ואדי א-סיק, מחוז רמאללה: במהלך גירוש הקהילה, בעת שנותרו בה כמה תושבים ופעילים שסייעו להם לפרק מבנים ולהעמיס את רכושם על משאיות תקפו אותם מתנחלים וחיילים באלימות קשה

משפחות קהילת ואדי א-סיק הגיעו לאזור שממזרח לרמאללה לפני עשרות שנים, לאחר שנעקרו ב-1948 מאזור הנמצא כיום בתוך הקו הירוק. בין השנים 2010 ל-2023 הוציא הצבא הישראלי, לפי ארגון במקום, צווי הריסה ל-110 מבנים בקהילה, לרבות בית הספר, בטענה שנבנו ללא היתר – זאת בשעה שישראל נמנעת באופן שיטתי מהנפקת היתרי בנייה לפלסטינים בגדה המערבית.

בפברואר 2023, החלו מתנחלים לרעות את צאנם באדמות הקהילה ולהטריד את תושביה דרך קבע. בחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2023 גברו התקפות המתנחלים על הקהילה, בסיוע חיילים. לאחר 7 באוקטובר התגודדו מתנחלים מדי יום בכניסה לדרך הגישה אליה. בעקבות התקיפות והאיומים החלו 180 תושבי הקהילה, ובהם 90 ילדים, לארוז את רכושם ולעזוב את המקום.

תמונה

תמונה

ב-11 באוקטובר 2023, בסביבות השעה 20:00, לאחר שהתושבים כבר עזבו למעשה את הקהילה אך עדיין עסקו בפינוי רכושם, הגיעו למקום מתנחלים חמושים. הם נכנסו לצריפים והשחיתו את הרכוש שנותר בהם, עד לפנות בוקר.

בבוקר 12 באוקטובר הגיעו לקהילה חיילים, שחלקם היו מוכרים לתושבים כמתנחלים מהאזור, וחסמו את דרך הגישה אליה. לאחר מכן נכנסו לקהילה כלי רכב ובהם חיילים נוספים, שגם את חלקם זיהו התושבים כמתנחלים שתקפו אותם בעבר. החיילים החרימו מהתושבים טלפונים, מפתחות של כלי רכב ותעודות זהות, הכו כמה מהם ונכנסו לצריפים שבהם הסתתרו נשים וילדים. הם איימו על הנוכחים, השליכו חפצים על הארץ והורו להם להתפנות בתוך שעה, מבלי לקחת עמם רכוש כלשהו – אפילו לא את מכוניותיהם.

בשלב זה הגיעו לקהילה פעילים ישראלים כדי לסייע לתושבים בפינוי. הפעילים ניסו שוב ושוב להזעיק את המשטרה, אך זו לא הגיעה. במקום זאת הגיעו למקום כלי רכב נוספים ובהם מתנחלים, שחלקם היו חמושים. החיילים והמתנחלים שהיו בצומת ובדרך הגישה תקפו תושבים שניסו לצאת מהקהילה, וכן תושבים שחזרו אליה כדי לקחת את רכושם.

תמונה

לאחר שכמעט כל התושבים כבר עזבו, ליוו פעילים ישראלים תושב שהוביל מהקהילה את עדר הצאן שלו. כלי רכב של מתנחלים החלו לרדוף אחר מכוניתם. באותו זמן נסעו לעבר הצומת שני עובדים של ועדת ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות של הרשות הפלסטינית, שהוצבו בקהילה כדי לסייע לתושבים והחליטו גם הם לעזוב את המקום. הפעילים סימנו להם להסתובב ולשוב על עקבותיהם, והמתנחלים רדפו אחרי שתי המכוניות, שנמלטו בחזרה לקהילה.

לאחר ששבו לקהילה הסתתרו הפעילים בבתי התושבים. שני עובדי הוועדה נתפסו בידי מתנחלים ואנשים במדים והוחזקו במשך שעות. הם הוכו שוב ושוב, נכבלו, נשדדו, הושפלו ועונו. לפי עדויותיהם, השתינו עליהם וכיבו על גופם סיגריות בוערות, ואחד מהם הותקף מינית. במהלך האירוע נתפס גם צעיר תושב הקהילה, שהוכה ועבר אף הוא התעללות קשה.

עובדי הוועדה התקשו לעיתים להבחין בין מתנחלים לחיילים, שכן חלק מהמעורבים לבשו מדים מלאים ואחרים לבשו אפודים צבאיים או חלקי מדים. בעיצומה של ההתעללות הגיעו למקום אנשי המת"ק הישראלי וגורמי ביטחון נוספים. הם בדקו את תעודות הזהות של שני עובדי הוועדה, אך עזבו מבלי להפסיק את המעשים. ההתעללות נמשכה שעות לאחר שעזבו.

תמונה

לאחר זמן ממושך הגיעו למקום כוחות צבא נוספים. החיילים לא הרחיקו את המתנחלים ולא הגנו על התושבים ועל הפעילים. במקום זאת, הם עיכבו פעילים, לקחו מהם טלפונים ומצלמות ובחלק מהמקרים מחקו תיעוד של האירועים. חמישה פעילים ישראלים, ובהם קטין, נכבלו והוחזקו במשך כשלוש שעות תחת שמירה של חיילים ומתנחלים. חלקם הוכו, והם אוימו לפני שהורשו לעזוב.

