מכות והתעללויות

חיילים בלבוש אזרחי ירו בפלסטינים שחשדו שהם שודדים ויצאו להגן על רכושם, והרגו אחד מהם

24 אפריל 2012, עודכן ב-17 נובמבר 2016

עדכון: חקירת מצ"ח נפתחה ב-24.4.12. ב-5.1.14, הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי התיק עודנו בחקירה. ב-13.1.15 הודיעה הפרקליטות הצבאית כי התיק הועבר לעיון פרקליט. ב-15.7.15 הודיעה הפרקליטות הצבאית כי התיק עודנו בעיון פרקליט.

רשאד שאוואח'ה, אשתו תר'ריד ובתם. הצילום באדיבות המשפחהב-27.3.12 בשעת לילה מאוחרת ירו אנשי כוחות בטחון בלבוש אזרחי וחיילים שנכנסו לכפר רמון, צפונית-מזרחית לרמאללה, בשלושה אחים ממשפחת שאוואח'ה: אכרם, בן 36, אנוור, בן 38, ורשאד, בן 28. שלושת האחים נפצעו, כל אחד ממספר קליעים, ונלקחו על-ידי החיילים לבית החולים "שערי צדק" בירושלים, שם אושפזו בטיפול נמרץ. ב-2.4.12 מת רשאד שאוואח'ה מפצעיו בבית החולים.

מתחקיר שערך בצלם עולה כי שלושת האחים חיים עם משפחותיהם בפאתי הכפר רמון, בחלקו הצפון- מזרחי. האחים סיפרו כי בעקבות מקרי גניבה שאירעו בכפר לאחרונה הם מקיימים תורנות שמירה בלילות. על-פי העדויות שבידי בצלם ב-27.3.12, בסביבות השעה 1:30 בלילה, התעורר אכרם שאוואח'ה לשמירה והבחין מחלונו בשני אנשים בלבוש אזרחי שהיו במרחק של כחמישים מטרים מן הבית. אכרם התקשר להעיר את אחיו אנוור ורשאד ושלושת האחים, שחשדו שמדובר בגנבים, יצאו לרחוב וקראו לשני האנשים לעצור. אכרם שאוואח'ה החזיק בידו אלה ואילו רשאד ואנוור שאוואח'ה החזיקו כל אחד סכין.

כשהגיעו האחים למרחק של מטרים ספורים משני האנשים ודרשו מהם להזדהות, שלף אחד מהם אקדח וירה בצווארו של אנוור שאוואח'ה. לאחר מכן, על פי העדויות, שלף גם האדם השני אקדח ובתגובה ניסו האחים לתקוף את השניים, אך אלה ירו מספר פעמים ופצעו את אכרם ורשאד בבטנם.

מהמידע שבידי בצלם עולה כי בשלב זה הגיעו מכיוון דרום-מזרח חיילים במדים. רשאד ואנוור שאוואח'ה כבר שכבו באותה עת על הקרקע ואכרם, שנותר עומד למרות פציעתו תיאר כך את שהתרחש:

אכרם שאוואח'ה. צילום: איאד חדאד, בצלםבאותו רגע ראיתי מספר גדול של חיילים שבאו מלמטה, מכיוון בית אבו יוסף, כשהם צועקים:"תעצור, תעצור". הרגשתי קצת הקלה, כי חשבתי שהצבא ירתיע ויעצור את החמושים בלי קשר לזהות שלהם. החיילים רק הספיקו להתקרב ואז אחד מהם הורה לי לעצור כשהוא מכוון את הרובה שלו אלי. אני כמובן לא זזתי והייתי כבר עם ידיים למעלה כדי להראות שאני לא אלים. אחר כך התחלתי להגיד לו: "הגנבים ירו בנו, אני פצוע בבטן, אני פצוע". ניסיתי להוריד ידיים כדי להרים את החולצה שלי, כדי שיראה את הפגיעות, ואז החייל ירה לכיוון שלי ופגע בי בקליע שלישי בבטן מצד ימין ואז נפלתי על הקרקע.

