ג'ילג'יליא, מחוז רמאללה: כוחות ישראליים ירו למוות בצעיר בן 18 שניסה להשיב את העדר שנגנב מדודו במהלך במתקפה משולבת של מתנחלים וכוחות צבא ומשטרה על שלושה יישובים באזור רמאללה

בשעות הבוקר של 13.5.26 ביצעו מתנחלים, בליווי כוחות צבא, סדרת תקיפות בשלושת היישובים הפלסטיניים הסמוכים סינג'ל, ג'ילג'יליא ועיבווין. תחילה הגיעו מתנחלים ממאחז אל-באטן לאזור ג'ילג'יליא וגנבו את עדרו של רוחי שבאנה. בני משפחתו של שבאנה ניסו להבריח את הצאן מהמקום אך בתום מרדף לאורך 2 קילומטרים הצליחו המתנחלים לגנוב את העדר. במהלך המרדף הגיעו לאזור ארבעה כלי רכב צבאיים והחיילים חסמו את הדרך ומנעו מתושבי הכפר הסמוך סינג'ל להיחלץ לעזרת הרועים. במקביל ניסו מתנחלים לחדור למקבץ הבדואי אל־מיקוואס, נהדפו על ידי התושבים, ולאחר מכן שבו אליו עם חלק מהמתנחלים שהיו מעורבים בגניבת הצאן של שבאנה, ולפחות אחד מכלי-הרכב הצבאיים שאבטחו את גניבת עדרו. החיילים נכנסו לשטח המקבץ יחד עם המתנחלים ואבטחו אותם בזמן שגנבו גם מתושביו עדר כבשים ובו גם כמה טלאים, שני טרקטורים עם מכליות מים נגררות וכלי-רכב. לאחר מכן הם הובילו את הצאן ושאר הרכוש הגנוב לעבר המאחזים, כשהם חולפים על פני כלי רכב של משמר הגבול, שסיירו על הכביש הראשי המוביל למקבץ ואבטחו את תנועת המתנחלים.

תמונה

בהמשך הבוקר גנבו מתנחלים עדר נוסף ממקבץ בדואי אחר סמוך לג'ילג'יליא, גם הפעם בליווי חיילים. במקביל, קבוצות אחרות של מתנחלים, חלקם ממאחז נוסף באזור ר'ראבה, שלוו על-ידי חיילים ושוטרי מג"ב, רדפו אחר רועים שניסו להימלט עם עדריהם לכיוון עיבווין. ליד בית העלמין המזרחי של עיבווין חסמו מתנחלים וחיילים את דרכו של אחד הרועים, ואפשרו לקבוצה נוספת של מתנחלים להשתלט גם על עדרו. מעט אחרי השעה 11:00 החלו המתנחלים להוביל חלק מהעדרים הגנובים דרך ג'ילג'יליא בליווי חיילים. עלי כעאבנה ובנו יוסף ניסו להגיע למקום כדי לסייע לקרוב משפחתם שעדרו נגנב, אך זמן קצר לאחר מכן ירו כוחות ישראליים ביוסף, בן ה-18 ופגעו בחזהו. הוא פונה לבית חולים ושם נקבע מותו. לפי המידע שאסף בצלם, במהלך האירועים נגנבו לפחות 700-650 כבשים מעשרות משפחות בשלושת היישובים. למחרת הוחזרו 41 כבשים בלבד לתושבי סינג'ל, באמצעות מנגנוני התיאום הפלסטיניים והישראליים. אף שנמסר לצד הפלסטיני כי בהמשך יוחזרו עדרים נוספים, הם לא הוחזרו נכון למועד הפרסום. תחקיר בצלם העלה כי החיילים מילאו תפקיד מרכזי בתקיפות, והם שהגיעו ראשונים לאזור עיבווין כדי לאתר עדרי צאן, בעוד המתנחלים הגיעו לאזור מאוחר יותר.

תמונה

עלי כעאבנה, בן 41 ואב לעשרה, בהם עלי, סיפר בעדות שמסר לתחקירן בצלם מוחמד רומאנה ב-19.5.26, על הרג בנו:

אני נשוי ואב לעשרה ילדים, ביניהם בני ההרוג יוסף כעאבנה (בן 18). שמונה מהילדים שלי עדיין קטינים. אני מתגורר באזור "ואדי א-שאער" שבשטחים הצפון-מערביים של הכפר א-לובן א-שרקיה. עברנו לגור באזור הזה מיד אחרי אירועי 7.10.2023, אחרי שגורשנו על ידי מתנחלים מאזור אל-מוערג׳את, שעל הדרך בין יריחו לרמאללה.

יש לי עדר צאן, ועליו אני מסתמך כמקור הפרנסה המרכזי שלי.

בתאריך 6.4.26 הותקפנו על ידי מתנחלים, מה שאילץ אותנו להעביר את הצאן שלנו לאזורים אחרים. אני, למשל, העברתי את הצאן שלי לאדמות העיירה אל-מזרעה א-שרקיה, בעוד שבני משפחה אחרים העבירו את הצאן שלהם לאדמות ג'ילג'יליא. עשינו את זה מחשש שהמתנחלים יגנבו את הצאן.

