סינג'ל, מחוז רמאללה: בין 23-21 באפריל 2025, מתנחלים שניסו להקים מאחז באדמות העיירה תקפו תושבים והציתו בתים וכלי רכב. אדם ששאף עשן לקה בהתקף לב ומת

ב-21.4.25 הקימו מתנחלים מאחז על גבעה באדמות עיירה סינג'ל שבמחוז רמאללה. כשהתקרבו תושבי העיירה למקום כדי לגרשם תקפו אותם המתנחלים באבנים והדפו אותם לכיוון העיירה, ואחד מהם אף ירה, מבלי לפגוע, לעבר קבוצת תושבים. המתנחלים רדפו אחרי התושבים לכיוון העיירה, שרפו מאהל בדואי עד היסוד, גנבו ממנו צאן והציתו מבנה חקלאי בשדות העיירה ורכוש נוסף.

תמונה

אחד התושבים שלעברם ירה המתנחל היה ואאיל רפ'רי, בן 48. לאחר מכן התעמת ר'פרי עם חיילים שתקפו את התושבים ואחד מהם דחף אותו בקת הרובה. לאחר שהמתנחלים נסוגו נכנס ר'פרי למבנה הבוער של משפחתו כדי לאמוד את מצבו וככל הנראה נפגע משאיפת עשן. הוא לקה בהתקף לב ומת מאוחר יותר בבית החולים.

להלן השתלשלות האירועים:

בשעות הבוקר המוקדמות של יום שני, 21.4.25 עלתה קבוצת מתנחלים לגבעה המכונה ג'בל א-תל באדמות העיירה סינג'ל שבינה לבין העיירה אל-מזרעה אל-שרקייה, במחוז רמאללה. השטח שעל ראש הגבעה הוא בבעלות תושב סינג'ל והאזור הוגדר בהסכמי אוסלו כ"שטח B".

בסביבות 8:00, שלח מועתז טוואפשה, ראש מועצת סינג'ל, התרעה למת"ק הפלסטיני, לצלב האדום ולגופים רשמיים נוספים על הקמת המאחז. בסביבות 9:30 הגיעו ואאיל ר'פרי ובן דודו עאייד ר'פרי (44) למקום ותיעדו במצלמה ממרחק של כ-500 מטר את המתנחלים. בסביבות 11:00, לאחר שטוואפשה לא קיבל מענה על ההתרעה ושום כוח צבאי לא הגיע למקום, התאספו כעשרים מתושבי סינג'ל למרגלות הגבעה שעליה השתלטו המתנחלים. התושבים החלו לטפס על הגבעה ואז הותקפו באבנים על-ידי המתנחלים שעמדו בראשה.

תמונה

בשלב זה הגיעו למקום כשמונים מתנחלים נוספים מכיוון כביש 60, וגם תושבים נוספים מהעיירה והתפתח יידוי אבנים הדדי. בשל נחיתותם המספרית של התושבים ויתרון הגובה שעמד לצד המתנחלים, נסוגו חלק מהתושבים לכיוון בתי העיירה. בשלב זה ניסו חמישה תושבים, בהם ואאיל ר'פרי, לטפס על הגבעה מהעבר השני, אבל מתנחלים חסמו את דרכם ואחד מהם שלף אקדח או רובה קצר וירה לעברם כמה יריות. איש לא נפגע מהירי והחמישה ברחו מהמקום. בשלב זה כבר נסוגו כל התושבים לכיוון העיירה ובסביבות 12:00 הגיעו המתנחלים שרדפו אחריהם למבנים החקלאיים הסמוכים אליה והחלו להשחית ולשרוף מבנה חקלאי בבעלות מוחמד ר'פרי, אחיו של ואאיל.

בדרכם עברו המתנחלים גם במאהל של משפחה שעברה לגור באזור לאחר שגורשה מקהילת ואדי א-סיק באוקטובר 2023 באמצעות אלימות מתנחלים. המתנחלים תקפו את אבי המשפחה מוחמד עראערה (68), לאחר שאשתו וילדיו כבר פונו מהמקום על-ידי חבר, וריססו תרסיס פלפל בפניו. עארערה הצליח להימלט במכוניתו ואז ראה מרחוק כי המאהל עולה באש. המתנחלים גם גנבו חלק מהצאן של המשפחה, שנאלצה להיעקר שוב ממקום מושבה ושוהה כרגע בכפר הסמוך ג'ילג'ליא.

