ח'ירבת חומסה מערב (מגורשי חומסה אל-פוקא), בקעת הירדן: מתנחלים פשטו בלילה על מתחם מגורים, כפתו את התושבים, כולל נשים וילדים, היכו אותם והתעללו בהם, תקפו מינית את אחד הגברים וגנבו כ-400 ראשי צאן

תמונה

בלילה שבין חמישי לשישי, 13.3.26, בסביבות 1:00, פשטו כ-20 מתנחלים רעולי פנים על מתחם המגורים של ארבע משפחות ממשפחת אבו אל-כבאש המורחבת, ממגורשי ח'ירבת חומסה אל-פוקא, שנמצא ממערב למקום משכנה המקורי של הקהילה. המתנחלים שברו את מצלמות האבטחה ואת הראוטר שסיפק חיבור לאינטרנט, ואז פרצו לבתי התושבים בזמן שרוב בני המשפחות ישנו, כפתו גברים, נשים וילדים, ריכזו אותם באוהל אחד, הכו אותם באלות ומקלות, בעטו בהם, שפכו על חלקם מים ועפר, השפילו, קיללו אותם ואיימו עליהם שאם לא יעזבו את המקום, הם יחזרו, ישרפו אותם, יהרגו את בניהם ויחטפו ויאנסו את בנותיהם.

בין השאר, פלשו המתנחלים לאוהל שבו ישן סוהייב אבו אל-כבאש, בן 29, קשרו את ידיו ורגליו, חתכו את בגדיו, כולל התחתונים, הידקו אזיקון סביב איבר מינו וגררו אותו עירום לאורך כ-100 מטרים לתוך האוהל שבו רוכזו כולם, כולל הנשים והילדים ושתי פעילות סולידריות ששהו במקום. באוהל שפכו עליו המתנחלים מים, הכו אותו במקלות ובעטו בו. את אחיו, מוחמד, בן 40, תקפו המתנחלים בפתח ביתו, אזקו בידיו ורגליו, חתכו את מפרק כף ידו, הכו אותו קשות במקלות בכל הגוף, כולל במפשעה, וריססו עליו חומר שגרם לכוויות בראשו ובפניו. הם הכו גם את אביהם של האחים, איבראהים, בן 72, ופצעו אותו בראשו, ואת דודם, שלו הסבו חבלות בבטנו ובגבו.

תמונה

המתנחלים תקפו גם שתי פעילות סולידריות זרות ששהו במקום, קשרו אותן, גררו אותן לאוהל שבו ריכזו את התושבים, שפכו עליהן מים והכו אותן. הם השתלטו על הטלפונים הניידים של כולם – שחלקם אותרו לאחר מכן מושלכים באזור מתחם המגורים – גנבו תעודות זהות, טבעות, השחיתו רכוש והכו ילדים שהעזו לבכות.

במהלך למעלה מ-40 דקות, שבהן חלק מהמתנחלים היו עסוקים בריכוז התושבים באוהל ובהתעללות בהם, פרצו מתנחלים אחרים לדירים וגנבו את עדרי הצאן שהמשפחות גידלו לפרנסתן בשיתוף עם שתי משפחות נוספות מהמשפחה המורחבת הגרות באזור ח'ירבת בית-חסן, במרחק של כ-6 קילומטרים ממערב לחומסה. בין היתר גנבו המתנחלים עדר קטן של אַיִלִים מיוחדים מסוג שאיש מלבדם לא גידל באזור. המתנחלים רוקנו את הדירים והריצו משם חלק מהעדרים ברגל תחת מעטה החשיכה ואת חלקם העלו על כלי רכב ועגלות שעקבותיהם נראו בשטח גם למחרת. כ-100-80 כבשים ועיזים שחמקו מידי המתנחלים שבו הביתה, אך כ-400 נגנבו ולא נראו שוב.

