ביום רביעי, 1.6.22, בסביבות השעה 21:30, נכנסו כוחות צבא לעיירה יעבד שבמחוז ג'נין. רמזי סליט, בן 22, המנהל מסעדה בכניסה המזרחית לעיירה, החליט לסגור אותה ולהתרחק מהמקום מחשש לעימותים. סליט נכנס למכוניתו יחד עם אחיו, מוחמד, בן 15, ועובד נוסף במסעדה ונסעו מהמקום דרך מחסום דותן. בעת שעברו בכביש 585 השליכו לעברם מתנחלים מרכב חולף פטיש שפגע בשלדת המכונית. סליט עצר את המכונית והשלושה יצאו ממנה ונמלטו ברגל מהמתנחלים שרדפו אחריהם, ירו לעברם, ואז ניפצו באבנים את שמשות מכוניתו. כוחות הצבא ומשטרה הגיעו למקום רק לאחר שהמתנחלים כבר עזבו.
רמזי סליט תיאר את התקיפה בעדות שמסר לתחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי:
הצבא הודיע מראש שהוא עומד להרוס את הבית של השהיד דיאא עמארנה. אחרי שראיתי ג'יפים צבאיים שהתמקמו ליד המסעדה החלטתי לסגור אותה ולחזור הביתה כי רציתי להימנע מהעימותים באזור.
לקחתי את אחי מוחמד, בן 15, שעוזר לי במסעדה, ועובד נוסף, מוג'אהד, והתחלנו לנסוע לכיוון באקה א-שרקייה, שנמצאת במרחק של בערך קילומטר משם. אחרי שעברנו במחסום דותן ראיתי לפניי רכב ישראלי שפנה מדרך עפר לכביש הראשי. עקפתי אותו בגלל שהוא נסע לאט. פתאום הרכב הגביר את המהירות והתחיל להתקרב אלינו מאחור, אז גם אני הגברתי את המהירות. התקרבנו לפס האטה גבוה שיש שם, אז נאלצתי להאט, ואז, כשהיינו קרובים לחלק המזרחי של אימריחה, הרכב הצליח להשיג אותנו וראיתי שישבו בו שלושה מתנחלים.
המתנחל שישב ליד הנהג זרק לעברנו פטיש גדול שפגע בשלדה, ואז הם עקפו אותנו. אחרי כמה רגעים עצרתי את המכונית כדי לבדוק את הנזק, אבל אז ראיתי שהמתנחלים מסתובבים ומתקרבים אלינו. התקדמתי עוד קצת עם המכונית עד שנכנסנו בכניסה המזרחית לאימריחה. זה היה ממש מפחיד. הייתי מבוהל מאוד.
עצרתי את המכונית באחת הסמטאות וכולנו יצאנו ממנה וברחנו בריצה למטעי הזיתים הקרובים. המתנחלים ירו לעברנו כמה כדורים. למזלנו הם לא פגעו באף אחד מאיתנו ולא הצליחו לתפוס אותנו, אבל שמעתי אותם מנפצים את השמשות של האוטו שלי שנשאר מאחור.
אחרי כמה דקות לקחתי את הטלפון של מוחמד וניסיתי להתקשר לטלפון שלי, שהשארתי במכונית. תושב אימריחה שהיה ליד האוטו ענה לי ואמר שיש שם חיילים ושאגיע לשם. כשהגענו ראיתי שהם ניפצו עם אבנים את השמשה הקדמית ואת החלון הימני.
היו שם הרבה חיילים ואחר כך הגיעו גם שוטרים שמצאו ליד האוטו שמונה תרמילי כדורים של רובה M-16 ולקחו אותם. השוטרים גבו ממני עדות וביקשו שאגיש תלונה בתחנת המשטרה שבהתנחלות אריאל. לא הלכנו בסוף כי אבא שלי, שהגיע לשם אחרי כמה זמן, אמר שמסוכן לנסוע לאריאל בלילה ושגם ככה המתנחלים לא ייענשו והצדק לא ייעשה. חזרנו לבתים שלנו בסביבות השעה 1:30 בלילה.