ביום שלישי, 23.9.25, בסביבות 9:00 התקרבו שלושה מתנחלים חמושים ברובים, שיצאו ממאחז על אדמות הכפר לבתי הכפר אל-מור'ייר ורעו לידם עדר צאן. המתנחלים המשיכו לרעות את צאנם באזור הכפר, ובשעה 17:00 הגיעו שניים מהם עם העדר לקרבת גן משחקים שהוקם כמה חודשים קודם לכן בדרום הכפר.
ילדים ששיחקו אותה שעה בגן המשחקים ברחו מהמקום, ודיווחו לתושבי הכפר על הימצאות המתנחלים.
באותו זמן היה סעיד נעסאן, בן 22, בביתו בכפר, במרחק של כ-250 מטרים מצפון לגן המשחקים. כששמע על המצאות המתנחלים בקרבת הגן דרך הרשתות החברתיות, יצא לשם יחד עם שני חבריו הגרים באותו אזור.
שלושת הצעירים צעקו על המתנחלים ודרשו מהם להסתלק ואחד מהם אמנם עזב את המקום עם הצאן. המתנחל השני (לפי דובר צה"ל חייל בחופשה), שהיה חמוש ברובה, סירב לעזוב.
הצעירים החלו ליידות לעברו אבנים כדי להרחיקו מהבתים ומגן המשחקים, ואז כיוון המתנחל לעברם את נשקו והצעירים הסתתרו מאחורי מבנה שירותים ממתכת שהוצב ליד גן המשחקים. המתנחל פתח באש על מבנה השירותים, ממרחק של כ-60 מטר, וקליע חדר דרך המבנה ופגע בירכו של אחד הצעירים. הצעיר הפצוע הצליח להתרחק מהמקום, ותושב הכפר פינה אותו במכוניתו לבית החולים ברמאללה.
נעסאן וחברו התרחקו כעשרים מטרים לכיוון מטע הזיתים הקרוב, ובשלב זה הצטרפו אליהם צעירים נוספים שיידו אבנים לעבר המתנחל. המתנחל המשיך לירות לכיוונם ופגע בחזהו של סעיד נעסאן, שנפל מיד על גבו. גם לאחר שנעסאן נפגע המשיך המתנחל לירות לעבר הצעירים, אך אלה הצליחו לפנות את נעסאן מהמקום. הוא נלקח למכונית פרטית שהסיעה אותו עד לאמבולנס שפינה אותו למרכז הרפואי ״פלסטין״ ברמאללה, שם, נקבע מותו בשעה 19:00.
עם פינויו של נעסאן הגיעו למקום האירוע מתנחל חמוש נוסף וחמישה חיילים שהחלו לירות רימוני גז מדמיע וירי חי לעבר הצעירים ולהשליך לעברם רימוני הלם. שני המתנחלים ירו גם הם לעבר הצעירים, שנסוגו לתוך הכפר. החיילים רדפו אחריהם תוך ירי גז מדמיע אך לאחר כרבע שעה עזבו את המקום יחד עם המתנחלים.
המתנחל שירה בנעסאן חזר ברגל לכיוון המאחז ״חוות מצודת דוד״ שהוקם השנה ממזרח לכפר, בעוד המתנחל החמוש הנוסף והחיילים נסוגו לכיוון המאחז ״חוות שלישה״, שהוקם בשנת 2024 ממערב למקום.
למחרת, במהלך הלווייתו של נעסאן, התקרב מתנחל מלווה בשני חיילים לצעדת האבל. כמה ממשתתפי הצעדה יידו לעברו אבנים, והוא והחיילים ירו לעברם, אך לא פגעו באיש.
דובר צה"ל מסר כי "חייל בחופשה ירה כמה כדורים לאוויר לאחר הפרת סדר מצד פלסטינים שתקפו אזרחים בשטח באזור בנימין. בהמשך החייל ירה גם לעבר החשודים שהמשיכו להתקרב. זוהו פגיעות. עם הגעת צה"ל התפתחה הפרת סדר אלימה של פלסטינים שיידו אבנים לעבר הכוח, שהשתמש באמצעים לפיזור הפגנות והגיב גם בירי. האירוע מתוחקר".
אלא שאין מדובר באזרחים תמימים שטיילו באזור. מתנחלים חמושים, היוצאים ממאחזים המוקמים על אדמות הכפרים, מתקרבים בכוונה עם עדרי צאן לבתי התושבים כדי להטיל עליהם אימה, לדחוק אותם מהשטחים הפתוחים ולהשתלט על עוד ועוד מאדמותיהם. במקרה הזה התקרבו המתנחלים, שהגיעו מכיוון מאחז שהוקם על אדמות הכפר כשאחד מהם [לפי הצבא חייל בחופשה] חמוש, לגן משחקים שבו שיחקו ילדי הכפר. שלושה צעירים ניסו להרחיקם מהמקום, תחילה באמצעות צעקות ולאחר מכן באמצעות יידוי אבנים. למתנחל לא נשקפה סכנת חיים, והיה באפשרותו להתרחק מהמקום. אלא שהוא בחר לירות אש חיה לעבר הצעירים, ללא שום הצדקה והרג אחד מהם.