רק בסביבות 1:45, לאחר שהמתנחלים עזבו את מתחם המגורים, הצליחו בני המשפחה ליצור קשר עם קרובי משפחה כדי להזעיק עזרה, אך כוחות צבא הגיעו למקום רק בסביבות 3:30. רופא צבאי העניק טיפול ראשוני לפצועים בשטח בזמן שחיילים ושומרי התנחלויות עיכבו אמבולנס של הסהר האדום ליד כביש 578, באזור ההתנחלות "בקעות", ומנעו ממנו להגיע למקום. קצת לפני 5:00 בבוקר, בערך שלוש שעות אחרי שפעילות ישראליות שהגיעו למקום התקשרו אליהם לראשונה, הגיעו למקום שוטרים ואז הורשה גם האמבולנס להיכנס. שישה מהמותקפים, ובהם שתי הפעילות הזרות, פונו בסופו של דבר לבית-החולים בטובאס.

תמונה

למחרת, יום שבת, 14.3.26, הגיעו למתחם המגורים כוחות צבא ומשטרה רבים וחקרו את התושבים על מה שאירע בלילה. במהלך השבוע שלאחר-מכן זומנו רבים מבני המשפחה להעיד במשטרת הבקעה ובמשטרת מעלה אדומים.

תמונה

המשפחות ממשיכות לסבול מהתנכלויות המתנחלים, המביאים את עדר הפרות שלהם לרעות בשטחי המרעה שלהן ולא פעם מכניסים אותו לשטח מתחם המגורים ופולשים למתחם ברכיבה על טרקטורון.

תחקירן בצלם, עארף דראר'מה, גבה ב-2.4.26 עדויות מבני המשפחות:

סוהייב אבו אל-כבאש, בן 29 ואב ל-3, סיפר:

תמונה

אני גר בח'ירבת חומסה אל-פוקא יחד עם המשפחה שלי, אחי והמשפחה שלו, אבא שלי ודוד שלי, באזור מבודד ומרוחק יחסית משאר משפחות הרועים שגרות באזור, וכולנו מתפרנסים מגידול צאן. חומסה אל-פוקא נהרסה הרבה פעמים בידי הכיבוש, שנחוש לגרש אותנו, והמתנחלים הפכו לאיום ממשי עלינו. הם מגיעים מדי יום לאזור עם עדר פרות מכיוון המאחז שהוקם בתחילת 2023, במרחק של בערך 3 קילומטרים מצפון-מערב למתחם המגורים שלנו, מגרשים אותנו משטחי המרעה ותוקפים אותנו כדי לגרום לנו לעזוב.

אבל ההתקפה עלינו ב-13.3.26 בלילה הייתה משהו אחר לגמרי, קשה ומסוכן, שלא קרה לנו אף פעם. ישנו באוהלים שלנו, כשבערך באחת בלילה הופיעו פתאום הרבה מתנחלים, כמעט כולם רעולי פנים, חוץ מאולי אחד. אליי לאוהל הגיעו לפחות שלושה מתנחלים. הם התנפלו עליי, קשרו לי את הידיים והרגליים, חתכו והורידו לי את כל הבגדים ואז הם קשרו את איבר המין שלי עם משהו שאחר-כך הבנתי שהיה אזיקון. אחר-כך הם גררו אותי בערך 100 מטר לאוהל שהם החזיקו בו את כולם, וזרקו אותי עירום על הקרקע בתוכו ליד כל הנשים, הילדים וכולם. זה היה מצב קשה עבורי, הייתי במצב מאוד משפיל והתביישתי מאוד.

תמונה

המתנחלים קשרו את כל הילדים, הילדות, הנשים, את כולם. הם הכו את כולם, גם את הילדים וגם את הנשים. הילדים צרחו וכולם בכו. הם שפכו עלינו מים, השליכו עלינו עפר, קיללו וגידפו אותנו בערבית ובעטו בנו בכל חלקי הגוף. הם החזיקו אותנו באוהל, עשו הרבה רעש והטילו על כולם אימת מוות. חשבנו שלא נצא מזה בשלום כי המתנחלים שונאים אותנו, הם פראיים וחסרי אנושיות. מטרתם לגרש אותנו, להשתלט על אדמותינו ולגדוע את מקור פרנסתנו.

תמונה

התקיפה נמשכה בערך שעה עד שהמתנחלים עזבו אותנו, ואז גילינו שבזמן שחלק מהמתנחלים שמרו עלינו באוהל, אחרים הלכו למכלאות וגנבו את הצאן שלנו. הם לקחו יותר מ-400 ראשי צאן שהיו מקור הפרנסה היחיד שלנו ועד היום איננו יודעים לאן הובילו אותם.

