ביום ראשון, 29.10.23, בסביבות השעה 18:30, הגיעו חיילים רעולי פנים למרכז הכפר, נכנסו למתחם המגורים של משפחת אל-הד'אלין, ריכזו את כל הגברים מהמשפחה שהיו במקום, והורו להם לשבת על הקרקע מחוץ לאוהל כשפניהם להתנחלות כרמל.
החיילים אספו מכולם את הטלפונים ובדקו אם יש בהם תמונות או פרסומים הקשורים לחמאס או למלחמה ברצועת עזה. ואם מצאו כאלה, הם תקפו את בעל הטלפון ואילצו אותו למחוק את הקבצים. לאחר שחייל מצא בטלפון של אחד מבני המשפחה, שעובד כשוטר ברשות הפלסטינית, תמונה שלו אוחז בנשק, הוא דרך את נשקו, כיוון אותו אליו וכינה אותו "טרוריסט".
החיילים החזיקו כך את הגברים במשך כחצי שעה, כשהם מכוונים נשק לראשם, מאיימים לירות בהם ומאשימים אותם שהם שמחים על המתקפה של חמאס בעוטף ומודיעים להם כי עליהם לבחור צד. הם הורו להם לגשת להתנחלות כרמל שהוקמה בצמוד לבתיהם, לבקש מהמתנחלים דגל ישראל ולהניף אותו במרכז הכפר ואיימו לשוב למחרת כדי לבדוק אם עשו כן. בנוסף, חייל הורה לאחד מבני המשפחה לקלל את חמאס והג'יהאד האיסלאמי ואת תושבי רצועת עזה, כשהוא מצלם אותו.
לאחר כחצי שעה עזבו החיילים את מתחם האוהלים של המשפחה ועברו למרכז הקהילתי של הכפר, שם פירקו חלק מהמדפים והסירו דגלים פלסטיניים שהיו תלויים במקום. לאחר מכן עזבו את הכפר.
כך סיפרו שניים מבני המשפחה, בעדויות שנגבו על-ידי תחקירן בצלם באסל אל-עדרה ב-30.10.23:
טארק אל-הד'אלין, בן 28, תושב ח'ירבת אום אל-ח'ייר, סיפר בעדותו:
ביום ראשון, 29.10.23, בסביבות 18:30, ישבתי באוהל בקהילה עם אחים ובני דודים שלי כשפתאום הגיע טנדר לבן ושלושה חיילים רעולי פנים ירדו ממנו. החיילים נכנסו לאוהל ושאלו אותנו איפה המוח'תאר, כשהם מכוונים עלינו את הפנסים שהיו להם על הרובים. אמרתי להם שהוא ישן, ואז אחד החיילים אמר שהוא מחפש את בן דוד שלי, עיד, בן 36. שלחתי את אחד הילדים הקטנים לקרוא לו.
אחרי זה הם הורו לכולנו לשבת על האדמה ליד גדר התיל של ההתנחלות כרמל עם הפנים לשם כדי שלא נראה אותם. הם לקחו לנו את הטלפונים שלנו והורו לנו לפתוח להם את הנעילות. הטלפון שלי לא היה עליי. בכל פעם שהם מצאו בטלפונים תמונות או טקסטים שקשורים למלחמה, הם הרביצו עם הנשק שלהם לבעל הטלפון ואז אילצו אותו למחוק את הדברים. כשהם הגיעו לטלפון של בן דוד שלי, עאדל, בן 50, שהוא שוטר ברשות הפלסטינית, הם מצאו שם תמונה שלו עם נשק. אחד החיילים דרך את הנשק ועמד לירות בעאדל, וכשהוא אמר לו שהוא שוטר החייל ענה: "לא! אתה טרוריסט!", ואז גרר אותו החוצה.
אחד החיילים הוציא את המחסנית של הנשק ושאל מה אני רואה, אז אמרתי לו שאני לא יודע ואז הוא אמר שאלו כדורים ושאם הוא ישתמש בהם הוא יפלח את הראש שלי לשניים. אחר-כך הוא הורה לי לתרגם את מה שהוא אמר לכולם, ולומר להם גם שאם מישהו ידבר או יזיז את הראש שלו, הוא יחטוף כדור בראש. כל הזמן הזה הוא כיוון לי את הרובה לראש. הרגשתי שאלה הרגעים האחרונים בחיים שלי.
