חיילים שירו בנער בן 16 בגבו הואשמו ב"מעשה פזיזות ורשלנות", המפקדים ששלחו אותם למארב לא יתנו דין וחשבון

31 דצמבר 2015, עודכן ב-6 דצמבר 2020

אתמול (30.12.2015) הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום נגד שני החיילים שירו והרגו את סמיר עווד, בן 16, בקרבת גדר ההפרדה בבודרוס, שבמחוז רמאללה, ב-15.1.13. כתב האישום הוגש בהתאם להתחייבות פרקליטות המדינה לבג"ץ, כי עד סוף 2015 יוגשו כתבי אישום כנגד החיילים באשמת פזיזות ורשלנות בכלי יריה. ההקראה תתקיים בבית משפט השלום ברמלה ב-14.4.2016.

פינויו של סמיר עווד לבית החולים. צילום: עבד א-נאסר מוראר, 15.1.13.

לפי עובדות המקרה המתוארות בכתב האישום, שדומות מאוד לתוצאות תחקיר בצלם, המפקדים בגדוד 71 הורו על הצבת מארב בסמוך לגדר ההפרדה במטרה המוצהרת של "מניעת פגיעה בגדר". כח המארב, שפוצל לשניים, המתין במרחב הגדר ובצידה "הפלסטיני" של הגדר. עווד נכנס למרחב הגדר, מבלי שהבחין בכח, דרך פירצה קיימת. הכח חשף עצמו והחל במרדף אחרי עווד, שנלכד בגדר התיל, אולם הצליח להשתחרר ממנה ונמלט. מפקד הכוח וחייל נוסף רדפו אחריו וכתב האישום מתאר כיצד במרדפם אחריו ירו בתחילה באוויר, ולאחר מכן כדור אחרי כדור, שמונה כדורים בסך הכל, לעבר הנער הנמלט. על פי כתב האישום, כל היריות לעברו נעשו בנסיבות שבהן הוראות הפתיחה באש אוסרות על ירי, וחמש מתוכן אף נורו מבלי להסתכל דרך כוונות הנשק.

הפער בין חומרת ההתנהלות ובין הסעיף הקל שבו הואשמו החיילים בלתי נתפס ומקומם: פזיזות ורשלנות בכלי יריה היא עבירה במדרג הנמוך ביותר בעבירות נשק, שהעונש המירבי בגינה הוא שלוש שנות מאסר. בהחלטה לבחור בסעיף אישום זה, פרקליטות המדינה משדרת מסר ברור לאנשי כוחות הביטחון בשטחים: גם אם תהרגו פלסטינים שלא מסכנים איש, ותחרגו מההוראות, נפעל כדי לטייח ולוודא שהדבר יסתיים בלי דין וחשבון אמיתי.

היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עווד, החל מבחינת ההוראות והציוד בו הצטייד כח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש. במקרה האחרון שתיעד בצלם, נהרג כתוצאה ממדיניות זו לאפי עווד, ב-13.11.15.

הדימיון בין הריגתו של סמיר עווד בן ה-16 להריגתו של לאפי עווד באותו המקום ממש, מצמרר. בשני המקרים חיילים הוצבו במארב ליד גדר ההפרדה בתוך שטח הכפר בודרוס, ובשניהם הם ירו אש חיה בגבם של צעירים בעת שאלה ניסו להימלט מהכוח ולא סיכנו איש.

עתה, מדיניות זו של שימוש במארב חמוש, אמצעי שמסוכנותו וקטלניותו הוכחו כבר, תמשיך להביא לקורבנות פלסטינים נוספים שישלמו בחייהם, באישורה של מערכת אכיפת החוק.