שני עובדי הוועדה ותושב הקהילה שהוחזק עמם שוחררו רק לעת ערב ופונו לבית חולים ברמאללה. אחד מעובדי הוועדה קיבל נוזלים ומשככי כאבים והפצע בראשו נתפר. כמה ימים לאחר שחרורו הוא החל שוב לאבד את שיווי משקלו בעמידה ובהליכה. בבדיקה רפואית נוספת התברר כי המכות שספג גרמו לנקב בעור התוף באוזנו הימנית.

תמונה

בעקבות האירוע הודח מפקד הכוח מיחידת "ספר המדבר" ונפתחה חקירת מצ"ח. במאי 2025 דיווח "הארץ" כי החקירה הסתיימה והתיק הועבר לפרקליטות הצבאית, אך למעלה משנתיים וחצי לאחר האירוע לא הוגשו כתבי אישום ולא התקבלה החלטה בעניינם של החשודים.

לפי דיווח בהארץ, נכון לאוגוסט 2026, איש מהמעורבים לא הועמד לדין. הפרקליטות הצבאית סגרה את תיק מצ"ח ביולי 2026, בטענה שלא ניתן לייחס את המעשים לחיילים מסוימים ברף הראייתי הנדרש להליך פלילי. זאת על אף שמיד לאחר האירוע הודחו מפקד יחידת "ספר המדבר" וכמה חיילים שנכחו במקום. לגבי חקירת המתנחלים הודיעה המשטרה הודיעה בדצמבר 2025 כי תיק החקירה נסגר לאחר שהועבר למצ"ח. עם זאת, בתגובה מאוחרת יותר לבג"ץ מסרה המשטרה כי במסגרת פעולה נוספת נחקר אזרח ישראלי באזהרה, וכי עניינו עדיין נמצא בבדיקה. הצבא מסר אף הוא כי נחקר אזרח וכי ההחלטה בעניינו נתונה בידי המשטרה. במאי 2024 הטילה בריטניה סנקציות על עדן לוי תושב המאחז "חוות שובי ארץ", וציינה בנימוקיה בין השאר את מעורבותו באירוע מ-12.10.23 שבו פלסטינים הוכו והותקפו מינית. באפריל 2026 עתרו עורכות הדין ריהאם נסרה ומיכל פומרנץ לבג"ץ בדרישה שהמדינה תסביר מדוע איש לא הועמד לדין, ולאחר סגירת תיק מצ"ח הודיעו כי בכוונתן להגיש ערר על ההחלטה.

תמונה

מוחמד מטר, בן 56 ואב לחמישה, תושב שכונת כפר עקב במזרח ירושלים, סיפר בעדותו לתחקירן בצלם המנוח, איאד חדאד, ב-16.10.23:

תמונה

אני עובד כמנהל במחוזות אל-קודס, רמאללה, יריחו ומרכז הבקעה של ועדת ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות. אני ומוחמד נדא, בן 27, היינו נוכחים מטעם הוועדה בקהילה הבדואית ואדי א-סיק שנמצאת באדמות של דיר דובוואן, ממזרח לעיר רמאללה ועזרנו לתושבים שם לתעד את ההתקפות של המתנחלים וגם להזעיק את המת"ק הפלסטיני שמערב את המת"ק הישראלי.

בפברואר 2023, מתנחלים הקימו את מאחז "חוות בן בז" על הגבעה שמול בית הספר של ואדי א-סיק, שנמצא במרכז הקהילה. גרים שם כמה מתנחלים והם מחזיקים שם בערך 200 כבשים. מאז שהם הקימו את המאחז הם תקפו את תושבי קהילת ואדי א-סיק כמה פעמים. הם חוסמים להם את הדרך לשטח המרעה שלהם וגם פגעו להם בכבשים וברכוש.

ביום רביעי, ב-11.10.23, בשעות אחר הצהריים, אני ומוחמד נדא, בן 27, היינו בקהילה עם עוד חמישה פעילים ישראלים ושניים זרים. המתנחלים פרסמו ברשתות באותו יום שהם יגיעו לקהילה למחרת כדי לתקוף את התושבים. הם כתבו: "שחרור ואדי א-סיק מהפלסטינים".

בשעות הלילה, הגיעו לקהילה ארבעה מתנחלים בטנדר. הם היו חמושים ברובים ובאקדחים ונכנסו לכמה בתים בחלק שמשקיף על המאחז שלהם. הם היו שם יותר משלוש שעות ומוחמד ואני תצפתנו על הבתים האלה עם הפעילים כל הלילה. אלו בתים שבנויים מפח ואוהלים והאנשים שגרו בהם כבר לא היו שם. הם עזבו את הקהילה לפני שהמתנחלים הגיעו. בשעות הבוקר הלכנו לבתים וראינו שהם גנבו משם לוחות סולאריים ושמונה סוללות של המערכת הסולארית. בני משפחת כעאבנה, שגרו בבתים שנפרצו, הגיעו גם הם ואמרו שגנבו להם גם תיק שהשאירו שם עם מסמכים ותמונות אישיות שלהם, וצמיד זהב. באותו בוקר עזבו גם שאר תושבים של הקהילה 28 משפחות שכוללות בערך 200 אנשים. כולם השאירו את אוהלי המגורים ואת המבנים החקלאיים שלהם כמו שהם, לקחו את הכבשים וחלק מהריהוט. אנחנו רצינו להישאר שם עם הפעילים עד שאחרון התושבים יעזוב.

תמונה

המתנחלים לא הסתפקו בהפחדת התושבים ובזה שהצליחו ולגרום להם לעזוב, אלא עמדו בצומת עם כביש אלון ותקפו את התושבים בכל פעם שהם נכנסו או יצאו מאדמות הקהילה. בין השאר, הם תקפו את אחד הצעירים, הכו אותו וגנבו לו את הטלפון. בסביבות 8:30, הפעילים נסעו לצומת עם כביש אלון כדי לתעד את התקיפות של התושבים בידי מתנחלים שם, ואני ומוחמד התקשרנו למת"ק הפלסטיני כדי שיצרו קשר עם המת"ק הישראלי ויעזרו להרחיק את המתנחלים שעומדים בצומת, כדי שהתושבים יוכלו לעזוב בשלום.

בסביבות 10:30, רוב התושבים כבר עזבו ואני ומוחמד החלטנו גם לעזוב. לקחנו את הרכב של הוועדה ונסענו לכיוון הצומת. כשהתקרבנו, ראינו שלושה רכבים עם לוחיות זיהוי ישראליות שנסעו לכיוון הקהילה. מקדימה נסעה מכונית פרטית ואחריה היו שני טנדרים. פתאום ראינו שלושה מהפעילים ברכב הראשון שצעקו לנו לברוח, ואמרו שהם מנסים לעכב את שני הטנדרים שמאחוריהם, שיושבים בהם מתנחלים שמתכוונים לתקוף אותנו. נסעתי אחורה בערך שני קילומטר ואז הסתובבתי בחזרה לכיוון הקהילה עד שהגענו לבית שנשארו בו כמה נשים וילדים שעדיין ארזו.

בינתיים המתנחלים התקרבו עד אלינו. 12-10 ירדו מהטנדרים, כולם היו חמושים ו-3-2 מהם היו רעולי פנים. כולם לבשו מדי צבא עם בגדים רגילים, אבל אני בטוח שהם היו מתנחלים כי הם הגיעו ברכבים שלהם, וגם חלק מהם היו מוכרים לנו בפנים. אלה מתנחלים שבאו מהמאחזים החקלאיים באזור. הם הורו לי ולמוחמד לשכב עם הפנים לקרקע ואיימו עלינו עם הרובים שלהם. עשינו מה שהם אמרו ואז הם בעטו לנו בגב ובצלעות. קיבלתי כמה בעיטות חזקות גם בראש. חלק מהם נעלו מגפיים וחלק נעלי ספורט. אחד המתנחלים שהיה רעול פנים צעק לנו בערבית במבטא של תושבי שכם, והורה לנו להוציא את כל מה שהיה לנו בכיסים. היו לי בכיס 1,800 שקלים ובארנק עוד 370 שקלים. הם לקחו לשנינו את כל הכסף ואיימו עלינו. הם אמרו: "נהרוג אתכם ולא נשאיר אף ערבי כאן! נגרש את שאר הערבים לירדן".

הם לקחו לנו גם את הטלפון. אחד מהם שהיה רעול פנים הורה לי לפתוח אותו עם הקוד הסודי ואחרי שסירבתי הוא נתן לי לפחות חמש מכות עם הקנה של הרובה שלו בידיים ובכתפיים. לא הייתה לי ברירה וביקשתי שיביא לי את הטלפון כדי שאוכל לפתוח אותו עם זיהוי הפנים שלי. הוא העביר לי אותו אבל זה לא זיהה אותי אולי בגלל שהפנים שלי היו מכוסות בעפר. הוא נתן לי עוד מכה עם הקנה של הרובה שלו בראש והתחלתי לדמם הרבה מהראש. דם נזל לי על הפנים ונכנס לי לעיניים. ניסיתי שוב פעם לפתוח את הטלפון עם קוד והמתנחל חטף לי אותו מהיד. שאר המתנחלים המשיכו לבעוט בי כששכבתי עם הפנים לקרקע. מוחמד היה במרחק של כמה מטרים ממני. יכולתי לשמוע שהמתנחלים הרביצו לו.

תמונה

מדי פעם ניסיתי להרים את הראש שלי כדי לנקות את הדם מהפנים, ובכל פעם המתנחלים דרכו לי על הראש ושפשפו את הפנים שלי בעפר. פתאום אחד מהם צעק: "יש לו סכין!", וברגע הזה הרגשתי שהם הולכים להרוג אותי ושאחרי זה הם יטענו שתכננתי לבצע פיגוע דקירה נגדם. צעקתי להם בעברית שאין לי סכין ושזאת סכין מטבח. כי יש פה כלי מטבח. זה היה ציוד פרטי של התושבים שארזנו מוקדם יותר ונשאר באוהלים של הקהילה והיו שם גם כלי מטבח. המתנחל אמר שוב: ״לא! רציתם לדקור אותנו בסכין הזאת״. שוב הרמתי את הראש וראיתי שהם פתחו את הדלתות של הרכב שלנו והוציא החוצה כל מה שהיה בפנים. אחד המתנחלים אמר: "יש לו גם מקל כדי להרביץ לנו". נזכרתי שהיה ברכב את חפירה. המתנחלים הביאו אותו והתחילו להרביץ לי ולמוחמד איתו בכל הגוף. בזמן שהם הכו אותנו הגיעו שני רכבים של המת"ק הישראלי ועוד רכב שירד ממנו המאבטח של ההתנחלות. מהרכב של המת"ק ירדו ארבעה אנשים לבושים במדי צבא וברגע שהם הגיעו המתנחלים עזבו אותנו.

אחד מאנשי המת"ק התקרב אליי והורה לי להביא לו את תעודת הזהות שלי. אמרתי לו שהמתנחלים לקחו לי אותה וגם את הפלאפונים ואת הכסף שלנו. אחד המתנחלים אמר להם שיש לנו סכין. איש המת"ק בדק את מספרי הזהות שלנו בטלפון שלו וכנראה ראה שם ששנינו כבר נעצרנו ונכלאנו בעבר ואז הוא אמר למתנחלים: ״אלה היו אסירים ביטחוניים! הם מחבלים!״. שאלתי אותו אם הם חיילים או מתנחלים, והוא ענה שהם חיילים, ופתאום המתנחלים אזקו לי ולמוחמד את הידיים מאחורי הגב עם חבלים. איש המת"ק העביר לאחד המתנחלים, שהיה רעול פנים, את תעודות הזהות שלנו ושמעתי את המתנחל אומר לו שאנחנו מבוקשים על-ידי השב"כ ושהשב"כ בדרך לפה. אנשי המת"ק הלכו ואז הבנו שהם נתנו למתנחלים אור ירוק לעשות מה שבא להם. אחרי כמה רגעים המתנחלים חזרו להרביץ לי ולמוחמד. זה נמשך לפחות שעתיים. ראיתי בשעון שלי שהשעה הייתה כבר 12:30.

בינתיים הגיעו כמה ג'יפים צבאיים וכמה טנדרים. מישהו עם מדים התקרב אליי, בעט לי במותן שמאל ואז דרך לי על הראש ושפשף את הפנים שלי בעפר, ובעט בי שוב, הפעם באוזן ימין. הידיים שלי עדיין היו קשורות מאחורי הגב. הוא משך אותי בחולצה וגרר אותי אחורה ואז הורה לי לשבת ואז אמר: "אתה זוכר אותי?" אמרתי לו שאני לא זוכר והוא אמר שהוא רועה הבקר שמסתובב ליד בידייא. הוא אמר שלפני כמה זמן חסמתי לו את הכביש וקרא לי "אבו עלי". אמרתי לו שזה לא אני ושאני לא נמצא באזור הזה ושאני עובד רק באזור רמאללה, ואז הוא נתן לי בעיטה חזקה בחזה. הוא הוציא סכין וקרע לי את החולצה ואת הגופייה שמתחת ואז גם את המכנסיים. הוא עשה אותו דבר למוחמד ואז הוא הוריד לשנינו את הנעליים וכיסה לי את העיניים בבד שקרע מהבגדים שלי. עדיין יכולתי לראות מתחת לכיסוי.

אחר-כך הוא הוביל את שנינו לדיר שבקצה השני של הקהילה, יחסית רחוק מהתושבים שעדיין נשארו שם. חשבתי לעצמי באותו רגע שהמתנחלים יהרגו את שנינו ושהעילה שלהם כבר מוכנה ושהם פשוט יטענו שהיה לנו סכין. הם הכריחו אותנו לשכב עם הפנים לקרקע שהייתה מלאה בזבל של הצאן ובשאריות המזון שלהם. הידיים של שנינו עדיין היו קשורות לאחור, ואז אחד המתנחלים דרך לי הראש ושפשף לי אותו בקרקע תוך כדי שהוא אמר לי: "תאכל, תאכל". הוא התייחס אליי כמו לבהמה, והורה לי לאכול את השעורה ואת המזון של הכבשים. אני חושב שהוא עשה אותו הדבר למוחמד.

כבר הגעתי למצב של תשישות איומה. התחילו לי כאבים חזקים בחזה. זה היה מפחיד כי בעבר סבלתי מבעיות לב. אמרתי למתנחל בעברית שיש לי בעיות לב ושעברתי ניתוח לב ואז הוא הרים אותי ושאל איפה, אז הצבעתי על הלב, והוא בעט בי בחזה ואמר: "תמות, תמות!", הטיח את הראש שלי בקרקע, ואז קפץ לי על הגב עם כל הגוף שלו לפחות שלוש פעמים. באותו רגע הרגשתי שעמוד השדרה שלי נשבר ושהמתנחל מתכנן להפוך אותי לנכה לצמיתות. הוא המשיך לבעוט בי במותניים, איפה שהכליות ואמר: "אתה יודע שהיהודים השתגעו? אנחנו נהרוג את כולכם ונשלח אתכם לירדן!".

