ביום חמישי, 25.12.25, בסביבות 12:30, הגיע מתנחל עם עדר פרות לשטח פתוח במרחק של כ-100 מטר מבתי הכפר דיר ג׳ריר, בקרבת הכניסה הצפון-מערבית לכפר.
לאחר כשעה, הגיעו לכניסה לכפר כעשרה מתנחלים, רובם רעולי פנים, והחלו לחסום את הכביש הראשי לכפר באבנים.
צעירים מהכפר החלו להתאסף במקום ובינם לבין המתנחלים התפתח עימות שכלל יידוי אבנים. במהלך העימות ירה אחד המתנחלים ברובה אש חיה לעבר הצעירים, אך לא פגע באיש.
לאחר כעשר דקות, הגיע למקום רכב צבאי והמתנחלים החלו לעזוב את המקום. המתנחל החמוש עזב את המקום על טרקטורון ובדרכו החוצה מהכפר הבחין בצעיר שהתפלל על הקרקע בצד הכביש ודרס אותו. הצעיר הוטח בכוח בקרקע ואביו, שהמתין עם אשתו במכונית שלהם בקרבת מקום, צעק על המתנחל ודרש שיעזוב את בנו ואז נסע אליו המתנחל וניסה לתקוף אותו דרך חלון הרכב. בינתיים שב למכונית הבן שנדרס, שהיה בהלם אך לא נפגע באופן משמעותי.
האב ניסה להתרחק מהמקום אך המתנחל הספיק לפתוח את תא המטען שלו ואילץ אותו לעצור ואז ניסה שוב להכות אותו דרך חלון הרכב. מתנחל נוסף שהצטרף אליו ריסס תרסיס פלפל בפניו של האב ואז עזבו שני המתנחלים את המקום.
האב ובנו פונו על-ידי תושב האזור למרפאה בעיירה השכנה סילוואד שם נבדקו, טופלו ושוחררו לביתם באותו יום.
אנשי כוחות ישראליים שהגיעו למקום בשני כלי-רכב צבאיים ירו רימוני גז מדמיע והשליכו רימוני הלם לעבר תושבי הכפר שנכחו במקום. לאחר כשעה עזבו אנשי הכוחות האזור והכביש נפתח מחדש לתנועה.
מ.מ, אב לחמישה, סיפר על הדריסה של בנו ועל התקיפה בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה:
ביום חמישי, 25.12.25, בערך ב-13:30, חזרתי מרמאללה לדיר ג'ריר עם בני ואשתי הופתעתי לראות כלי רכב עומדים בכניסה המערבית לכפר. בהתחלה חשבתי שהם עומדים שם בגלל מחסום צבאי, כי מאז שהכיבוש סלל כביש צבאי שעובר מהרחוב הראשי של הכפר אל בסיס תל אל-עאסור, ואל המאחז שהקימו המתנחלים לפני כחמישה חודשים, חיילי הכיבוש מציבים מחסום בכניסה המערבית באופן אקראי.
ואם לא החיילים, אז לפעמים המתנחלים הם אלה שסוגרים את כביש הכפר הראשי באבנים ומפריעים לתנועת כלי הרכב אל הכפר וממנו.
התקרבתי לאחד מכלי הרכב שעצרו, ושאלתי את הנהג מה קורה שם, והוא אמר לי שהמתנחלים חוסמים את הכביש ותוקפים בתים באזור המערבי של הכפר, ושיש עימותים ויידוי אבנים בין צעירי הכפר לבין המתנחלים.
עצרתי מאחורי כלי הרכב שהמתינו שם, וחיכיתי שהמתנחלים יעזבו או שהצבא יגיע ויפתח את הדרך. מאיפה שהייתי, לא ראיתי את העימותים, אבל ראיתי פרות של המתנחלים רועות ליד אחד מהבתים המערביים של הכפר.
עמדנו שם במשך בערך חצי שעה, ואז זמן קצר לפני קריאת המואזין לתפילת אחר הצהריים, הבן שלי, בן 23, אמר לי שהוא רוצה לצאת מהרכב כדי להספיק להתפלל בזמן. הוא יצא, הניח את שטיח התפילה בצד הכביש והתחיל להתפלל. מיד אחר-כך, הגיע רכב צבאי במורד הכביש מבסיס תל אל-עאסור והמאחז.