עדכונים:

ב-5.1.14 הודיעה הפרקליטות הצבאית לבצלם כי השלמת החקירה הסתיימה והתיק הועבר לבחינתה. ב-27.3.14 עתר אחמד עווד, אביו של סמיר עווד, לבג"ץ ביחד עם בצלם בדרישה כי הפרקליט הצבאי הראשי יחליט אם להעמיד לדין את החיילים שהרגו את בנו או יסגור את התיק. ב-30.12.15 הגישה פרקליטות מחוז המרכז כתב אישום נגד שני החיילים היורים בגין עבירה של "מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה". ב-22.9.16 נפתח משפטם בבית משפט השלום ברמלה. ב-5.6.18 הודיעה פרקליטות מחוז המרכז לבית המשפט כי היא חוזרת בה מכתב האישום, מכיוון ש"חל כרסום ממשי בראיות התביעה... ואין בפנינו סיכוי סביר להרשעה".
באפריל 2014 הגישה משפחתו של עווד תביעת פיצויים נגד מדינת ישראל. ב-14.6.16 הוסכם במסגרת הסכם פשרה כי משרד הביטחון יפצה את משפחת עווד בסכום של 480,000 ש"ח.

פריטים מומלצים

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012

מחסום בידו/בית איכסא. צילום: ענת טואג, מחסום ווטש, 11.4.21

מדיניות הפתיחה באש

מכונית האיצה ופגעה בשוטרת מג"ב במחסום, בתגובה ירו השוטרים לכל עבר והרגו ילדה בת 4 שנסעה במונית

