בשעות אחר-הצהריים של יום שלישי, 20.6.23, ירו שני פלסטינים למוות בארבעה בני אדם ופצעו ארבעה נוספים בתחנת הדלק הסמוכה להתנחלות עלי. באותו ערב ובימים שלאחר-מכן פלשו מאות מתנחלים, מלווים בחיילים ושוטרים, לכמה עיירות וכפרים באזורים שכם ורמאללה וערכו בהם פוגרומים.
ביום רביעי, 21.6.23, בסביבות השעה 20:00, הגיעו כמאתיים מתנחלים לשכונת א-ספאפיר שבחלקו המזרחי של הכפר עוריף ותקפו תושבים ובתים באבנים. צעיר בן 18 מהכפר נפגע בראשו מאבן שזרקו המתנחלים ופונה לטיפול בבית חולים בשכם. תושבים מהכפר התאספו במקום והדפו את המתנחלים באבנים ובירי זיקוקים. לאחר כחצי שעה הגיעו למקום חיילים ואז שבו ונכנסו עשרות מתנחלים לכפר. החיילים ירו אש חיה באוויר ורימוני גז מדמיע לעבר התושבים והשליכו לעברם רימוני הלם. לאחר שהתושבים חזרו לתוך השכונה המשיכו המתנחלים להתקדם לתוך הכפר. המתנחלים התקדמו למסגד שבמרכז הכפר, ניסו להצית אותו, השחיתו ספרי קוראן והשליכו אותם לרחוב. המתנחלים הציתו גם ערמת חציר שעמדה ליד ביתו של מועתז ספדי, בן 30, הצמוד למסגד, והסבו נזקים לדלת הבית. הם תקפו באבנים את ביתו של עיסאם ספדי, בן 46, הניצב במרחק של כחמישה מטרים מהמסגד וניפצו בו כמה חלונות, את החלון בדלת הכניסה, רעפים מעל הדלת ושלושה פנסי תאורה שהוצבו סביב הבית. חיילים שנכחו במקום לא עשו דבר כדי לעצור את הפורעים.
לאחר מכן נסוגו המתנחלים לכיוון ההתנחלות יצהר והחיילים נשארו בכפר והתעמתו עם צעירים שידו לעברם אבנים. החיילים ירו רימוני גז באופן מאסיבי ואש חיה ופצעו בירי חי את ג'מילה ספדי, תושבת הכפר בת 60, שנפגעה בידה בזמן ששהתה בביתה. תושבים רבים נפגעו משאיפת גז וטופלו במקום. לאחר כשעה עזבו החיילים את המקום.
באותו יום תועדו במצלמות האבטחה של בית הספר בעוריף שני מתנחלים שנכנסו לחצרו, ניפצו חלון של כיתה, שפכו חומר דליק לתוכה ומחוצה לה והציתו אותו. למחרת, יום חמישי, 22.6.23, הגיעו למקום אנשי משרד החינוך הפלסטיני ומצאו כי שולחן וכיסא בכיתה נחרכו מחומר דליק שהושלך לתוכה ככל הנראה.
ג'מילה ספדי, בת 60 ואם לשמונה ילדים בוגרים, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי:
אני ובעלי גרים במרכז הכפר. ב-21.6.23, בסביבות 20:00, שמעתי כריזה מהמסגד להגיע לשכונת א-ספאפיר כי יש תקיפה של מתנחלים. בדיוק הכנתי אוכל וקראתי לבעלי עומר ואחיו מוחמד שביקר אצלנו שיבואו לאכול. הייתי לחוצה מהמצב, אחרי ששמענו על התקיפות של המתנחלים בתורמוסעיא ובא-לובן א-שרקייה, אז למרות שצמתי באותו יום, לקראת החג, לא ממש הצלחתי לאכול. כשסיימנו לאכול הכנו קפה ואז שמענו ירי וצעקות ברחוב וניגשתי לסגור את החלון.
ברגע שהנחתי את יד ימין על החלון הרגשתי בה כאב חזק. לא הבנתי מה קרה. הסתכלתי וראיתי שאני מדממת חזק מהיד. צעקתי לבעלי שנפצעתי ביד, והוא ניגש וגם לא הבין ממה נפגעתי. שטפתי את היד, עטפנו אותה במגבת ובעלי הסיע אותי מייד למרפאה בכפר. כשהגענו לשם הרופא הזעיק אמבולנס שלקח אותי לבית חולים רפידייה בשכם ושם הרופאים אמרו שנפצעתי מאש חיה ושהכדור חדר ליד ויצא ממנה. הם תפרו לי את הפצע וחבשו לי את היד, ואמרו לי להגיע בעוד שבועיים לבדיקה של אורתופד.
חזרנו הביתה אחרי שעתיים בערך ואז המצב בעיירה כבר היה שקט. הבנתי מהשכנים שהמתנחלים תקפו את המסגד ואת בית הספר וניסו להצית כיתה ובתים. שמחתי שהתקיפה נגמרה ושהם לא הצליחו לשרוף בתים או מכוניות כמו בכפרים אחרים. אנחנו כל הזמן בכוננות לתקיפות שלהם – למרות שאין לנו שום קשר למי שירה במתנחלים בהתנחלות עלי. אני מרחמת על תושבי השכונה המזרחית, שכל הזמן סובלים מתקיפות כאלה. אנחנו לא מרגישים בטוחים גם בבתים שלנו. אני מודה לאל שנפגעתי רק ביד ולא בחלק אחר בגוף.