ביום שלישי, 14.6.22, בסביבות השעה 19:30, הגיעו לקהילת ראס א-תין כעשרה מתנחלים רעולי פנים וחמושים במקלות ובאלות, בארבעה כלי רכב. המתנחלים התפרצו לאחד מאוהליה של משפחת כעאבנה המורחבת, המונה 13 נפשות ועברה לגור בקהילה בשנת 2019. והחלו להכות את אב המשפחה, מוסטפא כעאבנה, בן 46, ואת אשתו האג'ר, בת 48. חלק מבני המשפחה נמלטו מהאוהל, בעת ששלושת הבנים הבוגרים, יאסר (25), אחמד (23) ומוחמד (בן 22), יידו לעבר המתנחלים אבנים בניסיון להרחיקם. המתנחלים יידו אבנים בחזרה, ריססו גז פלפל בפניו של מוסטפא כעאבנה ואז הכו אותו בראשו עם מקל. לאחר מכן הכה אחד המתנחלים את האג'ר כעאבנה עם מקל ובזרועה ובראשה וסדק את גולגולתה. במהלך המהומה הגיעו לקהילה חיילים שסייעו למתנחלים, ירו באוויר ורדפו אחרי אחמד ומוחמד כעאבנה, אזקו את ידיהם, כיסו את עיניהם והעלו אותם לג'יפ.
לאחר שהמתנחלים והחיילים עזבו את המקום, פינו בני המשפחה ושכניהם את מוסטפא והאג'ר כעאבנה למרפאות בכפרים סילוואד ותורמוסעיא, ומשם הועברו שניהם למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. האג'ר כעאבנה, שסבלה מדימום תוך גולגלתי, נותחה במשך כשלוש שעות ואז הועברה למחלקת טיפול נמרץ. ביום חמישי, 16.6.22, היא הועברה למחלקת כירורגיה כללית ולאחר שבוע שוחררה לביתה. מוסטפא כעאבנה נבדק, ראשו נחבש, והוא שוחרר בלילה התקיפה, לאחר שנרשמו לו משככי כאבים.
לאחר שחזר לביתו, פשטו חיילים על הבית בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, עצרו אותו, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו ולקחו אותו למחנה הצבאי בבית אל. במחנה נבדק כעאבנה על-ידי רופא וסיפר לו על התקיפה שעבר אך הרופא התעלם מדבריו. משם נלקח, אזוק ומכוסה עיניים, ללא שום התחשבות במצבו, לחקירה בתחנת משטרת בנימין שארכה כשלוש שעות. במהלך החקירה האשים אותו החוקר בתקיפת המתנחלים ועם תומה הוא נלקח יחד עם שני בניו לכלא עופר, שם נכלאו. בדיון שהתקיים בעניינם ביום חמישי, 16.6.22 בבית הצבאי במחנה עופר השופט הציע לשחרר את השלושה לאחר הפקדת ערבות של 3,000 ש"ח עבור כל אחד, אך התביעה התנגדה לשחרור הבנים והתנגדותה התקבלה. מוסטפא כעאבנה שוחרר לאחר הפקדת הערבות ומעצרם של הבנים הוארך עד ל-21.6.22, אז הורה השופט על שחרורם למרות התנגדות התביעה, והם שוחררו לאחר הפקדת ערבות של 3,000 ש"ח עבור כל אחד מהם.
יאסר כעאבנה, בן 25, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חאדד ב-16.6.22, על תקיפת משפחתו:
ביום שלישי, 14.6.22, בסביבות השעה 19:30, כולנו ישבנו בבתים שלנו בחווה, חוץ מאחי עיד שעדיין לא חזר מהעבודה. פתאום נכנסה לחווה קבוצה של בערך עשרה מתנחלים בכ-4 רכבים. המתנחלים התקדמו לאוהלים שלנו. חלק מהם היו רעולי פנים והחזיקו מקלות ואלות.
אבא ניסה לעמוד בדרכם ולברר מה הם עושים פה והם תקפו אותו לפני שהספיק להשלים משפט. הם הכו אותו במקלות. כשאמא ניסתה להתערב הם תקפו גם אותה. הם התנהגו כמו חיות פרא והכו את כל מי שנקלע לדרכם. אני והאחים הגדולים שלי ניסינו לעזור לאבא ולאימא, והנשים האחרות והילדים ברחו והתרחקו. ניסינו להדוף את המתנחלים וזרקנו עליהם אבנים וגם הם זרקו עלינו אבנים וכל מה שהם הצליחו לשים עליו יד. ראיתי מתנחל תוקף את אמא שלי ומכה אותה בראש מאחור וגם בזרוע עם מקל עבה. אמא צעקה וניסתה להיחלץ מידיו, אבל הוא המשיך להכות אותה. ניסיתי להגן עליה ובסוף הצלחתי להרחיק אותו מאמא. אחד המתנחלים ריסס תרסיס פלפל בעיניים של אבא.
כמה דקות אחרי שהם התחילו לתקוף אותנו הגיע ג'יפ צבאי. קיווינו שהחיילים ירחיקו את המתנחלים, אבל הם באו לעזור להם. הם רדפו אחרי האחים שלי מוחמד ואחמד, ואחד מהם ירה באוויר כדי להפחיד אותם. הם תפסו את שניהם, אזקו להם את הידיים לאחור, כיסו להם את העיניים והכניסו אותם לג'יפ. במהלך כל הזמן הזה, בערך עשר דקות, המתנחלים המשיכו לתקוף אותנו. אחר כך המתנחלים והחיילים עזבו את הקהילה ביחד.
