עוריף, מחוז שכם: עשרות מתנחלים פלשו למחצבה, תקפו את העובדים והציתו כלים כבדים וכלי-רכב

ביום רביעי, 21.1.26, בסביבות 8:00, פלשו עשרות מתנחלים חמושים באלות ומצוידים בחומר דליק למחצבה הממוקמת לצד כביש עוריף – עסירה אל-קיבלייה, ושייכת לעיסאם א-ספדי, תושב הכפר עוריף.

המתנחלים שרפו 13 כלי רכב שחנו במקום: שלושה מחפרים, דחפור, משאית, כבאית, ושבעה כלי-רכב פרטיים של עובדי המחצבה. בנוסף הם ניסו להצית את משרד המחצבה, ללא הצלחה.

באותה שעה, עבד על אחד המחפרים מופיד סבּאח, בן 51 ואב לשישה. המתנחלים החלו לחבוט באלותיהם על הבאגר, ואחד מהם שלף בקבוק עם נוזל דליק, בעוד סבאח נמצא בתוכו.

סבאח הצליח להחלץ מהמחפר, אך כשניסה לברוח המתנחלים החלו להכותו בגבו ובראשו והוא נפל ארצה ואז זרקו המתנחלים אבן על ראשו והוא איבד את הכרתו.

סבאח שב להכרתו רק לאחר שהמתנחלים עזבו את המקום, כשהוא שותת דם, ותושבים שהגיעו למחצבה פינו אותו למרפאה מקומית יחד עם עובד נוסף שהוכה באלה בראשו ונפצע. משם הועברו השניים באמבולנס לבית החולים רפידיה בשכם.

שני עובדים נוספים פונו לטיפול רפואי לאחר ששאפו עשן.

ההתקפה נמשכה כמה דקות, ולאחריהן המתנחלים נסוגו לכיוון יצהר.

תחקירנית בצלם סלמא דיבעי, גבתה עדויות מעובדי המחצבה.

איסמאעיל ספדי, בן 27, אב לילד, סיפר בעדותו:

ביום רביעי, בסביבות 7:00 בבוקר, הגעתי למקום העבודה שלי במחצבה. ישבתי קצת במשרד כי היה קר, ובשעה 7:57 יצאתי לבדוק את שטח המחצבה והעובדים. בגלל הקור, לא כולם הגיעו עדיין.

 

תוך כדי הסיור שמתי לב שקבוצה של מתנחלים מגיעה מכיוון ההתנחלות יצהר, והם היו כבר במרחק של בערך 15 מטרים מהבולדוזר שעבד במחצבה. ניסיתי להזהיר את הנהג, מופיד סבאח, וצעקתי לו בכל כוחי, אבל הוא לא שמע אותי בגלל הרעש של הבולדוזר ושל הרוח. ניסיתי גם לעדכן את העובדים בקשר אבל אף אחד לא הגיב. קראתי לשני עובדים שחיכו בחדר לעובדים האחרים כדי להתחיל בעבודה.

יצאנו החוצה, ואז בדיוק המתנחלים הגיעו ממש אלינו ולא ידענו מה לעשות. כל אחד מאיתנו רץ לכיוון אחר. הם היו בערך 50 בני אדם, לבושים בבגדים שחורים, והם החזיקו מקלות. לחלק מהם היו תרמילים על הגב. 
תוך כדי הריצה ראיתי שני באגרים בוערים – האחד שבו היה מופיד סבאח והשני שעמד לידו. המתנחלים שלפו בקבוקים מתרמיליהם, כנראה עם חומרים דליקים, והציתו כלי רכב, משאיות, מלגזה וכל מה שנקרה בדרכם. הם ניסו גם להצית את חדר המשרד.

 

ברגע שבו ראיתי את המתנחלים, התקשרתי לקבוצת הוואטסאפ של אנשי הכפר והשארתי את הקו פתוח כדי שישמעו מה קורה. הודעתי להם שהמתנחלים תוקפים את המחצבה.