ביום ראשון, 7.1.24, בסביבות 17:00, הגיעו מוחמד ודוחא אבו עיד, בני זוג מהכפר בידו שבמחוז אל-קודס, למחסום הצבאי שבכניסה לכפר בית איכסא. הם האיצו לתוך המחסום, פגעו בשוטרת מג"ב ופצעו אותה באורח קל. שני שוטרים שעמדו לידה, ולא נפגעו, פתחו בירי מאסיבי. הם הרגו את בני הזוג וכן ירו למעלה משלושים כדורים במונית שירות שעברה לפניהם במחסום. אחד הכדורים פגע ברוקייה ג'האלין, בת 4, שנסעה במונית עם משפחתה. נהג המונית המשיך לנסוע עד שנעצר מטרים ספורים לאחר המחסום. הנוסעים חששו שהשוטרים יירו עליהם אם יצאו מהמונית והמתינו בתוכה עם רוקייה הפצועה. כרבע שעה לאחר מכן רוקייה הפסיקה לנשום ונהג המונית העז להודיע לשוטרים שיש במונית ילדה פצועה.השוטרים לקחו את האם ואת בתה לאמבולנס של מגן דוד אדום שהגיע למקום, שם ביצעו בה הפרמדיקים פעולות החייאה, לשווא. האם נשארה באמבולנס עם גופת בתה במשך כשעה, ואז הוציאו השוטרים את הגופה והניחו אותה על הקרקע במרחק של כמה מטרים מגופותיהם של בני הזוג מהמכונית הראשונה. לאחר כחצי שעה הגיע למקום אחמד ג'האלין, אביה של רוקייה. הוא ואשתו נחקרו במחסום עד לאחר חצות, ורק אז אפשרו להם לשוב לביתם, אך ללא גופת בתם שהושארה שוכבת על הקרקע. ב-16.1.24, תשעה ימים לאחר הריגתה של רוקייה, החזיר הצבא את גופתה למשפחתה.תחקירן בצלם איאד חדאד גבה ב-10.1.24 עדויות מאמה של הילדה ומנהג המונית בה נסעה:עאאישה ג'האלין, בת 39 ואם לשישה, סיפרה:ביום ראשון, 7.1.24, הייתי עם ארבעת הילדים שלי, מרווא, רחמה, רוקייה ומוחמד, בביקור משפחתי בבית חנינא אל-בלד. ב-16:50 יצאנו חזרה לכיוון הבית שלנו בכפר בית איכסא. נסענו במונית שירות מסוג פורד טרנזיט, והכרתי את הנהג. במונית נסעו גם שתי נשים מהכפר שלא הכרתי. אחת ישבה ליד הנהג והשנייה מאחוריו. אני ישבתי לידה והילדים ישבו לידי ומאחורי. הגענו למחסום ב-17:00. היינו במרחק של בין 15 ל-20 מטר מהשער הראשון וחיכינו לסימן מהשוטרים. לא היו לפנינו מכוניות אחרות. תוך דקה או שתיים השער נפתח והנהג התקדם ועצר מול חדר הבידוק, באמצע המחסום. עמדו שם שוטרת ושני שוטרים. השוטרת לקחה את תעודות הזהות של הנהג, שלי ושל שתי הנשים, הסתכלה עלינו, החזירה לנו את התעודות והרשתה לנהג להמשיך לנסוע. היינו במרחק של בערך 10 מטרים מהשער השני של המחסום והנהג התקדם אליו באיטיות. פתאום שמעתי צעקות של השוטרים והמולה, ואז התחיל ירי מסיבי מאחורינו. הכדורים חדרו למיניבוס ושברי זכוכיות עפו לכל הכיוונים. הורדתי מיד את הראש והתחבאתי מאחורי הכיסא של הנהג, וכך עשו גם כל השאר. משכתי את מוחמד לרצפת המיניבוס, לפניי. אחר כך הסתובבתי ומשכתי גם את רוקייה. אז גיליתי שהיא פצועה. היה דם על הבגדים שלה באזור הגב והיא בכתה. הושבתי אותה על הברכיים שלי וניסיתי להרגיע אותה. השניות שעברו עד שהירי נפסק הרגישו לי כמו שנה. בינתיים הנהג המשיך לנסוע, עבר את השער ואז סטה ימינה ועצר. רציתי לרדת מהמונית כדי לבקש עזרה עבור רוקייה, אבל הנהג אמר לי שהם יירו בי אם אצא. ישבתי עם רוקייה בתוך המיניבוס. היא סבלה מאוד מכאבים. בחוץ היה בלגן שלם. הגיעו כוחות גדולים מכל הסוגים וכולם התאספו ליד חדר הבידוק מסביב למכונית שכנראה הגיעה אחרינו. לא הבנתי מה קרה בדיוק.