ביום שבת, 11.2.23, בסביבות השעה 20:30 נסעו מוחמד עבד אל-חק (43) ומוחמד אל-אשקר (35) במכוניתו של עבד אל-חק על כביש 60 בדרכם מעבודתם בעיירה חיזמא לבתיהם בעיר שכם. כשהגיעו לצומת הכפר אל-לובן א-שרקייה נתקלו השניים בכמה מתנחלים שעמדו בצד הכביש ויידו אבנים על מכוניות פלסטיניות. אחת האבנים חדרה למכונית דרך החלון של הנהג, פגעה בפניו של עבד אל-חק ושברה את לסתו. ראשו של עבד אל-חק נחבט בהגה והוא דימם ואיבד את ההכרה. אל-אשקר, שישב במושב שליד הנהג, תפס את ההגה והצליח להעיר את חברו ולעצור את המכונית. השניים עצרו לרגע בצד ואז נסעו למרפאה בכפר א-לובן א-שרקייה ומשם הופנו לבית חולים בשכם, שם אושפז עבד אל-חק למשך יומיים, נותח בלסתו שנשברה ושוחרר לביתו ב- 15.2.23.
תחקירנית בצלם סלמא א-דבעי גבתה ב-15.2.23 עדויות מן השניים:
מוחמד אל-אשקר, אב לשלושה, סיפר בעדותו:
ראיתי כמה מתנחלים מיידים אבנים על מכוניות ועוד לפני שהספקתי לומר משהו למוחמד, אבן פגעה במכונית והיה רעש חזק. הראש של מוחמד נחבט בהגה והוא דימם מהפנים ואיבד את ההכרה. הרגל שלו המשיכה ללחוץ על דוושת הדלק והמכונית המשיכה לנסועה. לא ידעתי מה לעשות. ותפסתי את ההגה וניסיתי להעיר אותו. הוא התעורר רק אחרי כמה שניות ואז הרים את הרגל מהדוושה והצלחנו לעצור את המכונית בצד הכביש. יצאתי מהמכונית וביקשתי עזרה מצעירים שהיו באזור. הסענו את מוחמד למרפאה של הכפר ושם טיפלו בפצעים בפנים שלו. הרופא חשד שהלסת שלו שבורה והמליץ שניסע לבית חולים. נחנו בערך שעה ואז מוחמד נהג עד בית החולים בשכם, שם עשו לו צילומי רנטגן וגילו שאכן יש לו שבר בלסת שמצריך ניתוח. הוא אושפז שם למשך יומיים ואז נותח.
כשהאבן פגעה במכונית הרעש היה חזק כל-כך שחשבתי שירו למוחמד בפנים ונלחצתי מאוד. בכלל לא ראיתי את האבן עצמה, רק אחר כך מצאנו אותה בתוך המכונית. אחרי התקיפה הזאת הייתי במצב נפשי קשה ולא חזרתי לעבודה בערך שבועיים. היה לנו מזל. זה היה יכול להיגמר אחרת. יכולנו להתהפך או להתנגש במכונית אחרת. עכשיו אני לא יודע מה לעשות. לי אין רישיון נהיגה ותמיד נסעתי לעבודה עם מוחמד. הנסיעה בתחבורה ציבורית תגזול המון זמן ואני גם חושש בגלל האירועים בחווארה ובכל האזור. המצב עכשיו עוד יותר מסוכן, אני לא יודע מה לעשות.
מוחמד עבד אל-חק, אב לארבעה, סיפר:
הייתי מאושפז יומיים כדי שהנפיחות בלסת תרד ורק אז ניתחו אותי. היום אני אמור להשתחרר אבל אצטרך להישאר במעקב למשך ארבעה עד שישה שבועות. אני עדיין לא יכול לאכול אוכל מוצק ואני גם מתקשה לדבר ולרוב כותב כשאני רוצה לומר משהו.
אני אבא לארבעה ילדים, הגדול בן עשר והקטן בן שנה וחצי. אני צריך לפרנס את המשפחה שלי, לשלם שכירות ואני גם משלם עדיין 1,100 שקלים בחודש על המכונית. אני לא יודע מה אעשה עכשיו.