ביום רביעי, 13.5.26, הייתי, כרגיל, במקום שבו החזקתי את הצאן באל-מזרעה א-שרקייה. בדרך כלל אני מוציא את הצאן למרעה בין השעות 6:30-6:00, באותו בוקר היו איתי הבן שלי, יוסף, והאחיין שלי, ט., ישבנו בשטח פתוח, והשגחנו על הצאן. קצת אחרי שיצאנו למרעה, התקשר אחי אחמד, ואמר שמתנחלים תוקפים את המקבצים הבדואיים בג׳ילג׳ילא, ומתקרבים למקום שבו נמצאים האחים וקרובי המשפחה שלי עם הצאן שלהם. הוא סיפר שהוא מנסה להרחיק חלק מהעדר, ואמרתי לו שאני מגיע לשם. החזרנו את הצאן לדיר, ומייד התארגנתי ויצאתי ברכב יחד עם הבן שלי והאחיין שלי. כשהגעתי לדרך בין סינג׳ל לג'ילג'יליא, בקצה המערבי של סינג'ל, עמד שם רכב צבאי ולידו היו חיילים. אחד החיילים עצר אותי ואמר לי לחזור אחורה, ולא אפשר לי להמשיך לכיוון ג'ילג'יליא.

תמונה

הסתובבתי ונסעתי בדרך חקלאית שמובילה לוואדי שמצפון למקום שבו נמצאים אחיי עם הצאן. החניתי את הרכב ואז המשכנו ברגל מערבה, כדי להגיע אל אחי. בדרך עברנו ליד מקבץ בדואי ראשון בין סינג'ל לג'ילג'יליא. כבר היה במקום אמבולנס, וראיתי אנשים שנפגעו, ככל הנראה מתקיפה של מתנחלים. לא ראיתי מתנחלים שם באותו רגע. המשכנו מערבה לכיוון עיבווין, וכשהגענו לקצה המזרחי של עיבווין ראיתי מתנחלים וחיילים במרחק של כ-300-250 מטרים מאיתנו. באותו הרגע אחי התקשר אליי וסיפר שהמתנחלים, בחסות החיילים, גנבו את הצאן שלו. הרגשתי חסר אונים. ראיתי את החיילים מרחיקים את התושבים מהמקום, בזמן שהמתנחלים מובילים את הצאן דרומה, לכיוון הדרך הראשית בין ג'ילג'יליא לעיבווין.

תמונה

הלכתי דרומה, לכיוון הדרך הראשית, אבל הצבא צעד לפני המתנחלים וגם מאחוריהם, אז פנינו לדרך אחרת, שעוברת בין הבתים בתוך ג'ילג'יליא, בתקווה להגיע לפניהם ולנסות להחזיר את הצאן. כשהגענו לקצה הדרך, החיילים והמתנחלים כבר היו גלויים לעינינו, אבל מיד כשהבחינו בנו, החיילים התחילו לירות לעברנו אש חיה באינטנסיביות, וגם רדפו אחרינו.

בשלב הזה, בני יוסף היה כמה מטרים מאחוריי. כשנפתחה האש ברחנו בין הבתים, ואני נפרדתי מהקבוצה ונשארתי מאחורי המבנים כדי להסתתר מהירי. אחד החיילים הגיע לאותה דרך, ובמקביל שמעתי צעירים צועקים שיש פצוע. הייתי עסוק בניסיון לדבר עם החיילים ולהסביר שהצאן שייך לאחי, אבל החיילים כבלו לי את הידיים שלי מאחורי הגב באזיקונים, ועצרו אותי ביחד עם ארבעה קרובי משפחה נוספים. הם הכו אותנו בקתות הרובים שלהם ובעטו בנו, ואחרי זה הובילו אותנו לכביש הראשי והכריחו אותנו לכרוע על הברכיים לצד קיר בטון.

הוחזקנו ככה יותר משעתיים. בכל פעם שהטלפון שלי צלצל, החיילים הכו אותי. שוחררנו בסביבות 13:15. עד אותו רגע, לא ידעתי על הפציעה של בני יוסף. אחרי השחרור, פניתי לכיוון האוהלים של האחים שלי, ובדרך, התקשרתי חזרה לאנשים שניסו להשיג אותי. אחד מהם אמר לי משהו על זה שבני נפל חלל, אבל מיד חזר בו. הרגשתי שמשהו לא כשורה. אחרי כרבע שעה, התקשר אליי אחד מהאחים שלי והודיע לי שבני יוסף נהרג מירי החיילים.

נסעתי לבית החולים בסלפית כדי להיפרד ממנו. שם נודע לי שהוא נפגע מירייה אחת שחדרה לו לחזה, באזור הלב, ויצאה מהגב. בני יוסף היה אדם שקט ומסור. הוא היה הבכור מבין בניי, ותכננתי בתוך כשנתיים לבנות לו בית ולחתן אותו. הייתי האחרון לדעת על מותו, וקיבלתי את הבשורה בזמן שניסיתי להרגיע את אחיי לאחר גניבת הצאן – תוך דקות הם היו אלה שניסו לנחם אותי.