ביום שלישי, 30.8.22, בסביבות 17:00, נסעו שלושה מתנחלים צעירים במכוניתם בתוך הכפר כיסאן שבמחוז בית לחם. הם נסעו במהירות גבוהה בתוך הכפר ואף דרסו תיש השייך לאחד מתושבי הכפר. לאחר מכן ניסו המתנחלים להימלט, אך דרכם נחסמה על ידי מכונית שהובילה מטען. הם נאלצו להאט, אז יידו לעברם ילדים וצעירים מהכפר אבנים וניפצו את שמשות המכונית. המתנחלים הסתובבו ועזבו את הכפר.
לאחר כרבע שעה, חזרו השלושה עם כ-15 מתנחלים נוספים וכעשרה חיילים. המתנחלים יידו אבנים לעבר בתי התושבים, לעיני החיילים שסירבו להתערב, לאחר שהתושבים פנו אליהם. צעירים מהכפר יידו לעברם אבנים בחזרה בניסיון להרחיקם. אחד המתנחלים שלף אקדח וירה לעבר התושבים כדור אחד והחיילים ירו ירי מסיבי של רימוני גז לעבר בתי התושבים. חלקם נחנקו וקיבלו עזרה ראשונה מפרמדיקים פלסטינים שהגיעו למקום. בסביבות 19:00 עזבו המתנחלים ורוב החיילים את המקום.
הגעת מתנחלים לכפר כיסאן אינה עניין נדיר והתושבים כבר התרגלו להטרדות כמעט יומיומיות, בעיקר של תושבים העובדים במרעה. תקיפות אלימות של תושבי הכפר כמו באירוע המתואר כאן הן נדירות יותר, אך כחלק מהמדיניות הישראלית המיושמת ברחבי הגדה מובן שהן מתרחשות גם בכיסאן. מדיניות זו היא המסבירה את נוכחות החיילים באירוע זה, את סירובם להתערב ולהגן על התושבים הפלסטינים, ואת העובדה שהגיבו רק לאחר שגם פלסטינים החלו ליידות אבנים.
תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי גבתה עדויות מתושבי כיסאן שנפגעו באירוע ב-1.9.22.
סאלח אל-עביאת, בן 59 ואב לשמונה סיפר:
יש לי 250 ראשי צאן ואני ומשפחתי מתפרנסים מהם. ב-30.8.22, בסביבות 17:00, ישבתי סמוך לבית שלי. מכונית ובה שלושה מתנחלים צעירים נסעה במהירות מטורפת בכביש הסמוך. הם דרסו תיש ששייך לשכן שלנו עדנאן אל-עביאת ליד הבית שלו. המתנחלים ניסו לברוח אבל לפניהם נסע רכב עם מטען קש, אז הם נאלצו להאט. כמה ילדים וצעירים מהכפר זרקו עליהם אבנים וניפצו את החלונות.
המתנחלים הסתובבו וברחו. אחרי רבע שעה בערך הם חזרו יחד עם יותר מ-15 מתנחלים ושני ג'יפים צבאיים שבערך עשרה חיילים ירדו מהם. המתנחלים זרקו אבנים על בתי הכפר, מול עיני החיילים. תושבים מהכפר ביקשו מהחיילים שירחיקו את המתנחלים, אבל החיילים התעלמו מהם אז חלק מהילדים ומהצעירים זרקו גם הם אבנים, בניסיון להרחיק את המתנחלים. אחד מהם שלף אקדח וירה ירייה אחת לעברם והחיילים ירו התחילו לירות עשרות רימוני גז לעבר בתי הכפר. שמעתי צעקות של נשים וילדים בכל רחבי הכפר. לפני שהספקתי לברוח ולהתגונן נחתו לידי כמה ארבעה רימוני גז, אני חושב שארבעה. הגז עטף אותי מכל הכיוונים ונפלתי. איבדתי את ההכרה וכשהתעוררתי אחרי כמה דקות אולי, ראיתי שאני רחוק מהבית, ליד אמבולנס פלסטיני, שהצוות שלו הגיש לי עזרה ראשונה. הם חיברו לי מסיכת חמצן לפנים. החיילים עדיין ירו רימוני גז.
בסביבות השעה 19:00 הגיע למקום רכב של המנהל האזרחי וקצין, שאני חושב שהוא מפקד האזור, ירד ממנו. הוא צעק על התושבים שיידו אבנים לעבר המתנחלים ואז החיילים והמתנחלים עזבו את המקום. צוותים של הסהר האדום טיפלו במי שנחנק מהגז. אני סובל עד עכשיו מקשיי נשימה ומצריבה בעיניים. תודה לאללה שהנכדים שלי לא נפגעו, הכלה שלי העבירה אותם לקומה העליונה בבניין וסגרה את החלונות והדלתות ולכן הם לא נפגעו.