באזור מזרח רמאללה הוקמו בשלוש השנים האחרונות עשרות מאחזים ותושביהם כבר הצליחו לגרש את כל 15 הקהילות הבדואיות והמשפחות המבודדות ששכנו בשטח C, וכעת הם מתמקדים בתקיפת הכפרים והעיירות השוכנים בשטחB , בניסיון להשתלט על אדמותיהם החקלאיות ולגרום לעקירת התושבים.
מוחמד רומאנה, תחקירן בצלם, גבה את עדויות חלק מהתושבים ב-30.9.25:
א.נ., תושב אל-מור׳ייר:
ביום שלישי 23.9.25 בסביבות 17:30, הייתי בבית שלי באזור "אל-בורג'" שבדרום־מזרח הכפר כשחבר שגר באותו אזור התקשר אליי. הוא הודיע לי שמתנחלים נמצאים עם עדר כבשים ליד הגן הציבורי שהוקם לפני ארבעה-חמישה חודשים בדרום הכפר, במרחק של בערך 200 מטר ממערב לבית שלי.
יצאתי לשם מייד ברגל יחד עם חבר שלי סעיד נעאסאן ועוד חבר מהכפר. הגענו כעבור פחות מעשר דקות. נכנסנו לתוך הגן והגענו לאזור השירותים הציבוריים. ראינו שני מתנחלים במרחק של 80–85 מטרים מאיתנו. שניהם לבשו חולצות לבנות. אחד החזיק מקל עץ והיה כנראה הרועה של הצאן והשני, עם פאות וכיפה, החזיק רובה ארוך. לידם היה עדר כבשים.
צעקנו למתנחלים כדי לגרום להם להתרחק, כי הם היו קרובים מאוד לבתים של הכפר – במרחק של בערך 250–300 מטר מהבתים הקרובים ביותר. הם דיברו ביניהם ואז הרועה לקח תיק שהיה מונח על סלע והתרחק עם העדר לכיוון כביש אלון, שנמצא במרחק של 500–550 מטר מזרחה מהמקום. לא ראינו אותו יותר אחר-כך.
אחרי שהרועה הלך, המתנחל החמוש ברובה כיוון אלינו את הנשק אז הסתתרנו מאחורי מבנה השירותים שעשוי מאלומיניום. המתנחל ירה שתי יריות על המבנה ואחת מהן חדרה דרכו ופגעה בירך ימין של החבר השני, אבל הוא עדיין היה מסוגל ללכת וברח לכיוון אזור אל־ח'לאייל שמדרום־מערב לכפר. בינתיים המתנחל המשיך לירות עלינו ואני וסעיד נעסאן ברחנו צפונה.
הגענו לשטח חקלאי עם עצי זית וניסינו להתחבא ביניהם, במרחק של בערך מאה מטר מצפון למתנחל. בינתיים התחילו להגיע למקום צעירים מהכפר. חלקם צעקו על המתנחל ואחרים זרקו עליו אבנים כדי להרחיק אותו. החבר שנפגע ברגל המשיך להימלט לכיוון דרום-מערב וראיתי את המתנחל מכוון אליו את הנשק, אבל אז הוא הסתובב וכיוון את הנשק צפונה — אליי ואל סעיד — וירה שתי יריות בכינון ישיר. אני עמדתי באותו רגע מאחורי עץ זית, וסעיד היה במרחק של 5–7 מטרים לפניי. הכדורים פגעו בסעיד והוא נפל ארצה.
ניגשתי אליו מייד יחד עם עוד צעירים כדי לפנות אותו. המתנחל ירה שוב לעברנו, אבל הצלחנו להגיע לסעיד. הוא שכב על הגב. הרמנו אותו ונסוגונו צפונה. התקדמנו בערך עשרים מטרים ואז הגיעה מכונית פרטית של צעיר מהכפר. הכנסנו לתוכה את סעיד לרכב והוא נסע משם. במקביל הגיעו חיילים רגלית, ועוד מתנחל חמוש ברובה.
החיילים ירו לעבר צעירים, גז מדמיע ורימוני הלם וגם ירי חי לעבר הצעירים. כבר היו שם הרבה תושבים בגלל שאנשים הגיעו כששמעו את היריות. המתנחלים, למרות נוכחות החיילים, המשיכו בירי חי כשהם עומדים בקרבתם. הדבר גרם לנו ולצעירים האחרים לסגת צפונה לתוך שכונת המגורים.
הצבא רדף אחרינו ברגל עד שהגיע לבתים בחלק הדרומי של הכפר, ואז החיילים ירו כמה רימוני גז לתוך חצרות הבתים.
