גן לאומי מורדות הר הצופים ופגיעתו באל-עיסאוויה ובא-טור

ב-14.11.13 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במשרד הפנים את הקמתו של גן לאומי חדש – מורדות הר הצופים – שמשתרע על כ-730 דונם במזרח הר הצופים. הגן, שהוחל בתכנונו בשנת 2005, אושר בניגוד להמלצתו המקצועית של השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ – הממונה על רשות הטבע והגנים הלאומיים – שלא להמשיך ולקדם את התוכנית, כי "אינו מוכן להיות שותף בהכרזות שמטרתן לא נוגעת לסביבה כלל וכלל".

המחלוקת בנוגע לאישור הגן נובעת בעיקר מהשלכותיו על השכונות הסמוכות אל-עיסאווייה וא-טור שבמזרח ירושלים, הסובלות ממצוקת דיור, ממחסור בתשתיות, משירותים דלים וחסרים ומהעדר שטחים לבנייה. מזה שנים מנסים תושבי שכונות אלה לקדם מול רשויות התכנון בעירייה ובמשרד הפנים את האפשרות להרחבתן על עתודות הקרקע היחידות הזמינות להן – האזור שמדרום לאל-עיסאווייה ומצפון לא-טור. שטחים אלה נכללים כעת בתחום הגן הלאומי המאושר, מה שאינו מותיר אפשרות לשיפור המצב בשכונות. התושבים, ארגון במקום ועמותת עיר עמים הגישו עררים נגד התכנית להקמת הגן הלאומי. בספטמבר 2014 אישרה ועדת המשנה לעררים של הוועדה הארצית לתכנון ובנייה את ההחלטה להקים את הגן אולם קבעה גם כי הוועדה המחוזית לא התייחסה באופן מפורט ומעמיק לצרכיי השכונות, שפיתוחן יוגבל לאחר הקמת הגן, ולאופן שבו הם יסופקו לאחר הקמתו. לכן, קבעה הוועדה כי לא ניתן לאשר את התכנית "מבלי ששיקולים אלה ייבחנו על מלוא היקפם ומשמעותם" והורתה להשיב את התכנית לדיון נוסף בוועדה המחוזית.

אחד הצווים שנתלה באזור. צילום: מוחמד אבו חומוס תושב אל-עיסאוויה, יולי 2015

ביולי 2015, עוד בטרם התקבלה החלטה חדשה בוועדה המחוזית, תלתה עיריית ירושלים בשטח שיועד לגן "צווי גינון למגרש ריק" החלים על שטח זה. החוק מאפשר לעיריות להשתמש בשטחים ריקים שבתחומן לטובת הציבור, באמצעות הפיכתם באופן זמני לגינות או למגרשי חנייה. לרוב נעשה שימוש בצווים כאלה לגבי שטחים קטנים ריקים בתוך ערים; הפעם, נתפס שטח עצום של יותר מ-700 דונם, במה שנראה כניסיון לקדם את הפיכת המקום לאתר תיירות ולחסום את הבנייה בו, תוך עקיפת מסלול התכנון הרגיל.

תכנון אל-עיסאווייה עולה על שרטון הגן הלאומי

שטחו הבנוי של הכפר אל-עיסאווייה, הסמוך להר הצופים, וכרבע מאדמותיו (כ-2,200 דונם) סופחו לשטחה המוניציפלי של ירושלים עם כיבוש הגדה המערבית ב-1967, והחוק הישראלי הוחל עליהם. מאז נחשבת אל-עיסאוויה לאחת משכונות העיר. ב-1991 אישרה עירית ירושלים תכנית מתאר לשכונה שמשתרעת על כ-670 דונם. תכנית זו רחוקה מלענות על צרכי התכנון והפיתוח של השכונה, מה שגורר השלכות קשות על חיי תושביה:

בשנת 2012 גרו באל-עיסאווייה כ-15,500 תושבים, בשטח בנוי שהשתרע על פני כ-800 דונם, בצפיפות גבוהה של עד 20 נפש לדונם. זאת, לעומת צפיפות של שמונה אנשים לדונם בשכונות היהודיות הסמוכות – הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה, ושש וחצי נפשות בכלל ירושלים (הנתונים מתייחסים לכלל שטח השכונות, לרבות שטחים פתוחים, כבישים, שטחי מסחר וכו'). בשל ההגבלות על הבנייה נאלצים תושבי אל-עיסאווייה, בלית ברירה, לבנות ללא היתר ולהסתכן בהריסת בתיהם. לפי נתוני בצלם, משנת 2006 ועד סוף אפריל 2014 הרסו עיריית ירושלים ומשרד הפנים באל-עיסאווייה 35 יחידות דיור ושבעה מבנים שאינם למגורים. תושבים רבים גרים בחללים שלא נועדו למגורים, כגון חנויות ומרתפים. חלק מהזוגות הצעירים בשכונה נאלצים לגור בבית הוריהם לאחר נישואיהם, ואחרים דוחים את החתונה עד למציאת חלל מגורים נאות.

חלק מהשטח המיועד לגן לאומי מורדות הר הצופים. ברקע: שכונת אל-עיסאווייה. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14

באל-עיסאווייה חסרות גם תשתיות ציבוריות בסיסיות: מתוך יותר מ-4,200 ילדים בגילאי בית הספר החיים בשכונה, כ-2,500 לומדים בארבעת בתי הספר העירוניים (יסודיים וחטיבות ביניים) וכ-500 נוספים לומדים בבית ספר יסודי ובחטיבת ביניים פרטיים שהוקמו בשכונה. בתי-הספר פועלים במבנים שאינם מתאימים לכך. בשכונה אין כלל בית ספר תיכון. בשל התפוסה המלאה בבתי הספר והיעדר שטחים מתאימים להקמת בתי ספר חדשים, נותרו כ-1,200 תלמידים – רובם תלמידי תיכון – ללא פתרונות חינוך בשכונה. רוב הבנים בגיל תיכון יוצאים ללמוד בבתי ספר מחוץ לשכונה, אך מסיבות של מסורת, רק מעט מבנות השכונה מקבלות את אישור הוריהן לכך. כתוצאה מכך, רוב רובן של בנות אל-עיסאוויה נפלטות ממערכת החינוך ללא השכלה תיכונית, מבלי שעיריית ירושלים נוקפת אצבע כדי למצוא פתרונות למצב חמור זה.

בשכונה אין שירותי פנאי בסיסיים כמו ספריה, מועדון נוער או גינה ציבורית, ובכל השכונה אין תחנת טיפת חלב אחת. הדרכים הקיימות צרות, משובשות ומסוכנות. החל מסוף שנות התשעים חל גידול ניכר באוכלוסיית השכונה בשל הגירה מאזורים אחרים בעיר, עקב מחירי הדיור הנמוכים באל-עיסאוויה. מגמת ההגירה לשכונה התגברה לאחר הקמת גדר ההפרדה באזור ירושלים, כאשר תושבי ירושלים רבים שהתגוררו בגדה עברו לגור באל-עיסאוויה על מנת לשמור על מעמד התושבות שלהם בעיר. הדבר הגדיל את הצפיפות בשכונה והגביר את העומס על תשתיותיה הדלות.

בניסיון לשפר את מצבם החלו תושבי השכונה בשנת 2004, בשיתוף עם עמותת במקום, בהליך של תכנון השכונה בתיאום עם מוסדות התכנון בעירייה ובמשרד הפנים. מכיוון שאל-עיסאווייה חסומה כמעט מכל עבריה על-ידי מוסדות (קמפוס האוניברסיטה העברית, בית החולים הדסה ובסיס צבאי), שכונות ישראליות (הגבעה הצרפתית וצמרת הבירה) וכבישים ראשיים (למשל, כביש מס' 1 ארצי), הציעה תכנית המתאר שגובשה להרחיב את שטח השכונה בעיקר לכיוון דרום – האזור היחיד שאינו חסום. התכנית שהוכנה, ששטחה כ-1,350 דונם, נועדה לספק את צרכי התושבים לבתי מגורים, מבני ציבור וחינוך ושטחי נופש וספורט.