תמונה

כוחות צבא הגיעו למקום רק לאחר שהמתנחלים השחיתו ושרפו מבנים. במקום להרחיק ולעצור אותם, תקפו תחילה החיילים את התושבים ברימוני גז מדמיע ורימוני הלם וגירשו אותם מאדמותיהם לכיוון העיירה. בשלב זה התעמת ואאיל ר'פרי מילולית עם אחד החיילים, שדחף אותו בקת הרובה שלו.

בשלב זה נסוגו המתנחלים. חלקם חזרו לגבעה שעליה השתלטו ואחרים עזבו את המקום. רק אז הצליחו ואאיל ר'פרי וכמה תושבים נוספים להתקדם לכיוון המבנה החקלאי שהציתו המתנחלים. ר'פרי נכנס לבדוק את הנזקים במבנה של אחיו וחש ברע, ככל הנראה לאחר ששאף עשן. אחיו ובנו סייעו לו להגיע לאמבולנס שפינה אותו למרפאה בעיירה ומשם לבית חולים ברמאללה, שם נקבע מותו.

תמונה

במהלך המתקפה המתנחלים השחיתו ושרפו מבנה חקלאי, שרפו שלוש מכוניות (כולל מכוניתו של עראערה), כרתו 15 עצי פרי והשחיתו עשרה מכלי מים וציוד נוסף.

באותו ערב הורה הצבא למתנחלים להסיט את המאחז לצידה המזרחי של הגבעה המוגדר כשטח C.

למחרת, 22.4.25, שהו מתנחלים בודדים לסירוגין במאחז. ב-23.4.25 הבחינו תושבי סינג'ל בנוכחות מוגברת של מתנחלים במאחז החדש וניסו לעלות על הגבעה. המתנחלים נסוגו מהמקום אבל חזרו עם תגבורת ורדפו אחרי התושבים שנסוגו לכיוון העיירה. בדרכם תקפו המתנחלים שני תושבים, שרפו את מכוניתו של אחד מהם, מבנה חקלאי על תכולתו וחמישה עצי שקד והשחיתו מבנה חקלאי נוסף ולוחות סולאריים. חיילים שהגיעו למקום ירו רימוני גז לעבר התושבים הנמלטים, וחלקם נפגעו משאיפת הגז. בשלב זה נסוגו התושבים לתוך העיירה וגם המתנחלים נסוגו מהמקום.

תחקירן בצלם מוחמד רומאנה גבה עדויות מכמה מהתושבים:

מוחמד עראערה, בן 68 ואב ל-11, סיפר בעדותו:

תמונה

עד ה-7.10.23 גרנו בקהילה הבדואית ואדי א-סיק שממזרח לכפר רמון, ועברנו בינה לבין הקהילה הבדואית אל-ערערה בעיירה ג'בע. אחרי 7.10.23 סבלנו מהתקפות של מתנחלים ונאלצנו לעזוב את ואדי א-סיק ולעבור לשולי הכפר רמון. במשך ארבעה חודשים נענו בין השוליים של רמון לשטחים של הכפר אל-מזרעה א-שרקייה, מדרום לעיירה סינג'ל, והיום אני ואשתי, הבן שלנו ראדי (30), אשתו ושלושת הילדים שלהם, גרים באופן קבוע באזור שנקרא אל-בטן, באדמות של חבר שלי מאל-מזרעה א-שרקייה. היו לנו שלושה אוהלים עם שלד ברזל, יריעות פח ויריעות ברזנט. שניים מהם שימשו למגורים והשלישי כדיר לצאן. אנחנו בעלים של כ-100 ראשי צאן.

ביום שני, 21.4.25, לפנות בוקר, בני ראדי אמר לי שהוא ראה כמה מתנחלים עולים לגבל א-תל שמול האוהלים שלנו, במרחק של כקילומטר. בסביבות 9:00 בבוקר הבחנתי בכ-20 מתנחלים על ראש הגבעה. הם הקימו שם אוהל. באותו זמן ראדי יצא לרעות את הצאן ממערב לאוהלים שלנו ואני נשארתי עם שאר בני המשפחה.