הרכב הצבאי עצר בכביש שמוביל למחנה וירדו ממנו כמה חיילים שכיוונו את כלי הנשק שלהם אל המכוניות שלנו. אחר-כך הם נכנסו בחזרה לכלי הרכב ונסעו מזרחה לכיוון מקום העימותים. ואז, בערך 4-3 דקות אחרי שהבן שלי התחיל להתפלל, כלי הרכב שלפניי התחילו להסתובב ולנסות לעזוב את המקום. שאלתי מה קורה ואחד הנהגים אמר לי שמתנחל מגיע בטרקטורון לכיווננו, ואז גם אני התחלתי לסובב את הרכב.
תוך כדי הסיבוב, ראיתי את המתנחל על הטרקטורון מגיע והוא חלף מהר מאחורי המכונית שלי. נאלצתי לעצור לכמה שניות ואז הוא נסע מהר לכיוון הבן שלי, פגע בו בכוונה עם הטרקטורון והפיל אותו על הצד.
אחר-כך המתנחל עצר ואמר לבן שלי כמה מילים שלא הצלחתי לשמוע. באותו רגע כבר השלמתי את הסיבוב עם הרכב, וכשראיתי אותו פוגע בבן שלי צעקתי עליו בניסיון להרחיק אותו ממנו. המתנחל הסתובב עם הטרקטורון, עצר, ירד ממנו והתחיל לצעוק עליי ולנסות להכות אותי ודרש שנעזוב את המקום. התגוננתי, ובינתיים הבן שלי כבר קם. ביקשתי ממנו לעלות לרכב כדי שנעזוב את המקום לפני שהמצב יחמיר.
אחרי זה המתנחל הלך לכיוון כלי הרכב שעמדו מאחורי, ואני חיכיתי שהבן שלי יעלה לרכב. ברגע שהוא עלה והתיישב לידי, התחלתי להתקדם אבל אחרי בערך 10 מטרים עצרתי, כי המתנחל רדף אחריי ופתח את תא המטען של הרכב שלי.
ברגע שעצרתי, הוא חזר אליי וניסה להכות אותי דרך החלון אבל הדפתי אותו. בינתיים הגיע עוד מתנחל, הכניס את ידו דרך החלון וריסס תרסיס פלפל ישר בפנים שלי.
לא יכולתי לראות כלום ויצאתי מהרכב. נהג אמבולנס של עיריית סילוואד הגיע ירדתי מהרכב משום שלא יכולתי יותר לראות כלל. אז, הגיע למקום נהג אמבולנס של עיריית סילוואד. הוא ביקש מהבן שלו, החובש, לנהוג במכונית שלי ולקחת אותנו למקום שבו אפשר יהיה לשטוף את הפנים שלי בחלב. נכנסתי בחזרה למכונית והוא נהג ועצר ליד עגלה ניידת שמוכרת משקאות חמים וקרים, ושם שטף את פניי בחלב. משם תושב העיירה הסיע שעבר שם במקרה הסיע אותי למרפאה בסילוואד ושם ניקו לי את הפנים ובדקו גם את הבן שלי, שלשמחתנו לא מצאו אצלו סימני פגיעה. אחרי שלוש שעות יצאנו משם ואחד מצעירי הכפר נהג במכונית שלי והחזיר אותי הביתה.
ביום שבת, 27.12.25, בסביבות 17:00, התקשר אליי מישהו שהציג את עצמו כ"קפטן עומרי" מהמודיעין הישראלי וביקש שאני והבן שלי נגיע למרכז החקירות בעופר. אמרתי לו שהבן שלי לא מרגיש טוב ולא נגיע. הוא אמר שיתקשר אליי שוב כדי לתאם מועד אחר.
הבן שלי עדיין בהלם ממה שעבר. הוא יושב לבדו ולא מדבר עם אף אחד, וביומיים האחרונים התקשה לישון.
מאז שהמתנחלים הקימו את המאחז ליד מחנה תל אל-עאסור, יש פה בעיות בינם לבין תושבי הכפר כמעט כליום: יום אחד הם רועים את עדרי הבקר שלהם באדמות שלנו, וביום אחר הם חוסמים את כביש הכפר הראשי. בערב אנחנו חוששים לנסוע בכביש הראשי של הכפר כי אנחנו מפחדים שהמתנחלים יתקפו אותנו.