ביום שלישי, 7.10.25, בסביבות 9:00, הבחינו תושבי תורמוסעיא, בשני מתנחלים, אחד מהם חמוש ברובה, שרעו עדר צאן במרחק של כ-400 מטר מחווה חקלאית בבעלות מ.כ., תושב העיירה, בחלקה המזרחי.
המתנחלים הגיעו מכיוון מאחז שהוקם על אדמות העיירה, במרחק של כ-800 מטרים מצפון לחווה, במהלך אפריל 2025.
זמן קצר לאחר מכן, החלו להתאסף במקום צעירים מהעיירה, שנודע להם על נוכחות המתנחלים, כדי למנוע מהם להתקרב לעיירה ולתקוף את בתיה. בשלב זה, המתנחל החמוש ברובה פתח באש לכיוון הצעירים, ללא כל התרעה, ממרחק של כ-400 מטרים. הצעירים נסוגו לכיוון החווה של מ.כ., ופיזרו אבנים על הדרך המובילה אליה מכיוון המאחז, כדי להקשות על המתנחלים לרדוף אחריהם.
בינתיים, הגיע מתנחל נוסף בטרקטורון והמתנחלים ירו שוב לכיוון הצעירים. הירי נמשך כרבע שעה ובמהלכו יידו הצעירים אבנים לעבר המתנחלים.
תוך כדי הירי, נכנסו לעיירה מכיוון כביש 60 שלושה כלי-רכב צבאיים ורכב של שומר התנחלות.
החיילים נסעו עד למתנחלים, ומשם החלו ולרדוף ברכב וברגל, תוך ירי אש חיה, אחרי הצעירים שנמלטו לתוך העיירה. במהלך המרדף, עצרו החיילים באיומי נשק כלי-רכב של תושב העיירה, שהסיע צעירים, שניסו לברוח ממקום העימות. החיילים כפתו את כל יושבי הרכב ובמשך כחצי שעה הכו והשפילו אותם לסירוגין, כשהם בועטים בפניהם, מכים אותם ברוביהם ומקללים אותם.
לאחר מכן, עזבו החיילים את המקום והותירו את המותקפים כפותים לצד הכביש.
בינתיים התפרצו חיילים ושני מתנחלים לחווה החקלאית של מ.כ., לאחר שכלי-רכב צבאי נגח את שער החווה. מ.כ., ששמע את כלי-הרכב הצבאיים מתקרבים ויצא לכיוון השער כדי לפתוח אותו, הגיע לשער רק לאחר שהחיילים פרצו אותו והותקף מיד בידי חייל שהכה אותו בפניו. חייל נוסף בעט במ.כ. והפיל אותו על ערמת מספוא.
לאחר מכן, עזבו החיילים את החווה והשאירו בה את המתנחלים שניסו לגנוב עגלה שחנתה מחוץ לחווה. כשניסה מ.כ. למנוע את הגניבה, הכה אותו אחד המתנחלים בפניו ויידה לעברו אבן.
לאחר מכן עזבו גם המתנחלים את המקום.
מ.כ. טופל במרפאה בעיירה בגין חבלות.
מוחמד רומאנה, תחקירן בצלם, גבה ב-11.10.25 עדויות מכמה מהתושבים:
מ.כ., בן 63 ואב לעשרה, סיפר:
באמצע אפריל 2025, מתנחלים הקימו מאחז רועים באזור "א-סהל" (המישור) באדמות המזרחיות של העיירה. זה אזור חקלאי עם מטעי זיתים. מאז הקמת המאחז התגברו התקפות המתנחלים על תושבי העיירה באדמותיהם ובבתיהם. בחודש האחרון מתנחלים התחילו להתקרב עם כבשים לאזורי המגורים שבמזרח העיירה. לפעמים הם מתקרבים מאוד לחוות הכבשים שלי, ברגל או בטרקטורון.
התחלתי לחשוש שיגנבו לי את הכבשים, במיוחד אחרי שבזמן האחרון רחפן טס כמה פעמים מעל החווה ובגלל אירועים של גניבת צאן בכפרים אחרים באזור. לכן, בשבוע שעבר הוצאתי את רוב הכבשים מהחווה והשארתי בה רק טלאים צעירים.
ביום שלישי, 7.10.25, בסביבות 9:00 בבוקר, כשהייתי בחווה, הבן שלי, בן 39, עבד לא רחוק ממנה וראה שני מתנחלים עם עדר של 25-20 כבשים במרחק של כ-400 מטר מצפון לה.
הוא התחיל לצלם את המתנחלים, וכשתושבים בעיירה שמעו על נוכחות המתנחלים הם התחילו להגיע לאזור החווה כדי למנוע מהמתנחלים להתקרב לבתים. כשהמתנחלים ראו את התושבים, אחד מהם ירה לעברם אש חיה. אני שמעתי את הירי אבל לא ראיתי את היורה. תושבים אמרו לי שזה היה המתנחל.
ראיתי שהתושבים נסוגו לכיוון מזרח החווה ויצאתי כדי לראות מה קורה. ראיתי שני מתנחלים, אחד מהם חמוש ברובה, שהגיעו מצפון לחווה והלכו לכיוון גבעה במרחק של 350-300 מטרים ממזרח לה, ושם הם עצרו. אחרי עשר דקות הם החלו להתקרב לחווה, ואז התושבים התחילו לנסות לחסום את הדרך לחווה עם אבנים.
בשלב הזה הגיע טרקטורון מכיוון המאחז שבסהל ועצר ליד שני המתנחלים. המתנחלים ראו שהתושבים חסמו באבנים את הדרך לחווה והתחילו שוב לירות אש חיה לעבר התושבים, זאת הפעם השנייה שהיה ירי. התושבים התחילו ליידות אבנים לעבר המתנחלים, ממרחק של כמאתיים מטר. הירי וידויי האבנים נמשכו בערך 15-10 דקות, והמתנחלים הגיעו לאזור הבתים המזרחיים. בסוף, מתנחל אחד לקח את העדר בחזרה לכיוון המאחז, והמתנחל על הטרקטורון והמתנחל החמוש, התקרבו לבתים המזרחיים של העיירה, מדרום-מזרח לחווה.
בינתיים הגיעו שלושה כלי-רכב צבאיים לכפר מכיוון הכניסה הראשית (כביש 60) והמשיכו לאזור א-סהל ואחר כך דרומה לכיוון המתנחלים. במקביל הגיע גם טנדר לבן, כנראה של שומר של מאחזים באזור שילה, יחד עם רכב קטן ועוד טרקטורון.
אחרי בערך עשרים דקות, החיילים ירדו בריצה לכביש שמוביל לחווה שלי והתחילו לירות ישר על התושבים ולרדוף אחריהם. ברחתי מהירי בחזרה לחווה.
במקביל, הגיע לחווה רכב צבאי יחד עם שני מתנחלים. אני הייתי בחדר פנימי בחווה, וצפיתי במתרחש במסך של מצלמות האבטחה. ראיתי את החיילים מנסים לפתוח את שער החווה הראשי, אז יצאתי לשם כדי לפתוח אותו מחשש שהם יישברו אותו. ביקשתי מהבנים שלי ומעובד שלי לצאת מהחווה דרך היציאה הצפונית כדי לא להתעמת עם החיילים והמתנחלים, או להיעצר.
יצאתי לכיוון שער הברזל וראיתי שרכב צבאי גדול התנגש בו והפיל אותו. ניסיתי לדבר עם חייל שנכנס לחווה והוא מייד נתן לי מכת אגרוף בלסת, וחייל אחר בעט בי בחזה והפיל אותי על מספוא הכבשים. אחר-כך החיילים והמתנחלים התפזרו במתחם וכנראה חיפשו צעירים שנמלטו לשם.
אחר-כך החיילים יצאו שוב לכביש הראשי וירו שוב ירי חי לעבר התושבים. המתנחלים נשארו במתחם ויצאתי החוצה לראות מה הם עושים. אחד מהם, שהגיע בטרקטורון, היה חמוש. הם פנו צפונה-מזרחה לכיוון שדה ריק בו חניתי עגלת להובלת תמרים, וראיתי אותם מנסים לרתום אותה לטרקטורון שלהם. התקרבתי אליהם, והמתנחל הלא-חמוש השליך לכיווני אבן, שלא פגעה בי. בתגובה, אני גם השלכתי אבן לעברם, והמתנחל הלא-חמוש התקרב אליי, נתן לי מכת אגרוף בפנים ואז זרק עליי שוב אבן שפגעה לי ביד כשניסיתי להגן על הראש. יידיתי עוד אבנים לכיוונם והם עזבו בזעם בלי לגנוב את העגלה.
מאוחר יותר הלכתי למרפאת העיירה וטיפלו בחבלות שספגתי. הטלפון שלי נשבר כשהגנתי על הראש שלי מפני האבן. אני מודאג מאוד שהמתקפות הללו יחזרו על עצמן. בעקבות האירוע פיניתי את כל הכבשים והמספוא מהמקום מחשש להצתה או גניבה בידי מתנחלים.
ר.ע., בן 53, אב לשלושה:
אני נשוי ויש לי שלושה ילדים בוגרים בני 27 עד 30. אני מחזיק באזרחות אמריקאית וגרתי בארצות הברית אבל לפני חמש שנים חזרתי לארצי והחלטתי להשתקע כאן, ואני גר באזור "אל-ג'רופה" שבמזרח תורמוסעיא.
ביום שלישי, 7.10.25, בסביבות 9:30 בבוקר, כשישבתי בבית של שכן, נפוצה בכפר שמועה שמתנחלים הגיעו עם עדר כבשים לאזור שסמוך לבתים המזרחיים של הכפר. תושבים וצעירים רבים יצאו למקום כדי לנסות למנוע מהמתנחלים להיכנס לשטח. בהתחלה לא יצאתי לשם כדי להימנע מעימותים, ושמעתי מרחוק ירי חי מכיוון מזרח.
כשהגעתי לשם, שמעתי אנשים אומרים שהצבא נכנס לכפר מהכניסה הראשית ושכלי-רכב צבאיים בדרך למקום. הבנתי שכדאי להתרחק משם וסובבתי את הרכב כדי לחזור מערבה לבית שלי.
בדרך ראיתי קבוצת נערים רצים על הכביש ובורחים מכלי הרכב הצבאיים שהתקרבו. עצרתי והצעתי להם להיכנס לרכב. באותו רגע שמתי לב שכלי-הרכב הצבאיים כבר מאחוריי. המשכתי לנהוג עד לכביש הצר שבאזור המרכזי של הכפר, ואז טנדר לבן עקף אותי. כשהסתכלתי, ראיתי בתוכו חיילים שכיוונו אליי רובים וסימנו לי לעצור בצד. אני חושב שהרכב הזה היה שייך לשומר התנחלות. בינתיים הגיעו גם כלי-הרכב הצבאיים.
לא הייתה לי ברירה ועצרתי מיד כדי שלא יירו בי. הם עצרו את הרכב שלהם לצד שלי ויצאו ממנו ארבעה חיילים, שניים מהם רעולי פנים. אחד החיילים פתח את הדלת שלי ואמרתי לו מיד באנגלית שאני אזרח אמריקאי. הוא היכה אותי בקת הרובה שלו מתחת לעין שמאל ואז הכריח אותי לרדת מהרכב ולהשתטח על הרצפה עם הפנים לקרקע והידיים מאחורי הגב. הוא קילל אותי ואת האזרחות האמריקאית שלי.
החיילים האחרים הוציאו את הנערים שהיו איתי מהרכב והכריחו גם אותם להשתטח, ואז התחילו להכות אחד מהם קשות ברובים שלהם ולבעוט בו. החייל רעול הפנים שהכה אותי קודם חזר אליי, שם את הנעל הצבאית שלו על הפנים שלי, ודחף את הראש שלי לאספלט תוך קללות. אחר-כך הם הושיבו את הנערים בצד הדרך בין הקוצים, ואותי הם החזיקו שוכב על הבטן במשך בערך עשרים דקות.
כעבור כמה זמן, אחד החיילים הורה לי לשבת ליד הנערים, בין הקוצים. אחרי 15-10 דקות החייל רעול הפנים שתקף אותי קודם אמר לי “Bye” שלוש פעמים בטון לועג, והם עזבו כולם את המקום.
אף אחד מהחיילים לא ניסה למנוע מהחייל רעול הפנים לתקוף אותי, למרות שאמרתי להם שאני אזרח אמריקאי.
אני חושש מהסלמה בהתקפות המתנחלים באזור המזרחי של הכפר, במיוחד בגלל שזה אזור של מטעי זיתים ואנחנו עומדים בפתח עונת המסיק. אני חושש שבפעם הבאה הם ייתקפו גם את הבתים שלנו.
אני נשוי ויש לי שלושה ילדים בוגרים בני 27 עד 30. אני מחזיק באזרחות אמריקאית וגרתי בארצות הברית אבל לפני חמש שנים חזרתי לארצי והחלטתי להשתקע כאן, ואני גר באזור "אל-ג'רופה" שבמזרח תורמוסעיא.