כובר, מחוז רמאללה: חייל ומתנחלים חמושים חטפו באלימות שני תושבים מתוך הכפר, התעללו בהם וירו לעבר תושבים
ביום שבת, 26.4.25, אחר הצהריים יצא מביתו מ.ע., בן 35 ואב לשישה, לאחר שבנו בן השש דיווח על אנשים חמושים ליד הבית. עם צאתו הותקף מ.ע. בידי חייל ומתנחלים, שאיימו לירות בו, הכו אותו והובילו למטע זיתים במרחק של כ-25 מטרים מהמקום, שם כפו עליו לכרוע. בינתיים הצטרפו אליהם חמישה מתנחלים נוספים וכעבור כעשר דקות הם הובילו למקום גם דודו, ע.ע., בן 53 ואב לשניים, שיצא החוצה לשמע המהומה.
בינתיים התקרבו תושבים למקום וניסו לסלק את התוקפים באמצעות יידויי אבנים והחייל ואחד המתנחלים פתחו באש חיה לעברם. לאחר מכן הוליך אחד המתנחלים את ע.ע. לביתו, פלש לתוך הבית ולקח מאשתו את הטלפון של ע.ע. באיומי נשק נעל את ביתם והשליך את המפתח בחוץ. המתנחל החזיר את ע.ע. למטע שם נמשכה מסכת ההתעללות בשניים.
תמונה
החייל והמתנחלים בסמוך לבתי הכפר. שימוש לפי סעיף 27א'
לאחר כחצי שעה הוליכו חמישה מהמתנחלים את מ.ע. ודודו דרך שדות קוצים מסולעים לכיוון מאחז שהוקם כחודשיים קודם לכן במרחק של כקילומטר מדרום-מערב לכפר, כשהם מועדים ונחבלים. ע.ע, שעבר צנתור לב כמה חודשים לפני-כן, סבל מקוצר נשימה וסחרחורת, וכשנפל הכו אותו המתנחלים בגבו.
כשהגיעו למאחז שחררו המתנחלים את הדוד, לאחר שאיימו עליו כי הוא נושא באחריות לכל יידוי אבנים בכפר. המתנחלים החזירו לו את תעודת הזהות שלו אך לא את הארנק והטלפון שלקחו ממנו בתחילת האירוע, והוא נאלץ לשוב ברגל לביתו, מרחק של כקילומטר. עם שובו הוא פונה לבית חולים שם אובחנו חבלות בכתפו, בגבו התחתון וברגל שמאל.
מ.ע. נלקח על-ידי חיילים ברכב מהמאחז, ככל הנראה להתנחלות נחליאל, שם הם כלאו אותו, הגבילו את גישתו לשירותים והתעמרו בו במשך שעות ארוכות, ואז הסיעו אותו לכניסה לכפר אחר, השיבו לו את הטלפון שלו ונטשו אותו שם. מ.ע. מצא רכב פלסטיני שהסיע אותו לכובר ומשם פונה גם הוא לבית החולים וגם על גופו אובחנו חבלות קשות.
תחקירן בצלם מוחמד רומאנה גבה ב-29.4.25 עדויות מן השניים:
מ.ע., בן 35, נשוי ואב לשישה, סיפר בעדותו:
תמונה
המתנחלים מובילים את שני החטופים מהכפר למאחז. שימוש לפי סעיף 27א'
ביום שבת, 26.4.2025, בשעה 14:30, בזמן שנחתי בבית, הבן שלי באסם, בן שש, סיפר לי שראה אנשים חמושים ליד הבית. הוא היה מבוהל מאוד. קמתי מיד ויצאתי לבדוק. כשהגעתי לרחוב שמעתי מישהו אומר לי בעברית, בקול רם, משהו כמו "בוא לפה". הסתובבתי וראיתי אדם במדי צבא עם רובה ארוך וכובע ירוק, שנראה בשנות העשרים או השלושים שלו, עומד במרחק של 10–15 מטרים ממני, מאחורי עץ. הוא כיוון אליי את הרובה ורץ אליי, הצמיד את קנה הרובה לפה שלי ואמר בערבית, "שתוק, אל תדבר, אני יורה בך".
