ביום שבת 22.2.25, בסביבות 9:00, הגיעו מתנחלים לדרך המובילה לכפר דיר דובוואן שבמחוז רמאללה, והסירו חסימת עפר שהציבו התושבים כמה ימים לפני כן, כדי למנוע ממתנחלי האזור להתקרב לבתי הכפר.
בסביבות 12:00, לאחר שהדרך נפתחה, הגיעו לכפר ברגל שני מתנחלים מכיוון מאחז סמוך, והחלו להתעמת עם רועי צאן שרעו את צאנם באדמות הכפר. לאחר כשעתיים, התאספו בקרבת מקום כ-15 צעירים שהגיעו מהכפר, ושניים מהם דקרו ופצעו את המתנחלים.
מתנחלים נוספים הגיעו למקום ופינו את הפצועים, ולאחר כעשר דקות, הסתערו כ-40 מתנחלים על תושבי הכפר ששהו באזור וירו לעברם אש חיה. התושבים ברחו, ולאחר מכן הגיעו כארבעים מתנחלים למתחם מגורים של רועי צאן באדמות הכפר.
המתנחלים, שרובם היו רעולי פנים וחלקם חמושים, ציוו באיומי נשק על התושבים להיכנס לבתיהם ולהישאר בפנים, נכנסו לדירי הצאן של שני חקלאים, שהכילו מאות ראשי צאן, והחלו להוציא את העדרים.
כשהתושבים ניסו למחות על הגניבה, הורה להם מתנחל חמוש בערבית להוציא את הנשים והילדים מהבתים, להשאיר את הצאן מאחור וללכת. המתנחל גם גנב את מכשיר הטלפון של אחד התושבים ושבר את מכשיר הטלפון של אחר. לאחר מכן, הוא הכה את אחד התושבים בגבו עם קת הרובה ואיים ודרש מהם באיומים לעזוב את המקום תוך שתי דקות.
בעת שהתושבים התרחקו מבתיהם, הם ראו את המתנחלים מובילים את העדרים שהוציאו מהדירים, כאלף ראשי צאן, לכיוון המאחז הקרוב "החווה של חנינה". במקביל, גנבו מתנחלים רעולי פנים שתי מכוניות מהתושבים, בעוד הצבא חוסם את היציאה מהכפר לאזור שבו תקפו המתנחלים ומונע מהצעירים להגיע למקום ולהדוף אותם.
לאחר שהמתנחלים התרחקו, חזרו התושבים לבתיהם ומצאו את הדירים ריקים כמעט לחלוטין.
מוחמד אל-וואר, בן 39 ואב לשניים, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם, מוחמד רומאנה:
ביום שבת, בזמן שטיפלנו בצאן והאכלנו אותו כרגיל, שמעתי יריות ממערב לאוהלים שלנו. באותו זמן התקשר השכן שלי והודיע לי שיש הרבה מתנחלים על הכביש שליד החווה שלו.
יצאתי לראות מה קורה ואחרי בערך דקה ראיתי הרבה מתנחלים מטפסים על הגדר שמול האוהלים שלנו, מדרום-מערב, ורצים לכיוון האוהלים.
זה היה מפחיד, והילדים שלי התחילו לצרוח ולבכות. רוב המתנחלים היו רעולי פנים ואפשר היה לראות רק את העיניים שלהם. להערכתי היו כחמישים מתנחלים, ו-8-7 מהם היו חמושים ברובים ארוכים.
רק אחד מהם לא היה רעול פנים. היו לו זקן קצר ושיער בלונדיני, והוא נראה כבן 40.
המתנחלים התחלקו לקבוצות, וכל קבוצה פנתה לדיר כבשים אחר. הם התחילו לפתוח את הדירים.
באותו זמן מתנחל רעול פנים ניגש לרכב שלי וניסה לפתוח אותו, אבל הרכב היה נעול.
אחר-כך מתנחלים חמושים ניגשו אליי, דרכו את הרובים שלהם וכיוונו אותם לעברי. הם צעקו והורו לנו להיכנס כולם לאוהל מגורים אחד.
אני, אשתי, הילדים שלי, אשת אבי ואחי, נכנסנו כולנו לאוהל אחד, ומתנחל חמוש ורעול פנים נעמד בכניסה לאוהל עם הגב אלינו.
אחרי שתי דקות, המתנחל עם הפנים הגלויות נכנס לאוהל וסימן לי להתקרב אליו ואז אמר בערבית: "עזוב את המקום יחד עם אשתך, ילדיך ומשפחתך, או שתמות כאן היום״.
אמרתי לו שאני לא אעזוב ולא אשאיר את הכבשים שלי מאחור, אז הוא אמר לי, "האנשים האלה (כלומר המתנחלים) משוגעים, אין כבשים, עזוב את המקום מיד״.
מישהו התקשר אליי, וכשניסיתי לענות, המתנחל חטף לי מייד את הטלפון.
יצאנו מהאוהל ואז ראיתי את המתנחלים מוציאים את הכבשים שלנו מהמכלאות ומוליכים אותן מזרחה. הסתובבתי חזרה למתנחל וביקשתי ממנו שייתן לי לחזור לכבשים שלי. הוא אמר לי, "אין כבשים, לך מפה", והיכה אותי בגב עם קת הרובה שלו. אחר-כך כבר לא העזתי לעשות כלום כדי למנוע את הגניבה. המתנחלים היו רבים מדי.
חששתי לחיי ילדיי ומשפחתי, והתחלנו להתרחק מהמקום. אחרי שהתרחקנו בערך מאה מטר, ראיתי שני רכבים של השכן שלי, בעל חוות העופות. חשבתי שזה הוא, אז עצרתי מול הרכבים והתחלתי לצעוק, "תעזור לי, שכן, הם גנבו את הכבשים שלי״, אבל כששני הרכבים הגיעו, הופתעתי לגלות שהם מלאים במתנחלים.
אחד מהם ירד מהרכב וצעק עלינו לעזוב את המקום מיד, אז המשכנו ללכת עד שהגענו לחווה אחרת של תושב הכפר.