"שום ילד לא צריך לחשוש מלשתות כוס מים, שמא מחר לא יהיה. אלה הקשיים שלי. אלה הפחדים של ילדי." כך סיים תחקירן בצלם נאסר נאווג'עה את מכתבו לנפתלי בנט שפורסם באתר הארץ. בשבוע שעבר התעורר דיון בכנסת לגבי האפלייה בחלוקת המים בין ישראלים לפלסטינים. בעקבות הדיון פרסמנו את הנתונים המדויקים על צריכת המים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה.
בשל חלוקת המים המפלה בין ישראל לגדה המערבית סובלים כל תושבי הגדה ממחסור קבוע במים. גם מי שמחובר לרשת המים מקבל מים זורמים רק בחלק מימות השנה ועל גגות רוב הבתים מוצבים מכלים גדולים בהם אוגרים מים. בנוסף, כ-113,000 בני אדם אינם מחוברים כלל לרשת המים ונאלצים לרכוש ביוקר מים ממכליות.
ברצועת עזה הבעיה העיקרית היא איכות המים ולא כמותם. יותר מ-90% מהמים ברצועה אינם ראויים לשתייה. התושבים צורכים מי שתייה מטוהרים שהם רוכשים ממתקני טיהור ציבוריים ופרטיים. ופאא אל-פראן, בת 42, אם לשמונה ילדים תושבת עזה, סיפרה "את המים שמגיעים בצנרת אנחנו לא שותים, ולא משתמשים בהם להכנת תה או קפה או לבישול. אנחנו קונים מים מתוקים ממוכרי המים. לפעמים אני משתמשת במים המתוקים גם כדי לחפוף לבנות שלי ראש, ובבוקר אנחנו משתמשים בהם גם לשטוף פנים, כי המים מהצנרת צורבים בעיניים".
בתמונות שלפניכם תוכלו לראות כיצד נראית מצוקת המים בגדה המערבית וברצועת עזה: