חיילים תועדו מוציאים להורג שני פלסטינים שהצבא הגדיר כמבוקשים

ביום חמישי, 27.11.25, במהלך מבצע "חמש אבנים" שעליו הכריז הצבא בצפון הגדה, בסביבות 15:20, כיתרו כוחות ישראליים מחסן בבעלות משפחת זידאן, בשכונת ג'בל אבו דהיר בעיר ג'נין שבו הסתתרו שני פעילים של ארגון הג'יהאד האיסלאמי שהצבא הגדיר כמבוקשים. הכוחות פינו כמה משפחות פלסטיניות מבתיהן הסמוכים למחסן.

לאחר-מכן התקרב למחסן דחפור צבאי, נגח בדלת הגלילה שלו ותלש אותה חלקית ממקומה כשחיילים שחסו מאחורי ג'יפ צבאי מכוונים את נשקיהם אל הפתח. הפעולה תועדה על-ידי עיתונאים שעמדו על גבעה בשכונת מראח סעד, במרחק של כ-350–400 מטר מהמקום בקו אווירי.

לאחר שהדחפור הרס את דלת המחסן, יצאו מתוכו בזחילה שני הפעילים, יוסף עסאעסה, בן 39, תושב הכפר א-שוהדא, ואל-מונתסר ביללה עבדאללה, בן 26, תושב מחנה הפליטים ג'נין.

עסאעסה ועבדאללה תועדו כשהם מסגירים עצמם לחיילים, ובהוראת החיילים מרימים את ידיהם למעלה ואז מרימים את בגדיהם ופושטים את מעיליהם כדי להראות לחיילים שאינם נושאים נשק. לאחר מכן, הורו החיילים לשניים להשתטח על הקרקע ליד המחסן. כפי שניתן לראות בתיעוד האירוע, לאחר שצייתו, בעט אחד החיילים בבטנם והורה להם לחזור למחסן. ברגע שהשניים חזרו והתיישבו בפתח המחסן, פתחו החיילים שעמדו משני צדדיו בירי ישיר ורציף לעברם, מטווח קצר ביותר, והרגו אותם מבלי שנשקפה מהם סכנה כלשהי.

לאחר הירי, הפיל הדחפור את דלת המחסן על גופותיהם של עסאעסה ועבדאללה, וחיילים ירו ירי נוסף לתוך המחסן. לבסוף, גררו החיילים את הגופות החוצה, כיסו אותן ביריעות כסופות ולקחו אותן מהמקום. גופותיהן מוחזקות עד היום בידי הצבא.

תחקירן בצלם עבד אל-כרים א-סעדי גבה עדויות מעדי ראייה.

אחמד נזאל, כתב ברשת הטלוויזיה פלסטין, סיפר בעדותו:

ביום חמישי, 27.11.25, אחרי שסיימתי לסקר עבור הטלוויזיה את הלווייתו של הצעיר אוסאמה כמיל שנורה למוות בידי הצבא ערב קודם לכן בעיירה קבאטיה, נודע לי שהצבא הישראלי וכוחות מיוחדים מקיפים בית בשכונת ג'בל אבו דהיר בעיר ג'נין.

האזור הזה היה סגור לחלוטין ולא הייתה שום אפשרות להתקרב לשם בשל נוכחות כוחות צבא בכל הדרכים

והצמתים שמובילים אליו, אז יצאתי לחפש נקודה שממנה אוכל לצלם ולסקר את האירועים. הגעתי לגבעה שממש מול הבית הנצור, בשכונת מראח סעד. המרחק בקו אווירי בין המקום שבו הייתי לבין הבית הזה היה 350–400 מטר. הייתי עם הצלם של "טלוויזיה פלסטין", ובהמשך הגיעו עיתונאים נוספים לנקודה שבה עמדנו כדי לסקר את האירועים בג'בל אבו דהיר.

ראיתי הרבה חיילים ואנשי יחידות מיוחדות מסתובבים סביב הכניסה למחסן, ודחפור צבאי ממש לידם.

בשעה 15:00 העברנו בשידור ישיר את מה שמתרחש שם, אבל זה היה לפני הפריצה למחסן. סיימתי את הדיווח בערך בשעה 15:18, ואז ביקשתי מהצלם להשאיר את המצלמה פועלת באופן רציף ולהמשיך לתעד מה שקורה. עדשת המצלמה נותרה מכוונת ישירות אל דלת המחסן שבמוקד האירוע. מדי פעם הסתכלתי במסך של המצלמה כדי לראות בצורה ברורה יותר מה קורה.

ואז, באחד הרגעים שבהם הסתכלתי על מסך המצלמה, ראיתי את הדחפור מתקרב לדלת המחסן ותולש את השער עם הכף שלו. בהתחלה חשבתי שהדחפור עומד להרוס את כל המבנה, אבל אז ראיתי שהכף מונפת ישר אל דלת המחסן ושהיא תלשה חלקית את הדלת. באותו זמן התקרב לשם ג'יפ צבאי עם דלתות פתוחות, והחיילים התקדמו מאחוריו כשהם משתמשים בג'יפ כמחסה ומכוונים את נשקיהם אל הפתח שהדחפור יצר.

המשכתי להסתכל במסך וראיתי שני אנשים יוצאים אחד אחרי השני מתחת לדלת של המחסן. הם הרימו את הבגדים שלהם וחשפו את הבטן - כנראה בהתאם להוראות של החיילים. החיילים סימנו להם מייד לצאת ולהשתטח על הקרקע משמאל לפתח המחסן. היה ברור שהחיילים שולטים בהם לחלוטין. ראיתי חייל בלי קסדה בועט בהם בבטן בזמן שהם שכבו על הקרקע אחרי שהחיילים לקחו מהם את המעילים.

אחרי שהם נשכבו, ראיתי חייל מסמן להם בידיים לחזור לחזית המחסן ולהשתטח על הקרקע. ואז, הייתי בהלם כשחיילם שעמדו מול המחסן פתחו בירי ישיר עליהם ממרחק שלא עלה על שני מטרים. הירי היה רציף ומהיר.

לפי מה שראיתי, לשניים לא היה נשק כשהם יצאו מהמחסן. אחרי שהם הרימו את בגדיהם מהבטן שלהם ופשטו את המעילים — היה ברור שאין עליהם כלום. החיילים שלטו בהם לחלוטין, ולא נשקפה מהם שום סכנה. הם גם זחלו החוצה מתחת לדלת, בפתח שהגבוה שלו לא עלה על מטר אחד.

אחרי הירי הישיר, ראיתי את הדחפור ממשיך להרוס את הדלת עד שהיא נפלה על הגופות של השניים ואז החיילים באזור פתחו שוב בירי לתוך המחסן.

המשכתי לעקוב במסך של המצלמה, וראיתי חיילים גוררים את הגופות של השניים אל מחוץ למחסן ומכסים אותן ביריעות בצבע כסף. ככה הם בדרך כלל עושים – מכסים את הגופות ביריעות כסף.

נשארתי שם עד שהתחיל להחשיך ואז חזרתי למשרד שלנו בג'נין, כדי להתכונן לדיווח של השעה 18:00.

תושב האזור שהיה עד לאירוע סיפר בעדותו:

ביום חמישי, 27.11.25, בערך בשעה 11:30, יצאתי להליכה בשכונה, באזור שבין שכונת ג'בל אבו דהיר לשכונת אל-ג'אבריאת הסמוכה. תוך כדי הליכה התעדכנתי בחדשות ברשתות החברתיות ונודע שלי שארבעה רכבים עם לוחיות זיהוי פלסטיניות, שלפי החשד מובילים כוחות ישראליים מיוחדים, מתקדמים לשכונת ג'בל אבו דהיר, שבה הייתי.

נשארתי במקומי ועקבתי אחר העדכונים. אחרי זמן קצר התחלתי לשמוע ירי במקומות שונים בשכונה, וג'יפים צבאיים התחילו להיכנס לאזור. נכנסתי לאחד הבתים הקרובים אליי. הכוחות התפרסו בשכונה ואי אפשר היה לדעת לאיזה בית בדיוק הם מתכננים להגיע.

לאחר שהם התפרסו שם במשך בערך שעתיים ראיתי פתאום דחפור צבאי גדול מתקדם אל מבנה של משפחת זידאן, ועוצר ליד מחסן ששייך להם. יש למשפחה מסעדה במרכז ג'נין, והמחסן משמש לאחסון סחורה, מזון וציוד.

באזור כבר היו הרבה ג'יפים וחיילים והצבא פינה כמה משפחות מהבתים שהסמוכים לבית משפחת זידאן.

עמדתי במרחק של בערך 300 מטרים מדרום למבנה ויכולתי לראות את תנועת החיילים והרכבים הצבאיים לאורך הרחוב הצמוד למחסן.

בסביבות 15:20, ראיתי את הדחפור הגדול מתקרב לשער המחסן, אבל לא הצלחתי לראות מה בדיוק קורה שם. אחרי כמה רגעים שמעתי ירי כבד שנשמע כאילו נורה עם משתיקי קול, צליל שמוכר לנו בעיר ובמחנה הפליטים ג'נין, כי כבר למדנו להבחין בין סוגי הירי שהצבא משתמש בהם.

באותו שלב לא ידעתי אל מי כוון הירי. כוחות הצבא נשארו במקום עד בערך 17:30, ואז החלו לסגת. אחרי נסיגת הכוחות ניגשתי יחד עם תושבים נוספים למחסן שהותקף.

נחשפנו שם למחזה קשה: האזור שבכניסה למחסן ובתוכו היה מלא בכתמי דם. התכולה של המחסן, שמנים צמחיים וציוד, הייתה מפוזרת על הקרקע. על קירות המחסן ועל חלק ממוצרי המזון אפשר היה לראות סימני ירי.