הם השאירו אותנו במצב קשה, מוכים ופצועים בתנאים קשים ובתחושת ייאוש, ולא אפשרו לאמבולנס להגיע אלינו. הם עצרו אותו במרחק, ליד ההתנחלות. גם הצבא והמשטרה לא הגיעו למקום עד שהמתנחלים כבר עזבו והתרחקו וגם אז הם לא עשו דבר. הם המשיכו להגביל אותנו ולהחזיק אותנו במקום ולא יצאו לחפש את הצאן שלנו או את המתנחלים שתקפו אותנו.

זה היה לילה קשה מאוד, לא האמנו שמישהו מאיתנו ישרוד. מאז אני במצב נפשי קשה וחוזר שוב ושוב בדמיוני אל אותו לילה, רגע אחרי רגע, כמו סיוט. אני לא מסוגל לשכוח את מה שקרה, אבל תודה לאל כולנו שרדנו את הלילה הזה.

מוחמד אבו אל-כבאש, בן 40 ואב לשבעה:

תמונה

אני גר בחומסה עם אשתי ושבעת ילדינו. אנחנו מתפרנסים מגידול צאן, כמו שאר בני המשפחה.

בלילה שבין חמישי לשישי, 13.3.26, ישנו כרגיל עד ששמעתי את הכלבים מייללים. יצאתי מהאוהל והארתי עם פנס כדי לבדוק מה קורה. חשבתי שאולי צבועים או כלבים התקרבו לצאן, אבל אז ראיתי מתנחלים רבים מגיעים מכל הכיוונים. הארתי עליהם בפנס, ואז יותר מארבעה מתנחלים הסתערו עליי. ניסיתי להתגונן, אבל הם היו רבים מדי. הם כפתו את הידיים והרגליים שלי והכו אותי במקלות בכל חלקי הגוף, כולל הידיים, רגל שמאל, הגב, הראש והמפשעה, וגם פצעו אותי ביד עם סכין. הם גם ריססו עליי חומר כלשהו, אבל אני לא יודע מה זה היה.

באותו זמן, מתנחלים אחרים אספו את שאר בני המשפחה והכניסו אותם לאוהל שבו אנחנו יושבים בדרך כלל אחרי הצהריים וגם מארחים בו. הם תקפו את כולם – גברים, נשים וילדים – וריכזו אותנו באוהל. אחר-כך ראיתי שהם הביאו לשם גם את אחי, אחרי שהכו אותו, כפתו אותו, הפשיטו אותו וקשרו משהו סביב איבר המין שלו. שתי פעילות זרות שהיו במקום היו עדות לכל מה שקרה.

תמונה

בזמן שחלק מהמתנחלים החזיקו אותנו באוהל, אחרים פתחו את דיר הצאן ולקחו את כל העדרים. הצאן שייך לשש משפחות ממשפחתנו. אחר-כך, כנראה אחרי שהם סיימו לגנוב את הצאן, אחד מהם שחרר אותי, והם נסוגו וברחו דרומה לכיוון ההר.

במהלך התקיפה המתנחלים כל הזמן קיללו אותנו ואיימו עלינו. הם אמרו: "נשרוף אתכם", "נהרוג את הילדים", "נהרוג את המבוגרים" ו"נאנוס את הנשים". אחד מהם אמר לי: "עדיף שתעזבו את המקום. אתם צריכים ללכת לירדן או לאמריקה. אסור לכם להישאר כאן".

למחרת האירוע הגיעו שוטרים למקום ותחקרו אותנו, ובהמשך זומַנו להשלמת חקירה בתחנות המשטרה במעלה אדומים ובמשואה. נעזרנו גם בעורך-דין שייצג אותנו בתור נפגעי עבירה, אבל עד היום לא קיבלנו שום תשובה ולא הייתה שום התקדמות. מאז התקיפה אנחנו נשארנו בלי הצאן שלנו, שהוא מקור החיים שלנו, ועד היום לא הוחזר לנו דבר.