בערך ב-10:00 הגיע ברכב החבר שלי מאל-מזרעה א-שרקייה שאנחנו גרים על האדמה שלו. יש לו גם כרם ממערב לאוהלים, במרחק של בערך 20–30 מטרים מהם. הוא בדק את הכרם שלו ואז הגיע לשבת איתי ליד האוהלים ולעקוב אחרי המתרחש.

בשעה 12:00 בערך התחיל עימות שכלל יידוי אבנים בין תושבים מסינג'ל לבין המתנחלים שעל הגבעה, אחרי שתושבים ניסו להגיע לראש הגבעה. מהמאהל ראיתי שכבר יש שם הרבה מאוד מתנחלים. הם רדפו אחרי התושבים, יידו עליהם אבנים והדפו אותם לכיוון בתי העיירה. אחרי כמה דקות הגיעו למאהל שלנו ארבעה צעירים מסינג'ל. הם עצרו לזמן קצר ואמרו לי לפנות את הנשים והילדים למקום בטוח כי המתנחלים רודפים אחריהם, ואז עזבו.

תמונה

העברתי את הרכב שלי לשטח של הכרם והסתרתי אותו בין הגפנים, וביקשתי מבעל הקרקע שיסיע את אשתי, כלתי והנכדים למקום בטוח – הוא לקח אותם לסינג'ל. נשארתי ליד האוהלים מחשש שהמתנחלים יגיעו למקום ויפגעו ברכוש שלנו. כעבור כעשר דקות הגיעו ארבעה מתנחלים רעולי פנים. אחד מהם, עם מבנה גוף גדול, שאל אותי מה אני עושה פה ועניתי לו שאני גר פה עם המשפחה שלי. המתנחל התחיל מיד לדחוף אותי וניסה להפיל אותי אבל לא הצליח. מתנחל אחר הכה אותי מאחור, ועוד מתנחל זרק אבן שפגעה לי בפנים והתחלתי לדמם. אחד מהם גם ריסס לי תרסיס פלפל בפנים.

שרף לי בפנים והתקשיתי לראות אבל נמלטתי לכיוון הרכב שהחניתי בין הגפנים. נכנסתי לרכב ונסעתי עד לרחוב באר א-תל, שנמצא במרחק של בערך מאה מטרים מהאוהלים והמשכתי בו צפונה, לכיוון הבתים של סינג'ל. כשהתקרבתי לאזור באר א-תל, הופתעתי לראות שהמתנחלים הגיעו גם לשם. סובבתי את הרכב מהר ותוך כדי כך המתנחלים זרקו על הרכב אבן שפגעה בחלק האחורי אבל לא גרמה נזק ממשי. הצלחתי להתרחק מהאזור.

בדרך לסינג'ל ראיתי שעולה עשן מאזור האוהלים שלי והבנתי שהמתנחלים כנראה הציתו אותם. המשכתי למרפאה בסינג'ל, שם טיפלו בי והפסיקו את הדימום מהפצע בפנים. התקשרתי לחבר שלי, שאמר שהוא הסיע את המשפחה שלי לכפר ג'ילג'יליא, אז נסעתי לשם.

מועתז עבד א-רחמן עבד אל-ג'אבר טוואפשֶה, בן 42, ראש מועצת העיירה סינג'ל, סיפר בעדותו:

אחרי שנודע לי על הפלישה של המתנחלים, דיווחתי על זה למת"ק הפלסטיני בסביבות 8:00 וגם פרסמתי את זה ברשתות החברתיות ובקבוצות וואטסאפ. בסביבות 11:00 יצאתי עם תושבים מהעיירה לנקודת תצפית על ח'ירבת א-תל.

הגענו למרחק של קילומטר וחצי מהאוהל שהקימו המתנחלים. היינו כעשרה אנשים בהם ואאיל ר'פרי.