עיד הגיע והחיילים הושיבו אותו לידנו ואז אחד מהם אמר: "יא בני זונות! אתם שמחים על מה שקורה בעוטף עזה? הרג של נשים וילדים! אתם שמחים על הדברים חמאס והג'יהאד עשו? כאן זה ישראל ולא פלסטין ואתם תחת השליטה שלנו...". עיד אמר להם שכולנו נגד אלימות ואז אחד מהם הורה לו לשתוק ואמר שעכשיו אנחנו צריכים לבחור צד ועיד אמר לו שהוא רק רועה בדואי ושאין לו קשר לאף אחד. אחד החיילים הכריח אותו לעמוד מול המצלמה ולקלל את חמאס והג'יהאד ואת העזתים, ולגנות את מה שקרה ולהגיד שהוא נגד האלימות בעוטף עזה.
אחר-כך החיילים אמרו שהם יחזרו למחרת בשעה שבע וכשהם חוזרים הם מצפים לראות דגל ישראל תלוי כאן, אחרת הם יירו בכולם למוות. אמרנו להם שיש לנו תעודות זהות פלסטיניות ושאנחנו פלסטינים ושאין לנו דגל ישראל והחייל אמר שאין דבר כזה "פלסטין" והורה לנו ללכת לשכנים המתנחלים שלנו ולבקש מהם דגל.
ואז הם לקחו את בן דוד שלי, מאג'ד, ומאוחר יותר הבנו שתשאלו אותו, ואחרי עשרים דקות החזירו אותו ואת רוב הטלפונים שלנו ועזבו.
עלאא אל-הד'אלין, בן 24, בן דודו של טארק ותושב ח'ירבת אום אל-ח'ייר, סיפר בעדותו:
ביום ראשון, 29.10.23, בסביבות 18:30, הגיע טנדר לבן למרכז הקהילתי של אום אל-ח'ייר. באותה שעה לא היה אף אחד בחוץ והטנדר התקדם לכיוון הבתים שלנו. הם עצרו ליד האוהל הראשי שאחי איג'דיע, בן 17, ישב בו. שלושה חיילים רעולי פנים ירדו מהר מהטנדר, נכנסו לאוהל, לקחו לאיג'דיע את הטלפון ואז הורו לו לשבת בחוץ ליד גדר התיל של ההתנחלות כרמל עם הפנים לגדר.
אחר-כך הם הוציאו אותי ועוד חמישה מהאחים שלי ושלושה אחיינים שלי מהבתים שלנו והושיבו גם אותנו ליד איג'דיע. לקחו גם לנו את הטלפונים והכריחו אותנו לפתוח להם את הנעילות שלהם. שני חיילים הסתכלו בטלפונים וחייל אחד מנע מהנשים והילדים לצאת מהאוהל שבו הם ישבו. הוא כיוון אליהן את הפנס של הרובה וצעק עליהן לשתוק. סובבתי את הראש כדי לראות מה הוא עושה ואז הוא ניגש אליי, נתן לי מכה בראש עם הרובה והורה לי להסתובב בחזרה לכיוון ההתנחלות. הוא קילל אותי: "אתה כלב שרמוטה...".
אחר-כך החיילים התחילו לחקור אותנו אחד אחרי השני. הם דרשו לדעת את השמות שלנו, מה אנחנו עושים, איפה למדנו ואיפה אנחנו עובדים. הם מצאו בטלפון של אחי אחמד תמונה של מתנחל חמוש ואז הם הרימו אותו והכו אותו בגב עם הרובים שלהם. אחרי זה הם שאלו אותו מאיפה התמונה והוא ענה שזה מהוואטסאפ. הם הורו לו למחוק את התמונה ואמרו שהם לא רוצים לראות תמונות כאלה בטלפונים שלנו.
החיילים שאלו מי אחראי על המקום ואח שלי, מאג'ד אמר שזה הוא, ואז הם לקחו אותו ושמעתי אותם מאיימים עליו שאם הם שוב ימצאו תמונות כאלה בטלפונים שלנו או אם נצא מהבית הם יעשו לנו הרבה בעיות. אחרי בערך עשרים דקות הם החזירו לנו את הטלפונים חוץ מאת של איג'דיע, שסירב לפתוח להם את הנעילה בטלפון שלו, אז הם אמרו שהוא לא צריך אותו יותר.
ואז הם הלכו שוב למרכז הקהילתי, שהיה ריק, והסתובבו שם כמה דקות. ראיתי אותם זורקים מדפים על הרצפה ומורידים את הדגלים הפלסטינים. בסוף הם כיבו את האורות והלכו לאזור אחר בכפר.