בצהרי יום ראשון, 17.1.21, שיחקו שלושת בנות משפחת קוט, אלמא (4), מאסה (6) וחלא (10), מול ביתן, הממוקם בקצה הדרומי של הכפר. אמם ויאאם, בת 30, שהתה בתוך הבית, יחד עם בתה בת החודשיים ובנה בן ה-9. האב שאהר (34) היה בעבודתו שבתוך ישראל.
לפתע הופיעו מספר מתנחלים רעולי פנים, שהחלו ליידות אבנים על שלושת הבנות ממרחק של כמה עשרות מטרים. מאסה נפגעה מאבן ברגלה, אבל הצליחה לרוץ הביתה ולקרוא לאמה, שיצאה ומצאה את חלא מוטלת על הקרקע לאחר שנפגעה בפניה מאבן ואיבדה את הכרתה. בזמן שהמתנחלים המשיכו ליידות אבנים עליה ופגעו ברגלה, ויאאם הכניסה את בנותיה הביתה ושטפה את פניה של חלא. בינתיים המשיכו המתנחלים ליידות אבנים על הבית ושברו חלון במטבח וחלון בחדר השינה.
המתנחלים ברחו מהמקום, בזמן שגיסה וגיסתה של ויאם, הגרים ליד בית המשפחה, הגיעו למקום עם חבר. הגיסה והחבר לקחו את חלא לבית החולים רפידיא בשכם, בשעה בה חאתם, אחיו של שאהר, נשאר בבית עם ויאם וילדיה. בבית החולים נבדקה חלא, קיבלה טיפול ראשוני בשל הנפיחות בפניה ושוחררה לביתה. לאחר שלושה ימים שבה חלא לביקורת בבית החולים ועברה צילומי רנטגן, בהם התגלו סדק בלסת העליונה ושבר באף, ונקבע שעליה לעבור ניתוח לקיבוע עצמות האף ולהתקין שתל במקום שן פגועה.
תושבי הכפר מאדמא, כמו מרבית תושבי הכפרים הסמוכים להתנחלות יצהר, סובלים מהתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים. בשנת 2020 לבדה תיעד בצלם שלוש תקיפות של מתנחלים על בתי תושבים בכפר, בהם בית אחר של משפחת קוט.
חלא קוט בת העשר סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי, על תקיפתה באבנים על ידי מתנחלים:
שיחקתי מול הבית עם שתי האחיות שלי ופתאום שמעתי קולות מכיוון ההר. הסתכלתי לשם ופתאום ראיתי בן אדם מכוסה פנים, שזרק עליי אבן. נפלתי על הרצפה. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי על מיטה בבית החולים. שמעתי רופא קורא בשמי. פחדתי מאוד, לא הבנתי איפה אני ולא ידעתי מה לעשות.
אני לא זוכרת שום דבר חוץ מזה שזה היה איש גבוה וענק. הפנים שלו היו רעולות וראיתי רק את העיניים הגדולות שלו. לא ידעתי שהוא מתנחל, חשבתי שהוא מהכפר. אחר כך הבנתי שאלה היו מתנחלים שזרקו עלינו ועל הבית שלנו אבנים. ביקשתי מההורים שלי לישון במיטה שלהם כי אני מפחדת שהם יחזרו ויתקפו אותנו שוב.
אני לא מצליחה לישון בלילה, בכל פעם שאני עוצמת עיניים אני רואה את המתנחל הזה, העיניים שלו רודפות אותי במבטים כועסים.
בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא, א-דיבעי, סיפרה ויאאם קוט על תקיפת ביתה ובנותיה בידי מתנחלים:
בצהרי יום ראשון, 17.1.21, עסקתי בעבודות הבית. התינוקת שלי לוסינדא ישנה בחדר השינה שלי, ובני כרם, בן 9, שיחק בתוך הבית. שלושת הבנות יצאו מהבית ושיחקו מולו כמו שהן נוהגות לעשות מדי יום.