פחות מדקה הגיעו שני מתנחלים חמושים ברובים ארוכים וכל אחד מהם תפס לי יד אחת וביחד הם שמו לי את הידיים מאחורי הגב. האיש במדים הצבאיים הכה אותי חזק עם קת הרובה בכתף ימין מאחור, ואחד המתנחלים סטר לי בפנים. אחר-כך אחד מהם דחף לי את הראש למטה עם היד, והשניים האחרים דחפו אותי מאחורה ואילצו אותי ללכת ככה בערך 20–25 מטרים. הם הושיבו אותי על הברכיים מתחת לעץ, עם הראש כלפי מטה, ואז אחד מהם שם לי ברך על הגב.
תמונה
החבלות על גופו של מ.ע. צילום: מוחמד רומאנה, בצלם
מיד הגיעו לשם עוד כמה מתנחלים שנראו דתיים, רובם חמושים. הם לקחו ממני את הטלפון והתחילו לבדוק אותו. האיש במדים הצבאיים ואחד המתנחלים התרחקו וחזרו כעבור כעשר דקות חזרו כשהם מובילים את דוד שלי, ע.ע., בן 53, שגר בקרבת מקום. הם הושיבו אותו לידי באותה תנוחה, על הברכיים, ושאלו אותו על הטלפון שלו, שלא היה עליו. ואז אחד המתנחלים גרר אותו באלימות בחזרה לבית שלו כדי להביא את הטלפון שלו. הם חזרו בתוך פחות מעשר דקות.
בזמן שהם החזיקו אותנו שם המתנחלים היכו וקיללו אותנו, וירו אש חיה לעבר צעירים מהכפר שניסו להתקרב אלינו. בכל פעם שניסיתי לשאול למה לקחו אותנו הם אמרו לי "שתוק", כיוונו אליי את הנשק ואיימו להרוג אותי.
אחרי 30–40 דקות, חמישה מתנחלים הרימו אותנו וגררו אותנו באלימות, ואז אילצו אותנו לרוץ איתם מהר. האיש במדים הצבאיים ומתנחל נוסף נשארו בכפר ליד הבתים שלנו.
הם הריצו אותנו ככה 500–600 מטרים בדרך קשה מאוד ואז הושיבו אותנו שוב מתחת עץ זית. שלושה מתנחלים הלכו לכיוון המאחז, ושניים נשארו איתנו. בזמן שישבתי שם שמעתי יריות מהכפר. אחרי בערך חמש דקות הגיע רכב שטח לבן מכיוון המאחז ועצר לידנו. ישב בו חייל, ששאל אותי ואת דוד שלי איך קוראים לנו. הוא נשאר במקום בערך שלושים דקות, ואז אמר למתנחלים, עד כמה שהבנתי, "עוד עשר דקות ואז תזוזו", ונסע לכיוון המאחז. אחד משני המתנחלים שנשארו איתנו עשה עליי חיפוש ומצא בכיס את מפתח הרכב שלי. הוא שאל אותי על הרכב ואז שמעתי אותו אומר למתנחל השני שיחזרו לכפר להביא את הרכב שלי.
החייל והמתנחל שנשארו בכפר הגיעו למקום שבו היינו. המתנחלים פשטו מעליי את החולצה, קשרו לי את הידיים חזק מאוד באזיקוני פלסטיק לאחור, כיסו לי את העיניים וגררו אותי במשך בערך 15-10 דקות. בדרך נפלתי ונחבטתי בסלעים, קוצים וגדרות. כשהגענו הם הושיבו אותי ואמרו, "אל תזוז" ואז שמעתי קול של אישה ששאל מה שמי. אחרי חמש דקות הורידו לי את כיסוי העיניים, וראיתי שאני במאחז שהוקם לפני כחודשיים. היו שם שבעה חיילים חמושים: חמישה גברים ושתי נשים.
תמונה
המתנחלים והחייל עם החטופים במטע הזיתים. שימוש לפי סעיף 27א'
אחד החיילים שאל אותי לשמי, ואז שאל אותי בערבית למה אני זורק אבנים. עניתי לו שעצרו אותי מול הבית ולא זרקתי אבנים. כשהוא התעקש, אמרתי לו שאני נועל כפכפים - האם הגיוני שאזרוק אבנים כשאני בכפכפים? החייל אמר לי בערבית, "אתה שקרן", ואיים לקחת אותי לחקירת שב"כ. הוא אמר לי לפתוח את הנעילה של הטלפון ושיחרר לי את הידיים בשביל זה ואז ביק ש את תעודת הזהות שלי ועניתי שהיא בבית. אחת החיילות צילמה אותי כמה פעמים, ואז שתי החיילות הובילו אותי לרכב צבאי שחנה במרחק של בערך עשרה מטרים, ושם הן כיסו לי את את העיניים מחדש במטלית לבנה ואזקו אותי שוב, הפעם מקדימה.