אכרם שאוואח'ה מסר לבצלם כי לאחר מכן ניגש אליו אותו חייל, קילל אותו, בעט בו ברגלו ודרך על ראשו. לדבריו, חייל אחר ירה מספר יריות באחיו רשאד בעת שזה שכב על הקרקע. משפסק הירי קיבלו האחים טיפול רפואי ראשוני מידי חובש צבאי והועברו בכלי-רכב צבאיים לאמבולנסים שהסיעו אותם לבית החולים שערי צדק בירושלים.

ב-2.4.12 מת רשאד שאוואח'ה מפצעיו בבית החולים. מהדו"חות הרפואיים עולה כי הוא אובחן כסובל מארבעה פצעי ירי בבטנו, שגרמו למספר קרעים במעי ולקרע בטחול, ומפציעת ירי נוספת בזרועו השמאלית. הוא נותח מספר פעמים אך חלה הידרדרות במצבו והוא נפטר.

אנוור שאוואח'ה נפגע על-פי הדו"חות הרפואיים מקליע שחדר לצווארו ויצא מצידו השמאלי של גבו. הוא טופל במחלקה הכירורגית של בית החולים ושוחרר ב-8.4.12. לאחיו, אכרם שאוואח'ה, היו ארבע פציעות ירי בבטנו והוא שוחרר לאחר אשפוז במחלקה הכירורגית ב-6.4.12.

התחקיר שערך בצלם מעלה חשדות קשים בנוגע להתנהלות החיילים והצבא באירוע זה. מן העדויות עולה כי האחים לא הבינו כי לפניהם חיילים בלבוש אזרחי וחשדו כי מדובר בגנבים, ועל כן יצאו כשהם חמושים באלה וסכינים. עוד עולה מהתחקיר כי שני האנשים בלבוש אזרחי התעלמו מבקשתם של האחים כי יזדהו, ותחת זאת שלפו את נשקם. גם אם נשקפה לחיילים סכנה לאחר שנחשפו על-ידי האחים, עדיין יכולים היו להזדהות בפניהם כחיילים ולהזהירם בטרם פתחו באש. בנוסף, עולה מהעדויות ומהדו"חות הרפואיים כי השניים לא כיוונו את הירי אל פלג גופם התחתון של שלושת האחים, אלא דווקא למרכז הגוף ולפלג הגוף העליון.

יתר על כן, מן התחקיר עולה חשד כבד כי החיילים במדים שהגיעו למקום לאחר ירי זה ירו גם הם באכרם וברשאד שאוואח'ה, על אף שהשניים כבר היו פצועים ורשאד שכב על הקרקע. לירי זה אין כל הצדקה וברי כי גם אם נשקפה מהם סכנה כלשהי, ניתן היה לנטרל אותה באמצעים אחרים.

דובר צה"ל לא התייחס עד כה לפרטי האירוע ובדיווחים בתקשורת הסתפק בהצהרה כי מתקיים תחקיר בנושא וכי תוצאותיו יועברו לפרקליטות הצבאית. בפרסום ראשוני על האירוע, ששודר בגלי צה"ל ב-27.3.12, נמסר כי מחבלים התנפלו על חייל צה"ל ודקרו אותו במהלך פעילות מבצעית. גירסה זו הופרכה כששני האחים ממשפחת שאוואח'ה שוחררו מבית החולים הישראלי מבלי שהואשמו בתקיפה או בכל עבירה אחרת. מכתבות שפורסמו בהמשך באמצעי התקשורת עולה כי שני האנשים בלבוש אזרחי היו חיילים ביחידת המסתערבים דובדבן, שהגיעו לכפר במסגרת אימון. על-פי אחת הכתבות, חייל שהכה את אחד הפצועים לאחר הירי הודח מתפקידו.

בצלם התריע כבר בעבר על כך ששיטות הפעולה של יחידות המסתערבים, ובמיוחד הוראות הפתיחה באש שלהן, אינן חוקיות. חיילים מיחידות אלה נכנסים לתוך אוכלוסייה אזרחית עוינת כשהם מוסווים כאזרחים וחמושים בנשק חם בלבד. בכך הם יוצרים סיכון גבוה לפגיעה באזרחים, שכן אם ייחשפו ותישקף להם סכנה, הם ייאלצו להשתמש בנשק. במקרה זה, אם אכן החיילים נכנסו לכפר במסגרת אימון, מדובר במדיניות חמורה במיוחד שכן שליחת חיילים להתאמן בהסתננות לתוך יישוב אזרחי יוצרת סיכון מחושב להיווצרות עימות העלול לעלות בחיי אדם, וזאת כדי לשרת מטרה כללית של שיפור יכולתו המבצעית של הצבא. פעולה כזאת אינה משרתת צורך צבאי הכרחי ולפיכך אינה חוקית. שיטת פעולה זו מפגינה את זלזולו העמוק של הצבא בחייהם של אזרחים פלסטינים.