תמונה

בשעה 11:20 הגענו לתחתית הגבעה שעליה עמדו המתנחלים וניסינו לעלות אליהם. כשהתקרבנו קצת, הם התחילו ליידות עלינו אבנים ממרחק של בערך עשרים מטרים. היו שם בערך עשרים מתנחלים וכולם היו רעולי פנים. יידוי האבנים נמשך בערך 15–20 דקות. הם היו בעמדה גבוהה מאיתנו ולכן הם יכלו לתקוף אותנו בקלות, ואנחנו לא הצלחנו להדוף אותם.

בשעה 11:40 הפסקנו לנסות לעלות על הגבעה ונאלצנו לסגת בחזרה לשטח שמדרום לעיירה. כשהגענו לשם ראינו פתאום קבוצות גדולות של מתנחלים מגיעות ברגל מכיוון כביש 60 .חלקם עלו לגבעה, אחרים רדפו אחרי התושבים בשטח.

בשעה 11:50 כבר היו בסביבות 100 מתנחלים באזור שמדרום לעיירה, והתחילו עימותים ויידוי אבנים הדדי בינם לבין התושבים. התושבים נאלצו לסגת עוד יותר, מה שאִפשר למתנחלים להתקדם עמוק יותר לתוך השטח. ראיתי את אחד המתנחלים שולף אקדח או רובה קצר ויורה לעבר התושבים, בהם ואאיל ר'פרי. אף אחד מהתושבים לא נפגע, ואאיל אמר לי אחר-כך: "כמעט נהרגתי מהירי של המתנחל, אבל קיבלתי את החיים מחדש". המתנחל היה במרחק של כ-50–60 מטרים ממנו.

המתנחלים הצליחו לדחוק אותנו מהשטח שמדרום לעיירה וחלקם המשיכו לרדוף אחרינו וליידות עלינו אבנים. חלק מהמתנחלים הגיעו עד למבנים החקלאיים באזור ח'ירבת א-תל והתחילו להרוס ולהשחית את המבנה של אחיו של ואאיל ר'פרי, והציתו אותו. השעה כבר הייתה בערך 12:00 ורק אז הגיעו לאזור ארבעה רכבים של הצבא, מכיוון דרום העיירה. הם נעצרו ליד המבנים החקלאיים הדרומיים בזמן שהמתנחלים המשיכו בהצתות ובהרס.

תמונה

החיילים יצאו מהרכבים ומייד התחילו להדוף את התושבים אחורה עם רימוני הלם וגז מדמיע והם נאלצו לסגת. הם גם עצרו אחד הצעירים. ואאיל התעמת מילולית עם אחד החיילים ואמר לו: "אנחנו לא הבעיה. לך תעצור את המתנחלים ששורפים את הבתים שלנו ופוגעים באדמה שלנו". החייל דחף אותו וצעק עליו, אבל ואאיל נשאר במקום. ראיתי שואאיל כעס מאוד והיה מותש, ניגשתי אליו וביקשתי שיישב לנוח.

אחר-כך החיילים הרחיקו את התושבים עוד יותר. שתי רכבי צבא נסעו לכיוון השטח הפתוח, והשניים האחרים נותרו במקום כדי למנוע מעבר של תושבים. ואז המתנחלים התחילו לסגת בחזרה לגבעה שעליה הם הקימו את המאחז. ראיתי כמה מהם גונבים כבשים מהאוהלים של משפחה בדואית שגרה שם – אחרי שהציתו את האוהלים שלהם ותיעדתי את זה בטלפון שלי.

בשעה 12:30 בערך, ביקשתי מהצבא שיאפשר לצוותי כיבוי אש להגיע כדי לכבות את השריפות. בהתחלה החיילים מנעו מהם גישה אבל אחר-כך הם הרשו להם להגיע.

