ח׳לת אל-חומוס, פרברי יטא, דרום הר חברון: מתנחלים תקפו בני משפחה בעת שעיבדו את אדמתם

ביום רביעי, 26.11.25, בסביבות 10:00, יצאה ודחה עבייד, חקלאית בת 65 מאזור יטא, יחד בנה ומשפחתו לאדמותיהם החקלאיות באזור ח׳לת אל-חומוס, מדרום מזרח לעיירה יטא בדרום הר חברון.

תמונה

בסביבות 10:30, ראו בני המשפחה שני מתנחלים שרעו עדר בקר בקרבתם ואז התקרב אחד המתנחלים לאדמתם והחל ליידות לעברם אבנים ולדרוש שיעזבו את המקום.

בני המשפחה התעלמו מהמתנחל והמשיכו בעבודתם החקלאית, אך כעבור זמן קצר, הגיע למקום מתנחל נוסף, רכוב על סוס וחמוש באלה שבה נעוצים מסמרים.

המתנחל על הסוס חתך את הגדר המקיפה את אדמת המשפחה והחל לרדוף אחרי בני המשפחה על גב הסוס.

בני המשפחה ברחו ועברו לנקודה נמוכה שאליה לא יכל הסוס לעבור והמתנחלים התרחקו, אולם כעבור כרבע שעה שב אותו מתנחל, יחד עם שלושה נוספים, גם הם חמושים באלות.

המתנחלים החלו להכות את בני המשפחה באלות ובעיטות, וגנבו את הטלפון הנייד של אחת מהם.

לאחר כרבע שעה המתנחלים עזבו את בני המשפחה וברחו מהמקום. בני המשפחה הזעיקו אמבולנס שפינה אותם לבית החולים ״א-שהיד אבו אל-חסן אל-קאסם״ ביטא, והם שוחררו משם באותו הלילה.

תחקירנית בצלם, מנאל אל-ג'עברי, גבתה ב-30.11.23 עדויות משתי הנשים שהותקפו:

ודחה עבייד, בת 65 ואם לשבעה, תושבת יטא, סיפרה:

תמונה

אני גרה יחד עם בעלי עבדאללה, בן 60, באזור ג'ורת אל-ג'מל, ואני עקרת בית. לבעלי יש חלקת אדמה בשטח של שישה דונם, ובה גפנים ועצי תאנה וזיתים.

מאז אוקטובר 2023, אנו סובלים מהתקפות מתנחלים והשחתות חוזרות ונשנות באדמותינו – פגיעה בעצים, רעיית צאן בכרם ובמטעים והרס גדרות. המתנחלים גם הרסו חלק מהמבנה החקלאי שלנו שם וגנבו את תכולתו – רהיטים וכלי מטבח.

ביום רביעי, 26.11.25, בסביבות השעה 10:00, יצאתי לשטח יחד עם בן אחותי עבדאללה עבייד, בן 33, ורוד, אשתו של בני מוחמד (שלא בא איתנו), בנם עבדאללה בן 13, ובני החורג, מחמוד, בן 10, והתחלנו לדשן את העצים. בסביבות 10:30, ראינו שני מתנחלים רועים עדר של פרות וצאן בשטח הסמוך. אחד מהם התקרב לגדר שמקיפה את אדמתנו, והחל ליידות אבנים לעברנו. התעלמנו ממנו, והוא התחיל לקרוא לעבדאללה עבייד ולדרוש שיעזוב את האדמה. המשכנו בעבודתנו.

כעבור זמן קצר, הגיע למקום עוד מתנחל, בשנות העשרים לחייו, שרכב על סוס והחזיק מקל שבראשו קוצים חדים שדומים למסמרים. הוא ירד מהסוס מאחורי הגדר, והתקרב אלינו כשהוא מניף את המקל וצועק שנעזוב את המקום. ענינו לו שהאדמה שייכת לנו, ושלא נצא ממנה.

תמונה

המתנחל ניגש לגדר, חתך אותה עם פְּלָיר שהיה לו בכיס, עלה שוב על הסוס וחזר לרדוף אחרינו. פחדנו שהוא יתקוף אותנו עם הסוס ונאלצנו לברוח ממקום למקום כדי שלא להיפגע מהפרסות של הסוס. ברחנו, ירדנו לחלקה נמוכה יותר ונכנסנו למבנה חקלאי. אחרי בערך 15 דקות, המתנחל חזר על הסוס עם עוד שלושה מתנחלים צעירים כמוהו, גם הם חמושים באלות, וכולם החלו לצעוק עלינו ולאיים לפגוע בנו אם לא נעזוב.

אחד המתנחלים תקף את ורוד שניסתה לתעד את המעשים שלהם בטלפון הנייד שלה, ומתנחל אחר תקף אותי והכה אותי בראש עם אלה, ואז הוא הכה אותי שוב בצד ימין של הגוף. מתנחל אחר ניסה לחטוף את הטלפון מידיה של וורוד. הרגשתי מסוחררת ואיבדתי שיווי משקל, כמעט נפלתי ואז עבדאללה עבייד אחז בי. בינתיים, המתנחלים המשיכו לתקוף את ורוד ואת בנה עבדאללה. מחמוד בן ה-10 ברח מהמקום כשהתחילה התקיפה.

ראיתי אחד המתנחלים בועט בוורוד חזק בגב, ומתנחל אחר הכה את עבדאללה בן ה-13 באלה בבטן ומפיל אותו ארצה. עבדאללה עבייד ניסה לגונן עלינו בגופו, וספג מכות על כל חלקי הגוף. אחרי בערך 15 דקות של תקיפה, אחד המתנחלים גנב את הטלפון מהכיס שלי והם כולם ברחו ועברו לצד השני של הגדר.

הרגשתי סחרחורת והייתי מעולפת למחצה. עבדאללה עבייד התפתל מכאבים, וגם ורוד ובנה סבלו מחבלות וכאבים. ביקשתי מוורוד להתקשר לאבא שלה כדי שיזעיק אמבולנס פלסטיני. הצוות הגיע אחרי שהמתנחלים נמלטו, ופינה אותנו לבית החולים "א-שהיד אבו אל-חסן אל-קאסם" ביטא. עשו לנו בדיקות וצילומים. לכולנו היו חבלות וחבורות על הגוף – לי, לוורוד, לבנה עבדאללה ולעבדאללה עבייד. נתנו לנו משככי כאבים ואנטיביוטיקה, ושוחררנו הביתה בסביבות השעה 23:00.

בהמשך הלכנו כולנו לתחנת המשטרה הישראלית בעיר חברון, שם הגשנו תלונה רשמית ומסרנו לחוקר את התיעוד שוורוד הצליחה לצלם במהלך האירוע.

אני עדיין סובלת מכאבים בראש ובצד ימין של הגוף.

ורוד עבייד, בת 33 ואם לשישה, סיפרה:

תמונה

ביום רביעי, 26.11.25, בערך ב-10:00, הגעתי לשדה שלנו עם חמותי ודחה, בת 65, בן אחותה, עבדאללה עבייד, בן 33, בנה החורג מחמוד בן 10, ובני עבדאללה בן 13. התחלנו לדשן את העצים אבל אחרי בערך חצי שעה, בסביבות 10:30, הגיעו לשטח הסמוך לשדה שלנו שני מתנחלים בשנות ה־20 לחייהם, שהובילו עדר בקר וצאן.

אחד המתנחלים התחיל לצעוק עלינו מעבר לגדר והורה לנו לעזוב את המקום. התעלמנו ממנו והמשכנו לעבוד ואז הוא הרים אבן וזרק אותה על עבדאללה עבייד, שהתעלם ממנו. ראינו את המתנחל מתקשר בטלפון שלו.