בעקבות האירוע פנה בצלם לפרקליטות הצבאית ודרש כי תורה לאלתר על פתיחה בחקירת מצ"ח לבדיקת נסיבותיו. במסגרת חקירה כזו מן ההכרח לבחון גם את תפקודו של הדרג הפיקודי, שהחליט על הכניסה לכפר. על פי מדיניות החקירות החדשה, שעליה הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ באפריל 2011, "כל מקרה בו ייהרג אזרח... כתוצאה מפעולה של כוחות צה"ל באיו"ש, יביא לפתיחה מיידית בחקירת מצ"ח", למעט מקרים שבהם אזרח נהרג בפעילות "בעלת אופי לחימתי של ממש". מאז התחייבות זו, פתחה הפרקליטות הצבאית בחקירת מצ"ח מיד לאחר האירוע בכל המקרים בהם חיילים הרגו פלסטיני בגדה המערבית. במקרה זה, הורתה הפרקליטות על פתיחה בחקירה רק היום, 24.4.12, כחודש לאחר האירוע.

פריטים מומלצים

פרויקט המחיקה: פירוק הקיום הפלסטיני בגדה המערבית בידי ישראל

מדיניות הפתיחה באש

פרויקט המחיקה

מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.

14 ספטמבר 2026

מגדל צבאי שהציב הצבא באחת הכניסות לעיירה סילוואד. צילום: איאד חדאד, בצלם, 27.8.16.

