ח'ירבת אל-מראג'ים, מחוז שכם: מתנחלים תקפו בתים ותושבים באבנים והציתו בתים ומכונית. חיילים עיכבו תושבים, תקפו ילדה ואפשרו למתנחלים לעזוב מבלי לעכבם

ביום שישי, 14.3.25, בסביבות חצות, הגיעו כשלושים מתנחלים בטרקטורונים, חלקם חמושים בנשק חם וחלקם באלות, עם מכלים של חומר דליק, לקהילת ח'ירבת אל-מראג'ים שמדרום-מערב לכפר דומא.

המתנחלים תקפו באבנים את בתי הקהילה ואת התושבים שיצאו להגן עליהם. כשניסו התושבים להדוף אותם באמצעות יידוי אבנים ירו לעברם המתנחלים אש חיה. לאחר כעשר דקות התושבים הבינו כי המתנחלים רבים מכדי שיוכלו להדוף אותם, נסוגו לאחור, וחלקם נכנסו לתוך הבתים. המתנחלים הציתו שלושה בתים, שברו מצלמות אבטחה ולוחות סולאריים והשחיתו מכלי מים וציוד נוסף.

תמונה

בבית משפחת מסלם, שבו יצאו ההורים לבדוק מה מתרחש בחוץ כשנודע להם על נוכחות המתנחלים, נותרו שני ילדיהם מוסא, בן שנה וחצי, ומירא, בת חמישה חודשים, לבדם. המתנחלים פרצו לבית, הוציאו את הפעוטות, והציתו את הבית. כשהבחינו באב, מוחמד מסלם, ובבני משפחה נוספים בחוץ, עזבו את הפעוטות כחמישים מטרים מהבית ברחו. השריפה כילתה את כל תכולת הבית.

כחצי שעה לאחר תחילת התקיפה הגיעו אל המקום כעשרים חיילים בארבעה רכבים צבאיים, ואפשרו למתנחלים לעזוב את המקום באין מפריע.

תמונה

עארף מסלם, בן 40, תושב הקהילה ובני משפחתו שבו לקהילה במכוניתם מארוחת איפטאר (שבירת צום הרמדאן) בתלפית כשלושה חיילים עיכבו אותם בכניסה לקהילה. החיילים הורו למסלם לשוב על עקבותיו וכשסירב, משך אותו אחד החיילים בכוח מהרכב, הפיל אותו על הקרקע והורה לו לשכב על הקרקע כשידיו מאחוריו. כשבתו לין, בת 14, החלה לצעוק "אבא, אבא", חבט אחד החיילים באגרופו בפניה, שהתנפחו. החיילים עכבו את בני המשפחה למשך כעשר דקות, ולאחר מכן אפשרו להם להמשיך בדרכם. כשהגיעו לביתם, הם גילו כי הגג בוער לאחר שמתנחלים הציתו אותו.

תמונה

התקיפה נמשכה כחצי שעה, ובמהלכה הספיקו המתנחלים לשרוף שני בתים ומכונית ולהצית בית נוסף. כמו כן הם גנבו סוס, השחיתו לוחות סולאריים, חלונות, דלתות ורכוש נוסף.

תחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי גבתה עדויות מתושבים בקהילה:

מוחמד מסלם, בן 25, אב לשניים:

השארנו את שני הילדים שלנו בחדר ואני ואשתי יצאנו החוצה. אבל המתנחלים שברו את הדלת ולקחו את הילדים. לא חשבנו שזה מה שיקרה, שהם ישרפו ושזה יגיע למצב כזה. כשהם ראו את הדודים שלי מגיעים הם הניחו את הילדים וברחו. אבל אחרי מה? אחרי שהשחיתו הכול. תודה לאל שזה נגמר כך. מאז שפרצה המלחמה הם תוקפים אותנו כמעט כל יום והתקיפות התגברו מאז תחילת רמדאן. הצבא לצידם וכולם לצידם. לפני שבועיים הם השחיתו צמיגים של טרקטור שחנה בחוץ. הם מגיעים לדיר ושופכים את המספוא. פעם אחרונה, לפני כמה ימים, הם השחיתו את המכונית החדשה שאבא שלי קנה לא מזמן. זה ככה כל הזמן.

נסים מסלם, בן 60, אב לשניים:

ביום שישי, 14.3.25, בסביבות 00:10, הייתי לבד בבית ושמעתי מהומה בחוץ. הסתכלתי דרך אחד החלונות וראיתי בחוץ בערך שישה טרקטורונים ובערך 15 מתנחלים שזרקו אבנים על הבית. נשארתי בחדר ונעלתי את דלת הברזל שלו. הקולות מחוץ לחדר הלכו והתעצמו, קולות של שבירה והרס, חבטות של דלתות ומתכת. במשך כמה דקות, שהרגישו כמו נצח, ולא הוצאתי שום קול מחשש שיירו בי ויהרגו אותי.