הוא יצא מהדיר ואז שמעתי שהם הביאו עוד צעיר בזמן שהם דיברו עליו ביניהם ואמרו: "תסתכל על המחבלים האלה... זה בחור בדואי". שמעתי אותו צועק ומיילל מכאבים, אבל לא יכולתי לראות אותו. מאוחר יותר הבנתי שזה היה מאג'ד כעאבנה. אחרי כמה דקות פתאום מישהו שפך עליי מים קרים ונתן לי מכות בכל הגוף עם איזה מקל. שמעתי גם את מוחמד ואת מאג'ד צועקים מכאבים והבנתי שמרביצים גם להם. המתנחלים הרביצו לי עם המקל לפחות שעה, ותוך כדי שהם צעקו עלינו: "מה אתם עושים פה?". אמרנו להם שבאנו לעזור לאנשים לעזוב, ואז המתנחלים צעקו כמה פעמים: "אתם מחבלים! אתם מחבלים!". אמרנו להם שאנחנו לא מחבלים ושאנחנו שייכים לרשות הפלסטינית ושאנחנו נגד המלחמה, ואז הם אמרו לנו: "כולכם ערבים זבל! אתם צריכים למות! אתם צריכים ללכת לעזה!", והמשיכו להרביץ לנו בסבבים. כל סיבוב לקח שעה ובין סיבוב לסיבוב הייתה הפסקה של כמה דקות.

בסיבוב האחרון, אחד המתנחלים השתין על הראש שלי ואז על כל הגוף, ותוך כדי הוא אמר: "אתם חייבים למות!", ואז הלך לעשר דקות. בשלב הזה צרחתי כבר מכאבים. הרגשתי שהדם הפסיק לזרום לי לידיים ושהן כבר התנפחו לגמרי ועוד רגע יקטעו. אחד המתנחלים בא ושחרר לי את החבלים מהידיים, וחשבתי שאולי הוא עושה לי טובה אבל במקום זה הוא קשר לי את הידיים שוב מאחורי הגב עם חוט ברזל של עבודות בנייה. זה היה עוד יותר כאב. אחרי שהוא סיים לקשור את החוט הוא נתן לי כמה מכות חזקות עם מקל עץ או פלסטיק, אני לא בטוח, וזה נמשך עשר דקות רצוף. אחר-כך הוא ניסה להכניס את המקל לפי הטבעת שלי בלי להוריד את התחתונים שלי. הוא דחף את המקל וניסיתי למנוע מהמקל לחדור פנימה ולחצתי, ואז המתנחל דחף בכוח עם כל המשקל והכוח שלו. הוא בעט לי בגב כדי שהגוף שלי ירפה אבל המשכתי להתנגד והוא עדיין המשיך לנסות. אחרי שתי דקות הצללתי להזיז את עצמי הצידה והוא המשיך להרביץ בצורה מטורפת. כבר נשברתי ורציתי לסיים את העניין הזה ואמרתי לו בבכי: "תירה לי בראש". הייתי שבור.

תוך כדי שמעתי את הצרחות של מוחמד ומאג'ד.

השעה נהייתה מאוחרת. אני חושב שהיה בערך 19:00. הגיע עוד מישהו וחשבתי שזה כנראה עוד מתנחל שבא להתחיל סבב של מכות, אבל הוא שיחרר לי את הידיים מהחוט והוריד לי את הכיסוי מהעיניים ואז ראיתי שהוא כנראה רופא צבאי. הוא שחרר גם את מוחמד ואת מאג'ד ונתן לנו לשתות מים. ראיתי שהוא הזריק למאג'ד מזרק של גלוקוזה. אחר-כך הוא יצא מהדיר ודיבר עם המתנחלים ושמעתי את המשפט: ״הם ישוחררו״, וחשבתי שאולי זה סוף סוף נגמר.

אחר-כך, כמה קצינים של המת"ק הישראלי באו ושאלו מה קרה. הסברנו להם מה היה ואמרנו להם שקצין המת"ק השאיר אותנו עם המתנחלים. הקצינים של המת"ק התקשרו לאמבולנס צבאי כדי שייקח אתנו לבית החולים שערי צדק בירושלים, אבל אמרנו להם שאנחנו מפחדים שהמתנחלים יתקפו אותנו שוב אז הם קראו לג'יפ צבאי וכשהג'יפ הגיע קצין המת"ק אמר להם שאנחנו לא עצורים ושהכו אותנו בטעות. האמבולנס הישראלי בסוף לא הגיע ובינתיים הגיע אמבולנס פלסטיני שהזמנו ופינה אותנו לבית החולים ברמאללה.

הגענו לחדר מיון ואשפזו את שלושתנו. עשו לנו צילומי רנטגן ו-CT. לי היו חבלות בכל הגוף ולשלושתנו מצאו אנזימים גבוהים בשרירים, שזו תוצאה של המכות שקיבלנו, ונגרמו לנו נזקים בכליות ובכבד. קיבלנו נוזלים ומשככי כאבים ולי תפרו לי את הפצע בראש עם בארבעה תפרים. אותי שחררו למחרת, את מוחמד רק אחרי שלושה ימים ומאג'ד שוחרר אחרי ארבעה ימים. כמה ימים אחרי שהשתחררתי מבית החולים עדיין הרגשתי שאני מאבד את שיווי המשקל כשאני עומד והולך. הלכתי לרופא והתברר שנגרם לי חור בעור התוף באוזן ימין מהמכות שספגתי. ­­

הגשתי תלונה במשטרה הפלסטינית ואני מתכוון להגיש גם תלונה במשטרה הישראלית. כל מה שקרה לנו דומה לפנטזיה אפלה. אם שמעת פעם על כלא אבו גרייב, הכלא האמריקאי שבו עינו את העיראקים, אז מה שקרה לי דומה. כל מיני גורמים ישראלים כמו צבא, שב"כ, ואפילו המת"ק הישראלי היו מעורבים בעינוי שלי.