שגרה אלימה

שגרת כיבוש: ארבעה חיילים התעמרו בחיי התושבים בעיירה סילוואד במשך כשלושה שבועות

העיירה סילוואד שוכנת מצפון-מזרח לרמאללה וחיים בה כ-10,000 בני אדם. מאמצע נובמבר 2020 ולמשך שלושה שבועות, ארבעה חיילים, שהוצבו ככל הנראה במגדל הצבאי שבסמוך לכניסה הראשית לעיירה, התעמרו באופן יומיומי בתושבים, תקפו אותם והטילו עליהם אימה. בין השאר, הם הציבו מחסומים בכניסות לעיירה ובדקו את היוצאים ממנה והנכנסים אליה, קיללו תושבים ותקפו אותם. החיילים גם הסתובבו ברחובות העיירה, השליכו רימוני הלם וירו רימוני גז מדמיע, השחיתו כלי רכב ובאחד המקרים אף ירו ופצעו נער בן 16.כך תיאר א.נ., פועל במפעל אל-ג'וניידי הסמוך לעיירה, בפני תחקירן בצלם את שהתרחש בעיירה בשבועות אלה:החיילים משליכים רימוני הלם ויורים גז מדמיע בשעות הלילה ומשתמשים בכדורי "גומי" ואפילו בכדורים חיים. הם מטרידים את התושבים, מעירים את הילדים והאנשים משנתם ומשבשים את שגרת החיים שלנו. המצב נהיה גרוע באופן שלא ניתן לתאר. לפני שהם הגיעו, אני או אשתי היינו הולכים למכולת הסמוכה בשעות הערב כדי לקנות כמה מצרכים או חלב לילדים אבל עכשיו אנחנו כבר לא הולכים לשם, גם כי אנחנו מפחדים להיתקל בחיילים וגם כי בעל המכולת כבר לא פותח את המכולת בשעות הערב, הוא סוגר אותה מוקדם לפני שהחיילים מגיעים ומתחילים לעשות בלאגן. התחלנו להרגיש שאנחנו בעוצר לילי או במעצר בית. אנשים התחילו להרגיש שהם מאבדים את תחושת הביטחון, נוצרה תחושה של תוהו ובוהו.במשך שלושה שבועות מיררו ארבעה חיילים את חייהם של תושבי העיירה ללא כל הפרעה. איש מהאחראים עליהם לא מנע את ההתעללות בתושבי העיירה וניסיון העבר מוכיח כי גם כעת, בדיעבד, לא יינקטו נגדם צעדים כלשהם. זאת בשל העובדה הכואבת שהתנהלותם של חיילים אלה משרתת את משטר הכיבוש ומאפשרת לו להימשך; הרי אין כל דרך אחרת לאכוף משטר זה אלא באלימות, תוך הבטחה כי לא יהיה לכך כל מחיר – לא למפעילים אותה ולא למשטר כולו.להלן עדויות שגבה תחקירן בצלם, איאד חדאד, בנוגע לשניים מהאירועים החמורים שאירעו בתקופה זו: פציעתו של רמזי חאמד בן ה-16 והכאתם והשפלתם של חמישה עובדי חברת אל-ג'וניידי למוצרי חלב שהיו בדרכם לעבודה בעיירה:פציעתו של רמזי חאמד, 28.11.20ביום שבת, 28.11.20, בסביבות השעה 20:30, חזרו רמזי חאמד וע.ע., שני חברים תושבי סילוואד בני 16, ממרכז העיירה לבתיהם. בדרכם הם פגשו קבוצת נערים שהזהירה אותם שישנם חיילים בהמשך הדרך. שני הנערים המשיכו ללכת ולאחר כמה עשרות מטרים, כשהיו במרחק של כמאה מטרים מהחיילים, הם ירו לעברם רימון גז מדמיע. הנערים המשיכו להתקדם, אז ירו החיילים שני רימוני גז מדמיע ומיד לאחר מכן ירה אחד החיילים שני כדורים חיים, שאחד מהם פגע בחזהו של חאמד. חאמד וע.ע. פנו מיד לאחור ורכב פרטי שעבר במקום פינה אותם למרפאה בעיירה, ממנה פונה תוך דקות ספורות באמבולנס לבית חולים ברמאללה. לאחר כשבוע, שוחרר חאמד לביתו, כשהכדור עדיין נמצא בגופו.