מוחמד חסן ניסה להגן על בית אחיו מפלישת מתנחלים וחיילים – ושילם על כך בחייו

12 ספטמבר 2021, עודכן ב-15 פברואר 2023

אדם ניצב במקום שבו עמד החייל כשירה במוחמד חסן שהיה על גג הבית. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

ביום שבת, 3.7.21, בסביבות השעה 18:00, נכנסה קבוצה של כשבעה מתנחלים, חלקם רעולי פנים וחלקם חמושים באלות, לכפר קוסרה שמדרום-מזרח לעיר שכם. המתנחלים יידו אבנים לעבר בית משפחת עודה, ומספר תושבים הגיעו לאזור ויידו לעברם אבנים בחזרה בניסיון להגן על הבית ולהרחיק את המתנחלים מהמקום. לאחר כרבע שעה הגיעו למקום ארבעה חיילים וכן כעשרים מתנחלים שהצטרפו ליידוי האבנים על הבית. החיילים לא נקפו אצבע כדי להפסיק את ההתקפה.

לאחר זמן מה הלכו המתנחלים והחיילים לעבר בית בבנייה, בבעלות עלי חסן, ויידו אבנים לעברו ולעבר בית סמוך. מוחמד חסן, בן 21, אחיו של עלי, עבד באותה עת על הגג ויידה לעברם אבנים בניסיון להרחיקם. תושבים נוספים יידו אף הם אבנים לעבר המתנחלים, ממרחק ניכר.

במשך דקות ספורות נמשך יידוי האבנים לעבר חסן, שמצא מחסה מאחורי הגדר של הגג. במהלך דקות אלה עמדו החיילים והמתנחלים בקרבת הבית, ככל הנראה ללא חשש ממשי לשלומם. בעוד יידוי האבנים לעבר חסן נמשך, כיוון אחד החיילים את הנשק לעברו ואז ירה ופגע בכתפו. חסן נפל על הגג. מיד לאחר מכן נכנסו כמה מתנחלים לקומת הקרקע וניפצו אריחים שנועדו לבית החדש.

נזק שהסבו המתנחלים בתוך ביתו של עלי חסן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

תושבים שהגיעו למקום ניסו לעלות לגג כדי להגיש עזרה לחסן, אך החיילים מנעו זאת מהם. רק כעבור כעשר דקות עלו החיילים לגג יחד עם תושבים מהכפר וניסו לבצע בו החייאה. כחצי שעה לאחר מכן הגיע למקום אמבולנס שפינה את חסן לבית חולים בישראל, שם מת מפצעיו מאוחר יותר באותו יום. ישראל החזיקה בגופתו במשך חודש, והיא הוחזרה למשפחתו רק ב-3.8.21.

לאחר הירי בחסן התפתחו עימותים בין תושבים בכפר לבין החיילים ושוטרי מג"ב שהגיעו למקום, ואשר פצעו שלושה תושבים בכדורי מתכת מצופים גומי. לאחר האירוע חסם הצבא שתיים מהכניסות של הכפר למשך כשבועיים.

גג הבית שעליו נהרג מוחמד חסן. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

לטענת הצבא, מוחמד חסן "השליך מגג מבנה חפץ חשוד שהתפוצץ לעבר הכוחות". אולם מתחקיר בצלם עולה כי טענה זו אינה נכונה וכי חסן יידה אבנים על קבוצה של חיילים ומתנחלים שפלשו לכפרו ותקפו את בית אחיו, שהוא עמד על גגו. הירי הקטלני של החייל בחסן בוצע בזמן שפעל כדי להגן על בית אחיו, מבלי שסיכן את חייו של מי מהמתנחלים או מהחיילים – כפי שמעידה היטב התנהגותם במהלך האירוע. ירי כזה, במקרה שבו לא נשקפת סכנת חיים ממשית ומיידית, אינו חוקי ולא ניתן להצדיקו.

במהלך העשור האחרון תיעד בצלם עשרות מקרים שבהם מתנחלים מהתנחלויות ומאחזים סמוכים לכפר תקפו את תושביו ופגעו ברכושם – בין השאר הם עקרו עצים, הציתו כלי רכב, יידו אבנים לעבר בתים ומכוניות, ובמקרה אחד אף הציתו את מסגד הכפר. בדומה למקרים אלו ואחרים, גם במקרה זה אלימות המתנחלים אינה יוזמה פרטית וספורדית אלא חלק ממדיניותה של ישראל, המאפשרת אותה ומסייעת לה - בעזרת הצבא המלווה את המתנחלים ומגונן עליהם, תוך הפעלת כוח קטלני כלפי פלסטינים המנסים להתגונן ולהגן על אדמותיהם ועל בתיהם. 

מימין, הכניסה להתנחלות מגדלים. משמאל, הכניסה לכפר קוסרה שנחסמה בידי הצבא כצעד של ענישה קולקטיבית. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21 — הכניסה לכפר קוסרה שנחסמה בידי הצבא כצעד של ענישה קולקטיבית. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

עווד עודה, תושב קוסרה בן 27, עלה לגג ביתו כששמע רעש בחוץ וראה מתנחלים מתקרבים אל הבית. בעדות שמסר ב-5.7.21 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפר מה אירע אז:

תמונה

עווד עודה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

במהלך ההתקפה של המתנחלים הגיעו כמה תושבים מהכפר וזרקו עליהם אבנים. תוך כדי כך הגיעו ארבעה חיילים ואז הגיעו גם עוד מתנחלים ומספרם עלה לשלושים. המתנחלים המשיכו לזרוק אבנים על הבית שלנו, ואחד החיילים ירה לעבר הבית. אחר כך המתנחלים פנו לבית בבנייה של שכן שלי עלי, שנמצא במרחק של 400 מטרים. החייל שירה קודם התקדם בראש וירה לעבר הצעירים שהגיעו למקום כדי להכריח אותם לסגת.

כשהמתנחלים הגיעו לבית של עלי הם זרקו עליו אבנים. ראיתי מגג הבית שלי את אחד הצעירים זורק אבנים על המתנחלים מגג הבית של עלי. לא זיהיתי מי זה אבל הייתי בטוח שזה עלי או אחד האחים שלו, שנמצאים שם הרבה. הצעיר, שמאוחר יותר נודע לי שזה היה מוחמד חסן, אח של עלי, התגונן מהאבנים של המתנחלים מאחורי הגדר שמקיפה את הגג. אז שמעתי ירי וראיתי את מוחמד רץ על הגג ואז נופל. הבנתי שהוא נפגע. הלכתי לשם מיד בדרך עוקפת, רחוקה מהמתנחלים. כשהגעתי לשם כבר היו שם צעירים שהגיעו בגלל הקריאות ברמקולים של המסגד. הם יידו אבנים לעבר החיילים, שהשליכו לעברם רימוני גז מדמיע. העימותים בכפר נמשכו והתפשטו עד לכניסה הראשית.

ריזקאללה אבו רידה, תושב קוסרה בן 53, עבד בחלקת האדמה שלו, במרחק של כמאתיים מטרים מביתו של עלי חסן, כששמע צעקות מכיוון הבית. כשהתקדם לשם ראה חייל וכמה מתנחלים רעולי פנים וחמושים במקלות שיידו אבנים על הבית. בעדות שמסר ב-5.7.21 לתחקירנית בצלם סלמא א-דיבעי סיפר:

תמונה

ריזקאללה אבו רידה. צילום: סלמא א-דיבעי, בצלם, 5.7.21

ראיתי על גג הבית בחור צעיר שזרק אבנים לעבר המתנחלים כדי להדוף אותם ולהגן על הבית. הגיעו עוד מתנחלים מכיוון הבית של עווד עודה, והם כבר היו בערך שלושים. אז גם שמתי לב שהיו שם עוד שלושה חיילים, מאחורי המתנחלים. החייל שעמד מקדימה, לפני המתנחלים, הרים את הנשק וכיוון אותו לעבר הגג. הבחור שזרק אבנים מהגג התגונן מהאבנים של המתנחלים מאחורי הגדר של הגג. ברגע שהראש שלו נראה מעל לגדר החייל ירה בו. ראיתי אותו מתרחק מקצה הגג ונעלם משדה הראייה שלי, ואז שמעתי את הבחורים צועקים שהוא נפגע. כמה מתנחלים פשטו על הבית אבל אחרי כמה דקות הם נסוגו מהאזור. גם כמה מהתושבים ניסו להגיע לבית אבל החיילים לא נתנו לאף אחד להתקרב. אחר כך הגיעו כמה ג'יפים צבאיים ואמבולנס, וכמה חיילים ופרמדיקים נכנסו לבית. אחרי חצי שעה הפצוע פונה באמבולנס. בדיעבד נודע לנו שזה היה מוחמד אחיו של עלי, ושהוא נפל שהיד.

עדכון: ב-1.6.22 הודיע דובר צה"ל לבצלם כי תיק החקירה הועבר לעיון פרקליט.

פריטים מומלצים

מדיניות הפתיחה באש

דו״ח חדש של בצלם: ישראל מבצעת פרויקט מחיקה בגדה המערבית

הדו״ח המקיף ביותר שפרסם בצלם עד כה על המדיניות הישראלית בגדה המערבית מראה כיצד ישראל מפעילה חמישה מנגנונים המחזקים זה את זה כדי לפרק את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי, ובמקביל לעצב מחדש בכוח את הגדה ולבסס בה נוכחות וריבונות יהודית־ישראלית קבועות ורציפות.מאז סוף 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, נכנסה המדיניות הישראלית בגדה המערבית לשלב חדש. ישראל החריפה באופן דרמטי מדיניות ארוכת שנים של שליטה, אלימות ונישול, והיא מפעילה אותה כיום באופן גלוי ואלים יותר ובקצב מהיר יותר. צעדים אלה הופכים יותר ויותר לחלק ממדיניות הממשלה ומפעולת מוסדות המדינה.על רקע ההחרפה הנמשכת מדי יום, מפרסם בצלם את ״פרויקט המחיקה״, דו״ח בן 200 עמודים המבוסס על ניתוח של כ־2,000 עדויות של פלסטינים מהגדה המערבית, על עבודת שטח ועל עשרות שנים של תיעוד. הדו״ח בוחן כיצד מדיניות ופרקטיקות שישראל מפעילה זה עשרות שנים הואצו והתרחבו בשנים האחרונות.״מה שקורה בגדה מוצג שוב ושוב כאוסף של אירועים נפרדים – אלימות של מתנחלים קיצוניים, פעולה צבאית, מחסומים או הריסות״, אמרה מנכ״לית בצלם, יולי נובק. ״כשמסתכלים על המערכת ומחברים את הדברים רואים שמדובר בפרויקט פוליטי אחד שמכוון להרס של כל תחומי החיים בגדה. קהילות מגורשות, הכלכלה נדחקת לסף קריסה, ומיליוני פלסטינים חיים בפחד מתמיד מפני אלימות של הצבא ושל מתנחלים. כל המנגנונים האלה מפרקים את הקיום הפלסטיני הקולקטיבי בגדה ומבססים בה משטר קבוע של עליונות יהודית״.כך פועל פרויקט המחיקההדו״ח מזהה חמישה מנגנונים הקשורים זה בזה, שבאמצעותם ישראל מקדמת את הפרויקט ברחבי הגדה המערבית:אלימות והטלת אימה: ישראל משתמשת בכוחות הצבא ובמיליציות מתנחלים חמושות כדי להפעיל אלימות וכפייה ולהטיל אימה. מ־7 באוקטובר 2023 ועד 31 באוגוסט 2026 ישראל הרגה 1,107 פלסטינים בגדה המערבית, בהם 245 ילדים.טיהור אתני והשתלטות על המרחב: ישראל משתמשת בפעולות צבאיות, בהריסות בתים ובהקמת מאחזים וחוות של מתנחלים בתמיכת המדינה כדי לגרש פלסטינים מאדמתם ולהרחיב את הנוכחות היהודית בשטחים אלה. נכון להיום ישראל עקרה ממקומן 75 קהילות פלסטיניות; חוות ומאחזי מתנחלים השתלטו על 1.07 מיליון דונם (18% משטח הגדה המערבית); וכ־33,000 פלסטינים נעקרו בכפייה ממחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית.הגבלות תנועה: ישראל מפצלת את המרחב הפלסטיני באמצעות מחסומים, שערים וחסימות כבישים. עד סוף 2025 תיעד משרד האו״ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) 925 חסמי תנועה ברחבי הגדה המערבית.חנק כלכלי: ישראל משתמשת בשליטתה בתעסוקה, בהכנסות הפלסטיניות ממסים, במערכת הפיננסית ובתשתיות כדי להעמיק את המשבר הכלכלי ואת תלותה של הכלכלה הפלסטינית בישראל. שיעור האבטלה עלה מ־13.1% בשנת 2022 ליותר מ־31% בשנת 2024, על רקע ביטול המוני של היתרי עבודה בישראל ועיכוב הולך וגובר של כספי המסים הפלסטיניים.הרס חברתי ופוליטי: ישראל מפלילה התארגנות פוליטית, פושטת על משרדי ארגוני חברה אזרחית, מדכאת מחאות ועוצרת פעילים, סטודנטים ועיתונאים. מאז אוקטובר 2023 עצרה ישראל לפחות 60 עיתונאים פלסטינים מהגדה המערבית.תוכנית ההכרעה: הדו״ח מזהה את ״תוכנית ההכרעה״ של בצלאל סמוטריץ׳ משנת 2017 כמסמך מרכזי להבנת ההסלמה הנוכחית. האסטרטגיה של התכנית ״הכרעה התיישבותית״, מכוונת להפוך את הריבונות היהודית לבלתי הפיכה באמצעות הרחבת התנחלויות, השתלטות על קרקעות וגירוש פלסטינים, ולהותיר לפלסטינים שלוש אפשרויות: להיכנע לעליונות יהודית, לעזוב או לעמוד בפני דיכוי צבאי. אף שהתוכנית מעולם לא אומצה רשמית כמדיניות ממשלתית, סמוטריץ׳ מחזיק כיום בסמכויות נרחבות בתחומי התכנון, הקרקעות והאכיפה בגדה המערבית, ועקרונות מרכזיים בהיגיון שבבסיסה באים לידי ביטוי הולך וגובר במדיניות המדינה ובפעולותיה.פרוייקט ארוך שנים, שלב חדש: פרויקט המחיקה אינו יצירה של הממשלה הנוכחית או של תוכנית ההכרעה של סמוטריץ׳. הוא נשען על מדיניות ומנגנונים של שליטה, נישול ופיצול שישראל מפעילה זה עשרות שנים. הממשלה הנוכחית האיצה את הפרויקט, העמיקה את מיסודו והפכה את מנגנוניו ואת יעדיו לגלויים יותר. הדו״ח ממקם את המתקפה הנוכחית על החיים הפלסטיניים בתוך פרויקט קולוניאלי־התיישבותי ארוך שנים, שבמסגרתו ישראל מבססת עליונות וריבונות יהודית במרחב באמצעות משטר האפרטהייד, תוך פירוק הקיום הפלסטיני הקולקטיבי. ברצועת עזה הגיע היגיון המחיקה לצורתו הקיצונית ביותר: ג׳נוסייד; בגדה המערבית הוא מתממש באמצעות חמשת המנגנונים המתוארים בדו״ח.אחריות בינלאומית: בצלם קורא לממשלות ולמוסדות בינלאומיים להפסיק לאפשר לישראל להמשיך בפשעיה, להגן על הפלסטינים ולפעול לסיום משטר האפרטהייד והשלטון הצבאי על הפלסטינים. עתיד צודק מחייב סדר פוליטי המבוסס על חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה לכל בני האדם החיים במרחב שבין נהר הירדן לים התיכון, תוך מימוש מלא של הזכויות האישיות והקולקטיביות והשתתפות פוליטית שווה.לדברי מנכ״לית בצלם, יולי נובק: ״פלסטינים נותרים חשופים לאלימות ההולכת ומסלימה, בזמן שישראל מקדמת את פרויקט המחיקה שלה בגדה המערבית. ממשלות אינן יכולות לגנות את הפשעים האלה ובה בעת להעניק לישראל חסינות המאפשרת לה להמשיך בביצועם. יחד עם מוסדות בינלאומיים, עליהן להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותן על פי המשפט הבינלאומי כדי לעצור את פשעיה של ישראל״.הדו״ח המלא, תקציר המנהלים, המפות והגרפים זמינים בכתובת:: https://www.btselem.org/elimination/?lang=he

