בשעות הערב של יום ראשון, 19.1.25, לאחר שהפסקת האש בין ישראל לחמאס נכנסה לתוקף, התאספו מתנחלים בסמוך לכניסות לכפרים שונים, בצמתים ולצד כבישים בגדה המערבית והחלו לתקוף כלי-רכב פלסטיניים חולפים.
בסביבות 19:00, נסעו ממדוח סרור (26) ובן דודו עבדאללה סרור (25) מביתם בכפר ניעלין לכיוון העיירה ביתוניא. ממדוח נהג ברכב וכשהגיעו לאזור הכיכר בצומת עין איוב, הבחינו במתנחלים רבים שחסמו את הכביש ותקפו נהגים פלסטינים שעברו במקום ובכוחות צבא ומשטרה שעסקו בפינוי המתנחלים מהמקום. שוטרים שנכחו במקום סימנו להם לעצור את רכבם, ושם חיכו עד שהכוחות פינו את הכביש ממתנחלים.
לאחר שהכביש נפתח לתנועה המשיכו השניים בדרכם, אך אחרי שעברו כמאה מטרים תקפו אותם מתנחלים שארבו בצד הכביש והשליכו על מכוניתם אבן גדולה שניפצה את השמשה הקדמית ופגעה בראשו של ממדוח סרור, שנהג ברכב.
ממדוח עצר את הרכב ואיבד מיד את הכרתו. לאחר מכן, ארבעת המתנחלים שארבו לצד הכביש התקרבו לרכב, התיזו דרך אחד החלונות תרסיס פלפל על ממדוח ועבדאללה וניפצו את השמשה האחורית. בינתיים החלו להתקדם אל הרכב מתנחלים נוספים מכיוון כיכר עין איוב. עבדאללה הצליח להעביר את ממדוח המעולף למושב האחורי, תפס את מקומו ונהג במהירות למרפאה בכפר ניעמה. משם הועבר ממדוח באמבולנס כשהוא מחוסר הכרה, למרכז הרפואי 'פלסטין' ברמאללה שם אובחנו שבר בגולגלתו וחבלות נוספות בגופו והוא אושפז.
תחקירן בצלם מוחמד רומאנה גבה את עדויתיהם של עבדאללה וממדוח סרור:
ממדוח סרור סיפר ב-29.1.25:
הדרך הייתה כמעט ריקה, עד שהגענו לאזור ככר עין איוב. שם, נתקלנו במספר עצום של מתנחלים שחסמו את אזור הכיכר. אני מעריך שהיו שם מאות.
אני ועבדאללה נשארנו בתוך הרכב וצפינו בהם מפגינים, עד שחיילים ושוטרים הצליחו להדוף אותם. יצאנו מאזור הכיכר ונסענו בכביש שמוביל לביתוניא דרך כפר ניעמה ועוד כמה כפרים.
נסענו בערך מאה מטרים בכביש, ואחרי שעברנו בית ראיתי פתאום מתנחלים יוצאים מאחורי עצים ושיחים, מצד ימין של הכביש. הם זרקו אבן ענקית על הרכב, והיא ניפצה את החלון הקדמי ופגעה בראש שלי. המתנחל שזרק את האבן היה בלונדיני, עם עור בהיר, זקן ופאות ולבש בגדים אזרחיים. הוא נראה לי בן שלושים בערך. אני לא אשכח את המראה שלו יוצא מאחורי העץ וזורק את האבן על הרכב שלי. אני אוכל לזהות אותו גם אם יעמוד בין עשרות מתנחלים אחרים.
מיד אחרי הפגיעה הרגשתי כאב וסחרחורת, ואיבדתי הכרה. התעוררתי רק אחרי כמה ימים, בלילה של יום רביעי, 22.1. 25, ומצאתי את עצמי במחלקה לטיפול נמרץ במרכז הרפואי 'פלסטין' ברמאללה.
עבדאללה סרור סיפר ב-30.1.25:
אחרי שחיכינו בערך שלוש דקות ראינו שפינו את הדרך ונוכל לעקוף את המתנחלים.
ממדוח פתח בנסיעה מהירה מאוד. אחרי בערך מאה מטרים, ראיתי בארבעה מתנחלים יוצאים מבין העצים שבצד הימני של הדרך. אחד מהם זרק אבן גדולה על האוטו. האבן פגעה בשמשה הקדמית וניפצה אותה.
באותו זמן לא שמתי לב שהאבן פגעה גם בממדוח. הוא עצר באמצע הדרך והאוטו חסם את שני נתיבי התנועה. שאלתי אותו "למה עצרת?", וברגע שהסתכלתי עליו ראיתי שהפנים שלו מלאות דם. התחלתי לבכות, כי חשבתי שממדוח מת.
בזמן שדיברתי איתו וניסיתי להעיר אותו, ארבעת המתנחלים ניגשו לאוטו מאחור. החלונות היו פתוחים ואחד מהם תפס לי את הראש מלמעלה והתיז לי בפנים כמות גדולה של תרסיס פלפל. מתנחל שני ניגש לצד של ממדוח והתיז גם עליו תרסיס פלפל. לא יכולתי לנשום ולא לפקוח את העיניים והרגשתי שאני נחנק.
המתנחלים הלכו אל מאחורי האוטו, ניפצו את השמשה האחורית ונשארו לעמוד שם. מיד ירדתי מהאוטו, למרות שלא יכולתי לנשום, ובקושי ראיתי.
כשראיתי שהמתנחלים שהיו על כיכר עין איוב גם רצים לכיוון האוטו שלנו, מיהרתי והורדתי את ממדוח מכיסא הנהג. הושבתי אותו במושב האחורי. עד עכשיו אני לא ממש קולט איך עשיתי את זה, איך הצלחתי להרים אותו במצב האומלל שבו הייתי.
אחר כך ישבתי במקום ממדוח ונהגתי באוטו במהירות גבוהה, כשאני בוכה. נסעתי דרך אל-בורג' כלומר דרך כפר ניעמה - ראס כַּרכַּר. כשהגעתי לכפר ניעמה ביקשתי מעובר אורח להדריך אותי איך להגיע למרפאה. למזלי הייתי קרוב, רק במרחק של כמה מטרים משם.
הגעתי למרפאה ויצאתי מהאוטו, אבל הייתי במצב מעורר רחמים ולא יכולתי ללכת. צעקתי "הבן דוד שלי! הבן דוד שלי!" ואז יצא רופא ושאל אותי "מה קרה?". אמרתי לו "תיגש לבן דוד שלי ותבדוק אותו". הם הורידו אותו מהאוטו, חבשו לו את הראש, וכעבור שלוש דקות הגיע אמבולנס ופינה את ממדוח לבית החולים ברמאללה.
התקשרתי לאבא וסיפרתי לו שמתנחלים תקפו אותנו, וממדוח פונה לבית החולים. אחר כך חזרתי לניעלין.