כעבור רבע שעה בערך, רוקייה כבר לא הוציאה שום קול. היא לא זזה ולא נשמה. הנהג קרא לאחד השוטרים, והשוטר ענה לו משהו שלא הבנתי. רק אז העזתי לצאת מהמונית עם רוקייה. אחד השוטרים ראה אותי ושאל מה אני רוצה. אמרתי לו שהילדה שלי פצועה. הוא לא הבין מה קרה ואיך היא נפצעה, אז אמרתי לו שהשוטרים ירו בה. השוטר לקח אותי לאמבולנס של מגן דוד אדום שהיה שם. אני לא יודעת מתי הוא הגיע לשם. הכניסו אותי עם רוקייה לאמבולנס, שמו אותה על המיטה וחיברו אותה לחמצן. ניסו לעשות לה החייאה ידנית אבל זה לא עזר. אחר כך נתנו לה שוקים חשמליים, אבל זה גם לא עזר והיא לא הגיבה. הם ניסו במשך כמה דקות ואז הפרמדיק אמר לי שהוא מצטער אבל רוקייה מתה. הם סגרו את דלת האמבולנס והשאירו אותי שם בפנים במשך שעה בערך. אף אחד לא דיבר איתי. ישבתי שם, חיבקתי את רוקייה ובכיתי. כעבור שעה לקחו אותה, השכיבו אותה בצד הכביש וכיסו אותה. הם אמרו לי להישאר בצד, במרחק של 10 מטרים ממנה. ביקשתי מהם לקרוא לבעלי. הייתי מפוחדת, כל הגוף שלי רעד,ולא ידעתי מה הולך לקרות. אחרי חצי שעה בערך בעלי אחמד הגיע. כמה אנשים תשאלו אותי ואת אחמד, אחד אמר שהוא קצין משטרה ואחר אמר שהוא מהצבא. הייתי בשוק ולא ממש עניתי לשאלות שלהם, אז הם הפנו את רוב השאלות לאחמד. בצד הכביש ראיתי עוד שתי גופות, מכוסות בשמיכת אלומיניום. ארבעים דקות בערך אחרי שאחמד הגיע ראיתי שהנהג חזר. הוא אמר לי שהוא הסיע את הילדים לבית שלנו בכפר. השוטרים בדקו את המיניבוס וחקרו את הנהג. בשעה 23:00 השוטרים הביאו גרר שהרים את המונית ואת המכונית השנייה ולקח אותם משם. רק בחצות הרשו לנו לעזוב, אבל הם לא הסכימו שניקח את הגופה של רוקייה. הם מחזיקים בה עד עכשיו. הם אומרים שזה כדי להשלים את החקירה ולעשות בדיקות פורנזיות [הגופה הוחזרה למשפחה ב-16.1.24]. נהג מונית השירות סיפר:אני עובד בהסעות בקו בית איכסא ובכפרים הסמוכים. ביום ראשון, 7.1.24, ב-16:45, הסעתי שבעהמונה נוסעים מכיכר בידו לבית איכסא: שתי נשים, שאחת מהן ישבה לידי והשנייה מאחוריי, ואישה עם ארבעה ילדים. האמא ישבה במושב האמצעי בשורה האמצעית, חלק מהילדים שלה ישבו לידה וחלקם במושב האחורי. הגענו למחסום ב-17:00 ופעלתי לפי ההוראות. עצרתי לפני השלט "עצור" ותוך פחות מדקה 'השוטרים פתחו את השער ואחד מהם אותת לי להתקדם. עמדו שם שני שוטרים ושוטרת. התקדמתי עד שהרכב עמד במקביל לחדר השומרים. השוטרת ביקשה את תעודות הזהות של הנוסעים. היא בדקה אותן ואז החזירה לנו אותן ופתחה לנו את