המצור על עזה

ביוני 2007 השתלט החמאס על רצועת עזה. מאז, ומזה למעלה מחודש, נתונה הרצועה במצור. לאחר השתלטות החמאס, שינתה ישראל את הסדרי התנועה בחמשת מעברי הגבול של עזה שבשליטתה (ארז, קרני, נחל עוז, סופה וכרם שלם), ולהוציא חריגים מעטים שוב אין היא מתירה מעבר של אנשים או סחורות מעזה לישראל או להיפך. מעבר קרני, "עורק החיים של הרצועה" דרכו עובר רוב רובן של הסחורות המיובאות לעזה והמיוצאות ממנה, הושבת כמעט לחלוטין. כתוצאה מכך שותקו ושובשו ענפי מסחר רבים והמשבר הכלכלי ממנו סובלים תושבי הרצועה הולך ומחריף.

מעבר רפיח, שהוא מעבר הגבול היחיד ברצועה שאינו מנוהל על-ידי ישראל והיחיד שאינו נתון לשליטתה הישירה, מושבת לחלוטין מאז ה-9.6.07 [ר' בהמשך]. כ-6,000 מתושבי הרצועה ששהו במצרים קודם להשבתת המעבר אינם יכולים לשוב לבתיהם והם נתונים במצוקה קשה. יתרה מכך, השבתת המעבר שוללת מתושבי עזה כל אפשרות להגיע למדינות אחרות וזאת אפילו במקרים בהם הדבר נחוץ מטעמים הומניטאריים דחופים, כגון קבלת טיפול רפואי.

ככל שמתארך המצור מתרבים הנזקים שהוא ממיט על תושבי עזה וקשיי הקיום שבפניהם ניצבים התושבים הולכים וגוברים. לפיכך, קורא בצלם לכל הגורמים האחראים על ניהול מעברי הגבול של עזה לפעול באופן מיידי על-מנת לחדש את התנועה במעברים ולמנוע אסון הומניטארי.

המצור הכלכלי על עזה והשלכותיה

סחר החוץ של עזה מתנהל כמעט אך ורק עם ישראל או דרך נמליה. ישראל שולטת במרחב האווירי של עזה ובמימיה הטריטוריאליים ואינה מאפשרת לפלסטינים להקים נמל תעופה או נמל ים. במעבר רפיח קיים אמנם מסוף להעברת סחורות, אולם גם בשעה שהמעבר פתוח, לא ניתן לייבא דרכו סחורות שכן הסכם המעברים שנערך בין ישראל לבין הפלסטינים בנובמבר 2005 ושעל פיו מנוהל המעבר אינו מתיר זאת. הייצוא ממעבר רפיח הוא ממילא בעל חשיבות משנית, לכל היותר, מאחר שרוב רובו של הייצוא מהרצועה מיועד לשיווק בישראל. נמצא, אם כן, כי כל הסחורות הנכנסות לעזה וכמעט כל הסחורות היוצאות ממנה צריכות לעבור דרך מעברי הגבול בין עזה לישראל.

כאמור, תנועת הסחורות מעזה ואליה מתנהלת רובה ככולה דרך מעבר קרני. במסגרת הסכם המעברים הנזכר, התחייבה ישראל, בין היתר, כי במעבר קרני תתאפשר תנועה סדירה ורציפה של סחורות ונקבעו יעדים ברורים לגבי היקף הפעילות במעבר. גם לפני שהשתלט החמאס על הרצועה לא מולאה התחייבות זו והתנועה במעבר התנהלה בקצב איטי שלא היה בו כדי לאפשר סחר חוץ יעיל. כעת המצב חמור בהרבה. מאז ה-12.6.07 מונעת ישראל כמעט לחלוטין את התנועה בעורק ראשי זה כמו גם במעברים האחרים שבשליטתה. דיווחים שפורסמו על-ידי המשרד לתיאום עניינים הומאניטאריים של האו"ם וכן על-ידי ארגון הסחר הפלסטיני ( Paltrade ) בשיתוף הבנק העולמי, מלמדים כי יצוא הסחורות מעזה הופסק כליל וכי, למעט אספקה הנחוצה למטרות הומניטאריות ומעט סחורות שנועדו לספק צורכי מזון בסיסיים (כגון קמח, סוכר, שמן, אורז ומלח), הופסק גם היבוא.