פתאום מאסה נכנסה הביתה, אוחזת ברגלה, וקראה: ״פגעו בי עם אבן!״. שאלתי אותה: ״מי פגע בך?״, והיא ענתה: ״אנשים״. הלכתי לכניסה לבית וראיתי את הבת שלי, חלא, מוטלת על הקרקע, שישה מטרים מהבית בערך. רצתי אליה ותוך כדי קראתי בשמה אבל היא לא ענתה לי. כשהגעתי אליה היא עדיין לא הגיבה כי היא לא הייתה בהכרה. ירד לה דם מהפה ומהאף. ראיתי כמה אנשים רעולי פנים שזרקו אבנים לכיוון שלנו והבנתי שאלה מתנחלים.
בשעה בה שתי אבנים פגעו בי ברגל ימין, משכתי את חלא מהכתפיים, כי אני לא מסוגלת להרים אותה, הכנסתי אותה לתוך הבית וסגרתי את הדלת. שטפתי את הפנים שלה במים וניקיתי את הדם כי לא ידעתי מאיפה היא מדממת. בינתיים שמעתי אבנים פוגעות בקיר של הבית וזכוכיות מתנפצות. כעבור כמה דקות כבר לא שמעתי אבנים פוגעות בבית, רק את הבכי של הילדים, שהיו מפוחדים מאוד.
חאתם, אחיו של בעלי, שגר לידנו, הגיע יחד עם אשתו וחבר שלו. גיסתי והחבר לקחו את חלא לבית החולים בשכם, כי אני לא יכולתי להשאיר את הילדים לבד בבית, ו חאתם נשאר איתנו כי הוא חשש שהמתנחלים יחזרו. בעלי, שעובד בישראל, חוזר הביתה רק בשעה מאוחרת.
מרוב אימה שכחתי לגמרי שלוסינדא ישנה במיטה שלה בחדר השינה. רצתי לשם מהר והייתי בהלם כשראיתי על המיטה שלי שתי אבנים גדולות וזכוכיות. תודה לאל שלוסינדא הייתה באותו זמן במיטה שלה ולא נפגעה, כי פעמים רבות היא ישנה במהלך היום במיטה שלי. באותו יום השכבתי אותה במיטה שלה, אני אפילו לא יודעת למה. אם היא הייתה במיטה שלי היא בטוח הייתה נפגעת – אם לא מאבן אז מהזכוכיות שעפו שם. הרמתי אותה, היא עדיין ישנה כמו מלאכית, והתחלתי לבכות על מה שקרה לנו בלי שום אזהרה מוקדמת.
זו הפעם הראשונה שמתנחלים מתקרבים כל כך לבית שלנו וזה היה מאוד מפחיד. בדרך כלל הם תוקפים בתים בכפר ומנסים להשתלט על אדמות, אבל לא מצליחים להגיע ממש לתוך הכפר כי אנשים מבחינים בהם ויוצאים לגרש אותם.
חלא חזרה הביתה אחרי שלוש שעות בערך, יחד עם אבא שלה, שנסע מהעבודה שלו ישר לבית החולים. באותו לילה ובשני הלילות שאחריו היא לא הסכימה לישון במיטה שלה וישנה אצלנו. היא מפחדת מאוד. כולנו מפוחדים. מאז האירוע בעלי חוזר כל לילה הביתה ולא נשאר במקום העבודה.
בעלי הרכיב ניילון על החלונות השבורים במטבח ובחדר שינה. באותו לילה היה קר מאוד וכולנו סבלנו.
אחרי שלושה ימים לקחנו את חלא לבדיקת מעקב בבית החולים. עשו לה צילום רנטגן והתברר שהיא צריכה לעבור ניתוח כי יש לה שבר באף. יש לה גם סדק בעצם הלסת העליונה והיא איבדה אחת מהשיניים שלה ותצטרך שתל. היא אמורה לעבור ניתוח ביום רביעי, 27.1.21. כשחזרנו מבית החולים חלא הייתה מאוד לחוצה מהניתוח ופרצה בבכי. כמובן שניסיתי להרגיע אותה, אבל היא ילדה קטנה וזאת חוויה קשה בשבילה.
כקילומטר אחד מבית משפחת קוט הוקמה ההתנחלות יצהר.