כעבור עשר דקות בערך החיילים והמתנחלים נסוגו דרומה. ראיתי את המתנחל החמוש שירה בנעסאן ובחבר השני שלי הולך מזרחה לכיוון מאחז הרועים שהוקם באזור "אל־קלע" לפני בערך 4-3 חודשים, קרוב לכניסה המזרחית לכפר שסגורה בשער ברזל כבר בערך שלוש שנים. המתנחל השני והחיילים נסוגו רגלית לכיוון דרום-מערב, לאזור אל־ח׳לאיל, שם הוקם מאחז רועים לפני בערך שנתיים וחצי.
אחרי שהם נסוגו יצאתי עם בני משפחה שלי ובני משפחת סעיד למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה. כשנכנסנו לשם נודע לנו שסעיד מת מפצעיו. הכדור פגע בצד השמאלי של החזה שלו ויצא מימין. אחרי שנקבע מותו, העברנו אותו באמבולנס לכפר אבו פלאח השכן כדי להכין אותו שם לקבורה, כי בכפר שלנו אין מרפאה.
אביו של סעיד נעסאן, מוראד נעסאן, בן 51 ואב לחמישה, סיפר:
ביום שלישי, 23.9.25, בערך ב-17:00, אכלתי בבית עם אשתי והילדים, כולל סעיד. בשעה 17:30, עדכנו בקבוצה של הכפר ברשתות החברתיות שמתנחלים הגיעו עם עדר כבשים לנקודה קרובה לגן המשחקים הציבורי של הכפר, שנמצא במרחק של בערך 200–250 מטר מדרום לבית שלנו. מוקדם יותר, בבוקר, הופצו בקבוצה תמונות של שלושה מתנחלים שרעו עדר כבשים ליד בתי הכפר המזרחיים.
כשראינו את העדכון הזה, סעיד יצא מהבית לכיוון הגן. זמן קצר אחר-כך הופצו עוד תמונות, שבהן רואים שני מתנחלים עם עדר ליד הגן, ואחד מהם, בחולצה לבנה, חמוש ברובה. בערך 15–20 דקות אחרי שסעיד יצא, שמענו ירי חי מכיוון הגן.
יצאתי לשם עם כמה שכנים. בדרך המשכנו לשמוע ירי לסירוגין. כשהגענו, שמעתי צעירים מספרים על שני פצועים שפונו, אחד במצב קשה. הם הזכירו את שמו של סעיד, אבל אמרו שהוא נפצע קל.
מיד אחר-כך חזרתי הביתה ומשם יצאתי עם קרובי משפחה והילדים שלי למרכז הרפואי הפלסטיני. בדרך נודע לי שסעיד נפגע בחזה והפציעה שלו קשה. רק כשהגענו לבית החולים ברמאללה, הבנתי שסעיד נהרג. היה קשה לקלוט את זה – שעה קודם ישבנו ואכלנו ביחד, ופתאום הוא איננו.
העברנו את גופתו לכפר השכן אבו פלאח, שם יש מקרר מתים, כי אצלנו בכפר אין כזה. התכוננו להלוויה שלו למחרת, אצלנו בכפר.
ביום רביעי, 24.9.25, בערך בשעה 10:00, נסענו לאבו פלאח לקחת את הגופה של סעיד הביתה כדי להיפרד ממנו. כשהאמבולנס שהוביל את הגופה הגיע לכניסה המערבית לכפר, מתנחל ירה על מסע ההלוויה. המתנחל עמד ליד טרקטורון ושני חיילים במדים מלאים, בדרך שמובילה לאזור אל־ח'לאיל שבדרום הכפר. צעירי הכפר צעקו עליו, וכמה גם יידו אבנים לעבר המתנחל והחיילים והם השיבו בירי חי על הצעירים.
אחרי כמה דקות המתנחל והחיילים נסוגו לכיוון המאחז שבדרום הכפר. האמבולנס הביא את הגופה לבית שלנו ולשם הגיעו הצעירים להיפרד מסעיד. התפללנו עליו ויצאנו למסע ההלוויה.
בני סעיד, כמו כל הצעירים, כבר תכנן את עתידו וחלם על הקמת משפחה. אבל הירי של מתנחלים, בחסות הצבא, לקח ממני את בני ואת החיוך שלא מש מפניו.
אני מאמין שהתקיפות החוזרות של המתנחלים על הכפר שלנו הן שיטתיות ונועדו ללחוץ עלינו לעזוב. אני חושש שבפעמים הבאות המתנחלים ייפגעו ישירות בבתים שלנו, במיוחד כשהם מקבלים הגנה חסרת תקדים מהצבא. הפשע הזה מוכיח שהמתנחלים והחיילים הם שני צדדים של אותה מטבע, ושפעולות המתנחלים כיום הן חלק מתכנית סדורה.