ביום ראשון 26.2.23 בשעות הצהריים, ירה חמוש פלסטיני למוות באחים הלל ויגל יניב, תושבי ההתנחלות הר ברכה, בעת שהמתינו בפקק בכביש העובר בעיירה חווארה. בשעות אחרי הצהריים של אותו יום פלשו מאות מתנחלים, מלווים בחיילים, לכמה שכונות בעיירה חווארה, וכן לכפרים זעתרה, בורין ועסירה אל-קיבלייה וערכו בהם פוגרום.
למחרת, יום שני, 27.2.23, בסביבות השעה 23:00, התאספו כ-30 מתנחלים בצומת זעתרה ותקפו באבנים מכוניות פלסטיניות שעברו בכביש. חיילים ושוטרים שעמדו במרחק של כ-40 מטר מהמתנחלים לא התערבו. אותה שעה עבר במקום אמבולנס של בית החולים הממשלתי בג'נין שהסיע את רזאן א-רבאיעה (12) שסבלה מדלקת ריאות קשה מבית החולים לבית חולים פרטי ברמאללה. אמה, פאטמה א-רבאיעה (35), ישבה במושב הקדמי של האמבולנס, ליד נהגו, מועתסם עבד א-רחים (43).
אחת האבנים שזרקו המתנחלים פגעה במראת הצד הימנית ושברה אותה. אבן נוספת ניפצה את השמשה הקדמית, חדרה פנימה ופגעה ברגלה של פאטמה א-רבאיעה. עבד אל-רחים המשיך בנסיעה והצליח להגיע לבית החולים ברמאללה שם אושפזה רזאן במחלקה לטיפול נמרץ.
תחקירן בצלם איאד חדאד גבה עדויות מנהג האמבולנס ומאמה של רזאן:
מועתסם עבד אל-רחים סיפר בעדותו:
ביום שני, בסביבות השעה 21:30, קבלתי הודעה שאני צריך לפנות את הילדה רזאן א-רבאיעה מבית החולים הממשלתי בג'נין לבית החולים הפרטי H Clinic ברמאללה.
אספתי את הילדה ובגלל תקיפות המתנחלים בחווארה יום קודם וסגירת הדרכים נסעתי בדרכים עוקפות צרות ומשובשות והנסיעה לקחה הרבה זמן. בסביבות השעה 23:00 הגענו לצומת זעתרה ומצד ימין, ליד תחנת האוטובוס, ראיתי יותר מ-30 מתנחלים. בצד השני של הכביש, משמאלי, במרחק של בערך 40 מטרים, ראיתי חיילים ושוטרים.
הסירנה שלי פעלה ולא ציפיתי שהם יתקפו אמבולנס. פתאום אחד מהמתנחלים זרק עלינו אבן מקרוב והיא פגעה במראה הימנית ושברה אותה. הגברתי מהירות אבל כשעברנו ליד התחנה אבן גדולה פגעה באמבולנס מקדימה וניפצה את השמשה הקדמית מול המושב שבו ישבה אמא של רזאן. האבן חדרה פנימה ורסיסי זכוכית עפו עלינו. אמא של רזאן צעקה. כולנו פחדנו ונלחצנו מאוד. רזאן צרחה ובכתה והצוות הרפואי ואמא שלה ניסו להרגיע אותה.
פאטמה א-רבאיעה, בת 35 ואם לארבעה, תושבת מיית'לון סיפרה בעדותה:
הבת הגדולה שלי רזאן, חלתה לפני 3 ימים בדלקת ריאות חריפה, וביום ראשון, 26.2.23, בשעה שבע בערב, לקחנו אותה לבית החולים הממשלתי בג׳נין. למחרת המצב שלה החמיר והעבירו אותה למחלקה לטיפול נמרץ ובשעה 21:00 בערב הוחלט להעביר אותה לבית חולים הפרטי H Clinic ברמאללה כי בבית החולים הממשלתי לא היה הציוד נדרש כדי לטפל בה.
בשעה 21:30 הגיע אמבולנס כדי להעביר את רזאן. היא הייתה במצב קשה, מחוברת למכונת הנשמה ולמוניטור. נסעתי איתה יחד עם רופאה ואח. חששתי מאוד לחייה, היא הייתה בין חיים למוות והיינו צריכים להגיע לבית החולים בדחיפות. אני ישבתי ליד הנהג והרופאה והאח היו ליד רזאן מאחורה.
נהג האמבולנס נסע בכבישים עוקפים בדרך ארוכה מאוד, כדי לא להיתקל במחסומים בגלל תקיפות המתנחלים יום קודם לכן וסגירת הכבישים. בסביבות 23:00 הגענו לצומת זעתרה והנהג האט כדי לעבור את הכיכר. פתאום ראינו יותר מ-40 מתנחלים בצידי הכביש באזור הכיכר, אבל הכביש לא היה חסום. הכל היה מואר וראינו ארבעה מתנחלים בתחנת האוטובוס. נסענו באמבולנס עם סירנה, לא ציפינו שיתקפו אותנו.
פתאום אחד מהמתנחלים זרק עלינו אבן מקרוב, ממרחק של 5-4 מטרים. היא פגעה במראה הימנית ושברה אותה ואז הנהג הגביר מאוד את המהירות. כשעברנו את התחנה פגעה אבן גדולה באמבולנס מקדימה. כנראה זרק אותה מתנחל שהתחבא בצד השני של התחנה, אבל לא ראינו אותו. האבן הייתה בגודל של תפוז, והיא ניפצה את השמשה בחלון שלידי וחדרה פנימה. שמעתי את הזכוכית מתנפצת וראיתי רסיסים עפים. פחדתי מאוד, הרכנתי את הראש והתכופפתי מתת ללוח השעונים. הרגשתי שהפנים שלי מכוסות ברסיסי זכוכית והם חדרו לי גם לפה. חששתי לרזאן כי הרסיסים הגיעו גם לחלק האחורי של האמבולנס. כולנו נבהלנו מאוד וצעקנו. שמעתי את רזאן צורחת ובוכה. היא הבינה שמתנחלים תקפו אותנו. אני והצוות שהיה לידה ניסינו להרגיע אותה. תוך שניות התרחקנו מהמתנחלים.
כשהגענו לבית החולים היינו כולנו עדיין מבוהלים מאוד. עברנו את זה בשלום רק בזכות ההשגחה האלוהית. הרופאים ניקו את רסיסי הזכוכית מהבגדים של רזאן ואז הכניסו אותה למחלקה לטיפול נמרץ. אני גם ניקיתי את הרסיסים מהפנים והגוף שלי ואז ראיתי שגם נחבלתי קצת ברגל שמאל, כנראה מהאבן שחדרה לאמבולנס. זה לא הצריך טיפול אבל הייתי במצב נפשי לא טוב. אני מודה לאלוהים שעברנו את זה בשלום ורק רוצה עככשיו שהיא תבריא. היא גם במצב נפשי לא טוב, מפוחדת ובוכה כשהיא נזכרת באירוע. אני מקווה שזה לא ישפיע עליה בעתיד.