14 ספטמבר 2026

מדיניות הפתיחה באש

פרויקט המחיקה

מאז כניסתה של ממשלת ישראל הנוכחית לתפקידה בסוף שנת 2022, וביתר שאת מאז אוקטובר 2023, החריפה ישראל באופן דרמטי את הפגיעה בכל תחומי החיים של התושבים הפלסטינים בגדה המערבית.בכל רגע יכול פלסטיני למצוא את עצמו חשוף לאלימות מצד חיילים ומיליציות מתנחלים חמושות, להיעצר ולהיכלא, ליפול קורבן להתעללות והשפלה, ולעיתים גם לאבד את חייו.דו"ח "פרויקט המחיקה" מבוסס על למעלה מאלפיים עדויות של תושבים פלסטינים שבצלם גבה מאז אוקטובר 2023, ועל למעלה משלושה עשורים של תיעוד הפרות זכויות האדם שמבצע משטר האפרטהייד הישראלי בגדה המערבית. הדו״ח בוחן את המציאות הנוכחית לא כאוסף של אירועים נקודתיים או פגיעות קונקרטיות, אלא כחלק ממנגנון מחיקה כולל הפועל לפירוק התנאים המאפשרים את המשך הקיום הפלסטיני בגדה המערבית, ובמקביל מעמיקים את השליטה והעליונות היהודית בו באופן בלתי הפיך. בחינת מציאות החיים הנוכחית בגדה מגלה כי פרויקט המחיקה מיושם כיום באופן גלוי, ישיר ואלים יותר מבעבר, ומבוסס על שיתוף פעולה הולך וגובר בין רשויות המדינה הרשמיות למיליציות מתנחלים שפועלות בגדה בגיבוי ובתמיכת הרשויות.