בשעה 13:00 עמדתי יחד עם רכב כיבוי אש בכניסה לשביל העפר המוביל למבנה של אחיו של ואאיל ר'פרי ששרפו המתנחלים. המתנחלים הציתו צמיגים שהאח של ואאיל הניח שם מזמן. בינתיים הגיע אמבולנס והוריד אצלנו את הפרמדיק המתנדב עאייד ר'פרי. האמבולנס נסע וביקשתי מעאייד לגשת למבנים שהוצתו ביחד עם צוות כיבוי האש. באותו רגע ראיתי את ואאיל, בנו באסם ואחיו ת'אאיר מתקרבים למבנה שלהם. ואאיל אמר לי שהוא מרגיש טוב יותר וביקש שאזעיק עזרה מצוות המתנדבים המקומי. שלחתי להם הודעה והם הגיעו בתוך עשר דקות.

ביקשתי גם מהאמבולנס לחזור כי חששתי לשלומו של ואאיל והוא הגיע תוך פחות מחמש דקות. בינתיים ואאיל כבר התקדם לכיוון המבנה השרוף. כעבור כמה דקות, ראיתי את אחיו ובנו של ואאיל מובילים אותו לאמבולנס כשהם תומכים בו. לקחתי אלונקה מהאמבולנס וניגשתי לוואיל עם נהג האמבולנס אבל הוא סירב לשכב עליה והמשיך ללכת ברגל עד לאמבולנס. כשהוא הגיע אליו, הוא נשען עליו ואמר: "הכאב החמיר". החובש נתן לו חמצן, הכניס אותו לאמבולנס ועליתי איתו. נסענו למרכז הרפואי בעיירה.

השארתי את ואאיל במרפאה וחזרתי לשטח כדי לעקוב אחרי ההתפתחויות, נסענו לאוהלים הבדואים. כשהגענו, הצבא עדיין היה שם והמתנחלים חזרו לגבעה. התושבים בדקו את הנזקים. בערך חצי שעה אחר-כך קיבלתי הודעה מאחד התושבים שמצבו של ואאיל הדרדר והוא פונה לבית החולים הממשלתי ברמאללה.

בשעה 14:20 הגיעו שוטרי מג"ב ב-12 רכבים צבאיים ועצרו בצד הדרומי של העיירה. הם נשארו שם כ-20 דקות. בשעה 14:40 כמה מהם עלו לגבעה ופירקו את האוהל שהקימו המתנחלים, אבל המתנחלים נשארו שם.

אחמד טוואפשה, בן 36, רווק, תושב סינג'ל, סיפר בעדותו:

כשאנשי העיירה התחילו לסגת לאזור השדה, ירדנו מהגבעה שעליה היו המתנחלים, שהיו רעולי פנים וחלקם החזיקו מקלות עץ או רוגטקות.

בשעה 11:45 עלינו לאזור "אל-בטן" שמול ג'בל א-תל והמתנחלים רדפו אחרינו ויידו עלינו אבנים. ואאיל לא הצליח לעלות לאזור "אל-בטן", שהוא גבוה, ונתקע למטה למרגלות ג'בל א-תל אז חזרנו אחורה כדי למנוע מהמתנחלים להגיע אליו. כשהמתנחלים הגיעו למרחק של 15 מטר ממנו, התחלנו ליידות עליהם אבנים בניסיון להגן עליו.

באותו רגע ירד מתנחל עם תיק אדום מג'בל א-תל. הוא היה רעול פנים והחזיק רובה. כשהוא היה במרחק של בערך שמונים מטרים מואאיל, הוא כיוון אלינו את הרובה, צעק עלינו בערבית: "לכו מפה", וירה שלושה כדורים לכיוון ואאיל שהיה במרחק של בערך עשרה מטרים מתחתיי. אחר-כך הוא ירה כדור לעברי אך לא פגע באף אחד, ואז הוא ירה עוד כדור לעבר צעיר שהיה מעליי והרגשתי את הכדור עובר לי מעל הראש. נבהלתי מאוד וברחתי. בינתיים התגברו העימותים בשדה בין תושבים מהעיירה לבין המתנחלים, ואז המתנחל החמוש התקדם לשדה ואאיל הצליח לעזוב את המקום.