בעדות שמסר ב-30.11.20 סיפר חאמד מה אירע באותו ערב:אני עובד במספרה במרכז העיירה. בשבועיים האחרונים, מאז שהחיילים עומדים בכניסה המערבית לעיירה, אני מסיים את העבודה שלי מוקדם יותר, בשעות 19:00 א 20:00, כי זה לא בטוח ללכת בעיירה. ביום שבת חיכיתי לחבר שלי, ע.ע., כדי שנלך יחד הביתה במקרה שהחיילים יתגרו בנו.יצאנו בסביבות 20:20. בכיכר ראינו קבוצה של כמה ילדים. שאלנו אותם אם קורה משהו והם ענו "החיילים האלה נמצאים ליד תחנת הדלק". לא התייחסנו לזה, כי הילדים ישבו בשקט ולא ראינו יידוי אבנים. החלטנו להמשיך וחשבנו שאם החיילים יחסמו את הדרך שלנו נאמר להם שאנחנו בדרך הביתה, שנמצא קרוב לשם.המשכנו על הכביש לכיוון מערב כמה עשרות מטרים, ופתאום ראינו את החיילים שהתקדמו לעברנו. הם ירו רימון גז מדמיע, ממרחק של בערך 100 מטרים, ואחר כך עוד זרקו רימון שנדמה לי שהיה רימון הלם. למרות שפחדנו המשכנו ללכת, כי אירועים כאלה קורים הרבה בזמן האחרון. סמכנו על כך שהחיילים יכולים לראות אותנו ושלא עשינו דבר. התקדמנו עוד כמה עשרות מטרים. הם היו שלושה חיילים עם מעין מסכה על הפנים. שניים מהם נשאו רובים והשלישי החזיק באלה.פתאום, בלי שום סיבה ובלי שעשינו משהו חשוד, ירה אחד מהם שני כדורים חיים, שאחד מהם פגע לי בחזה. הבנתי שנפגעתי, היו לי בחילה וסחרחורת. שמתי את היד על מקום הפגיעה והרגשתי שיורד לי דם.אמרתי לחבר שלי "נפגעתי! נפגעתי!", וניסיתי לברוח כדי שהחיילים לא יתפסו אותי, אבל אחרי כמה צעדים כמעט נפלתי ארצה. חבר שלי עזר לי והמשכנו לרוץ. אני רצתי לאט ובקושי הצלחתי להגיע עד לכיכר שנמצאת במרחק של יותר מחמישים מטרים, שם חבר שלי עצר רכב פרטי שעבר במקום ופינה אותי למרפאה בעיירה. אחרי בדיקה וטיפול ראשוניים אמבולנס פינה אותי לבית חולים ברמאללה.חאמד אושפז בבית חולים ברמאללה למשך כשבוע, ובשל מיקומו הרגיש של הקליע בחזהו הוחלט לעת עתה שלא לנתחו ולהותיר את הקליע בגופו.בעדות טלפונית שמסר חאמד לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-20.12.20 סיפר על מצבו היום:היום אני במתח ודאגה תמידיים, אני חושש שכל תנועה שלי יכולה לגרום לתזוזה של הקליע, שעלולה לסכן אותי. העובדה שיש לי קליע בתוך הגוף מזכירה לי תמיד את הירי, וזה אחד הזיכרונות הנוראיים ביותר שיש לי. זה כאילו החיים שלי שזורים בקליע הזה שנמצא בתוך גופי. הפסדתי את המבחנים בחצי מהסמסטר הראשון והצטבר לי הרבה מאוד חומר בלימודים שאני צריך להשלים. עד עכשיו לא הלכתי לבית הספר או השתתפתי בלימודים מרחוק מכיוון שמצבי הרפואי והנפשי עדיין קשים.הפציעה גם מונעת ממני לעבוד כעוזר ספר בעיירה, ומכיוון שאבא שלי מובטל ואני הבכור נטל הסיוע בפרנסה נופל עלי. הייתי מרוויח משכורת של 50-70 ש״ח ביום וזו הייתה הכנסה מינימלית שעזרה לנו ומנעה מאתנו לקבץ נדבות. אני לא יודע מתי אהיה מסוגל לשוב לעבודה, שאני אוהב ומתמחה בה כבר שנתיים, אבל צריך לעמוד בה על הרגליים ברציפות. בעקבות הפציעה אני סובל מקוצר נשימה ובעבודה אני נחשף לריחות ובשמים חריפים. הבעיה היא שאנחנו לא נוכל לעמוד בתקופה של כמה חודשים ללא הכנסה. אני מבולבל ומיואש, ומתפלל לאלוהים שיעזור לי.