14 ספטמבר 2026

מדיניות הפתיחה באש

דיר ג׳ריר, מחוז רמאללה: חיילים שהגיעו לסייע למתנחלים שתקפו בתים ירו למוות בצעיר שצפה באירועים מהצד

ביום ראשון, 23.11.25, בסביבות 15:30, יצאו ארבעה מתנחלים וחייל מהמאחז ״חסד לאברהם״, שהוקם בשנת 2025 במרחק של כ-270 מטרים במעלה גבעה שמצפון לכפר דיר ג'ריר. המתנחלים ירדו ברגל לביתו של סידקי מעאלי, בן 74, שבמערב הכפר והחלו ליידות עליו אבנים, בעת שמעאלי ובני משפחתו ישבו במרפסת.כמה מבני המשפחה יצאו החוצה והחלו ליידות אבנים לעבר המתנחלים התוקפים בניסיון להדוף אותם, אך המתנחלים הצליחו להתקרב לרחבה שבקדמת הבית, שבה חנו שתי מכוניות ולנפץ את שמשותיהן. לאחר כ-20 דקות, הגיעו למקום כשלושים צעירים תושבי הכפר, ששמעו על ההתקפה ברשתות החברתיות ונחלצו לעזרת המשפחה המותקפת.הצעירים החלו ליידות אבנים לעבר המתנחלים והחייל, ואילצו אותם להתרחק מהמקום. בינתיים הגיעו למקום שלושה חיילים נוספים, שהחלו לירות רימוני גז מדמיע לעבר הצעירים שהגנו על ביתו של מעאלי.זמן קצר לאחר מכן, הגיעו למקום גם שני ג'יפים צבאיים והורידו כוח של כעשרה חיילים. הג'יפים הצבאיים נסעו לכיוון המאחז ועצרו לידו. חיילי הכוח הנוסף החלו לירות גם הם גז מדמיע לעבר הצעירים, שנסוגו במורד הגבעה לכיוון הרחוב הראשי של הכפר.לאחר שנסוגו, החלו כמה מהצעירים ליידות אבנים לעבר החיילים, שעמדו באזור גבוה יותר, במרחק של כ-80 מטר מהם. צעירים אחרים, ובהם בראא מעאלי, בן 24, תושב הכפר, צפו מהצד ותיעדו את המתרחש במכשירים הניידים שלהם. בשלב זה, הבחינו התושבים כי אחד החיילים כורע ברך בתנוחת צליפה, ולאחר מכן ירה לעבר הצעירים. כתוצאה מהירי, נפגע מעאלי, שעמד במרחק של כ-25 מטרים ממיידי האבנים, וכ-100 מטרים מהחיילים, בחזהו. מעאלי פונה באמצעות אמבולנס שהמתין במקום למרכז הרפואי בעיירה השכנה סילוואד, ומשם הועבר למרכז הרפואי ״פלסטין״ ברמאללה, שם נקבע מותו.הכוחות נשארו ליד בתי הכפר עד הערב, והמשיכו לכוון את נשקם לעבר עוברים ושבים באופן מאיים. רק בסביבות 21:00, עזבו הכוחות את המקום לכיוון המאחז ״חסד לאברהם״, ולאחר כשעה עזבו את האזור לגמרי.לאחר הריגתו של מעאלי, פרסם דובר צה״ל הודעה לפיה "כוחות גדוד 101 מחטיבת הצנחנים קפצו למרחב עפרה שבחטיבת בנימין, בעקבות דיווח על מספר מחבלים שיידו אבנים לעבר אזרחים ישראלים. עם הגעתם, הכוחות פעלו והשתמשו באמצעים לפיזור הפגנות על מנת להשיב את הסדר במרחב. במהלך פעילות הכוחות, מחבל יידה סלעים לעבר הכוח שהגיב בירי מדויק לנטרול האיום וחיסל את המחבל. אין נפגעים לכוחותינו."אלא שמתחקיר בצלם, עולה כי המתנחלים הם שתקפו את התושבים הפלסטינים, והחיילים, שהגיעו מאוחר יותר, לא רק שאפשרו לתוקפים לעזוב את המקום, אלא גם נכנסו לנעליהם והחלו לתקוף בעצמם את הפלסטינים שניסו להגן על רכושם. בנוסף, מהתחקיר עולה כי בראא מעאלי נפגע מירי חי בחזהו בזמן שעמד עשרות מטרים מקבוצת הצעירים שיידו אבנים לעבר החיילים ולמעלה מ-100 מטרים מהחיילים עצמם, ובשום אופן לא היווה סכנה לחיילים או לאדם כלשהו.מאז אוקטובר 2023, הרגו כוחות ישראליים ומתנחלים למעלה מ-1,000 פלסטינים בגדה המערבית. לפחות 20 מהם נהרגו באירועים שראשיתם בהתקפה של מתנחלים על פלסטינים.