המתנחלים המשיכו לרדוף אחרינו, ואנחנו המשכנו לברוח לכיוון אזור באר א-תל, והגענו למאהל של משפחה בדואית שגרה שם. עצרנו ויעצנו לאבי המשפחה לפנות משם את הנשים והילדים כי המתנחלים רודפים אחרינו. כשהיינו שם ראינו עמודי עשן עולים מתחתית אזור אל-בטן, ואז המשכנו לברוח לאזור באר א-תל. כשהמתנחלים שרדפו אחרינו הגיעו למאהל של המשפחה הבדואית, היה שם רק האבא, "אבו נאיף" (מוחמד עראערה), וארבעה או חמישה מתנחלים תקפו אותו ושרפו רכב שהיה שם. ראיתי את זה ממרחק של 150-100 מטרים. אבו נאיף ברח מהם, ואז הם שרפו את האוהלים שלו וגנבו כמה מהכבשים שלו.

עאייד ר'פרי, בן 44, רווק, מתנדב כפרמדיק בעיירה סינג'ל, סיפר בעדותו:

בסביבות 12:00, הגיעו למקום שבו היו תושבי העיירה שני רכבים של הצבא הישראלי ואז עוד שניים. חיילים שירדו מהם התחילו להרחיק מהמקום את התושבים, שביניהם היה גם ואאיל ר'פרי. החיילים כיוונו אל התושבים את הנשקים שלהם, דחפו אותם וזרקו לעברם רימוני הלם וגז מדמיע כדי לאלץ אותם לסגת ולמנוע מהם לחזור למקום שבו היו המתנחלים. באותו זמן שמתי לב לבחור שנראה פצוע. התקדמתי אליו כדי להעניק לו עזרה ראשונה אבל החיילים מנעו ממני להגיע אליו באיומי נשק. ראיתי אותם מכים אותו ואז עוצרים אותו.

תמונה

באותו זמן, בזמן שהצבא הרחיק את תושבי העיירה מהמקום, ראיתי כמה מתנחלים משחיתים את המבנה החקלאי של מוחמד, אחיו של ואאל ר'פרי, מנפצים חלונות ואחר כך מציתים אותו. עלו ממנו עמודי עשן. אחר-כך הם הציתו מבנה אחר בבנייה ששייך לתושב מאל-מזרעה א-שרקייה ואז עלו עמודי עשן גם מאזור האוהלים של משפחה בדואית שגרה שם.

אחרי שהמבנים האלה הוצתו, הרכבים הצבאיים התחילו להתקדם לכיוון המתנחלים, וזה אפשר לי להתקרב לואאיל. הוא ראה את המבנה של משפחתו נשרף מול עיניו והיה מותש. הוא שם את היד על החזה.

תמונה

עזבתי את ואאיל ונסעתי עם נהג האמבולנס לאזור שמשקיף על המתנחלים, וכשהגענו ראינו שהצבא כבר התפרס במקום ושהמתנחלים כבר התחילו לעזוב לכיוון האוהל שהם הקימו על ג'בל א-תל. התקדמנו עם האמבולנס לדרך העפר שמובילה לבתים שהוצתו. האמבולנס עזב והשאיר אותי שם וניגשתי לראש המועצה שהיה שם. הוא ביקש ממני ללוות את צוותי הכיבוי למוקדי השריפות. כיוונתי את צוותי הכיבוי לאחד המבנים הבוערים והם התחילו לכבות את האש. אני המשכתי למבנה החקלאי של המשפחה של ואאיל ר'פרי, יחד עם עוד בחור ומתנדב של מכבי אש.

כשהגענו למבנה של אחיו של ואאיל, האש עדיין בערה בפנים. הבן של ואאיל, באסם, הגיע לשם ראשון ואמר לי שיש בפנים בלון גז. בהתחלה ניסיתי להיכנס כדי להוציא אותו וכשלא הצלחתי באסם נכנס והוציא את הבלון. אחרי כמה דקות ואאיל הגיע עם אחיו ת'אאיר. ואאיל נכנס לתוך המבנה ואז התחיל לצעוק שהוא לא יכול לנשום. הוצאנו אותו והושבנו אותו על כיסא מול המבנה. הזעקנו את האמבולנס אבל הוא הגיע רק עד תחילת דרך העפר שמובילה למבנה, כי הדרך הייתה חסומה עם צמיגים שהמתנחלים הבעירו. נאלצנו לקחת את ואאיל ברגל עד לאמבולנס ואז פינו אותו למרפאה ואני נשארתי והמשכתי לכיוון המאהל הבדואי כי שמעתי שיש שם פצוע.