הכניסו אותי לרכב והוא נסע בדרך משובשת בערך 10–15 דקות, ואז עצר. הורידו אותי, אני חושב שהיינו בהתנחלות "נחליאל", כי היא הכי קרובה לכפר כובר ובנסיעה הצלחתי קצת לראות את הדרך למרות כיסוי העיניים. הכניסו אותי לחדר והושיבו אותי כשאני אזוק ומכוסה עיניים, אבל הצלחתי לראות קצת. סביבי עמדו ארבעה חיילים שהתחלפו ביניהם. אחרי בערך שעה, ניגש אליי חייל והידק את האזיקונים. ביקשתי ללכת לשירותים, ואחד החיילים אמר לי "שתוק". ביקשתי שוב ושוב ובסוף לקחו אותי להליכה של כ-10–15 דקות לשירותים. אני חולה סוכרת וצריך ללכת די הרבה לשירותים ולכן זה קרה כמה פעמים שביקשתי ללכת והם הוליכו אותי 10–15 דקות לשם. בכל פעם שנרדמתי, אחד החיילים בעט בי.
הם החזיקו אותי ככה כמה שעות ואז הגיעו שלוש חיילות לחדר והורו לי לעמוד. הן הובילו אותי אל מחוץ לחדר, לרכב שחור, לא צבאי, והושיבו אותי במושב האחורי. אחת החיילות ישבה לידי. הם פתחו את החלונות והפעילו מזגן על טמפרטורה נמוכה, כשאני לובש רק גופייה. אחרי נסיעה של בערך 15 דקות הרכב עצר והורידו אותי. אמרו לי להרים את הידיים ולהניח אותן על הרכב, ואחת החיילות חתכה את האזיקונים. הורדתי את הכיסוי מהעיניים, ושאלתי את החיילות איפה אני. אחת מהן אמרה לי "שתוק" בערבית, ואז הן נתנו לי את הטלפון שלי ועזבו את המקום.
עצרתי מכונית פלסטינית שעברה במקום ושאלתי איפה אני. התברר שהחיילות הורידו אותי ליד הכפר ראס כרכר. התקשרתי לאמא שלי והודעתי לה איפה אני, ובן דוד שלי הגיע ולקח אותי לבית החולים אל-איסתישארי ברמאללה, שם עברתי בדיקות והתברר שיש לי חבלות קשות במקומות שונים בגוף.
ע.ע., בן 53, אב לשניים, תיאר בעדותו כיצד לכדו אותו המתנחלים:
ביום שבת, 26.4.2025, בסביבות השעה 14:30, הייתי בבית ושמעתי צעקות. יצאתי לראות מה קורה, וראיתי ברחוב מול הבית שני מתנחלים חמושים גוררים את בן אחי, מ.ע. לאדמה חקלאית עם עצי זית. צעקתי להם מהמרפסת "למה אתם גוררים אותו?" ואז נכנסתי הביתה להתלבש. יצאתי כי חששתי שיפגעו במ.ע. מוחמד ואז חייל ומתנחל, שניהם עם רובים ארוכים, כיוונו אלי נשק, תפסו אותי בכוח, הכו אותי והובילו אותי לשדה שבו ראיתי את מ.ע. כורע על הקרקע כשהם מכים אותו בצוואר. הם הכריחו גם אותי לשבת באותה תנוחה. באותו רגע היו שם שבעה מתנחלים, כולל השניים שגררו אותי.
בהמשך עדותו תיאר ע.ע. את השפעת המאחז על חייהם:
מה שקרה לי ולבן אחי הוא מעשה בריונות של המתנחלים, שנועדה להטיל אימה על החקלאים ולמנוע מאיתנו להגיע לאדמות שלנו. לי יש כ-17 דונם ובהם 250 עצי זית, שמניבים לפחות 100 פחי שמן בשנה, והם נמצאים במרחק של כ-800 מטר מערבית למאחז. כלומר המאחז הוקם בערך באמצע הדרך בין הבית שלי לאדמה שלי. כעת אני חושש להגיע לאדמה, כי מי שהולך לשם לא בטוח שיחזור בשלום בגלל תקיפות המתנחלים.
תמונה
המאחז החדש ליד כובר. צילום: מוחמד רומאנה, בצלם
Date
Featured image
המתנחלים והחייל עם החטופים במטע הזיתים. שימוש לפי סעיף 27א'