תחקירן בצלם, מוחמד רומאנה, גבה עדויות מחלק מהנוכחים באירוע:סידקי מעאלי, בן 74 ואב לחמישה, סיפר בעדות שנגבתה ב-27.11.25:אני גר באזור "אל-עאסור", בצפון הכפר דיר ג'ריר, שהוגדר כשטח B בהסכמי אוסלו, בבניין מגורים שנבנה בשנת 1988. הבניין נמצא מדרום למחנה "תל אל-עאסור", שהיה מחנה צבאי ירדני ומאז 1967 הוא בסיס של צבא הכיבוש. הבניין בן שלוש קומות, ואני גר בו יחד עם משפחתי והמשפחות של ארבעה מבני.באפריל 2025, מתנחלים התחילו להקים מאחז על אדמות של דיר ג'ריר [המאחז "חסד לאברהם"]. אלה אדמות פרטיות של תושבי דיר ג'ריר וסילוואד, והן נמצאות באזור שהוגדר כשטח C בהסכמי אוסלו. המתנחלים הקימו את המאחז במרחק של בערך 150 מטרים מדרום למחנה הצבאי תל עאסור ובערך 300 מטרים מצפון לבית שלנו.באוגוסט 2025, רשויות הכיבוש סללו כביש שמסתעף מהכביש הראשי של דיר ג'ריר לכיוון המחנה הצבאי תל עאסור. באותו חודש, המתנחלים סללו עוד כביש שמסתעף מהכביש הצבאי הזה, ומוביל לכיוון המאחז שלהם. בהתחלה היו במאחז רק אוהלים, אבל בהמשך הציבו שם כמה קרוואנים.מאז שהכביש למאחז נסלל, יש שם כל הזמן תנועה של כלי-רכב של מתנחלים. הם נוסעים בין הכביש שמוביל להתנחלות "עפרה" לבין המאחז. המתנחלים נוסעים גם בין כביש 449, שעובר באדמות של כפר מאלכ, למאחז שהוקם ממערב לדיר ג'ריר [מאחז "מצפה הרועים", שהוקם במקום שממנו פונה בעבר המאחז עמונה]. בדרך כלל אני רואה נוכחות רציפה של 3-2 מתנחלים בתוך המאחז שמצפון לבית שלי,, ולפעמים המספר מגיע ל-15-10 מתנחלים, שחלקם במדים וחלקם בלבוש אזרחי. ראיתי גם נשים וילדים ליד המאחז. בהתחלה לא חשבתי שזה מאחז רועים, אבל באוקטובר 2025, ראיתי שהם הביאו לשם כמה פרות והחזיקו אותן ליד המאחז למשך כמה ימים. הם רעו את הפרות האלה באדמות החקלאיות של אנשי הכפר, וגם באדמות הפרטיות שלי, שמעל הבית שלי, שבהן אני מגדל טבק, ירקות ושעורה. בהמשך הפרות נעלמו מהאזור.ביום שבת, 15.11.25, מתנחלים שהגיעו מכיוון המאחז שמצפון תקפו בתים בחלק המערבי של הכפר, קרוב לבית שלי. הם יידו על הבתים אבנים ואז הגיעו צעירים מהכפר והתעמתו איתם באבנים. הגיעו גם כוחות הכיבוש והם ירו גז מדמיע ותחמושת חיה על צעירי הכפר ופצעו כמה מהם. ביום שבת, 22.11.25, בסביבות 15:30, מתנחלים שוב תקפו בתים בחלק המערבי של הכפר. הם התחילו לזרוק אבנים על בתים, וגם הפעם תושבים וצעירים מהכפר הגיעו והתעמתו איתם באבנים. כוחות הכיבוש הישראלים הגיעו שוב וירו גז מדמיע ותחמושת חיה על הצעירים, שנאלצו לסגת לכיוון הכפר, ואז גם המתנחלים נסוגו.ביום ראשון, 23.11.25, בסביבות 15:30, כשישבתי במרפסת הצפונית בבית שלי עם הנכדים שלי, ראינו ארבעה מתנחלים וחייל יוצאים מהמאחז והולכים לכיוון הבית שלנו. החייל, שהיה במדים, החזיק רובה, והפנים שלו היו גלויות. האחרים לבשו בגדים אזרחיים והיו רעולי פנים. ארבעת המתנחלים התקרבו לבית שלנו והחייל נשאר קצת רחוק יותר. כשהמתנחלים הגיעו למרחק של 50-40 מטרים מהבית, הם התחילו לזרוק עליו אבנים. הנכדים שלי יצאו מיד מהבית כדי למנוע מהם להתקרב יותר והתחילו לזרוק אבנים בחזרה לעבר המתנחלים. כשראיתי את זה, צעקתי על הנכדים שלי לחזור לבית כי חששתי שהמתנחלים או החייל יירו בהם.