על אף שהתכנון נעשה בתיאום עם הרשויות החלו אותן רשויות עצמן, בסוף שנת 2005, לקדם את תכנית הגן הלאומי מורדות הר הצופים, שכללה כמעט את כל השטחים שיועדו להרחבת השכונה בתכנית שהכינו התושבים. הגן הלאומי תוכנן כך שגבולו הצפוני נושק לבתיה הקיצוניים של השכונה. בעקבות מגעים ממושכים שניהלו מתכנני אל-עיסאווייה עם רשויות העירייה ורשות הטבע והגנים, סוכם בכתב בשנת 2007 כי גבול הגן הלאומי יסוג דרומה וכך תתאפשר הרחבת השכונה.

שכונת אל-עיסאווייה. צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס, 15.5.14

בסופו של דבר לא כיבדו הרשויות הסכם זה: בשנת 2010 הן גנזו את התכנית המקורית של הגן הלאומי והגישו תכנית חדשה ומורחבת עבורו; במהלך הליכי אישורה בוועדות התכנון של משרד הפנים הן אף הרחיבו עוד יותר את שטחו של הגן. על-פי התכנית העדכנית, שאושרה כאמור בנובמבר 2013, הגן משתרע על-פני כל השטח הפנוי עד לקו הבתים של אל-עיסאווייה, וכן על-פני רצועה שחוצצת בין השכונה לבין קמפוס האוניברסיטה העברית. משטחי ההרחבה שנכללו בתכנית המתאר החדשה שהוכנה עבור אל-עיסאווייה – ואשר נגנזה בינתיים – נותרו רק כ-135 דונם, כולם כבר בנויים בפועל.

הגן הלאומי מנצל את עתודת הקרקע היחידה להרחבת השכונה ולפיתוחה. אישורו סתם את הגולל על יוזמת התושבים לתכנון השכונה, יוזמה שפותחה תוך מגעים ממושכים ובניית אמון עם הרשויות, ודן את התושבים לעתיד של צפיפות ועוני. בשנת 2015 החלה העירייה בהכנת תכנית מתאר חדשה לעיסאוויה, בהשראת תכנית ירושלים 2000 שקבעה כי לכל השכונות בירושלים יוכנו תכניות מעודכנות. התכנית מצויה עדיין בשלבי הכנה ולא ניתן לומר בשלב זה האם היא תיתן מענה לצורכי התושבים. 

הגן פוגע בתכנון שכונת א-טור

הכפר א-טור שעל רכס הר הזיתים סופח לישראל ולירושלים לאחר כיבוש הגדה ב-1967, ומאז הוא נחשב לאחת משכונות העיר. רוב אדמותיו הופקעו וחלקן נותרו מחוץ לשטח המוניציפאלי ובהמשך מעבר לגדר ההפרדה. עם השנים, נחסמו רוב כיווני הפיתוח של שכונת א-טור על ידי גדר ההפרדה, כבישים מהירים, שטחים בבעלות מוסדות דת ושכונות פלסטיניות אחרות.

תכניות המתאר שהוכנו עבור השכונה בידי העירייה אינן עונות על צרכי תושביה, המונים כיום כ-23,000 נפש: הן מקצות שטח רב לשטחים פתוחים ולמוסדות ציבור, שרובם משרתים את כלל אוכלוסיית מזרח ירושלים, ואינן מאפשרות בנייה חדשה של בתי מגורים. כתוצאה מכך, תושבי השכונה סובלים מצפיפות דיור גבוהה, נאלצים לבנות ללא היתר ולבתיהם נשקפת סכנת הריסה. לפי נתוני בצלם, משנת 2006 ועד סוף אפריל 2014 נהרסו בשכונה 52 יחידות דיור ושישה מבנים שאינם למגורים.