כעבור זמן קצר הגיע עוד מתנחל, גם הוא בשנות ה-20 לחייו, שרכב על סוס והחזיק מקל שבראשו קוצים חדים. הוא ירד מהסוס, השאיר אותו מאחורי הגדר, ניגש לעברנו ודיבר בעברית. שלפתי את הטלפון שלי והתחלתי לצלם את מה שקורה וגם התקשרתי לאבא שלי וביקשתי שיזעיק את המשטרה הישראלית.

המתנחל תקף אותנו, דחף אותנו וניסה לחטוף ממני את הטלפון. הוא בעט מחמוד בן ה-10 בבטנו, אבל לא הצליח לקחת את המכשיר. הוא חזר לגדר, הוציא פְּלָיֶר, חתך אותה ואז הכניס את הסוס לאדמה שלנו, עלה עליו והחל לרדוף אחרינו כשהוא מנסה לדרוס אותנו.

נמלטנו ממקום למקום כדי שלא יפגע בנו, עד שירדנו לנקודה נמוכה יותר שהסוס לא הצליח להגיע אליה. המתנחל חזר לצד השני של הגדר ועבדאללה עבייד חיבר מחדש את הגדר עם חוטי מתכת וסגר אותה. כולנו נכנסנו לחדר החקלאי שלנו.

כעבור כ-15 דקות, הגיעו למקום שלושה מתנחלים חמושים במקלות, ביניהם גם אותו המתנחל שתקף אותנו לפני לכן. הם חתכו שוב את הגדר, התקרבו והתחילו לצעוק ולדרוש שנעזוב את המקום. סירבנו לעזוב ואז אחד המתנחלים הכה את חמותי במקל בראש. היא צעקה מכאב, איבדה שיווי משקל והחלה להתנדנד. ניסיתי לצלם את ההתקפה, אבל מתנחל אחר ניסה לגנוב ממני את הטלפון ובעט בי חזק בגב כשהתנגדתי. מתנחל אחר הכה את בני עבדאללה פעמיים בבטן שלו ובמותן ימין.

עבדאללה עבייד ניסה לגונן עלינו בגופו – עליי, על הבן שלי עבדאללה ועל חמותי – ומחמוד בן ה-10 הצליח לברוח מהמקום.

התקיפה נמשכה בערך עוד 20 דקות. עבדאללה עבייד ספג הרבה מכות. בסוף אחד המתנחלים גנב את הטלפון של חמותי מהכיס שלה ואז הם נמלטו. רועי הצאן והבקר נותרו באדמות סמוכות והמשיכו לרעות שם.

עבדאללה עבייד היה חבול קשות ולא הצליח לעמוד, חמותי סבלה מכאבים חזקים וסחרחורת, לי היו כאבים בגב ובני עבדאללה סבל מכאבים בבטן ובמותן.

התקשרתי שוב לאבא שלי שהזעיק אמבולנס פלסטיני. האמבולנס הגיע בשעה 13:00 ופינה אותנו לבית החולים הממשלתי ביטא ושם עשו לנו צילומי רנטגן ו-CT. לכולנו היו חבלות וחבורות בגוף. קיבלנו אנטיביוטיקה ומשככי כאבים ושוחררנו בסביבות הביתה השעה 23:00.

אבא שלי ספר לי שהוא התקשר כמה פעמים למשטרה הישראלית ודיווח על התקיפה, אבל אף גורם לא הגיע לעזור לנו – לא שוטרים ולא חיילים.

עבדאללה עבייד הלך מבית החולים לתחנת המשטרה בג'בארה שבחברון והגיש תלונה. כשהוא חזר הביתה התקשרו אליו מהמשטרה הישראלית וביקשו שגם אני, חמותי ובני עבדאללה נגיע למסור עדות. 

ביום שישי הגענו כולנו לתחנת משטרת ג'בארה, שם חקר אותנו חוקר שדיבר ערבית משובשת. הוא גבה מאיתנו עדויות, ומסרנו לו עותק מהצילום שתיעדתי במהלך התקיפה.

לחמותי יש חבלות באגן ובראש והיא עדיין סובלת מכאבים עזים.