תמונה

כששככו הקולות בחוץ אזרתי אומץ ופתחתי את הדלת בזהירות. ראיתי שני צמיגים בוערים באמצע הסלון של הבית, שעלה באש. יצאתי מהר מהבית. הם הבעירו אש גם במבנה הנייד של השירותים שמחוץ לבית. בשלב זה כבר לא ראיתי מתנחלים בחוץ.

התקשרתי להגנה האזרחית בבורין והודעתי להם שהותקפנו על ידי מתנחלים ושהם הציתו את הבית שלי. בינתיים הגיעו כמה קרובי משפחה מתלפית ובקושי כיבינו את האש, בידיים שלנו, כי לא היו לנו אמצעי כיבוי. הכבאית הגיעה רק אחרי שעה בערך, כי בורין רחוקה מאל-מראג'ם.

הבית נשרף כליל. היו בו שלושה חדרים, סלון ומטבח ושני חדרי שירותים. עוצמת האש גרמה לסדקים בחלק מהקירות. הבית ישן מאוד, הוא נבנה על ידי סבא שלי לפני עשרות שנים, על קרקע שהייתה שייכת לסבים שלנו ואנחנו ירשנו. אני גם עובד בקרקע הזו כחקלאי ומטפל בה והיא מקור הכנסה עבורי ועבור המשפחה שלי.

מאז אותו יום אני ישן מחוץ לבית, בשטח הפתוח, והנשים ישנות אצל קרובי משפחה בתלפית.

תמונה

מוחמד עארף מסלם, בן 39, אב לשמונה:

ביום שישי, 14.3.25, הוזמנו לאיפטאר אצל הורי אשתי בתלפית. בסביבות 00:40, הגעתי בחזרה לח'ירבת אל-מראג'ם ברכב שלי עם אשתי לינדא מוסלם, בת 42, והילדים שלנו: לין, בת 14, מאג'ד, בן 12, מורסי, בן 11, שאם, בת שמונה יחיא, בן שש, הניה, בת ארבע, עארף, בן שלושה וראאיד, בן שנה וחצי.

בדרך ראינו רכב צבאי עומד לרוחב הכביש וחוסם אותו. היו שם שלושה חיילים והם אותתו לנו לחזור. אמרתי לחייל? "לאן אלך? אני רוצה לחזור לבית שלי". החייל אמר לי "אסור". אמרתי לו "הבית שלי שם", והצבעתי על הדרך שמובילה לבית שלי, שנמצא במרחק של כ-300 מטר מהמקום.

תמונה

החייל משך אותי מתוך האוטו, הוציא אותי בכוח והשליך אותי על הקרקע. הוא אמר לי "תישאר על הקרקע, עם הידיים מאחורי הגב". שמתי את הידיים שלי מאחורי הגב, כשאני מוטל על הבטן.

הבת שלי לין התחילה לצעוק ולקרוא לי "אבא! אבא!", ואז החייל ניגש אליה ונתן לה אגרוף בפנים, כשהיא בתוך האוטו. הפנים שלה התנפחו, אבל עכשיו מצבה יותר טוב. כל הילדים שלי בכו בבהלה. לא ידענו כלום. היינו בדרך חזרה הביתה, כמו כל משפחה אחרת.

כעבור עשר דקות, ניגש אלי חייל אחר וביקש את תעודת הזהות שלי, ומסרתי לו אותה. הוא הורה לי לחזור הביתה, וכששאלתי אותו "מה עם תעודת הזהות?", והוא אמר לי "אין" בזמן שהכניס אותה לכיס שלו.

נסעתי הביתה, ולתדהמתי מצאתי שהגג בוער. ביקשתי מאשתי והילדים להישאר באוטו, כי פחדתי עליהם, וכיביתי את האש. שמתי לב שנגרמו נזקים לתקרה. כנראה שהם ניסו להיכנס לתוך הבית כדי להצית אותו. הגג של הבית עשוי פח. השריפה על הגג גרמה נזקים למיכל המים. היו בו חורים.

המתנחלים גם שברו שבע מצלמות שמותקנות מסביב לבית ושלושה פרוז'קטורים שפועלים על אנרגיה סולארית. הם הציתו את מכונת הכביסה שהיתה בחצר הבית, והחלונות נראו כאליו ניסו לפרוץ אותם, אבל לא הצליחו. החשמל היה מנותק בגלל השריפה על הגג הבית.

חזרתי לאוטו ונסעתי לבית ההורים של שלי, כדי שאשתי והילדים ילונו אצלם. פחדנו שהמתנחלים יחזרו.