ביום שישי, 9.2.24, בסביבות השעה 12:00, בעת שריאד שלאלדה (34) רעה את עדר צאנו המונה 200 ראשי צאן בשטחי מרעה במרחק של כ-500 מטרים ממערב לכפר כובר, הגיעו שלושה חיילים בטנדר פרטי. שלאלדה הסתתר וכעבור כמה דקות ראה מתנחל מגיע למקום על אופנוע. המתנחל והחיילים החלו להוביל את עדר הצאן שלו ומסרו אותו לידי שני מתנחלים נוספים שהגיעו למקום. בשלב זה יצא שלאלדה ממחבואו וניסה להחזיר את הצאן לידיו אך אז התנפלו עליו החיילים, כיסו את ראשו בשק, הכו אותו ולקחו אותו ברכבם, ככל הנראה להתנחלות סמוכה.
שלאלדה הוחזק בהתנחלות במשך כשלוש שעות שבמהלכן עבר התעללות. בשעה 19:30 נמסר לו טלפון והוא שוחח עם אדם שהציג עצמו כקצין האחראי על האזור ושהורה לו להתייצב לחקירה במחנה עופר ביום שני, 12.2.24. החיילים הסיעו אותו למקום שממנו נלקח ומשם הסיעו אותו תושבים מהכפר לבית חולים ברמאללה, שם נבדק ושוחרר לביתו עם משככי כאבים.
ביום שני, בסביבות 9:00 התייצב שלאלדה במחנה עופר אך לאחר שהמתין עד 14:00 נאמר לו לשוב לביתו מבלי שפגש חוקר.
שלאלדה דיווח על גניבת צאנו למת"ק ופנה לארגון זכויות אדם. שבוע לאחר האירוע, ב-16.2.24, הוחזרו לידיו 20 מ-200 ראשי הצאן שנגנבו ממנו.
ריאד שלאלדה, בן 34, רועה צאן תושב כובר, סיפר בעדותו שמסר לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-18.2.24:
אני ממשפחה של רועי צאן ואנחנו גרים בקצה המערבי של הכפר כובר. לפני בערך ארבע שנים, מתנחל הקים חוות צאן מול הכפר שלנו, במרחק של 3-2 קילומטרים מהבית שלנו, והביא איתו בערך 250-300 ראשי צאן. המתנחל התחיל לרעות את הצאן שלו בשטחים נרחבים שמגיעים עד לפאתי הכפר שלנו. בדרך כלל הוא מגיע למרעה חמוש. בכל פעם שהוא ראה אותי רועה את הצאן שלי, במרחק של 1,000-800 מטרים מקצה הכפר, הוא מגרש אותי ומאיים להביא את הצבא. בגלל שהוא חמוש אני מפחד ממנו והולך. בשנתיים האחרונות אני כבר לא מגיע עם הצאן לאזור ההוא בכלל, למרות שזה מותיר לנו רק שטח צר מאוד לרעייה, שלא מספיק לצאן. אנחנו חוששים להתקרב אליו ובדרך כלל לא מדברים איתו. נאלצנו להתחיל לקנות מספוא כדי לפצות על המחסור בשטחי מרעה.
ביום שישי, 9.2.24, רעיתי את העדר שלי, שיש בו בערך 200 ראש צאן, במרחק של 500 מטר מקצה הכפר, מחוץ לאזור שממנו הוא מגרש אותנו. בסביבות 12:00 הגיעו ברכב פרטי שלושה אנשים חמושים במדים ירוקים, בלי אפודים או קסדות, ושניים מהם היו רעולי פנים. אני מנחש שהם היו מתנחלים במדי צבא. הם חנו והתחילו להתקרב אליי ברגל. אני התרחקתי מהעדר שלי והתחבאתי מאחורי תל עפר. הייתי לבד ופחדתי שהם יתקפו אותי. כשהם הגיעו לעדר ולא ראו אותי, הם התחילו להוביל אותו ואז הצטרף אליהם עוד מתנחל על אופנוע.