מוחמד נדא, בן 27, תושב שכם, סיפר בעדותו לתחקירן בצלם המנוח איאד חדאד ב-17.10.23:

תמונה

בלילה שלפני ה-12.10.23, באנו לעזור לתושבי קהילת ואדי א-סיק לארוז את החפצים והריהוט שלהם כדי שיוכלו לעזוב את המקום ולברוח לפני 11:00 בבוקר, השעה שבה ידענו שהמתנחלים התכוונו לבוא לקהילה. באותו בוקר, אני ומוחמד וידאנו עם כמה פעילים שהיו איתנו, ששלוש המשפחות האחרונות סיימו לארוז כדי שנוכל ללוות אותן, ובסביבות 10:30 עלינו על הרכב שלנו ונסענו לכיוון הכביש הראשי, וכשכמעט הגענו אליו היו כמה מתנחלים שחסמו אותנו. הם היו בערך עשרה, ושניים מכל רכב כיוונו עלינו את הרובים שלהם. זה היה מפחיד מאוד ונסענו אחורה עד שהגענו חזרה לקהילה והתחבאנו ליד אחד הבתים. המתנחלים הגיעו עד אלינו. רובם היו רעולי פנים ולבשו מדי צבא באופן חלקי. לכולם היו רובים. הם הורו לנו לשכב על הבטן, ואז הם הכו אותנו עם הרובים שלהם. אחר-כך הם הורו לנו להוציא את כל מה שיש לנו בכיסים ולקחו לנו את הטלפונים ואת תעודות הזהות. לי היו שני טלפונים ששווים 3,000 שקל והם גנבו את המפתחות לרכב ואת הארנקים שלנו. לי היו בארנק כמה כרטיסי אשראי ו-600 שקל מזומן וסיגריה אלקטרונית.

תמונה

אחר-כך הם קשרו לי את הידיים לאחור ולמוחמד גם קשרו את הידיים עם חבלים אני חושב. הורו לנו לשבת על הקרקע ולא הפסיקו להרביץ לנו עם הרובים שלהם ועם מקלות. הם גם לא הפסיקו לקלל אותנו ואמרו לנו מילים קשות כל הזמן. הם איימו להרוג אותנו ובכלל לא היה לנו איך להגן על עצמנו. כל פעם שניים מהם לקחו אחד מאיתנו ואז הם התחלפו ביניהם בזמן שהרביצו לנו. ככה זה נמשך לפחות שעה. בסביבות השעה 11:30, הגיע קצין של המת"ק הישראלי והם אמרו לו משהו כמו: "אלה מחבלים והם באו לבצע פעולת טרור, הם מתכננים משהו...".

תמונה

מוחמד ניסה להתערב בשיחה בעברית כדי להכחיש את הטענות שלהם אבל אז שלושה מתנחלים התחילו להרביץ לו. הקצין של המת"ק לא עשה כלום והלך משם. אחרי זה מתנחלים המשיכו להרביץ לנו עם הרובים שלהם, בידיים, ובמקלות ולפעמים דרכו עלינו במקומות שונים בגוף. בידיים, ברגליים ובראש. המכות היו קשות מאוד. זה היה כל כך נוראי שקשה לתאר. בסביבות 12:00 הגיעו שני רכבים לבנים צבאיים. שמעתי את המתנחלים חוזרים על המילה 'שב"כ' והנחתי שהגיעו אנשי שב"כ. בערך ששה אנשים ירדו מרכב אחד ועוד ארבעה מהרכב השני. יכול להיות שאלה גם היו מתנחלים אבל הם היו בלבוש צבאי או בלבוש משולב. בהתחלה הם עיכבו את הפעילים הישראלים בצריף שהיה במרחק של בערך 40 מטרים מאיתנו, ואז המתנחלים קראו להם והם באו מיד.

חשבנו שהם מייצגים גוף רשמי ושאולי ההתנהלות מולם תהיה יותר קלה ושאולי יהיה אפשר להסביר להם שהמתנחלים תקפו אותנו באכזריות ובלי סיבה, אבל אז הם התחילו להרביץ לנו בברוטליות שאי אפשר לתאר. אחד מהם אמר לנו שהם קיבלו הוראה להרוג את שנינו.