התכניות כמעט שאינן מקצות אדמות ספציפית לצרכים הציבוריים של תושבי השכונה, למסחר ולתעסוקה. בא-טור ארבעה גני ילדים בלבד ואלה נותנים מענה רק ל-5% מילדי השכונה בגילאים 5-1. בשכונה שבעה בתי ספר, בהם לומדים כ-2,800 תלמידים וכ-2,000 תלמידות. בתי הספר סובלים ממחסור בכיתות, בחצרות ובתאי שירותים. בשכונה אין כלל תיכון לבנות. לכ-1,200 בנים וכ-2,000 בנות מהשכונה אין מקום בבתי הספר השכונתיים והם נאלצים למצוא פיתרון מחוץ לשכונה. הדבר מוביל לאחוזי נשירה גבוהים של בנות מהלימודים. יש בשכונה מחסור במתקני פנאי, ספורט ותרבות ותשתית הכבישים, הניקוז והביוב בה היא חלקית, ישנה ורעועה. הקמת גדר ההפרדה מדרום מזרח לא-טור הביאה לגל הגירה של תושבי ירושלים שהתגוררו בישובים פלסטיניים סמוכים אל השכונה, דבר שהחריף את הקשיים. חלקה הצפוני של א-טור מכונה ח'אלת אל-עין. התכניות הקיימות מגדירות את רובו כשטח פתוח שאסור לבנייה, ומתירות ביתר השטח בנייה נמוכה בלבד. בשל הבינוי הדליל יחסית והשטחים הפתוחים באזור זה, בו גרים כ-4,000 תושבים בכ-700 יחידות דיור (שחלקן נבנו ללא היתר), הוא מהווה את עתודת הקרקע היחידה כמעט של השכונה. תושבי א-טור יזמו הליך של הכנת תכנית מתאר מקומית לח'אלת אל-עין. התכנית מציעה להכפיל את מספר יחידות הדיור במקום ולתת מענה למחסור במבני ציבור, בשירותי חינוך ובשטחים פתוחים.

במארס 2011 מסרו נציגי עירית ירושלים לתושבי השכונה סיכום בכתב בנושא תכנון ח'אלת אל-עין, בו נאמר כי העיריה תסייע לקדם את התוכנית. אולם מאז אושר גן לאומי מורדות הר הצופים, המשתרע בין היתר על חלקה הצפוני של התוכנית, שם תכננו התושבים להקים מבני ציבור וגן קהילתי. בשנת 2015 החלה העירייה בהכנת תכנית אב לא-טור. התכנית מצויה עדיין בשלבי הכנה ועדיין לא ניתן לקבוע אם היא תיתן מענה לצורכי התושבים.

שיקולים פסולים בבסיס הכרזת הגן

בישראל מוענק התואר "גן לאומי" (לעומת "שמורת טבע") בעיקר לאתרים ארכיאולוגיים. לפי חוות דעתם של ארכיאולוגים, הממצאים ברוב השטח שהוכרז כגן לאומי מורדות הר הצופים, לרבות החלק שיועד להרחבת השכונות, אינם משמעותיים מבחינה ארכיאולוגית ולכן אינם מצדיקים הכרזה על גן לאומי ומניעה של פיתוח. בדברי ההסבר לגן הושם דגש על החי והצומח במקום, אולם השר להגנת הסביבה, עמיר פרץ, קבע לאחר שקיים דיונים בנושא עם אנשי המקצוע במשרדו כי זהו שטח "שאין בו ערכי טבע רגישים באופן מיוחד או שרידים ארכיאולוגיים יחודיים המצדיקים הפיכה של האזור לגן לאומי".

