אין לאן ללכת: הוראת הצבא לתושבים ממזרח לח'אן יונס לא ישימה: אתמול קרא הצבא לתושבים הגרים סמוך לגבול, ממזרח לח'אן יונס, להתפנות מבתיהם. הכרוזים חולקו בשכונות אל-קרארה, בני סוהיילה, עבסאן וח'וזאעה בהן גרים עשרות אלפי בני אדם.  אין עוד מקום להתפנות אליו ברצועת עזה, אחד האזורים הצפופים בעולם. מעל 1.6 מיליון תושבים כבר נעקרו מבתיהם ונמלטו לדרום הרצועה, לאחר שהצבא איים עליהם לעשות כן. יותר ממחציתם מצטופפים במתקנים של אונר"א, שכבר עולים על גדותיהם. מאות אלפים אחרים שוהים אצל קרובי משפחה או במבני ציבור, אחרים נותרו ברחובות.  העקורים שוהים בתנאים מחרידים. הצפיפות הביאה כבר להתפשטות של מחלות ושל זיהומים, שיוחמרו עם החורף והגשם המתקרבים. האיסור שהטילה ישראל על הכנסת דלק לרצועה לא מאפשר אספקת חשמל. כתוצאה מכך הושבתו משאבות המים, מתקני ההתפלה ותחנות טיהור השפכים והעקורים סובלים ממחסור קריטי במים לשתייה, לניקיון ולבישול. העקורים סובלים גם ממחסור במזון שכן הסיוע המועט שישראל מאפשרת להכניס דרך מעבר רפיח הוא טיפה בים ולא מתקרב אפילו לענות על צורכי התושבים: לפני המלחמה נכנסו כ-500 משאיות ביום לרצועה, מאז ה-21.10.23, אז החלה ישראל להתיר הכנסת סיוע הומניטארי לרצועה, נכנסו לרצועה 1,139 משאיות בלבד. נוסף על כל אלה, מערכת הבריאות קרסה כמעט לחלוטין והיא אינה מסוגלת להעניק טיפול לחולים או לפצועים.  מציאות זו, עליה מתריעים שוב ושוב ארגוני הסיוע ושנראית על מסכי הטלוויזיה ברחבי העולם, ידועה היטב למקבלי ההחלטות בישראל. אלה טוענים שהאזהרות נועדו לאפשר לתושבים להגן על עצמם וכי הן ניתנות כחלק מחובותיה על פי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. אלא שזוהי פרשנות מעוותת של חובותיה של ישראל: אין די בהשלכה של פלאיירים מהאוויר ועל האזהרות לאזרחים להיות אפקטיביות, כאלה שיאפשרו לתושבים להגן על עצמם מההפצצות ומההפגזות הישראליות.  אזהרות המורות לעשרות אלפי בני אדם לעבור למקום שבו שוררים תנאי חיים מחרידים – כשאין כל דרך לספק להם שם שירותים בסיסיים, כשהדרך לשם אינה בטוחה וכשקיים חשש שהם ייפגעו מהפצצות גם אם יעברו למקום שישראל הורתה להם – אינן אזהרות אפקטיביות. בהתחשב בכך, הן לא יותר מניסיון ישראלי לייצר מראית עין כאילו הצבא מנסה להגן על חיי האזרחים, תוך התעלמות מוחלטת מהחובות המוטלות עליו במשפט ההומניטארי הבינלאומי.  בעזה חיים למעלה משני מיליון בני אדם. זוהי לא רק חובתנו החוקית להתייחס אליהם ככאלה, בראש ובראשונה זוהי חובתנו האנושית.