מוחמד כעאבנה, בן 22, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-29.6.22 על התקיפה ועל מעצרו:
המתנחלים תקפו את ההורים שלנו ואני והאחים שלי, אחמד ויאסר, היינו חייבים להגן עליהם. התחלנו לזרוק עליהם אבנים כדי להרחיק אותם. כמה דקות אחרי שהתקיפה התחילה הגיע ג'יפ צבאי עם ארבעה חיילים ואחד מהם ירה באוויר כדי להפחיד אותנו. החיילים הצטרפו למתנחלים התוקפים. הם תפסו את אחמד, אזקו אותו, כיסו לו את העיניים וזרקו אותו לחלק האחורי של הג'יפ. אחר-כך חמישה חיילים תפסו אותי, השכיבו אותי על הקרקע, אזקו אותי, כיסו לי את העיניים וזרקו גם אותי לתוך הג'יפ. תוך כדי המעצר שלנו המתנחלים המשיכו לתקוף אותנו, להכות אותנו ולקלל אותנו בלי שהחיילים יתערבו. החיילים לקחו אותנו משם ולא יכולנו לעזור להורים שלנו, שחטפו מכות רצח ודיממו.
בהתחלה הם לקחו אותנו להתנחלות, לא יודע איזו, כי העיניים שלנו היו מכוסות. הכניסו אותנו לחדר, לקחו לנו את הטלפונים, את תעודות הזהות, הכסף וכל מה שהיה עלינו. נשארנו שם בערך חצי שעה ואז לקחו אותנו למחנה צבאי ושם עשו לנו בדיקה רפואית. אמרתי למי שבדק אותי שאני צריך להגיע לבית חולים. היו לי חבורות במקומות שונים בגוף, כולל מכה חזקה שחטפתי בחזה, ויד שמאל שלי הייתה נפוחה. הוא לא התעניין במה שאמרתי. אחרי בערך חצי שעה הם העלו אותנו על ג'יפ ולקחו אותנו למשטרת בנימין. הכניסו אותנו לתא קטן שבו הושיבו אותנו על ספסלים עם ידיים אזוקות ועיניים מכוסות. השאירו אותנו שם עד 4:00 לפנות בוקר בלי אוכל, שתייה, או גישה לשירותים. בשעה 4:00 התחילו לחקור אותנו. אותי חקרו ראשון. הורידו לי את כיסוי העיניים אבל השאירו את האזיקים. החוקר אפשר לי להתייעץ קודם עם עורכת דין, שייעצה לי לספר מה שקרה ולא להודות בשום דבר שלא עשיתי. החוקר האשים אותי בתקיפת מתנחל קטין במרעה. הכחשתי את זה. החקירה נמשכה בערך שעה והיה שם שוטר שתרגם את הדברים. בסוף החקירה חתמתי על העדות שלי, אחרי שהוא תרגם לי אותה. הם צילמו אותי ולקחו ממני טביעות אצבע. אחר-כך הם כיסו לי שוב את העיניים והחזירו אותי לתא המעצר.
הם חקרו את אחמד במשך שעה בערך ותוך כדי החקירה שלו, בסביבות השעה 5:00, הם הביאו את אבא, אחרי שהם עצרו אותו למרות מצבו. הוא היה פצוע בראש, חבוש ומותש מאוד והם לא התחשבו בכלל במצבו. אחרי שהם חקרו את כולנו, בשעה 7:30 בבוקר הם לקחו אותי ואת אבא עם ידיים אזוקות לבית החולים הדסה בירושלים. הנסיעה לקחה בערך שעה. בבית החולים הפרידו בינינו. עשו לי בדיקות וצילומי רנטגן ולא מצאו שברים. נתנו לי רק משככי כאבים. אני לא יודע איזה טיפול אבא קיבל.
בסביבות השעה 11:30 החזירו אותנו למשטרת בנימין, הכניסו אותנו לתא מעצר קטן יחד עם אחי אחמד ונתנו לנו אוכל ושתייה. בשעות אחרי הצהריים המאוחרות הם לקחו את אבא לחקירה. בשעה 22:00 העבירו אותנו, אזוקים ומכוסי עיניים, בג'יפ צבאי ארוך לכלא עופר. למחרת, ביום חמישי, הם לקחו אותנו לדיון בבית משפט. עורך הדין שייצג אותנו ביקש לשחרר אותנו בערבות כספית והשופט הסכים לערבות בסך 3,000 שקלים לכל אחד. אבל התביעה ערערה על ההחלטה לגביי ולגבי אחמד. אבא שוחרר אחרי שהערבות הופקדה ואני ואחמד נשארנו במעצר עד יום שני ואז לקחו אותנו שוב לבית המשפט. הפעם, למרות ההתנגדות של התביעה, השופט החליט לשחרר אותנו. שוחררנו למחרת ב-9:00 אחרי שהערבות הופקדה. החיילים לקחו אותנו למעבר בית סירא ומשם חזרנו הביתה בתחבורה ציבורית.