נשארתי מאחורי התל ועקבתי אחריהם מרחוק עד שהגיעו שני מתנחלים בלבוש אזרחי והחיילים מסרו להם את הצאן. שני המתנחלים התחילו להוביל את הצאן הלאה. התקשרתי לאחיין שלי, איבראהים, בן 25, וביקשתי ממנו להגיע. אזרתי אומץ ויצאתי מהמחבוא שלי ורדפתי אחרי המתנחלים כדי להחזיר את הצאן שלי. אבל אז החיילים רדפו אחריי והורו לי באיומי נשק לעצור ולכרוע על הברכיים. הם אזקו לי את הידיים לאחור באזיקוני פלסטיק ושמו לי שק בד על הראש, כך שלא יכולתי לראות כלום. הם דרשו את תעודת הזהות שלי וכשעניתי שהיא לא עליי הם התחילו להכות אותי עם קתות הרובים שלהם בזמן שכרעתי על האדמה. הם בעטו בי, בעיקר בפלג הגוף העליון, ואז הובילו אותי לרכב שלהם, הושיבו אותי במושב האחורי ונסעו.
הגענו כנראה להתנחלות. הם מסרו אותי שם לאנשים אחרים ושמעתי אחד מהם אומר להם שהם תפסו אותי רועה צאן ליד המתנחלים. בגלל השק על הראש שלי לא יכולתי לראות אם האנשים האלה היו חיילים או מתנחלים. הם החזיקו אותי שם בערך שעתיים-שלוש, ובמהלכן הם הכו אותי מדי פעם: סטירות, בעיטות, מכות בקתות הרובים.
כל הזמן הזה לא קיבלתי שום דבר לשתות או לאכול ולא נתנו לי ללכת לשירותים. התחלתי להרגיש סחרחורת ובחילה אבל בכל פעם שהשמעתי קול, אפילו אנחת כאב, הם תקפו אותי. בסביבות 19:30 הם נתנו לי לדבר בטלפון עם מישהו שהגדיר את עצמו כקצין האחראי על האזור, בלי להוריד לי את השק מהראש. הוא שאל אותי למה אני רועה את הצאן ליד ההתנחלות, אמרתי לו שהייתי רחוק מההתנחלות ושהם לקחו אותי מקצה הכפר והוא ענה שאני שקרן ושתפסו אותי כשהייתי בדרך להתנחלות. הוא הורה לי להגיע ביום שני למחנה עופר ולפגוש אותו שם. לפני שהוא סיים את השיחה, ביקשתי ממנו שיחזירו לי את צאן והוא ענה שאין לי צאן, ואז ניתק.
אחר-כך החיילים הסיעו אותי ברכב למקום שממנו הם לקחו אותי. היה חושך והייתי מותש, התקשיתי ללכת. התקדמתי כמה שיכולתי ואז פגשתי צעירים מהכפר שלקחו אותי ברכב שלהם לבית חולים ברמאללה. היו לי חבורות בכל הגוף. עשו לי בדיקות וצילומים ואז נתנו לי משככי כאבים ושחררו אותי הביתה באתו לילה.
כשחזרתי הביתה נודע לי שאחי ובן דוד שלי הגיעו לשטח המרעה בזמן שהחיילים והמתנחלים עיכבו אותי וצילמו את זה מרחוק.
ביום שני, 12.2.24, בסביבות 9:00, הלכתי למחנה עופר וחיכיתי שם עד 14:00 אחר הצהריים, ובסוף הם אמרו לי לחזור הביתה כי אין פגישה.
דיווחתי למת״ק הפלסטיני ולארגון זכויות אדם שגנבו לי את הצאן אבל עד עכשיו לא שמעתי שום דבר חדש בעניין הזה. העדר הזה הוא מקור הפרנסה של המשפחה שלנו, שמונה 30 נפשות, ואם לא יחזירו לנו אותו זה יהיה אסון בשבילנו.