האבנים של המתנחלים פגעו בקירות הבית ואחת כמעט פגעה בי בראש. המתנחלים הצליחו להתקרב לצד הצפוני של הבית, שם החנה אחד מהנכדים שלי את הרכב שלו, והם ניפצו את חלונות הרכב באבנים. אבנים פגעו גם במכונית היונדאי שלי, שחנתה בחצר שלנו, וניפצו שלושה מהחלונות שלה.אחרי שהמתנחלים תקפו אותנו במשך בערך 20-15 דקות, כשהנכדים שלי מנסים להדוף אותם, הגיעו 25-20 צעירים מהכפר כדי לעזור לנו. בערך 15-10 דקות אחרי שהם הגיעו, הצלחנו כולנו ביחד להרחיק את המתנחלים קצת לכיוון המאחז.45-40 דקות אחרי שהתקפת המתנחלים התחילה, הגיעו כמה חיילים של צבא הכיבוש, וראיתי שלושה כלי רכב צבאיים חונים ליד המאחז. ראיתי שהחיילים לא עשו שום ניסיון לעצור את המתנחלים או להרחיק אותם מהאזור. ברגע שהחיילים הגיעו, הם התחילו לירות רימוני גז מדמיע על הבית שלנו ועל הצעירים שהתעמתו עם המתנחלים. כמה רגעים אחר-כך, הגיעו עוד חיילים והתמקמו בין הצעירים למתנחלים. בינתיים, אשתי ואשתו של בני, סבלו מחנק בגלל שאיפת הגז ולקחתי אותם במכונית שלי למרפאת החירום בעיירה סילוואד. השארתי אותם שם וחזרתי הביתה, כי פחדתי שהמתנחלים או חיילי הכיבוש ייכנסו לבית.כשהגעתי הביתה, ראיתי שבערך 12-10 חיילים מוצבים מול הבית. אחד החיילים הורה לי להיכנס פנימה. נכנסתי ואז ראיתי ארבעה מהם פונים מזרחה לכיוון מגרש ריק שליד דיר הצאן שלי. הם קפצו מעל דיר הצאן למגרש, שמשקיף על הרחוב הראשי של הכפר. שם, ברחוב הראשי, הצעירים של הכפר נאלצו לסגת אחרי שירו עליהם גז מדמיע. הצעירים עצרו ברחוב הראשי מול המגרש שאליו פנו ארבעת החיילים.הלכתי למרפסת שמשקיפה מזרחה, על המגרש הריק שבו היו חיילי הכיבוש, ושם ראיתי בבירור את החיילים תופסים עמדות ליד דיר הצאן שלי. ראיתי שאחד מהם כורע בעמדת צליפה ומכוון את הנשק שלו אל צעירי הכפר שהתאספו ברחוב הראשי ובכניסה לאולם החתונות אל-ר'זאל. ניסיתי לאותת לצעירים שעמדו בכניסה לאולם, ולסמן להם לזוז אחורה, כי חששתי שהם לא רואים את החיילים מהמקום שבו היו.כמה דקות אחרי שהחיילים תפסו עמדות במגרש הריק, שמעתי ירייה אחת ואחריה הצעירים צעקו, "פגיעה!". מהמרפסת שלי ראיתי את צעירי הכפר נושאים את הצעיר הפצוע שנפל ארצה מול קצבייה שנמצאת מול השטח הריק הזה, והבנתי שהחיילים ירו באחד הצעירים. מאוחר יותר, נודע לי שהצעיר הפצוע היה בראא מעאלי. זמן קצר אחרי שהוא נורה, התפשטו ידיעות שהוא מת מפצעיו.אחרי הירי, הצעירים התרחקו מהרחוב הראשי, אבל החיילים נשארו ליד הבית שלי בערך עד 21:00, ואז עזבו לכיוון המאחז. הם נשארו ליד המאחז עד 22:00. בזמן שהייתי שם, החיילים המשיכו לכוון אלינו ואל הבית שלנו קרני לייזר וחששנו לצאת החוצה.אנו חיים בפחד מתמיד ונתונים ללחץ פסיכולוגי עקב ההסלמה בתקיפות המתנחלים על הכפר והבתים שלו. רק בזמן האחרון הם התחילו לתקוף את הבתים בחלק המערבי של הכפר. בכל פעם שהם תוקפים, חיילים ישראלים מגיעים ומספקים להם הגנה. זה גורם לנו להרגיש חוסר ביטחון מתמיד, במיוחד משום שבבית שלנו יש הרבה נשים וילדים.מ.ח. סיפר בעדות שנגבתה ב-30.11.25:ביום ראשון, 23.11.25, בין 15:50 ל-16:00, הופצה ידיעה ברשתות החברתיות של הכפר שמתנחלים תוקפים את הבית של סדקי מעאלי, בחלק הצפון-מערבי של הכפר. זה אחד הבתים הקרובים ביותר למאחז שמתנחלים הקימו באמצע השנה.