כשהגעתי למאהל הבנתי שהפצוע כבר לא שם וראיתי ששלושת האוהלים ורכב שהיה שם נשרפו לגמרי. ראיתי טלה קטן מת על הקרקע. שאר הכבשים נגנבו על ידי המתנחלים לפני שהצבא הגיע והם עזבו.

התקשרתי לנהג האמבולנס כדי לברר על מצבו של ואאיל והוא סיפר לי שמצבו החמיר והוא בדרך לבית החולים ברמאללה.

נסעתי במונית לרמאללה, ובדרך התקשרתי לכמה מתושבי העיירה שהיו בבית החולים והם סיפרו לי שואאיל הוכנס לצנתור. אחרי כמה דקות, כשעוד הייתי בדרך, קיבלתי שיחה מחבר שסיפר לי שואאיל נפטר.

ואאיל היה בן דוד שלי וגם חבר קרוב. תמיד פעלנו ביחד כשהעיירה הותקפה על ידי כנופיות המתנחלים.

שניים מתושבי סינג'ל מסרו לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה עדויות על התקפת המתנחלים יומיים לאחר-מכן, ב-23.4.25:

ר.ש., בן 54 ואב לשישה, חקלאי, סיפר בעדותו:

תמונה

ביום רביעי, 23.4.25, בסביבות 16:00, בזמן שעבדתי בשטח חקלאי ממזרח לעיירה, שמעתי קריאות מואזין לתושבים מהמסגדים של העיירה להגיע בדחיפות לאזור "ג'בל אל-בטן" שמדרום לעיירה כדי להדוף התקפה של מתנחלים. במקביל התחילו להתפרסם בקבוצת וואטסאפ של תושבי העיירה דיווחים על תקיפות מתנחלים באזור.

יצאתי מיד ברכב הפרטי שלי יחד עם הבן שלי א., בן 19. אחרי בערך עשר דקות נסיעה, הגענו לכניסה הדרומית לעיירה וראיתי שם בערך 50–60 תושבים. עצרתי את הרכב בצד הדרך ושנינו ירדנו כדי להצטרף אליהם ולהדוף את ההתקפה, אבל ברגע שיצאנו מהרכב ראיתי את התושבים בורחים בריצה צפונה לכיוון בתי העיירה. באותו זמן הבחנתי בכ-15 מתנחלים שרצו בעקבותיהם ורדפו אחרי התושבים.

רוב המתנחלים היו רעולי פנים. חלקם החזיקו אלות ואחרים יידו אבנים על התושבים תוך כדי מרדף אחריהם. המתנחלים הגיעו למרחק של לא יותר מעשרה מטרים מאיתנו והתחלנו לזרוק עליהם אבנים בחזרה כדי להדוף אותם אבל זה לא עזר והם המשיכו להתקדם אלינו. א. הצליח לברוח אבל אחד מהם הגיע אליי והכה אותי בפנים עם אלה. התחלתי מיד לדמם מאוד מהפנים. אני חושב שלאלה שלו היו מחוברים דברים חדים ולכן הפגיעה הייתה כל-כך קשה.

תמונה

באותו רגע הדבר היחיד שעניין אותי היה למנוע ממנו להכות אותי שוב בפנים. ניסיתי לתפוס את האלה בידיים, ובינתיים חטפתי אבנים מהמתנחלים שעמדו מאחוריו ואחת מהן פגעה לי בפנים. נלחמתי איתו בידיים במשך כמה דקות.

אחר כך צעירי העיירה התקרבו אלינו וכשהם היו במרחק של 20–30 מטר מאיתנו המתנחלים התחילו לסגת. א. הגיע אליי ועזר לי לקום. הוא לקח אותי בחזרה לרכב שחנינו במרחק של בערך חמישים מטרים משם.

כשהגענו לכביש הסלול, ראיתי שהבגדים שלי מכוסים בדם. תושב העיירה הסיע אותי במכונית שלו למרפאה המקומית וא. נהג במכונית שלנו. במרפאה התברר שהאף שלי נשבר, והרופאים תפרו לי את הראש ב-12 תפרים.