לצעדים אלה נודעה השפעה הרסנית ביותר. כפי שמפרט דו"ח נוסף של ארגון הסחר הפלסטיני, התעשייה בעזה מתבססת על מפעלים ש-95% מהם תלויים ביבוא של חומרי גלם לשם תפקודם. 80% מבתי העסק הללו זקוקים למכונות ולחלקי חילוף מיובאים. במהלך המצור לא יובאו לעזה שום חומרי גלם וכתוצאה מכך נאלצו 80% מהמפעלים להקפיא את פעילותם. יתר המפעלים פועלים בממוצע רק ב-60% מהתפוקה. למעלה מ-1,300 מכולות של מוצרי יבוא המיועדים לעזה תקועות בישראל, והדבר מאלץ יבואנים לשלם עלויות אחסון ודמי עיכוב גבוהים ומביא לאובדן סחורה יקרה שהולכת ומתכלה. בענף הבניה עבודות רבות הופסקו או עוכבו בעיקר בשל העדר אספקה הולמת של חומרי גלם. סך כל הנזק הכללי שנגרם בחודש הראשון של המצור לבדו נאמד ב-20.6 מיליון דולר. במהלך חודש זה נסגרו זמנית 3,190 בתי עסק ו-65,800 עובדים, המפרנסים כ-450,000 תלויים, איבדו את מקום עבודתם. בכל יום שנמשך המצור על עזה הנזק מאמיר, עוד עסקים שובקים חיים ועוד מתושבי הרצועה נותרים ללא מקור פרנסה.

ישראל תולה את ההגבלות הגורפות שהיא מטילה על התנועה במעברי הגבול שבשליטתה ב"אילוצי ביטחון והיעדר תאום עם הפלסטינים". אין להכחיש כי בעזה אכן פועלים גורמים המהווים איום ביטחוני על אזרחי ישראל וכי ההנהגה הנוכחית ברצועה אחראית לחלק מהאיומים הללו. הרשויות הישראליות רשאיות ואף חייבות לפעול כדי להגן על אזרחי ישראל מפני איומים אלה. ואולם, גם בעשותן כן, אין הן רשאיות להתעלם מזכויותיהם ומצרכיהם של תושבי הרצועה. השליטה האפקטיבית של ישראל על סחר החוץ של עזה מטילה על הרשויות הישראליות אחריות, ועמה גם חובה משפטית, לדאוג לכך שכל פגיעה שתיגרם ל תושבי הרצועה כתוצאה מההגבלות על התנועה במעברי הגבול לא תעלה על המינימום הנדרש למימוש התכלית הביטחונית הלגיטימית בשמה הן פועלות. הטלת מצור כלכלי ממושך שדן את תושבי הרצועה לקיום אומלל של עוני ודלות היא פעולה שאינה עולה בקנה אחד עם חובה זו. מן הדין ומן הראוי למצוא חלופות שיאפשרו מעבר של סחורות גם בתנאים ששוררים כעת. האיומים הביטחוניים ברצועה אינם דבר חדש וכבר נמצאו דרכים להתמודד עמם בעבר מבלי להשבית כליל את תנועת הסחורות מעזה ואליה. כך יש לעשות גם עתה.

באשר לטיעון בדבר העדר תיאום עם הפלסטינים, הרי שהן ההנהגה הפלסטינית והן הרשויות הישראליות מחוייבות למצוא דרך לתאם ביניהן את הסדרת התנועה במעברי הגבול ולמנוע קריסה של כלכלת עזה על כל הסבל האנושי הכרוך בכך. יחד עם זאת, גם אם כושלת ההנהגה הפלסטינית במילוי חובתה זו, אין בכך כדי להתיר לישראל להפקיר את האוכלוסיה האזרחית של עזה במצוקה ועליה לעשות כל אשר לאל ידה בכדי למצוא חלופה, כגון פעולה באמצעות גורם מתווך, שתאפשר לשים קץ למצור הכלכלי על הרצועה.

