מתנחלים תקפו נער פלסטיני וירו מטווח אפס באביו, שאיבד את רגלו. חיילים שהגיעו למקום עצרו את האב הפצוע והבן

ביום חמישי, 17.4.25, בסביבות 18:00, הגיעו ארבעה מתנחלים חמושים ובהם רבש"ץ ההתנחלות אביגיל לגבול אדמתו של סעיד אל-עמור (רבאע), המכונה שיח' סעיד, בן 59, תושב ח'ירבת א-רכיז, במסאפר יטא שבדרום הר חברון והחלו לתקוע בסמוך לה עמודים ולמתוח קווי עירוב שעברו באדמתו. כשרבאע הבחין בהם ויצא מביתו יחד עם שלושת ילדיו כדי לנסות להרחיקם, תקף אחד המתנחלים את בנו, אליאס (16), שתיעד את המתרחש בטלפון, וניסה לחטוף ממנו את המכשיר. רבאע ניסה להגן על בנו, ואז התנפלו עליו המתנחלים והרבש"ץ ירה שני כדורים באוויר. כשהצליח רבאע להשתחרר מאחיזתו, ירה בו המתנחל מטווח אפס ופצע אותו קשה ברגלו.

חיילים הגיעו למקום, טיפלו באב, עצרו אותו ופינו אותו באמבולנס של מגן דוד אדום לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם נותח פעמיים, ובניתוח השני קטעו הרופאים את רגלו מעל הברך.

תמונה

בבוקר שלמחרת הקטיעה, 19.4.25, הגיעו לבית החולים שוטרים שחקרו את רבאע בחשד לתקיפת חיילים. למחרת התקיים דיון בבית המשפט הצבאי שבו הוחלט על שחרורם בערבות של רבאע ושל בנו אליאס, שנעצר בידי החיילים מייד לאחר האירוע, הועבר לתחנת המשטרה בקריית ארבע, נחקר בחשד לניסיון לחטוף נשק ומשם הועבר לכלא עופר.

למחרת הדיון, לאחר שהופקדה ערבות עבורו ועבור בנו, בסך 5,000 ש"ח כל אחד, נלקח רבאע מבית החולים בידי אנשי יחידת נחשון, כשהוא כבול באזיקים, למחסום מיתר, שם שוחרר. משם הועבר באמבולנס של הסהר האדום לבית החולים אל-אהלי בעיר חברון. באותו יום שוחרר גם בנו.

סעיד אל-עמור (רבאע), בן 59, אב ל-12, תושב ח'ירבת א-רכיז במסאפר יטא שבדרום הר חברון, סיפר בעדות שמסר לתחקרינית בצלם מנאל אל-ג'עברי ב-22.4.25:

תמונה

אני גר עם המשפחה שלי בקהילת א-רכיז. יש לי 12 ילדים ו-11 מהם, בני 23-5, גרים איתי.

במרחק של בערך שלושה קילומטרים מהבית שלנו הוקם אחרי 7 באוקטובר מאחז על אדמות פלסטיניות.

יש לי מטע זיתים בשטח של שלושה דונם באזור א-רכיז. לפני הקמת המאחז, אני ובני המשפחה שלי עבדנו באדמה הזאת ומסקנו את הזיתים בלי שום בעיות. אבל המצב השתנה כשמתנחלים התחילו להסתובב בתוך האדמה שלי, לרעות בה את הצאן שלהם ולתקוף את בני המשפחה שלי כשהם נתקלו בהם שם. כל זאת לעיני חיילים ושוטרים שמלווים אותם ומאבטחים את המרעה.

ביום חמישי, 17.4.25, בסביבות השעה 18:00, ראיתי רכב עם לוחית רישוי ישראלית עוצר לצד הכביש הראשי ויצאו ממנו ארבעה מתנחלים חמושים, שאחד מהם הוא רבש"ץ התנחלות שאחנו מכירים כאדם שנוהג להתגרות בתושבים. ראיתי אותם פורשים כבל חשמל ומחברים אותו לגנרטור נייד. הם החלו למתוח כבלים בתוך האדמה שלי.