בשלב מסוים הורו לנו לקום על הרגליים ושנינו כבר לא היינו מסוגלים אז הם הרימו אותנו בכוח תוך כדי שתפסו את החגורה והחבלים שאיתם קשרו לנו את הידיים וגררו אותנו לצריף. הם כיסו לנו שם את העיניים והושיבו אותנו על הברכיים רחוק אחד מהשני ואז התחילו לקרוע לנו את הבגדים עם סכין. אני הרגשתי את הסכין דוקרת אותי בגב ואז מונחת לי על הצוואר. מי שעשה את זה פשוט איים לשחוט אותי. הוא ניסה לקרוע לי את החולצה אבל הפריע לו שהידיים שלי היו קשורות אז הוא התיר את הקשר ואחר-כך קרע לי את המכנסיים ואת הגופייה ונשארתי עם תחתונים. מישהו אחר עשה אותו דבר למוחמד. יכולתי לראות קצת מתחת לכיסוי העיניים.

תמונה

אחרי זה הם קשרו לנו את הידיים מאחורי הגב עם חתיכות של הבגדים שלנו שהם קרעו. לי שמו חתיכת בד בפה וקשרו לי גם את הרגליים וכיסו לי שוב את העיניים. הושיבו אותי על הברכיים ואחד מהם שעמד מאחוריי הכניס סכין יפנית או אולר בין הבשר של אצבעות הידיים שלי לציפורניים, וניסה להפריד את הציפורניים מהבשר. זה כאב נורא. מרוב שלא היה לי כוח הצרחות שלי היו עמומות.

אחרי זה הגיע מישהו חדש ששאל אותי מה מספר תעודת הזהות שלי וניסיתי להגיד לו אותו תוך כדי שהפה שלי היה סגור. אחרי זה הוא שאל גם את מוחמד מטר אותו דבר ואמר: "יאללה הפסקה". אחרי כמה דקות נכנסו חמישה או שישה אנשים שהחטיפו לנו מכות עוד יותר אלימות מאלה שקיבלנו קודם. על כל אחד מאיתנו היו שניים או שלושה אנשים שהרביצו לנו עם מקלות, מוטות ברזל, נעליים, אגרופים ובעיטות. הם הכו אותנו עם הרובים שלהם בכל חלקי הגוף. אני קיבלתי 4-3 מכות באשכים, ובכל פעם שזה קרה הרגשתי שיוצאת לי אש מהעיניים. זה היה כאב עצום שאי אפשר לתאר. זה נמשך לפחות חצי שעה רצוף. אחת המכות שקיבלתי עם מוט ברזל ופגעה לי באוזן כנראה גרמה לי לחוסר איזון, ומאז אני מרגיש סחרחורות וחוסר שיווי משקל.

תמונה

אחרי הסיבוב הזה נכנס חוקר אחד שהתחיל לתשאל את שנינו. בהתחלה הוא שאל שאלות אישיות. אותי הוא שאל אם אני מאורס ואחרי זה הוא שאל שאלות מטופשות. הוא שאל שאלות דומות את מוחמד ותוך כדי הוא קילל והשפיל אותנו. מדי פעם נכנסו לצריף מתנחלים שהרביצו לנו בזמן שהוא חקר אותנו. רוב הזמן היו בצריף גם מתנחלים וגם אנשי שב"כ. יכולתי לזהות את זה בגלל הנעליים שלהם. החוקר יצא מהצריף ונכנסה קבוצה גדולה של מתנחלים ועוד אנשי שב"כ. העמידו אותי על הרגליים וקלטו שאני מאבד את שיווי המשקל אז הם ניצלו את זה והשאירו אותי עומד ואז עוזבים אותי ליפול. כל פעם שכמעט ונפלתי הם בעטו לי ברגליים ואז נפלתי. הם חזרו על זה שלוש או ארבע פעמים ובחלק מהזמן הם גם כיבו עליי את הסיגריות שלהם. על האצבעות, הכתפיים ועל הגב. זה היה לפחות שש או שבע סיגריות. אחרי כל סיגריה הרגשתי הרגשתי שהמוח שלי נעצר מרוב כאב. הם לא הפסיקו לצחוק ולקלל אותי תוך כדי.

מתישהו הקשר שעשו לי בידיים עם בד נפתח אז הם קשרו לי אותן מחדש עם חוט ברזל של בנייה וחיזקו אותו על המפרק הידיים עם צבת. אחר-כך מישהו מהם השכיב אותי על הרצפה וכמה מהם קפצו עליי שלוש או ארבע פעמים. אחר-כך הם הביאו כל מיני סוגים של נוזלים והתחילו לשפוך אותם עליי ועל מוחמד. הם מילאו בקבוקי פלסטיק בשתן ושפכו אותו על כל הגוף שלי. מהראש עד הרגליים. אחר-כך הם שפכו עלינו לבנה ומים ובסוף הם זרקו אותנו על הזבל של הכבשים שהיה על הרצפה ומרחו לנו את כל הגוף והראש על הרצפה. זה נמשך שעה-שעה וחצי.