השער. נסעתי לאט. התקדמתי לכיוון השער השני, שכבר נפתח. כשהייתי במרחק של בערך חמישה מטרים ממנו, ועשרה מטרים מהשוטרים, נורו עלינו יריות מאחורה. היו פאניקה וצעקות ברכב. כופפתי את הראש ולחצתי על דוושת הגז כדי להתרחק משם. כדורים ניפצו את השמשה האחורית וחדרו לתוך האוטו. נסעתי בערך עשרה מטרים מבלי לראות כלום מלפנים. אחרי שעברתי את השער השני המנוע כבה, כנראה הרמתי את הרגל מהקלאץ' מרוב בלבול. הירי נפסק אחרי פחות מדקה אבל גם אז הייתי עדיין בשוק ולא הבנתי אפילו אם נפגעתי בעצמי. ביקשתי מכולם לבדוק את עצמם והנוסעות אמרו שהן לא נפגעו, חוץ מילדה אחת שמאוחר יותר הבנתי שקוראים לה רוקייה. התקשרתי לאמבולנס של הכפר בידו ואמרתי להם שילדה קטנה נפצעה במונית במחסום. האמבולנס מבידו הגיע תוך חמש דקות. הוא עצר רחוק מהמחסום והפעיל את הסירנה, אבל לא נתנו לו להיכנס. אחר כך הגיעו ניידות משטרה, ואחריהן הגיעו עוד חיילים ושוטרים. אחרי רבע שעה בערך הגיעו כמה אמבולנסים של מגן דוד אדום, אני לא יודע כמה. רק אז העזתי להוציא את הראש מהחלון וצעקתי לשוטרים בעברית שיש איתי ילדה פצועה. השוטר קרא מייד לפרמדיקים והאמא יצאה עם הילדה שלה והתקדמה לאזור המחסום. הם פתחו לה את השער ולקחו אותה עם הילדה לאחד אמבולנסים. שאר הילדים שלה נשארו איתי. שאלתי את אחד השוטרים אם אני יכול לעזוב, בגלל שיש איתי ילדים קטנים, והוא אמר לי שאחכה. אחרי חמש דקות הגיע שוטר אחר והורה לי לעזוב. נסעתי לכיוון בית איכסא, בערך 200 מטר אחרי המחסום. שם פגשתי את קרובי המשפחה של הילדים והם לקחו אותם. המשכתי לכפר, הורדתי את שתי הנוסעות האחרות וחזרתי הביתה. ב-18:20 התקשר אלי "קפטן פארס" ואמר שאני צריך לחזור למחסום עם המונית. חזרתי לשם ועמדתי במסלול הימני. היו שם חוקר של הצבא וחוקרים מהמשטרה והם עשו עליי חיפוש ושאלו אותי כמה שאלות על מה שקרה. הם צילמו את המונית. ראיתי שתי גופות שוכבות על הכביש, עטופות בנייר אלומיניום. אחר כך התברר לי שהם היו בני זוג. במרחק של חמישה מטרים מהן הייתה הגופה של הילדה. היא הייתה מכוסה בבד גזה לבן. האמא ובעלה עמדו במרחק של 20 מטרים ממני והם היו מוקפים בחוקרים שכנראה תשאלו אותם. החוקרים ואני ספרנו יותר מ-30 פגיעות ירי במונית, רובם בצד הימני שלה. חלק מהם עברו דרך המושב האחורי. ב-19:00 הם העלו את האוטו שלי על גרר ולקחו אותו משם. אותי העלו על רכב צבאי ולקחו אותי לכלא עופר. חיכיתי שם חצי שעה בערך ואז עשו עליי חיפוש והכניסו אותי לחדר של מישהו שהציג את עצמו כ" אבו ראמי". הוא הראה לי סרטונים ממצלמת אבטחה. לא ראיתי שום דבר בבירור. לקחו את הפרטים האישיים שלי ואת הכתובת. אחרי 20 דקות בערך החקירה הסתיימה ואז חיכיתי שהם יחזירו אותי למחסום. בערך ב-23:00 הורידו אותי שם. הגופות עדיין היו שם. עברתי את המחסום ברגל ואח שלי אסף אותי בצד השני והסיע אותי הביתה.