עדנאן אל-עביאת, בן 33 ואב לשלושה סיפר:
ביום שלישי, 30.8.22, בסביבות השעה 17:00, ישבתי בחצר ליד הבית עם המשפחה שלי. ראיתי מכונית עם לוחית רישוי ישראלית נוסעת במהירות גבוהה בכביש בתוך היישוב שלנו, ובתוכה שלושה מתנחלים צעירים. שלושה ילדים ששיחקו בכביש ברחו. המכונית המשיכה ודרסה תיש שלנו שהיה במרעה שליד הבית שלנו, קרוב לכביש. אחרי זה המתנחלים ניסו לברוח מהמקום, אבל רכב עמוס בקש נסע לפניהם והם היו חייבים להאט. צעירים וילדים מהכפר תקפו את הרכב באבנים וניפצו את החלונות שלו. בשלב מסוים המתנחלים הצליחו לברוח.
אחרי רבע שעה בערך הם חזרו עם עוד כמה מתנחלים ושני ג'יפים של הצבא. הם יידו אבנים לעבר בתי התושבים והחיילים לא ניסו בכלל למנוע את זה. צעירי הכפר יידו לעברם אבנים בחזרה ואז אחד המתנחלים שלף את האקדח שלו וירה כדור אחד לעברם. אז גם החיילים התחילו לירות רימוני גז בצורה מסיבית לעבר הבתים. הרימונים נחתו בחצרות הבתים, דבר שגרם לחנק של תושבים רבים, קשישים, ילדים וחולים. גם אשתי סבאח, בת 32, והילדים הקטנים שלנו, סבלו מחנק. ניסיתי להרגיע אותם, להכניס אותם לתוך הבית ולתת להם עזרה ראשונה, אבל עוד לפני שהספקתי אחד הרימונים פגע בפניו של בני אייהם, בן 7, בצד שמאל של הפנים.
בזמן שניסיתי לעזור לו ראיתי את השכן שלי, סאלח אל-עביאת, בן 59, נחנק ונופל. עזבתי את אייהם עם אישתי, ורצתי אליו, תוך כדי כך נפגעתי גם אני מרימון גז שפגע ברגל השמאלית שלי. בינתיים הגיעו שני אמבולנסים פלסטיניים ונתנו לכולנו עזרה ראשונה. הם חבשו את הרגל שלי.
בסביבות 19:00 הגיע קצין ברכב של המנהל האזרחי ורק אז החיילים הפסיקו את הירי של הגז. המתנחלים עזבו את המקום. הקצין האשים אותנו שתקפנו את המתנחלים ושהרסנו את הרכב שלהם, וצעק עלינו, ואז עזב את המקום עם שאר החיילים, חוץ משישה שנשארו בסביבה.
סמאהר אל-עביאת, בת 41 ואם לשמונה:
בסביבות השעה 17:30, כשישבתי עם המשפחה שלי בחצר הבית, שמעתי צעקות ביישוב. ראינו שהמתנחלים תוקפים את היישוב. לפני שהספקתי להכניס את הילדים הביתה, ועוד לפני שבעלי הצליח להכניס את הצאן למכלאה, רימוני גז התחילו לנחות בחצר. הילדים הקטנים שלי, עלי, בן 4, אחמד, בן 6, אזהאר, בן 7 וג'וואהר, בן 9, התחילו לצעוק ולבכות. אחד הרימונים פגע ישירות ברגל של אחד הכבשים. הילדים הרגישו שהם נחנקים והעיניים שלהם צרבו. הם צעקו והתפתלו מכאבים. אחמד סובל ממחלת כבד, היה לי חשוב יותר מכל להרחיק אותו מהחצר שבה נפלו הרימונים, שיצרו ענני גז בכל פינה. גם בעלי נחנק בזמן שניסה לאסוף את כל ראשי הצאן ולהכניס אותם למכלאה.
ניסיתי להרגיע את הילדים, אחרי שהכנסתי אותם לבית. ניסיתי להשתמש בבצל כדי להפחית את ההשפעה של הגז. אז הגיע צוות של פרמדיקים פלסטינים לכפר. הם נתנו לנו עזרה ראשונה, לבעלי ולבניי הקטנים וגם לי. ירי רימוני הגז נמשך עד השעה 19:00 בערך. הילדים שלי לא ישנו באותו לילה בגלל הכאבים והצריבה בעיניהם, במיוחד אחמד שסבל גם מכאבים בבטן. גם אני עדיין סובלת מכאבים וצריבה בעיניים ומשיבוש בראיה.