בתחילת חודש אפריל [תאריך משוער: 6.4.23], בסביבות השעה 18:30, בזמן שחסן בסאייטה (49) ואחיו נאייף (65), היו בדרכם לביתם שבקהילת ח'ירבת א-זוויידין, הם הבחינו במתנחל שרעה את צאנו באדמתם המעובדת. השניים התקרבו אליו וביקשו שיעזוב את המקום, וכשסרב הם החלו ליידות אבנים לעבר עדרו, שהתרחק מהמקום כמה מטרים. מאוחר יותר שב המתנחל לרעות את צאנו באדמות, ואחד החקלאים באזור התקשר להודיע על כך לחסן. חסן ואחיו מוחמד (65) הגיעו למקום, ניסו לגרש את המתנחל מאדמתם ובשלב מסוים יידו לעברו ולעבר צאנו אבנים. המתנחל הזעיק את הצבא והמשטרה, שהגיעו למקום לאחר זמן קצר. אחד השוטרים זימן למקום גם את נאייף, שהגיע לאחר כמה דקות, ואז חיילים אזקו את שלושת האחים, כיסו את עיניהם והכניסו אותם לג'יפ. כשהסתיים צום הרמדאן, החיילים נתנו להם לשתות מים, ואחרי בערך עשרים דקות הסירו להם את האזיקונים ואת כיסויי העיניים, והתירו להם להתפלל. בסיום התפילה החיילים שוב אזקו את ידיהם, כיסו את עיניהם והובילו אותם בג'יפ להתנחלות סוסיא, שם קיבלו מים ומזון, ושוב הורשו להתפלל, כשעיניהם מכוסות, לאחר שהאזיקונים הוסרו. לאחר מכן נאזקו שוב ואז נכלאו בג'יפ עד שעות הערב המאוחרות. בסביבות השעה 23:00 נלקחו השלושה לאזור העיירה א-ד'אהרייה, שם שוחררו ונאספו על-ידי בניו של חסן.
חסן בסאייטה, בן 49 ואב ל-18 ילדים, תושב א-זוויידין, סיפר בעדותו:
בתחילת חודש אפריל, בסביבות השעה 18:30, הייתי בדרך הביתה עם אחי נאייף (65), וראינו את המתנחל רועה את הצאן שלו בתוך היבולים שלנו. ניגשנו אליו וביקשנו שייצא מהשטח שלנו אבל הוא סירב. התחלנו ליידות כמה אבנים לעבר הצאן שלו והצלחנו להרחיק אותם בערך 15 מטרים מהקרקע. המתנחל צילם אותנו בטלפון שלו, אבל המשכנו ללכת וכשהגענו הביתה התקשר אליי מחמוד כעאבנה, שיש לו אדמה ליד שלי, והוא אמר לי שהוא ראה שהמתנחל חזר לרעות את הצאן שלו בקרקע שלי.
חזרתי לשם עם אחי מחמוד (66), וכשהגענו ניסינו לגרש את המתנחל ואת הצאן שלו מהקרקע וזרקנו כמה אבנים לעבר הצאן שלו. הוא הזעיק את הצבא ואת המשטרה. השוטר שהגיע לשם הורה לי להתקשר לאחי נאייף ולהגיד לו שיגיע מיד, בגלל שרואים אותו בווידיאו שצילם המתנחל. התקשרתי אליו והוא הגיע תוך כמה דקות, ואז אחד החיילים אזק את שלושתנו, כיסה לנו את העיניים והחיילים הכניסו אותנו לג'יפ שלהם. ישבנו בג'יפ שעמד במקום עד שהגיעה שעת שבירת הצום של הרמדאן, והחיילים נתנו לנו לשתות מים. אחרי 20 דקות הם התירו את האזיקים מהידיים שלנו והורידו את הכיסוי מהעיניים כדי שנוכל להתפלל, ואחרי שסיימנו את התפילה הם שוב כבלו לנו את הידיים, כיסו את העיניים שלנו והכניסו אותנו שוב פעם לג'יפ.
הג'יפ התחיל לנסוע, וכשהגענו יכולתי לראות דרך הכיסוי עיניים שאנחנו בהתנחלות סוסיא. הכניסו אותנו לקונטיינר ושני חיילים שמרו עלינו שם. בכל פעם ששאלנו למה אנחנו עצורים הם צעקו עלינו והורו לנו לשתוק. אמרנו להם שאנחנו רעבים אחרי צום והם נתנו לנו לחם יבש וקצת מים. ביקשנו להתפלל והם הורידו לנו את האזיקים ואז התפללנו עם העיניים מכוסות. סיימנו את התפילה ואזקו אותנו שוב. אחרי זה החיילים הכניסו אותנו שוב לג'יפ ואחרי חצי שעה של נסיעה הג'יפ עצר והשאירו אותנו בתוכו כמה זמן ואז הורו לנו לצאת, הורידו לנו את האזיקים ואת כיסויי העיניים, וכששאלנו איפה אנחנו אחד החיילים אמר לנו לבדוק בגוגל. החיילים עזבו אותנו שם בסביבות 23:00, ואז בדקנו בטלפונים שלנו וגילינו שאנחנו ליד העיירה א-ד'אהרייה. שלחתי את המיקום לבנים שלי ואז הם באו לאסוף אותנו.
* העדות נגבתה על-ידי תחקירנית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-3.5.23.