תקיפתם של שני עובדי חברת אל-ג'וניידי, 13.11.20ב-13.11.20, בחצות, הציבו ארבעת החיילים מחסום בכניסה הדרומית של העיירה, עיכבו מכוניות ובדקו את העוברים באופן אקראי. בשני אירועים שונים וסמוכים חמישה עובדים של חברת אל-ג'וניידי למוצרי חלב הגיעו למחסום. החיילים תקפו והשפילו אותם, ובין השאר בעטו בהם והיכו אותם בקתות הרובים ובאלות וכן גרמו לנזקים במכונית של אחד מהם.א.ע., בן 25, תושב בית עור א-תחתא, מסר בעדותו לבצלם:ביום שישי, 13.11.20, נסעתי מאוחר בלילה במכונית של חבר שלי לעבודה שלנו במפעל אל-ג'וניידי בסילוואד. אני עובד במפעל כבר שישה חודשים. כשהגענו לגשר עין יברוד-סילוואד ראינו ארבעה חיילים שחסמו את התנועה בצומת.החיילים עמדו ליד ג׳יפ צבאי, בלי מסכות, ואחד מהם סימן לנו לעצור עם פנס שהחזיק ביד. שניים מהם חסמו לנו את הדרך ונעמדו לפני המכונית. עצרנו ואז אחד מהם הורה לחבר שלי שנהג לפתוח את החלון וכשהוא פתח הוא הורה לו לפתוח גם את החלון האחורי. הוא שאל בעברית את חבר שלי: ״מאיפה אתה?״. החבר השיב לו: ״מדיר ג׳ריר״, והחייל שאל: ״אתה מדבר עברית?״. החבר שלי ענה: ״לא״, והחייל אמר: ״איך זה שאתה לא מדבר עברית? כששאלתי אותך ענית מאיזה כפר אתה״. בשלב הזה הוא הורה לו לכבות את המנוע ולצאת מהמכונית. החיילים לא ביקשו מאיתנו תעודות זהות ולא שאלו אותנו שום דבר נוסף.חבר שלי יצא מהמכונית ושני החיילים העמידו אותו לידה. אחד מהם היה גבוה ורזה, עם עור כהה וזקן באורך בינוני, והשני היה בלונדיני ונמוך. הם אמרו לי לסובב את הראש ולא הסתכל ואז הם נגשו לחבר שלי ושמעתי אותו אומר לאחד מהם: ״תדבר איתי רק בערבית. אל תדבר עברית״. שמעתי אחד מהם מורה לו לשים את הידיים שלו על המכונית ואז החייל עם הזקן הקצר התחיל להכות אותו בין הרגליים וגם למשש אותו ולעשות עליו חיפוש. הוא דיבר איתו בעברית והחבר שלי אמר לו: ״דבר איתי בערבית, אני לא מדבר עברית״. החייל אמר: ״טוב, אז איך הבנת כששאלתי אותך איפה אתה גר? הבנת אותי״. חבר שלי ענה לו: ״במקרה הבנתי מה אמרת״. החייל המשיך להגיד אותו דבר "אתה מדבר עברית או לא מדבר עברית".אז הבלונדיני הביא אלה טלסקופית, ופתח אותה כדי להפחיד אותנו. אחר כך הוא הורה לחבר שלי להיכנס בחזרה לאוטו והורה לי לצאת החוצה. הוא העמיד אותי עם הפנים לאוטו, ידיים למעלה ורגליים מפוסקות ודרש ממני לפסק אותן עוד ועוד גם אחרי שלא יכולתי יותר. ואז הוא התחיל להכות אותי ברגליים. הוא התחיל למשש אותי ומצא עליי עט. הוא שאל אותי: ״מה זה?״, ועניתי לו: ״זה עט״. ניסיתי להוציא את העט אבל הוא אמר לי לא להוריד את הידיים וצייתתי לו. הוא שאל אותי: ״בן כמה אתה?״, ועניתי לו. ואז הוא הכה אותי במותן מאוד חזק עם האלה. בשלב זה הצטרף החייל השני, המזוקן, והתחיל לבעוט לי בין הרגליים בכל הכוח. זה כאב לי באשכים. אחרי זה החייל הבלונדיני, הכה אותי עם הקנה של הרובה בעורף וזה כאב מאוד.החייל הבלונדיני התחיל לשאול אותי: ״איפה הנשק?״. עניתי לו: ״אין לי נשק״. הוא אמר: ״איפה האקדח?״, ועניתי: ״בן אדם, מאיפה יהיה לי אקדח? אתם כל יום רואים פה אנשים עם אקדחים?״. ואז הוא היכה אותי שוב מאוד חזק עם אלת המתכת במותן ימין. הרגשתי כאילו חטפתי מכת חשמל ונפלתי מרוב כאבים. התפתלתי מכאבים ולא יכולתי בכלל לדבר.