ביום רביעי, 4.12.24, בסביבות השעה 7:00, הגיעו כחמישה מתנחלים לצדה הדרומי של העיירה חווארה ושברו את שרשרת המנעול בשער הבית של משפחת עודה שבו היו אותה שעה חמישה מבני המשפחה. המתנחלים תקפו את הבית באבנים ואחד ניסה לפתוח את דלתו בכוח וכשאם המשפחה הצליחה להדוף אותו ולנעול את הדלת, הוא השליך בקבוק תבערה דרך החלון לסלון, שעלה באש על יושביו. המתנחלים הציתו גם שתי מכוניות ואז התרחקו.
לאחר כשהגיעו תושבי מהעיירה כדי לסייע בכיבוי האש, יצא אבי המשפחה אחמד עודה (70) כדי לסגור את השער ולנעול אותו מחדש, ואז חזרו כמה מתנחלים ואחד מהם הכה אותו במוט ברזל על ראשו. לאחר מכן עזבו המתנחלים שוב את המקום.
לאחר כחצי שעה הגיעה למקום כבאית שהזעיקו התושבים, אחרי שהאש כלתה את תכולת הסלון ואת אחת המכוניות. עודה פונה ברכב פרטי לבית החולים רפידיא, שם עבר צילומים ובדיקות ושוחרר לביתו באותו יום.
ג'יהאן עודה, בת 48, אם לארבעה, סיפרה בעדות שמסרה באותו יום לתחקירנית בצלם, סלמא א-דיבעי:
בשעה 7:00 בבוקר, הייתי במטבח כששמעתי קולות מחוץ לבית, בחצר. פתחתי את הדלת וראיתי חמישה-שישה מתנחלים, כולם רעולי פנים ולבושים בגדים שחורים. היו להם תיקים על הגב והם החזיקו צינורות ברזל. הם פרצו את השער לחצר וראיתי אותם מציתים את המכונית שלי, שחנתה בה. אנחנו מקפידים לנעול את השער עם מנעול ושרשראות כדי למנוע כניסה של מתנחלים, אבל הם שברו את השרשרת של המנעול והצליחו להיכנס לחצר.
ניגשתי לדלת כדי לנעול אותה ואז אחד המתנחלים ניסה לפתוח אותה בכוח. הוא דחף אותה חזק והיא נחבטה לי בפנים שלי, אבל הצלחתי להדוף אותו ולנעול אותה. באותו זמן צעקתי וקראתי לעזרה. באותו רגע, אחד המתנחלים השליך חומר דליק דרך חלון הסלון, שליד הדלת, והחדר עלה באש. הילדים שלי התעוררו והבן שלי מאזן, בן 23, ניסה לכבות את הלהבות עם מגבות שהרטיב, אבל זה לא עזר. הוא הביא עוד מגבות רטובות ושם אותן על הראש שלי ושל הבת הקטנה שלי, מייס, בת תשע. השריפה הייתה ליד הדלת ונאלצנו לעבור דרך הלהבות כדי לצאת החוצה. כשהבן שלי פתח את הדלת, ראינו שהמתנחלים כבר עזבו. השתעלתי מאוד והתקשיתי לנשום.
בינתיים הגיע אחד השכנים לעזור בכיבוי האש. בעלי ניסה לנעול את השער ופתאום ראיתי המתנחלים חזרו ואחד מהם הכה אותו פעמיים על הראש עם מוט ברזל שמשמש לפתיחת דלתות ברזל (לום). ואז הם שוב עזבו. בעלי, שדימם מהראש, הצליח בכל זאת לנעול את השער בעזרת השכנים ואז אחד השכנים פינה אותו במכונית שלו לבית החולים רפידיא. אחרי בערך חצי שעה הגיעו מכבי אש, אבל האש כבר כילתה את כל תכולת החדר וגרמה לניתוק החשמל וכל הבית היה מלא בעשן. עכשיו הבית שלנו לא ראוי למגורים, ואנחנו צריכים לעבור לבית אחר עד שיגמרו עבודות השיקום והתיקונים. המתנחלים שרפו גם את הרכב של מאזן, הבן שלי, שחנה מחוץ לבית.
בכל פעם שאני נזכרת במה שקרה לנו, אני נלחצת. קשה לי מאוד לחשוב על מה שקרה. אני עדיין לא מאמינה שיצאנו מזה בשלום ולא נשרפנו. מייס רעדה מפחד כל-כך שהיא התקשתה לעמוד על הרגליים. בעלי עדיין בבית החולים, עושים לו צילומים ובדיקות.