בינתיים הגיעה קבוצה אחרת של מתנחלים מכיוון הכביש. הם הבעירו את שני הבאגרים הראשונים ואז את השלישי, והציתו גם את כלי הרכב הפרטיים של העובדים. ניסינו להגן על עצמנו, אך אבל הם היו רבים מדי ולא הצלחנו להרחיק אותם. נגרם נזק רב מאוד לכלי העבודה ולציוד. אפילו רכב הכיבוי נשרף. זוהי קטסטרופה אמיתית למקום העבודה.

אנשי הכפר הגיעו כשהם צופרים בצופרי המכוניות כדי להבריח את המתנחלים, והם אכן נסוגו בחזרה לכיוון ההתנחלות לאחר ששרפו הכול. התחלתי לבדוק את מצב העובדים. ראיתי שש.ס היה פצוע — הוא ספג מכה חזקה בראשו ופניו היו מכוסות דם. הושבתי אותו על הקרקע ורצתי לחפש את מופיד סבאח. חששתי מאוד לחייו וחשבתי שאולי נרצח. מצאתי אותו כשהוא מחוסר הכרה, פניו ובגדיו מכוסים דם. שפכנו עליו מים, הוא התאושש אך סבל מכאבים ורעד כולו. הרמנו אותו יחד עם בחורים נוספים, העברנו אותו לרכב פרטי ולקחנו אותו יחד עם ש.ס למרפאת רופא הכפר, ומשם לבית החולים רפידיה. שם התברר שיש לו שבר ביד, חבלות רבות ופצע עמוק בראש.

ניסינו לכבות את השריפות בכלים הכבדים וברכבים, אבל האש הייתה חזקה מאוד. שני תושבים נוספים, נפגעו משאיפת עשן בזמן שניסו לעזור בכיבוי ופונו לבית חולים, שם טופלו ושוחררו באותו יום.

כיום אנחנו מובטלים מעבודה בגלל שכל ציוד המחצבה נשרף. אנחנו לא יודעים איך נמשיך – שתים-עשרה משפחות נותרו ללא מקור פרנסה.

מופיד סבאח, בן 51 ואב לשישה, סיפר בעדותו:

 

כשהגעתי למחצבה ניגשתי לשופל מתוצרת "קטרפילר" והתחלתי בעבודה. בסביבות 8:00, בזמן שעבדתי, ראיתי כ-15 מתנחלים מגיעים, לבושים שחור ומחזיקים מקלות ואבנים. הם התנפלו על הבאגר והחלו להכות על הבאגר במקלות, ואחד מהם שלף בקבוק פלסטיק עם חומר דליק. נבהלתי ויצאתי מהרכב כדי לברוח, אבל הם רדפו אחריי והכו אותי במקלות על הגב ועל הראש. נפלתי על האדמה, ואז אחד מהם זרק עליי אבן גדולה שפגעה לי בראש – ואיבדתי את ההכרה.

התעוררתי מקולות של אנשים שקראו בשמי ושפכו עליי מים. הבגדים שלי היו ספוגים דם והראש שלי כאב מאוד. הרגשתי סחרחורת, בחילה וכאב חזק ביד שמאל. החברים נשאו אותי למכונית של תושב האזור שהגיע לעזור. איתי ברכב היה עמיתי, ש.ס, שגם הוא הותקף על ידי המתנחלים ופניו היו מכוסות דם.

נלקחנו למרפאה בעיירה, שם קיבלנו טיפול ראשוני. הרופא הזעיק אמבולנס שפינה אותנו לבית החולים רפידיה לצילומים ולטיפול נוסף. לאחר הבדיקות הרפואיות התברר שיש לי פצע עמוק בראש שמצריך תפרים ושבר ביד שמאל. ידי גובסה והפצע נתפר. לאחר מכן שוחררתי הביתה.