השעה הייתה אחרי חצות, ואם היינו מנסים להתווכח איתם או אפילו רק לשאול למה הם תוקפים אותנו הם רק היו מתעללים בנו עוד. שתקתי. החייל הורה לי להיכנס בחזרה למכונית ואמר לנו להסתלק. נסענו למפעל וסיפרנו לשאר הפועלים מה קרה לנו. התקשרנו לעמיתים שלנו שהיו בדרך לעבודה והזהרנו אותם שלא ייסעו באותה דרך. מאוחר יותר הבנתי שגם הם נתקלו בחיילים, ולפי התיאור שהם מסרו זה נשמע כמו אותם חיילים.התחלתי לעבוד במפעל הזה לפני שישה חודשים, וזו הפעם הראשונה שקורה לי דבר כזה. סבלתי מכאבים במותן מהמכות האלה במשך עשרה ימים.ס. ז., בן 24, תושב חברון, עובד במפעל אל-ג'וניידי בסילוואד, סיפר בעדותו:ב-13.11.20, כמעט בחצות, נסעתי עם שני חברים, ב.מ. ואחיו ש.מ. לעבודה שלנו בחברת אל-ג'וניידי בסניף סילוואד. נהגתי ברכב של החברה. ליד גשר סילוואד- יברוד, מתחת לכביש 60, כשהיינו כבר במרחק 200 מטר מהעבודה, ארבעה חיילים חסמו לנו את הדרך. הם היו חמושים ובלי מסכות. אחד מהם היה גבוה, רזה, עם זקן דל ועור שחום ועוד אחד היה נמוך, עם מבנה גוף בינוני, בלונדיני ועם עיניים כחולות. את השניים האחרים אני לא זוכר.הם סימנו לנו לעצור ואז הגבוה התקדם אלינו. דבר ראשון הוא הורה בערבית לב. שישב לידי לצאת מהאוטו. ב. יצא. החייל שאל אותו למה הוא זורק אבנים ובקבוקי תבערה. ב. אמר כמובן שהוא לא זורק כלום ואז החייל התחיל לבעוט בו ולהכות אותו עם קת הרובה. ב. זעק וצעק ואמר שוב שהוא לא זורק כלום. שלושה מהחיילים הכו אותו במשך כמה דקות ואז הם הורו לו להיכנס בחזרה למכונית. הוא נכנס מותש וכאוב. כשהחייל הגבוה ראה אותו נכנס ככה בקושי לאוטו הוא תפס אותו בחולצה, טלטל אותו ושאל אותו עוד פעם למה הוא זורק אבנים. ב. ענה לו: אני הולך לעבודה שלי, ואני לא זורק אבנים. החייל עזב אותו והורה לש. לצאת מהאוטו. ש. יצא וזה חזר על עצמו – הם האשימו אותו בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה והוא הכחיש. הם הטיחו את הראש של בשאר בשמשה של המכונית והוא צעק. הם הכו אותו כמו שהכו את ב'. זה נמשך בערך 6-5 דקות ואז הם הורו לו להיכנס בחזרה לאוטו.ואז הגיע התור שלי. החייל הגבוה ניגש לצד שלי וניסה למשוך אותי החוצה דרך החלון. פתחתי את הדלת והיא פגעה לו ברגל. הוא הורה לי לצאת ויצאתי ואז הוא הורה לי להרים ידיים ולפשק רגליים והתחיל לבעוט בי עד שנפלתי. בכל פעם שנפלתי הוא הורה לי לקום, שאל אותי את אותן שאלות, צעק וקילל אותי. אחרי שתי דקות בערך הוא אמר לי: תשמע, אתם תושבי חברון, אנחנו רוצים לזיין אותכם. הוא הורה לי להיכנס בחזרה למכונית ולנסוע. נסעתי בערך 30 מטרים והחיילים רצו אחרינו. הם הגיעו אלינו וחבטו על השמשה האחורית עם הרובים. במזל הם לא שברו אותה, רק גרמו לנזקים בגוף המכונית. החייל שאל אותי למה נסעתי ואמרתי לו שהם הורו לי לנסוע. ואז הוא אמר לי: ח'לס, אל תחזור על זה. והם עזבו אותנו.נסענו למחסן וכשהגענו לשם פגשנו שם עובדים אחרים והם סיפרו לנו שחיילים חסמו גם להם את הדרך והכו אותם ליד הכניסה הדרומית לסילוואד. לפי התיאורים זה נשמע כמו אותם חיילים.

