ב-21.4.25 הקימו מתנחלים מאחז על גבעה באדמות עיירה סינג'ל שבמחוז רמאללה. כשהתקרבו תושבי העיירה למקום כדי לגרשם תקפו אותם המתנחלים באבנים והדפו אותם לכיוון העיירה, ואחד מהם אף ירה, מבלי לפגוע, לעבר קבוצת תושבים. המתנחלים רדפו אחרי התושבים לכיוון העיירה, שם שרפו מבנה חקלאי.
בדרכם לסינג'יל הם עברו באדמות העיירה השכנה אל-מזרעה א-שרקייה שרפו עד היסוד את המאהל של משפחת עראערה, שעברה למקום אחרי שגורשה על-ידי מתנחלים מוואדי א-סיק, וגנבו ממנו צאן.
תחקירן בצלם מוחמד רומאנה גבה את עדותו של אבי המשפחה, מוחמד עראערה, בן 68 ואב ל-11, סיפר בעדותו:
עד ה-7.10.23 גרנו בקהילה הבדואית ואדי א-סיק שממזרח לכפר רמון, ועברנו בינה לבין הקהילה הבדואית אל-ערערה בעיירה ג'בע. אחרי 7.10.23, סבלנו מהתקפות של מתנחלים ונאלצנו לעזוב את ואדי א-סיק ולעבור לשולי הכפר רמון. במשך ארבעה חודשים נענו בין השוליים של רמון לשטחים של הכפר אל-מזרעה א-שרקייה, מדרום לעיירה סינג'ל, והיום אני ואשתי, הבן שלנו ראדי (30), אשתו ושלושת הילדים שלהם, גרים באופן קבוע באזור שנקרא אל-בטן, באדמות של חבר שלי מאל-מזרעה א-שרקייה. היו לנו שלושה אוהלים עם שלד ברזל, יריעות פח ויריעות ברזנט. שניים מהם שימשו למגורים והשלישי כדיר לצאן. אנחנו בעלים של כ-100 ראשי צאן.
ביום שני, 21.4.25, לפנות בוקר, בני ראדי אמר לי שהוא ראה כמה מתנחלים עולים לגבל א-תל שמול האוהלים שלנו, במרחק של כקילומטר. בסביבות 9:00 בבוקר הבחנתי בכ-20 מתנחלים על ראש הגבעה. הם הקימו שם אוהל. באותו זמן ראדי יצא לרעות את הצאן ממערב לאוהלים שלנו ואני נשארתי עם שאר בני המשפחה.
בערך ב-10:00 הגיע ברכב החבר שלי מאל-מזרעה א-שרקייה שאנחנו גרים על האדמה שלו. יש לו גם כרם ממערב לאוהלים, במרחק של בערך 20–30 מטרים מהם. הוא בדק את הכרם שלו ואז הגיע לשבת איתי ליד האוהלים ולעקוב אחרי המתרחש.
בשעה 12:00 בערך התחיל עימות שכלל יידוי אבנים בין תושבים מסינג'ל לבין המתנחלים שעל הגבעה, אחרי שתושבים ניסו להגיע לראש הגבעה. מהמאהל ראיתי שכבר יש שם הרבה מאוד מתנחלים. הם רדפו אחרי התושבים, יידו עליהם אבנים והדפו אותם לכיוון בתי העיירה. אחרי כמה דקות הגיעו למאהל שלנו ארבעה צעירים מסינג'ל. הם עצרו לזמן קצר ואמרו לי לפנות את הנשים והילדים למקום בטוח כי המתנחלים רודפים אחריהם, ואז עזבו.
העברתי את הרכב שלי לשטח של הכרם והסתרתי אותו בין הגפנים, וביקשתי מבעל הקרקע שיסיע את אשתי, כלתי והנכדים למקום בטוח – הוא לקח אותם לסינג'ל. נשארתי ליד האוהלים מחשש שהמתנחלים יגיעו למקום ויפגעו ברכוש שלנו. כעבור כעשר דקות הגיעו ארבעה מתנחלים רעולי פנים. אחד מהם, עם מבנה גוף גדול, שאל אותי מה אני עושה פה ועניתי לו שאני גר פה עם המשפחה שלי. המתנחל התחיל מיד לדחוף אותי וניסה להפיל אותי אבל לא הצליח. מתנחל אחר הכה אותי מאחור, ועוד מתנחל זרק אבן שפגעה לי בפנים והתחלתי לדמם. אחד מהם גם ריסס לי תרסיס פלפל בפנים.
שרף לי בפנים והתקשיתי לראות אבל נמלטתי לכיוון הרכב שהחניתי בין הגפנים. נכנסתי לרכב ונסעתי עד לרחוב באר א-תל, שנמצא במרחק של בערך מאה מטרים מהאוהלים והמשכתי בו צפונה, לכיוון הבתים של סינג'ל. כשהתקרבתי לאזור באר א-תל, הופתעתי לראות שהמתנחלים הגיעו גם לשם. סובבתי את הרכב מהר ותוך כדי כך המתנחלים זרקו על הרכב אבן שפגעה בחלק האחורי אבל לא גרמה נזק ממשי. הצלחתי להתרחק מהאזור.
בדרך לסינג'ל ראיתי שעולה עשן מאזור האוהלים שלי והבנתי שהמתנחלים כנראה הציתו אותם. המשכתי למרפאה בסינג'ל, שם טיפלו בי והפסיקו את הדימום מהפצע בפנים. התקשרתי לחבר שלי, שאמר שהוא הסיע את המשפחה שלי לכפר ג'ילג'יליא, אז נסעתי לשם.