סגירת מעבר רפיח והשלכותיה

מכיוון שלעזה אין נמל תעופה או נמל ים ולנוכח השליטה הישראלית בכל יתר מעברי הגבול, מעבר רפיח הוא השער היחיד דרכו יכולים תושבי רצועת עזה לצאת למדינות העולם ומכאן חשיבותו הרבה.

במסגרת הסכם המעברים שנערך בין ישראל לפלסטינים הוסכם כי המעבר ינוהל על-ידי הרשות הפלסטינית, בשיתוף עם מצרים ותחת פיקוח ישראלי באמצעות מצלמות וידיאו ומעקב אחרי רשימות הנוסעים. על-מנת להבטיח את קיום ההסכם נקבע עוד כי במעבר יוצבו משקיפים מטעם האיחוד האירופי. למשקיפים אלה העניקו הצדדים סמכויות פיקוח מגוונות והוסכם כי המעבר לא ייפתח אלא בשעה שהם נמצאים בו. מאז ה-9 ביוני המשקיפים אינם מתייצבים במעבר ואיש אינו יכול לעבור בו. כתוצאה מכך רבים מתושבי עזה נתונים במצוקה קשה.

כאמור, תושבים רבים, כ-6,000 במספר, שיצאו את הרצועה ושהו במצרים אינם יכולים לחזור לבתיהם ולהתאחד עם משפחותיהם והם תקועים בעיירות רפיח ואל-עריש שמעבר לגבול מזה למעלה מחודש. לרבים מאנשים אלה אין אמצעים לכלכל עצמם במשך שהייה כה ארוכה במצרים והם סובלים ממחסור בדיור, במזון ובתרופות הולמים. כמה מהם, שהיו חולים, אף מתו במהלך השהייה בעבר הגבול. מספר בלתי ידוע של אנשים נוספים תקועים במקומות שונים בעולם, ללא אפשרות לשוב לבתיהם ולהתאחד עם משפחותיהם שבעזה. תושבים אחרים המבקשים לצאת מעזה למצרים או למדינות אחרות, לרבות חולים כרוניים ופצועים הזקוקים נואשות לטיפול רפואי שאינו זמין בעזה, נותרו כלואים בתוך הרצועה.

באחריות למצב זה נושאים מספר גורמים ששולטים במידה זו או אחרת על הנעשה במעבר ועליהם גם רובץ הנטל להביא לפתרון הבעיה. גורמים אלה כוללים את יו"ר הרשות הפלסטינית ואת החמאס, את ישראל ומצרים ובמידת מה גם את האיחוד האירופי. מדיווחים בכלי התקשרות עולה כי הרשויות הישראליות כמו גם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מתנגדים לפתיחת המעבר לכניסת תושבים ממצרים לרצועה ככל הנראה בשל החשש שאם המעבר ייפתח, החמאס יתחזק באלפי פעילים שיוכלו להיכנס לעזה בלי פיקוח. הרשויות המצריות מסרבות לאפשר את פתיחת המעבר בלא הסכמתה של ישראל ובלא נוכחותם של המשקיפים האירופים. הצעה חלופית לפיה ישראל תפתח את מעבר כרם שלום כדי להקל על סבלם של המעוכבים, נדחתה על-ידי הנהגת החמאס ברצועה.

בצלם קורא לכל הגורמים המעורבים להגיע להסדר שיאפשר לשים קץ לסבלם של האנשים הלכודים בשני עברי המעבר. כל הגורמים הללו מחויבים לכבד את זכויות האדם של תושבי הרצועה ואל להם להפוך אותם לבני ערובה במאבקי הכוח שהם מנהלים ביניהם.