התנהגות טובה - רק ליהודים

אין לשחרר את הרוצח יורם שקולניק לאחר 7.5 שנים בלבד.

בצלם מתנגד בחריפות לשחרורו של הרוצח יורם שקולניק לאחר 7.5 שנים, בתירוץ של התנהגות טובה, ורואה בכך תוצאת ה"חטא הקדמון" של החלטת הנשיא וייצמן שקצב את עונשו פעמיים.

שקולניק הורשע באפריל 94 ברצח בכוונה תחילה של מוסא סולימן אבו-סבחא, ונגזר עליו מאסר עולם. נשיא המדינה לשעבר, עזר וייצמן, קצב את עונשו פעמיים והעמידו על 11 שנים בלבד. ועדת השחרורים מבקשת עתה, בפעם השנייה בתוך מספר חודשים, לקצוב את עונשו בפעם השלישית.

השופטים גזרו מאסר עולם, והתוצאה הפכה ל-7.5 שנות מאסר.

מקרה זה מהווה דוגמא אחת לעשרות מקרים בהם נוקטות רשויות אכיפת החוק, בהן מוסד נשיא המדינה, אפליה בוטה ומקוממת בין רוצחים יהודים לרוצחים פלסטינים. בצלם מנהל מעקב השוואתי, מזה 11 שנים, בין טיפול רשויות אכיפת החוק במקרים בהם יהודים רצחו פלסטינים, לבין מקרים בהם פלסטינים רצחו יהודים. התמונה המתקבלת מלמדת כי בעוד במקרה השני הדין ממוצה עד תום, לא פעם אף תוך הפרה של כללי המשפט הבינלאומי, במקרה הראשון מדובר במדיניות סלחנית ובעצימת עיניים: רוצחים יהודים זוכים ל"הנחות" בטיפול המשטרה, הפרקליטות, מערכת בתי המשפט.

יתרה מזאת, נשיא המדינה לא קוצב את עונשם של רוצחים פלסטינים בעוד הוא מרבה לעשות כן במקרים של רוצחים יהודים. גם ועדת השחרורים אינה מפחיתה שליש "על התנהגות טובה" לרוצחים פלסטינים.

בעיני ועדת השחרורים התנהגותם של רוצחים פלסטינים באופן קבוע אינה טובה, בעוד התנהגותם של רוצחים יהודים נוטה כמעט תמיד להיות טובה.