יצאתי מהבית והלכתי לשם מהר. הבן שלי אליאס, בן 16, בא אחרי וניסה לתעד את מה שקורה בטלפון הנייד שלו. כשהגענו למתנחלים, צעקתי עליהם לצאת מהאדמה שלי, ואז אחד המתנחלים תפס את אליאס בצוואר וניסה לקחת ממנו את הטלפון. התקרבתי כדי להרחיק את המתנחל מאליאסואז המתנחלים המשיכו לתקוף אותנו, והרבש"ץ ירה שני כדורים באוויר. הצלחתי להשתחרר ממנו, ואז הוא ירה עוד כדור שפגע לי ברגל ימין מתחת לברך, מטווח אפס. כבר קודם שתי הבנות שלי עאאישה, בת 21, ואסיא, התאומה של אליאס, הגיעו ואסיא תיעדה את מה שקורה בטלפון.

נפלתי לאדמה עם דימום כבד. הרמתי את הרגל כדי לנסות לעצור את הדימום ובינתיים הגיעו חיילים. הראייה שלי התחילה להתערפל, הרגשתי בלבול ואיבדתי בהדרגה את ההכרה. שמעתי צעקות של הבנות, ואת המתנחלים ופעילים זרים שדיברו באנגלית – אבל לא הצלחתי לקלוט מה קורה סביבי עד שאיבדתי את ההכרה לגמרי.

כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית חולים. נודע לי מהרופאים שאני נמצא בבית החולים סורוקה, ושם ביקשו ממני לחתום על טופס הסכמה לניתוח. זה היה מאוחר בלילה. אני לא יודע לומר בדיוק באיזו שעה. רק ביום ראשון בבוקר התעוררתי לגמרי, ואז הרופאים הודיעו לי שהם כרתו לי את רגל ימין, 10 סנטימטר מעל הברך, בגלל שהם לא הצליחו לעצור את הדימום.

באותו בוקר, בסביבות 7:00, אנשי יחידת נחשון של שירות בתי הסוהר אזקו אותי בידיים בלי רחמים או חמלה ולקחו אותי בכיסא גלגלים. הם העלו אותי לאוטובוס הבוסטה (אוטובוס שמשמש להסעת אסירים). הם הושיבו אותי על כיסא המתכת של האוטובוס בנוחה שהכאיבה לי מאוד. היו לי כאבים איומים ברגל הפגועה וסבלתי גם מהחום הכבד בתוך הרכב, שאין בו חלונות.

הבוסטה לקחה אותי למעבר מיתר, שם העבירו אותי לאמבולנס פלסטיני שהסיע אותי לבית החולים "אל-אהלי" ואני עדיין מאושפז פה. נתנו לי טיפול ראשוני ועשו לי בדיקות וצילומים. נתנו לי משככי כאבים ואנטיביוטיקה.

מאוחר יותר נודע לי שגם אליאס נעצר וששנינו שוחררנו אחרי הפקדת ערבות של 10,000 ש"ח.

אליאס סעיד אל-עמור (רבאע), בן 16, בנו של סעיד, סיפר בעדותו:

ביום חמישי, 17.4.25, בערך ב-18:00, בזמן שהשקיתי ירקות ליד הבית, שמעתי רעש ואת אבא שלי אומר כמה מילים בעברית. הפסקתי להשקות והלכתי לכיוון שלו. ראיתי שלושה מתנחלים, שניים מהם חמושים ברובים מסוג M-16, ורכב עם עגלה נגררת שעצר ליד הבית שלנו, ומתוכו נמשך כבל לתוך האדמה שלנו.

אני ואבא שלי ניגשנו למתנחלים, וראינו שיש להם מקדחה חשמלית שבאמצעותה הם קודחים באדמה כדי להציב עמודי מתכת. אבא שלי מחה על הנוכחות שלהם וביקש מהם לצאת מהאדמה שלנו. הוא ניגש לאחד מהם שאני מכיר, והמתנחל התחיל לדחוף אותו. באותו רגע מתנחל אחר הגיע מאחור, תפס אותי, הפיל אותי על האדמה וחנק אותי בצוואר עם היד שלו, בזמן שהוא לחץ לי על הגב עם הרגל.

שמעתי שתי יריות ואז המתנחל שחרר את הצוואר שלי וראיתי את המתנחל שאני מכיר מכוון אל אבא שלי את רובה ה-M16 שלו ויורה לו ברגל. שמעתי את אבא שלי צורח מכאב. אחר כך המתנחל הזה פתח את הטלפון שלו, התקרב לאבא שלי והתחיל לצלם אותו. הוא דיבר אליו בעברית – אני לא הבנתי את המילים. אבא אמר לו: "הרגת אותי." אחר כך המתנחל הפנה את המצלמה אליי, התקרב אליי ובעט עליי חול, ואז הוא אמר גם לי כמה מילים בעברית שלא הבנתי.