18 אפריל 2024

מדיניות הפתיחה באש

חיילים ירו על מכונית נוסעת, הרגו נערה בת 14 ופצעו את הנהג

ביום שני, 14.11.22, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, הגיעו עשרות חיילים לעיירה ביתוניא הסמוכה לרמאללה, עצרו את אחד התושבים, אזקו את ידיו לאחור והובילו אותו אל מתחת לבניין שמול ביתו. באותו זמן, עברה ברחוב מכונית שבה נהג אנס חסונה, בן 26. לידו ישבה פולה מלוח, נערה בת 14 על הרצף האוטיסטי. החיילים – אלה ששמרו על העצור וחיילים נוספים שעמדו בהמשך הרחוב – פתחו באש לעבר המכונית ופגעו בשניהם. המכונית המשיכה לנסוע כמה מטרים ואז נעצרה. החיילים ניגשו אליה והוציאו ממנה את מלוח הפצועה. לדברי עדי ראייה, הם הגישו לה עזרה ראשונה במשך פרק זמן קצר, ולאחר מכן כיסו את גופה. חסונה, שנפצע בזרועו הימנית, קיבל טיפול ראשוני מהחיילים. לאחר מכן פינו החיילים את חסונה ואת גופתה של מלוח למחנה הצבאי עופר, משם הושבה גופתה של מלוח למשפחתה באמבולנס של הסהר האדום. חסונה פונה לבית החולים שערי צדק בירושלים שם נותח ואז הודיעו לו חיילים כי הוא עצור בחשד שניסה לדרוס את החיילים. למחרת הוא נחקר בבית החולים וב-17.11.22 הוא שוחרר, בלא כלום, לביתו. לאחר האירוע פרסם דובר צה"ל כי הכוח הצבאי זיהה "רכב חשוד שהתקרב לכיוונו. הכוח סימן לנהג הרכב לעצור, אך הוא האיץ לכיוון הכוח. בתגובה, הכוח ירה לעבר הרכב". אלא שחסונה, שנהג ברכב, מסר לבצלם שהוא כלל לא הבחין בחיילים לפני שהם ירו בו ועדי ראייה מסרו כי כשהבחינו במכונית מיד לאחר היריות הראשונות לעברה היא נסעה במהירות רגילה. היאם ערמוש, בת 67, תושבת שכונת אל-מדארס שבביתוניא, סיפרה בעדות שמסרה לתחקירן בצלם איאד חדאד ב-14.11.22: ביום שני, 14.11.22, בסביבות השעה 4:00 לפנות בוקר, בעלי העיר אותי ואמר לי שיש חיילים בשכונה. הסתכלתי מחלון המטבח שמשקיף על הרחוב הראשי וראיתי ג'יפים עומדים ברחוב, במרחק של לא יותר מ-70 מטר מהבית שלנו. היה לילה גשום אבל תאורת הרחוב פעלה והפנסים של הג'יפים דלקו. הבחנתי בשני חיילים שהלכו לכיוון בית של שכנים שלנו, שהג'יפים חנו מולו. בהתחלה חשבתי שהם רוצים לחסות מהגשם, אבל בהמשך הבנתי שהם פושטים על בית השכנים כדי לעצור את אחד הבנים שלהם. ראיתי שלושה ג'יפים ועוד ג'יפ אחד גדול. אני לא יודעת אם היו שם עוד ג'יפים. אחרי זמן קצר ראיתי יותר מ-20 חיילים יוצאים מבית השכנים כשהם מובילים את אחד הבנים שלהם כשהידיים שלו כבולות לאחור. החיילים לקחו אותו לדרך צדדית, ממזרח לבית שלנו. מולנו יש עוד בניין מגורים ובקומת הקרקע שלו יש עסקים ומכולת, וחונים שם כלי-רכב של השכנים. אני ובעלי עברנו להסתכל דרך חלון אחר בבית כדי לראות מה הם עושים, אבל לא הצלחנו להבין מה בדיוק קרה שם. אח-ר כך החיילים הובילו את הבן של השכנים לכיוון המחסנים שבקומת הקרקע בבניין שלנו. התחלתי לחזור למטבח כדי להסתכל על מה שהם עושים. בזמן שעברתי בין החדרים בבית שמעתי 3 יריות של אש חיה. זה נשמע כאילו הצליל מגיע מכיוון המחסנים שמתחת לבית שלנו. הסתכלתי מייד מהחלון וראיתי רכב פרטי מגיע מלמטה, והוא חלף על פני הבניין שלנו. הפנסים שלו היו דלקו והוא נסע במהירות רגילה. לא ידעתי כמה נוסעים היו בו, אבל ראיתי בבירור את הנהג ולידו נוסע. אני ובעלי פחדנו מהירי והתכופפנו קצת. הירי לעבר הרכב נמשך בזמן שהוא התקדם עוד כמה עשרות מטרים, עד שהוא נעצר בפינת הצומת. זה היה ירי מטורף לגמרי. לא היה שום ירי מתוך הרכב. מייד כשהרכב עצר התקדמו אליו בערך עשרה חיילים ושלפו מתוכו באלימות שני אנשים. ראיתי אותם מוציאים צעיר פצוע מהצד של הנהג, זורקים אותו על הקרקע ומתחילים לבדוק אותו ולערוך עליו חיפוש. מהצד השני הם משכו החוצה בחורה, זה היה ברור לפי הבגדים. ברגע שהם שלפו אותה מהרכב ראיתי אדם, כנראה פרמדיק, שחתך את הבגדים שלה והתחיל לעשות לה החייאה. הבחורה כנראה גססה או עמדה למות. הוא ניסה במשך כמה שניות ואז הם עזבו אותה, ניגשו לצעיר, הגישו לו טיפול ואז הוליכו אותו והכניסו אותו לג'יפ. היה נראה שקשה לו ללכת. אחר-כך הם העלו את הבחורה על אלונקה וניסו להכניס אותה לאחד הג'יפים אבל חזרו והניחו את האלונקה שוב על הקרקע. הם חזרו על זה יותר מפעם אחת. אחרי 20-15 דקות הם הובילו את השכן שעצרו מאזור המחסנים והכניסו אותו לאחד הג'יפים. אחר-כך הם הכניסו את האלונקה עם הבחורה לאותו ג'יפ שבו ישב הצעיר הפצוע ואז הם עזבו את האזור. אחרי שהם הסתלקו יצאתי עם בעלי והבנים שלנו ועוד תושבים מהשכונה וניגשנו למכונית שעליה החיילים ירו. ראיתי כתמי דם על המושבים וסימני ירי בכל חלקי הרכב, מקדימה ומאחורה ומהצדדים. החלונות היו מנופצים והיו בהם חורים של כדורים. ראיתי בגדים חתוכים, כנראה של הבחורה. ראיתי גם מעיל וחולצה שנדמה לי שהיו שייכים לצעיר. אחרי 10-5 דקות, כשעוד עמדנו ליד האוטו, הצבא חזר אז התפזרנו ומיהרנו לבתים שלנו. ראינו אותם בודקים את הרכב עוד פעם. אני לא יודעת מה הם חיפשו. ראיתי אותם גם מצלמים את הרכב. הם נשארו כמה דקות ואז עזבו.

12 ינואר 2023