הנימוקים להצדקת ההכרזה שהועלו בדיונים שנערכו בוועדות התכנון נגעו בעיקר לשיקולים של שימור נוף "שער הכניסה מהמדבר לירושלים", הנשקף מהר הצופים. אולם, נוף זה כבר מופרע על ידי בסיס צבאי, ההתנחלות מעלה אדומים וכבישים ראשיים, שבנייתם לא נמנעה כדי להגן עליו. פגיעה נוספת בנוף זה צפויה מהקמתה של ההתנחלות המאושרת באזור E1. באזורים סמוכים של ספר המדבר, שבהם קיימים ממצאים דומים של שרידים ארכיאולוגיים, נוף, וחי וצומח אושרה בנייה נרחבת של שכונות יהודיות, כמו פסגת זאב ורמת שלמה. שטחים בבעלות האוניברסיטה העברית, מינהל מקרקעי ישראל והכנסייה, הצמודים לשטח הגן הלאומי – לרבות תצפית יהודאי אשר ממנה נשקף הנוף אותו אמור הגן הלאומי לשמר – לא נכללו בגן, למרות שמבחינת המיקום והנוף הם רלוונטיים עבורו יותר מאשר אזורי הפיתוח של השכונות.

גם אם נניח כי קיים צורך אמיתי לשמר את הטבע והנוף במורדות הר הצופים, צריך היה לאזן צורך זה מול הצורך הבוער של תושבי אל-עיסאוויה וא-טור בתכנון שיענה על צרכיהם. איזון כזה נעשה בתכניות דומות של אתרי נוף שגובלים בשכונות או ביישובים יהודיים בירושלים ובסביבותיה, כמו גילה, גבעת משואה או מושב אורה. במקרה הנוכחי ניתן היה להסתפק ברצועה המרכזית של הגן שאושר, בה ישתמר הנוף, ולוותר על שוליו לטובת תכנון השכונות הפלסטיניות הסמוכות. אולם, איזון כזה לא נעשה, וגבול הגן הלאומי הוסט עד לקו הבינוי של השכונות.

לדברי ארגון במקום, בפגישות תיאום שהתקיימו בין מתכנני אל-עיסאווייה לבין מתכנני הגן הלאומי אמר מנהל מחוז ירושלים ברשות הטבע והגנים במפורש כי מטרת הגן היא לבלום את התפשטות השכונות הפלסטיניות אל השטח הפתוח. בהמשך נעלם טיעון זה והוצגו הצדקות אחרות לנחיצות הגן הלאומי. המעורבות הפוליטית בהליך שבמסגרתו אושר גן לאומי מורדות הר הצופים, והגבולות הנרחבים שנקבעו לו, מאששים את החשד כי הגן נועד לשרת שיקולים פסולים של הגבלת הבנייה הפלסטינית במזרח ירושלים.

מקורות לקריאה נוספת:

במקום, סקר השכונות הפלסטיניות בירושלים המזרחית – מכשולים והזדמנויות בתכנון, עמ' 30-23.

במקום, גן לאומי מורדות הר הצופים – שכונות אל עיסאווייה ואט-טור; שכונת אל עיסאוויה.

במקום, מציבורי ללאומי – גנים לאומיים בירושלים המזרחית, 2012, עמ' 32-30.

במקום, התנגדות לתכנית 11092א הגן הלאומי מורדות הר הצופים.

במקום, הודעת ערר על החלטת הוועדה המחוזית לאשר את תכנית גן לאומי מורדות הר הצופים.

התנגדות מטעם שכונת א-טור / ח'אלת אלעין ועמותת עיר עמים, הוגשה ב-18.2.13.

עיר עמים, הגן הלאומי בהר הצופים – אינטרסים פוליטיים במקום רווחה לתושבים, ינואר 2012.

פרופ' ראסם חמייסה, מסמך פרוגראמה מנחה לקראת הכנת תכנית מתאר מקומית לשכונת מגורים קיימת ח'לת אלעין-אלטור, הוגש לעירית ירושלים ב-27 מאי 2010.

עמק שווה, 'יוצקים תוכן' – פיתוח הגנים הלאומיים במזרח ירושלים, מרץ 2014, עמ' 18.

עמק שווה, היכן אתרי העתיקות? גנים לאומיים מאזור העיר העתיקה של ירושלים ועד לאזור E1, ינואר 2012.