2 פברואר 2021

מתוך תיעוד הווידיאו.

מדיניות הפתיחה באש

מתיעוד וידיאו חדש מאירוע הריגתו של יאסין א-סראדיח ביריחו עולה שהחיילים היכו אותו והתעללו בו כששכב פצוע על הקרקע וכי הם לא העניקו לו את הטיפול הרפואי הנדרש

עדכון: ב-23.2.18 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-22.2.18, בסביבות השעה 1:00 בלילה, נכנסו כעשרים חיילים למרכז העיר יריחו, לטענת הצבא כדי לבצע מעצרים בעיר. כרבע שעה לאחר מכן, נכנסו כמה מהחיילים לאחד הבתים וערכו בו חיפוש וחיילים אחרים המתינו בקצה הסימטה שבו היה הבית. נוכחות החיילים גררה עימותים שכללו יידוי אבנים לעבר החיילים. בשלב כלשהו, יאסין א-סראדיח, בן 35, רץ עם מוט מתכת שמחובר בתחתיתו לג'אנט בניסיון לתקוף את החיילים שעמדו בכניסה לסימטה. בתיעוד וידיאו ממצלמות אבטחה של חנויות באזור נראה א-סראדיח כשהוא רץ לעבר החיילים עם המוט בידו. אז יורה בו אחד החיילים בפלג גופו התחתון מטווח אפס. לאחר שנורה, יוצאים מהסימטה שלושה חיילים נוספים וכל הארבעה בועטים בחוזקה בא-סראדיח השוכב על הרצפה, מכים בו עם נשקם וגוררים אותו לתוך הסימטה. שם, ממשיכים החיילים לגרור אותו כשהוא על בטנו ולאחר מכן הם גוחנים מעליו, מאירים עליו בפנסים, בועטים בו קלות ומזיזים אותו ברגליהם. לאחר כעשר דקות, בהן לא ניתן לו טיפול רפואי, יורה אחד החיילים רימון גז בפתח הסימטה ואז נראים החיילים כשהם מפנים את א-סראדיח לתוכה, כנראה בשל התפזרות הגז המדמיע לכיוונם, אל מחוץ לטווח המצלמות. לאחר כרבע שעה נראים החיילים שוב מחוץ לסימטה, הפעם כשהם מרימים את א-סראדיח מידיו ומרגליו. הם מעלים אותו לג'יפ צבאי שהתקרב, שפינה אותו מהמקום. הווידיאו נערך בידי בצלם. לינקים לחומר הווידיאו המלא כלולים בסוף ההודעה דובר צה"ל שינה את גרסתו לגבי מה שהתרחש באירוע כמה פעמים. בתגובה הראשונה נמסר כי א-סראדיח, שהיה חמוש בסכין, תקף את החיילים וניסה לחטוף את נשקם וכי במהלך מעצרו הוא נפצע וקיבל טיפול רפואי. בהודעה מאוחרת יותר מאותו יום נכתב רק שהוא ניסה לתקוף את הכוח, ש"הגיב בירי, התעמת עם המחבל מטווח קרוב והצליח לבלום אותו", ושמאוחר יותר נמצאה עליו סכין. למחרת כבר טען הצבא שנראה שהוא מת כתוצאה משאיפת גז מדמיע. מתוצאות נתיחת הגופה, שפורסמו באותו יום בכלי התקשורת, עולה שא-סראדיח נפצע מירי חי לבטנו, וייתכן שמת מאיבוד דם אך הצבא המשיך לטעון שאנשי הצוות הרפואי שטיפלו בו לא ראו סימני ירי על גופו. אירוע זה הוא אחד האירועים החמורים שאירעו בשטחים: חיילים בועטים בחוזקה בפצוע קשה המוטל על הקרקע ומכים אותו בכלי הנשק שלהם – בראשו, בפלג גופו העליון ובמפשעה. לאחר מכן הם גוררים אותו על הקרקע לאורך הסמטה, משל לא היה בן אדם, ונמנעים מלהעניק לו את הטיפול הרפואי הנדרש במשך למעלה מחצי שעה לאחר שירו בו. אל מול התנהלות זו, ההתפתלויות של דובר צה"ל בניסיון להצדיק את האירוע כך או אחרת מדאיגות לא פחות, כמו גם שתיקתם הרועמת של גורמים רשמיים בתוך הצבא ומחוצה לו. העדרן של אמירות מפורשות הפוסלות חד משמעית את מעשי החיילים מעניקות להם לגיטימציה ומאפשרות את התרחשותם של אירועים נוספים כאלה בעתיד. אמנם, לפי פרסומים בתקשורת נפתחה חקירת מצ"ח, ואולם הודעה זו רק נועדה ליצור אשליה כאילו הצבא מטפל ברצינות ובחומרה באירוע זה. מניסיון העבר ניתן להניח שחקירה כזו לא תוביל להעמדה לדין של איש מהאחראים להריגתו ולתקיפתו של א-סראדיח, בוודאי לא של הדרגים הבכירים. עדכון: ב-23.2.18 פורסם בכלי התקשורת כי נפתחה חקירת מצ"ח. ב-26.8.19 נודע לבצלם כי התיק נסגר ללא הגשת כתב אישום. קישורים לחומרי הווידיאו המלאים: https://www.youtube.com/watch?v=qtatiw0ELxc https://www.youtube.com/watch?v=q2pRbKG-YyU https://www.youtube.com/watch?v=d-LDGmQTbzk https://www.youtube.com/watch?v=nsMtuLsk5o4

28 פברואר 2018