בשלב הזה הגיעו חיילים. הם קשרו גומייה רפואית על הירך של אבא שלי. אחד מהם ביקש מהמתנחל להתרחק ממני, ואמרו לי לעזור לאבא שלי. החזקתי את היד של אבא שלי. הגיע מתנדב מהסהר האדום וניסה לעצור את הדימום. אחר כך הגיע אמבולנס ישראלי של "מגן דוד אדום" ולקח את אבא שלי. חייל דובר ערבית הורה לי לשבת ולא לזוז מהמקום –וככה עשיתי.

אחר-כך, חיילים העלו אותי לג'יפ צבאי שחנה ליד הדרך למאחז. כל מתנחל שעבר שם אמר: "זהו, סעיד מת." החיילים אזקו לי את הידיים לאחור, כיסו לי את העיניים והכניסו אותי לג'יפ. כעבור כחצי שעה הורידו אותי מהג'יפ ומסרו אותי למשטרה. אחרי בערך חמש דקות לקחה אותי ניידת משטרה לחקירה בתחנת קריית ארבע. הכניסו אותי לקרוואן, שמו לי אזיקי ברזל על הרגליים, וחיכיתי שם עד חצות.

לפני החקירה דיברתי עם עורכת דין שנתנה לי ייעוץ משפטי. בחקירה האשימו אותי שניסיתי לחטוף נשק, ושאבא שלי זרק אבן. הכחשתי את כל ההאשמות. אחרי החקירה, החיילים הובילו אותי למחנה צבאי בסוסיא ושם נשארתי עד הבוקר, ואז העבירו אותי לכלא עופר, שם היחס אליי היה רע מאוד. אחרי שלושה ימים שוחררתי לאחר ששלמנו ערבות בסך 5,000 ש"ח.

אסיא סעיד אל-עמור (רבאע), בת 16, אחותו התאומה של אליאס, סיפרה בעדותה:

ביום חמישי, 17.4.25, בסביבות 18:00, אחי עומר, בן חמש נכנס הביתה מבוהל ואמר שאבא רץ לכיוון האדמה שלנו, שליד הבית, ושהוא כנראה ראה חיילים. אני ועאישה רצנו החוצה כדי לראות מה קורה.

כשהגענו לצד של הבית, ראיתי מתנחל מחזיק את אחי אליאס, וחונק אותו עם הזרוע שלו. אבא שלי דיבר עם המתנחלים, ואמר להם שזו האדמה שלנו וביקש מהם להפסיק את העבודות ולעזוב. הקולות התגברו והתחילו צעקות. התחלתי לצלם עם הטלפון שלי.

אחד המתנחלים ירה שני כדורים באוויר, ואז כיוון לרגל של אבא שלי וירה כדור שלישי שפגע לו ברגל. המשכתי לצלם. אחותי עאאישה ואמא שלי ועוד מבני המשפחה הגיעו אבל המתנחלים מנעו מהם להתקרב לאבא שלי.

אחר-כך הגיעו ג'יפ של הצבא וכמה רכבים של מתנחלים. בינתיים הגיעו תושבים מהכפר א-תוואני אבל החיילים שהגיעו – שאנחנו מכירים כמתנחלים – מנעו מהם להתקרב אלינו.

בהמשך הגיע אמבולנס ישראלי שלקח את אבא שלי, אבל לא ידענו לאן. ראיתי חיילים לוקחים את אליאס לג'יפ צבאי. המתנחלים והחיילים נשארו במקום עד השעה 20:00 בערך, ואז עזבו.

ניסינו להבין מה קורה עם אבא, אבל לא ידענו כלום חוץ מזה שהוא נמצא בבית החולים סורוקה בבאר שבע. ביום שישי בבוקר נודע לנו שהוא עבר ניתוח שנמשך כמה שעות, אבל לא הצליחו להציל את הרגל שלו. המידע שקיבלנו היה חלקי ומצומצם.

בסביבות השעה 22:00 בלילה נודע לנו שקטעו לאבא שלי את הרגל. כל המשפחה הייתה בבית כששמענו את הבשורה. התחלנו לצרוח ולבכות. היינו בהלם. לא ישנו כמעט כל הלילה, רק בסביבות 4:00 לפנות בוקר נרדמנו לשעתיים מרוב תשישות.