אחר-כך נכנס חוקר אחד והוא שאל את שנינו מה באנו לעשות פה. לי עדיין היה בד בפה. הצלחתי לשאול אותו אם הוא מבין ערבית והוא אמר: "דבר, אני מבין אותך", אז אמרתי לו שבאנו לעזור למשפחות לארוז את הדברים שלהם כדי שיוכלו לעזוב. בינתיים מוחמד דיבר איתו בעברית ולא ממש הבנתי מה הוא אמר אבל הבנתי שהוא הסביר להם שאין לנו סכינים כמו שהם טוענים ושיסתכלו ברכב שלנו ויראו שאין שם שום דבר. אחרי זה החוקר הלך ואז שוב נכנסו לצריף "התליינים" והם התחילו עוד סיבוב של מכות. זה היה סיבוב עוד יותר מכוער מהקודם. הם הכו אותנו באשכים, בעטו לנו בחזה, הכו אותנו עם מוטות ברזל בבטן ובראש. זה נמשך עד השעה 17:30, עד שכמעט הגענו לסף של מוות. שום חלק מהגוף שלנו לא ניצל מהנזקים שהם גרמו לנו. מוחמד סיפר לי שהם גם ניסו להכניס לו מקל לפי הטבעת.

החוקר נכנס שוב ושאל את מוחמד למה הוא נעצר פעם בידי ישראל והוא ענה לו שזה היה כשהוא היה רק קטין בן 17 על יידוי אבנים. אחרי זה החוקר בא אליי ושאל אותי: "למה אתה עושה בעיות? אתה רוצה להיות גיבור פלסטיני ואתם מרביצים למתנחלים?". אני דחיתי את כל הטענות שלו ואז באו והעמידו את שנינו על הרגליים. עדיין לא היה לי שיווי משקל ואחד מהם עמד מאחוריי. הם הובילו אותנו לאצריף אחר כששנינו אזוקים ועם כיסויי עיניים. בדרך לשם מדי פעם החלקתי. הכניסו אותנו לצריף וגיליתי שיושב שם עוד בחור שהם עצרו כמונו. שמעתי את האנחות שלו. אני לא יודע איפה הוא היה כל הזמן אבל יותר מאוחר התברר לי שקואראים לו אמג'ד כעאבנה והוא אחד מתושבי הקהילה.

בצריף הזה הם הרביצו לשלושתנו לפחות עשר דקות, עד ששמעתי אנשים באים מבחוץ. חיככתי את הראש בקרקע בניסיון להזיז קצת את כיסויי העיניים והצלחתי קצת ואז ראיתי כמה אנשי שב"כ בחוץ עם כמה אנשים מהמת"ק הישראלי. גם המתנחלים היו לידם. כולם היו לבושים במדי צבא וחלק מהם היו עם דרגות גבוהות. פתאום אחד החיילים נכנס פנימה וראה שהורדתי את הכיסוי מהעיניים והוא החזיר לי אותו והידק אותו חזק. אחר-כך נכנס מישהו,החליף לי את חוט הברזל באזיקוני פלסטיק הורידו לי את כיסוי העיניים.

אחר-כך מישהו לקח אותי לצריף השני ושאל אותי שוב מה באנו לעשות כאן וסיפרתי לו את מה שכבר אמרתי קודם. הוא גם שאל למה יש לנו סכין, למרות שאין לנו שום סכין. אחר-כך הביאו לצריף גם את מוחמד ושאלו אותו את אותן שאלות והוציאו את שנינו החוצה, הורידו לנו את האזיקונים וביקשנו מים אז הביאו לנו, אחרי שלאורך כל סיבובי העינויים הם רק שפכו עלינו מים בלי לשתות טיפה. מישהו אמר לנו שיזמינו לנו אמבולנס אבל אז הורו לנו להזמין בעצמנו למרות שאחר-כך הם נזכרו שגנבו לנו את הטלפונים. בסוף התקשרתי מאחד הטלפונים שלי שלא נגנבו לאמבולנס פלסטיני. הסיעו אותנו בג׳יפ של המת"ק לצומת א-טייבה. השעה הייתה בערך 18:30. חיכו לנו שם שני אמבולנסים, אבל המת"ק לא נתן להם לפנות אותנו והורו לנו לחכות עד שתגיע משטרה ונמסור לה עדות. אחרי בערך עשר דקות הגיעה ניידת משטרה, אבל השוטרים רק לקחו את מספרי תעודות הזהות שלנו ואת מספרי הטלפון שלנו ואז האמבולנסים פינו אותנו לבית החולים.

שנינו היינו במצב נורא. היינו חבולים בכל הגוף. עברנו בדיקות וצילומים. לי הייתה עלייה ברמות האנזים בשריר שהגיע לרמה 6,000. הרופאים פחדו שאסבול מאי-ספיקת כליות אז קיבלתי נוזלים ותרופות ואשפזו אותי עד שהמצב התייצב. שחררו אותי אחרי יומיים, ביום שבת, 14.10.23.

ברגעים הראשונים שנקלענו למצב הזה התקשרתי למת"ק הפלסטיני והודעתי להם שמתנחלים תוקפים אותנו. אמרתי להם גם איפה אנחנו ממוקמים וזה מסביר למה המת"ק הישראלי הגיע לשם. מוחמד ואני פנינו למת"ק הישראלי והגשנו להם בקשה שיוחזרו לנו כל החפצים שנגנבו, אבל הם טענו שהם לא יודעים איפה הדברים. אמרתי להם שהמתנחלים ואנשי השב"כ לקחו אותם ואפילו הצבעתי על אחד מאנשי השב"כ שזיהיתי שהיה שם, אבל לקצין המת"ק לא היה אכפת. כמו שלא היה להם אכפת כשהם השאירו אותנו בידי הבריונים האלה.