נסעתי לשם מיד כי אני מתעד את רוב האירועים וההתקפות של המתנחלים וצבא הכיבוש נגד הכפר ותושביו. כשהגעתי לבית של סדקי מעאלי, ראיתי בערך ארבעה מתנחלים, וחייל עם רובה ארוך. המתנחלים זרקו אבנים על הבית. הגעתי לשם יחד עם בערך 30-25 צעירים מהכפר, ואז המתנחלים נסוגו קצת לכיוון המאחז שלהם, כנראה בגלל מספר הצעירים שהגיעו. הצעירים התעמתו איתם באבנים ממרחק של לא יותר מ-35-30 מטרים.אבל כמה דקות אחרי שהצעירים התחילו להתעמת עם המתנחלים, ראיתי שלושה חיילים עומדים על ראש הגבעה ליד המאחז, ומשקיפים על האזור שבו התאספו הצעירים והמתנחלים.בשלב הזה, החייל ירה ירייה אחת באוויר, ואז שלושת החיילים התחילו לירות רימוני גז מדמיע לעבר הצעירים, בזמן שהמתנחלים המשיכו לסגת בהדרגה לעבר המאחז. זה נמשך בערך חמש עד שבע דקות. במהלך הזמן הזה, החיילים הישראלים ירו הרבה גז מדמיע לעבר צעירי הכפר, ואילצו אותם לסגת. כשהצעירים נסוגו, הגיעו פתאום שני ג'יפים צבאיים מהכביש הראשי של הכפר.הג'יפים עצרו מול הבית של סידקי מעאלי וירדו מהם כמה חיילים, ואז הג'יפים נסוגו לאורך הרחוב הראשי של הכפר לכיוון ההתנחלות. בשלב זה, צעירי הכפר מצאו את עצמם מוקפים. מלפנים (צפון), היו שלושה חיילים שירו לעברם גז מדמיע, מאחוריהם (דרום), היו החיילים שירדו מהג'יפים, שגם התחילו לירות רימוני גז מדמיע. הם נאלצו לסגת לכיוון הרחוב הראשי של הכפר, אך במקום ללכת בכביש המוביל לביתו של סדקי, הם עברו בין הבתים. ראוי לציין ששלושת החיילים הראשונים נשארו במקומם עד להגעת הכוח השני, ואז הם התקרבו לביתו של סדקי.צעירי הכפר נסוגו לאחר מכן לרחוב הראשי של הכפר, בעוד ששלושת החיילים וכמה חיילים מהכוח השני, שהגיע מאוחר יותר, תפסו עמדות בשטח פתוח מולם. ראיתי כמה חיילים מהכוח השני קופצים מעל דיר הצאן של סידקי מעאלי, לעבר מגרש ריק, מול צעירי הכפר ברחוב הראשי. ראיתי את החיילים האלה כורעים בתנוחות צליפה ומכוונים את רוביהם אלינו. אחד החיילים אפילו כיוון את כוונת הלייזר של הרובה שלו עליי בזמן שצילמתי אותם.אני ובראא מעאלי עמדנו מול חנות של קצב ברחוב הראשי, במרחק של בערך 120-100 מטרים מהחיילים. הצעירים צעקו על החיילים והתגרו בהם. צפינו בחיילים. כמה צעירים ניסו לזרוק עליהם אבנים עם רוגטקות מאולתרות. פתאום, בלי שום אזהרה, אחד החיילים ירה ירייה אחת שפגעה בבראא והפילה אותו ארצה. זה קרה בשעה 16:42. למרות שבראא עמד במרחק של 20-25 מטרים ממיידי האבנים, כדור של צבא הכיבוש פגע בו והרג אותו.כמה דקות לפני הירי, עבר לידנו אמבולנס של הסהר האדום הפלסטיני, וכשהוא ראה את הצעירים והחיילים הוא עצר. אחרי הירי, הכנסנו את בראא לאמבולנס וראיתי אותו מדקלם את השהאדתיין (תפילה שנהוג לומר לפני המוות). עליתי לאמבולנס ונסענו לכיוון העיירה סילוואד. בדרך, כבר ששמתי לב שבראא לא מראה סימני חיים. ראיתי שהוא נפגע בצד שמאל, מתחת לחזה. לא ראיתי פצע יציאה.הגענו למרכז הרפואי בסילוואד, ושם הרופאים ניסו להחיות אותו, בלי הצלחה. אחר-כך החזרנו אותו לאמבולנס ונסענו למרכז הרפואי פלסטין ברמאללה, שם הרופאים שוב ניסו להחיות אותו, אבל לא הייתה תגובה. הרופאים קבעו את מותו של בראא בסביבות 17:40.

26 ינואר 2026