קוסרה, מחוז שכם: עשרות מתנחלים מלווים בחיילים שרפו בתים ומכוניות ותקפו תושבים. חיילים שליוו אותם ירו רימוני גז מדמיע ואש חיה לעבר תושבים מתגוננים
ביום שבת, 13.4.24, למחרת הרג הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", בסביבות 16:00, הגיעו כמאה מתנחלים לחלקו הדרומי של הכפר קוסרה, שבסמוך אליו ניצב מגדל תצפית צבאי, תקפו בתי תושבים באבנים והציתו אותם. רק בשעה 17:30 נכנסו לכפר ג'יפים צבאיים מכיוון ההתנחלות מגדלים וירו כמה רימוני גז מדמיע לעבר המתנחלים, שנסוגו לכיוון ההתנחלות אש קודש. עד אז כבר הספיקו המתנחלים להצית 17 בתים ששמונה מהם נשרפו. כמו כן, שרפו המתנחלים עמוד חשמל, 11 כלי-רכב, לרבות מחפרון קטן ואוטובוס. המתנחלים גם ניפצו זגוגיות של עשרות חלונות בבתים ושברו דלתות, פנסי תאורה, שעוני מים, פרוז'וקטורים ומצלמות, וגנבו תכשיטי כסף מאחד הבתים. בסביבות 18:00, ניסו עשרות מתנחלים להיכנס לשכונה המערבית בכפר, אך חיילים שהגיעו בשלושה ג'יפים צבאיים, ירו לעברם רימוני גז מדמיע והם נסוגו מהמקום. החיילים ירו גם אש חיה לעבר התושבים שיצאו להגן על רכושם ופצעו אחד מהם בירכו. הוא פונה לטיפול בבית החולים רפידיא שבשכם.
תמונה
המטבח השרוף בביתה של סארה ואדי. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
סארה ואדי מציגה את תמונת הסלון שלה בביתה השרוף. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם
הבית שלי ושל בעלי עלי עיזת, בן 27, נמצא בחלק הדרומי של הכפר קוסרה.
ביום שבת, 13.4.24, בסביבות 16:00, כששנינו היינו בבית, שמתי לב שבערך שלושים מתנחלים מתקהלים ליד המגדל הצבאי, במרחק של בערך 600 מטרים מהבית שלנו. עקבנו אחרי מה שקורה כי חששנו שיתקפו אותנו. בשלב מסוים אמרתי לבעלי שאני מפחדת ורוצה שנצא מהבית מהר. סגרנו את כל החלונות והדלתות ויצאנו בלי שהספקנו אפילו להתלבש כמו שצריך. נכנסנו למכונית וכשהתחלנו לנסוע כבר היו מתנחלים ממש ליד גדר הבית. נסענו לגבעה שמשקיפה על הבית ומשם ראיתי יותר משלושים מתנחלים נכנסים לבית שלנו. ניסיתי להרגיע את עצמי ואת בעלי ואמרתי שלא נורא, אנחנו נתקן כל מה שהם יהרסו, העיקר שלא ישרפו את הבית. ככל שהזמן עבר עלה המספר של המתנחלים, וכבר היו שם להערכתי קרוב ל-100. אחרי חצי שעה המתנחלים התרחקו מהבית אבל נשארו באזור.
רק בסביבות 18:00 הגיעו שלושה ג'יפים צבאיים ממרכז הכפר. החיילים ירו רימוני גז מדמיע לעבר המתנחלים ואז המתנחלים נסוגו ויכולנו לחזור לבית שלנו. אבל כשהגענו ראינו שהמתנחלים עקרו את דלת הכניסה ומהבית עלה ריח של שריפה וחום עז. האש אחזה בכל הבית. התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שיזעיק את מכבי האש. הכבאית כבר הייתה בכפר וטיפלה בהצתות אחרות. היא הגיעה אלינו בתוך כמה דקות אך הכול כבר היה כבר שרוף לגמרי. אפילו המרצפות ניזוקו מאוד ונצטרך לטייח אותן מחדש, ואת הקירות והגבס בתקרה, ואת הארונות והשיש במטבח, מכשירי החשמל וכל הרהיטים. הם גם שברו את כל הדלתות בשתי הקומות של הבית. המתנחלים גם הוציאו את הבגדים שלי מהארון, שמו אותם על המיטה והעלו אותם באש, וגנבו את תכשיטי הכסף שהיו בחדר השינה שלנו.
איבדתי בשריפה את התמונות שלנו ואת כל המזכרות שקשורות לאירוסין ולנישואין שלנו. בנינו את הבית שלנו באהבה וכל דבר בבית קשור לזיכרון יפה. אנחנו עדיין משלמים בתשלומים על הרהיטים שקנינו אחרי החתונה בשנת 2022. התשלומים האלה אמורים להימשך עד 2027, אבל עכשיו נצטרך לקנות רהיטים חדשים. בעלי, שעובד בבניין, מובטל מאז תחילת המלחמה ב-7.10.23.
כל סנטימטר בבית מכאיב לי עכשיו. חלמנו על הבית הזה והשקענו בו כל-כך הרבה. הצטלמנו בכל מקום שביקרנו בו ותלינו את התמונות על קיר הזיכרונות בבית שלנו. הם הרסו את הבית שלנו לגמרי והרסו לנו את החלומות. כל ההשקעה שלנו במשך שנים ירדה לטמיון.
