בקהילת ח'ירבת אבו א-ריש, ששכנה באדמות הכפרים רנתיס ולובן אל-ר'רביה, גרו עד פברואר 2025 אם וחמשת בניה עם משפחותיהם, ממשפחת מחאריק המורחבת. הקהילה מנתה 29 נפשות, בהן 11 קטינים.
בני המשפחה, שמקורם בעיירה א-סמוע שבדרום הר חברון, עברו בשנת 2000 לגור בכפר דיר בלוט, אך בשנת 2006, לאחר שהמנהל האזרחי הרס חלק מבתיהם והוציא צווי הריסה לאחרים, הם עזבו את הכפר ועברו לאזור אבו א-ריש, שם חיו עד היום והתפרנסו מרעיית צאן.
בשנת 2017, הרס המנהל האזרחי שלושה מבתי המשפחה שבהם גרו 13 נפשות, בהן 5 קטינים וחמישה מבנים שלא שימשו למגורים, והתושבים נאלצו לעבור למרחק של כמה עשרות מטרים מהמקום ולבנות את בתיהם מחדש.
בתחילת שנת 2023 הקימו מתנחלים את המאחז 'חוות אביחי' במרחק של כקילומטר מבתי הקהילה. בעקבות הקמת המאחז, החלו התושבים לסבול מהטרדות מצד מקימו, איתן מלט, ושטחי המרעה שלהם הצטמצמו בשל חששם להתקרב למאחז.
לאחר פרוץ המלחמה ב-7.10.23, גברה תכיפותן של הטרדות המתנחלים וגישתם לשטחי המרעה צומצמה עוד יותר והם נאלצו למכור חלק נכבד מצאנם כדי לממן את הוצאותיהם.
ב-13.4.24, במהלך הלילה, הציתה קבוצת מתנחלים שניים מאוהלי המגורים בקהילה בעת שבאחד מהם ישנו שניים מבני המשפחה, שהצליחו להיחלץ ממנו בזמן. האוהלים נשרפו כליל על תכולתם.
לאחר אירוע זה, החליטו בני המשפחה כי הילדים וחלק מהנשים ישובו לבתיהם הישנים בא-סמוע, ואילו הגברים יישארו במקום כדי לשמור על רכושם. אמם של האחים ונשותיהם של שניים מהם נותרו בח'ירבת אבו א-ריש.
הצקות והטרדות המתנחלים נמשכו, וב-27.1.25, פרץ ויכוח בין מלט, שרעה את עדר הבקר שלו בקרבת הקהילה, לבין התושבים. לאחר זמן קצר הגיעו למקום ארבעה מתנחלים ושישה חיילים המוכרים לתושבים כמתנחלים בטרקטורון ובשני רכבי שטח, כשחלקם חמושים באלות וחלקם בנשק חם.
המתנחלים והחיילים החלו לתקוף את בני המשפחה באלות ובקתות הרובים. לאחר כעשר דקות הצליחו בני המשפחה להתרחק מהמקום והזעיקו משטרה. כשהגיעו למקום שוטרים וחיילים נוספים הם אפשרו לתוקפים לעזוב מבלי לעכב איש מהם.
בילאל מחאריק, בן 46, שהוכה בראשו עם מוט ברזל, הובהל לטיפול בבית חולים.
ביום שישי, 21.2.25, בסביבות 5:00, הגיע לקהילה רכב צבאי וארבעה חיילים שיצאו ממנו החלו להשחית את אוהלי הקהילה בסכינים ולהרוס רהיטים וציוד נוסף. לאחר מכן הם איימו על התושבים לשרוף את אוהליהם על יושביהם אם לא יעזבו את המקום בתוך שבוע.
בימים שלאחר מכן חזרו החיילים והתעמרו בתושבים, עכבו אותם וכפו עליהם לשבת על הקרקע לפרקי זמן שונים ולעיתים גם הכו אותם.
ב-28.2.25, החליטו התושבים שנותרו במקום כי אינם יכולים לעמוד עוד בלחצים המופעלים עליהם, ועזבו את בתיהם. חלקם שבו לא-סמוע, וחלקם עברו להתגורר אצל מכרים בכפר הסמוך דיר בלוט, לשם העבירו את 70 ראשי הצאן שנותרו להם.
מוחמד מחאריק, בן 35, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה ב-4.3.25:
ביום שישי, 21.2.25, בסביבות 5:00 לפנות בוקר, הגיע לאוהלים שלנו רכב של הצבא הישראלי ויצאו ממנו ארבעה חיילים עם ציוד צבאי מלא ופנים גלויות. חייל אחד נשאר ליד הרכב הצבאי ושלושה התקרבו לאוהלים שלנו.
אני חושב שאחד מהשלושה האלה כבר הגיע בעבר לאוהלים שלנו עם המתנחל איתן, אבל אז הוא לבש בגדים אזרחיים.
כשהם הגיעו, אחי איסמאעיל היה ער וגם אמא שלי הייתה ערה ואפתה לחם. אחד מהם דרש מאחי איסמאעיל את הרישיונות של הטרקטור שלנו ואת המסמכים של רכב 'משטובה' (ללא רישיון) שהיה שם.
בינתיים אני, האחים שלי והאחיינים שלי התעוררנו וראינו את שני החיילים האחרים מתקרבים לאוהלים שלנו. פתאום הם התחילו לנקב ולקרוע את היריעות של אוהלים עם סכינים.
אחד מהם דחף את אמי הקשישה (בת 69), ושפך על האדמה את הקמח שאיתו היא אפתה. אחר-כך הם הורו לכולנו להתאסף מול האוהלים, ושני החיילים הרסו גם את הרהיטים שלנו, השמיכות והכריות, והשליכו אותם על הקרקע.
החייל שבדק את הרישיונות התחיל לאיים עלינו שהוא ישרוף את המקום על כולם אם לא נעזוב תוך שבוע.בימים שאחרי זה, הרכב הצבאי שוב הגיע לאזור האוהלים שלנו והחיילים שוב דרשו את תעודות הזהות והטלפונים של כולנו, הכריחו אותנו לשבת על הקרקע ולפעמים הכו אותנו.
הם לא הגיעו בשעה קבועה. לפעמים מוקדם בבוקר, לפעמים אחר הצהריים, ולפעמים יותר מפעם ביום.
לאורך כל התקופה הזו גם איתן הגיע לא פעם לאוהלים שלנו, עם הפרות שלו, וצילם אותנו בטלפון שלו. בימים שהוא לא הגיע הוא הטיס רחפן מעל האוהלים שלנו.
ביום שישי, 28.2.25, בסביבות 15:00, סיימנו לארוז את החפצים החיוניים, העמסנו אותם ואת שבעים ראשי הצאן שנשארו לנו על כלי רכב והעברנו הכול לחבר שלנו שגר בדיר בלוט, ליד רנתיס.
נשותיהם של אחיי איסמעיל ובילאל עברו לכפר א-סמוע, דרומית לחברון, ואני עברתי עם אשתי לגור עם חבר שלי בכפר דיר בלוט, כדי להישאר קרוב למקום הקהילה שלנו. אני מגיע למקום האוהלים שלנו מדי פעם לבדוק אותם.