מאוחר יותר נודע לי שאחרי שהמתנחלים שנסוגו הם הגיעו לשטח חקלאי באזור ג'בל אל-בטן והציתו כמה מבנים חקלאיים וגם שתי מכוניות ואז הצבא הגיע, רק שעה אחרי התחלת ההתקפה, והם התרחקו לכיוון ג'בל א-תל.

ש.ע., בן 37 ואב לשלושה, גם הוא חקלאי, סיפר:

ביום רביעי, 23.4.25, בסביבות 14:00, יצאתי בטרקטור מהבית שלי במרכז העיירה לשטח חקלאי בשטח של 35 דונם שאני מעבד באזור "סהל א-תל" שמדרום לעיירה. אני מגדל שם פקוס וחיטה. כשהגעתי לשטח ראיתי רכב של משמר הגבול הישראלי מוקף בשוטרים במרחק של 20 מטרים מהחלקה, אבל בכל זאת התחלתי לעבוד.

כעבור כשעה, אחד השוטרים ניגש אליי, צעק עליי ודרש ממני לעזוב. הוא אמר ש"האזור מסוכן" בגלל התקפת המתנחלים שהייתה יומיים לפני כן, ב-21.4, ואיים לירות עלי גז אם לא אסתלק. בלית ברירה, עזבתי את השטח. מיד כשעזבתי, גם השוטרים עזבו.יד כשעזבתי, גם השוטרים עזבו.

בסביבות 16:00 שמעתי את קריאות המואזין לתושבים להגיע לאזור "ג'בל אל-בטן" שמדרום לעיירה כדי להדוף התקפה של מתנחלים. האדמות על הגבעה הזאת הן של אל-מזרעה א-שרקייה וסינג'ל. יצאתי לשם ברכבי הפרטי שלי. חשבתי שההתקפה היא באזור שבו עבדתי קודם.

תמונה

אבל כשהתקרבתי לאזור א-סהללא ראיתי שום מתנחלים. המשכתי בנסיעה דרומה לעבר ג'בל אל-בטן ואז ראיתי על הכביש הסלול שמוביל לאדמות החקלאיות בערך חמישים אנשים רצים לעברי, ממרחק של בערך 50–60 מטרים. חניתי את הרכב בצד הדרך והלכתי לכיוונם, כי חשבתי שאלה תושבים שנמלטים מההתקפה. אבל כשהתקרבתי, הבנתי שאלה מתנחלים – לפי הלבוש שלהם.

מיד רצתי בחזרה לרכב, שהיה במרחק של בערך עשרה מטרים ממני, כדי להימלט משם. פתחתי את הדלת אבל מרוב פחד לא מצאתי את המפתח. בינתיים שלושה מתנחלים כבר הגיעו לרכב. אחד מהם ניסה לפתוח את הדלת. המתנחל, שלא היה רעול פנים, היה בלונדיני עם פאות לחיים ארוכות והחזיק מקל עץ. הדפתי אותו עם הדלת, ירדתי מהרכב וניסיתי לברוח צפונה לכיוון העיירה, אבל אחרי שהתקדמתי בערך חמישה מטרים בלבד הרגשתי חבטה חזקה בגב העליון.

נפלתי מיד. בינתיים התחילו להגיע תושבים וצעירים מהעיירה, והמתנחלים נסוגו קצת. אחד התושבים לקח אותי למרפאה המקומית, ובדרך כבר לא הייתי בהכרה מלאה.

התעוררתי במרפאה והרופאים אמרו שספגתי חבטה חזקה שגרמה לחבלות בגב. טיפלו בי ושחררו אותי הביתה. נודע לי מתושבים אחרים שהמתנחלים הציתו את הרכב שלי וגם רכב נוסף וכמה מבנים חקלאיים בג'בל אל-בטן, ושהצבא הגיע רק שעה אחרי התחלת ההתקפה ואז הם נסוגו.

בתוך הרכב שלי היה ציוד חקלאי בשווי של בערך 10,000 שקלים והרכב עצמו היה שווה בערך 14,000 שקלים.