר היו שם 15 – 20 צעירים שהגיעו לפניי והם אמרו לי שלפני כן הג'יפים עשו סיבוב בכפר. אנחנו עמדנו משמאל לצומת, ליד אדמה של משפחת פלאח, כך שבניין מושרף היה מימין לנו. התקדמנו קצת כדי להבין איפה הג׳יפים נמצאים ואם יצאו מהם חיילים. הלכנו רק כמה צעדים, עד לכיכר מושרף, ופתאום נפתח עלינו ירי חי אינטנסיבי בצרורות. החיילים ארבו בבניין מושרף, שנמצא בשלבי בנייה.
אף אחד לא ראה אותם מגיעים לשם. כנראה שהם ירדו מהג'יפים כשהם הגיעו למסגד והלכו מסביב מאחורי המסגד בדרך עפר שמובילה לבניין מושרף, ושם שמו מארב. הם ירו עלינו בלי שום אזהרה ובלי שום הצדקה, לא היו שום שום עימותים, אפילו לא יידוי אבנים. הם ירו עלינו ממערב ממרחק של אולי עשרה מטרים.
אני נפגעתי מכמה יריות ברגליים ובירכיים ונפלתי. לא יכולתי לקום. שכבתי שם וצעקתי לעזרה. לידי היו עוד 8 – 10 צעירים שגם נפצעו. חלק הצליחו להתרחק קצת וחלק נפלו במקום, כמו נאסר אל-ברר׳ותי, שהיה במרחק של בערך שני מטרים ממני. שמעתי אותו מדלקם את ״השהאדתאיין״ וגם אני התחלתי אחריו. כולנו ראינו את המוות מול העיניים שלנו. חשבתי באמת שאלה הרגיעים האחרונים שלי.
כמה חיילים התקרבו אלינו. לפי האורות הירוקים מהכוונות של הרובים נראה לי שהם היו בערך חמישה. הם הסתכלו עלינו, אולי לוודא שנפגענו ואז הם התרחקו לכיוון הג'יפים שלהם, עלו עליהם ועזבו את המקום. בינתיים הגיעו אלינו הרבה תושבים מהכפר ששמעו את הירי. הם התחילו לפנות אותנו ברכבים פרטיים כי לא היו שם אמבולנסים וזה היה אמצע הלילה, לא היה טעם לחכות.
בהתחלה לקחו אותנו לבית חולים בסלפית, במרחק של בערך 10 קילומטרים מהכפר. נאסר אל-ברר׳ותי הגיע לשם גוסס והכריזו שם על מותו.
אני נפגעתי די קשה, היו לי שברים ברגל, בירך, ובאגן. כלי דם וגידים ברגליים שלי נקטעו. בסלפית נתנו לי רק עזרה ראשונה ואז העבירו אותי משם לבית חולים ״אל-אסתישארי״.
