אלימות מתנחלים = אלימות מדינה
מאז החלה המלחמה בעזה הגבירה ישראל משמעותית את מאמציה לגרש מבתיהם ומאדמותיהם את תושבי קהילות הרועים הפלסטיניות שבדרום הר חברון, ובכלל זה את אלה גרים ב"שטח אש 918". כחלק ממאמצים אלה, התושבים נתונים לאלימות יומיומית, חריגה בקיצוניותה, של מתנחלים – הפועלים בגיבוי המדינה ובחסות הצבא והמשטרה. פעולות אלה נעשות באופן כמעט רציף, ביום ובלילה, כשמתנחלים חמושים נכנסים לבתי התושבים ותוקפים אותם, הופכים את חפציהם ולוקחים מהם טלפונים סלולריים כדי למנוע תיעוד של פעולותיהם. מתנחלים גם משחיתים מערכות חשמל סולאריות ומכלי מים, מציתים מבנים וגונבים צאן. בכמה מקרים, כמו בח'ירבת סוסיא, איימו מתנחלים על התושבים שיהרגו אותם אם לא יתפנו משם בתוך זמן קצר. מזה שנים ארוכות שישראל שואפת להשתלט על אזור זה ולגרש ממנו את תושביו הפלסטינים, באמצעות הפיכת חייהם לבלתי נסבלים במידה כזו עד שיעזבו את בתיהם ואת אדמותיהם, לכאורה מרצונם. אסטרטגיה זו מיושמת בשני מישורים: האחד רשמי – הכולל הטלת הגבלות קיצוניות על כל בנייה ופיתוח, כולל חיבור לתשתיות; השני בלתי רשמי – הכולל מעשי אלימות שיטתיים של מתנחלים כלפי הפלסטינים, בהם גירוש רועים פלסטינים, מניעת גישה למקורות המים וצמצום שטחי המרעה שלהם. במאי 2022 פסק בית המשפט העליון כי יש לישראל סמכות להכריז על חלק ניכר מאזור דרום הר חברון כעל "שטח אש" ולגרש מתוכו כאלף תושבים פלסטינים הגרים שם מזה דורות, הרבה לפני כיבוש הגדה המערבית בידי ישראל ב-1967. פסק הדין ניתן 22 שנים לאחר שהוגשה העתירה הראשונה בנושא, שנים שבמהלכן הקפיאה ישראל את חייהם של התושבים ומנעה מהם כל אפשרות לבנות בתים, מבני ציבור, או תשתיות מים, חשמל ודרכים. מאז ניתן פסק הדין, וביתר שאת מאז הוקמה הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו בראשית 2023, החריפה ישראל את מאמצי הגירוש, הן במישור הרשמי והן במישור הבלתי רשמי. הצבא הטיל הגבלות דרקוניות על חופש התנועה של התושבים, נוסף על אלה הקיימות כבר באזור, הציב מחסומים חדשים, חסם דרכים בקוביות בטון ובערימות עפר והחרים כלי רכב של תושבי האזור או של אנשים העובדים בו. במקביל, החל הצבא לקיים באזור אימונים צבאיים כולל באש חיה, סמוך מאוד לבתי התושבים והוחמרו מאוד מעשי האלימות של מתנחלים כלפי תושבי דרום הר חברון, שנועדו לערער את הבסיס הכלכלי לקיומן של קהילות אלו. מעשים אלה נעשים בגלוי וברשות. הצבא לא רק מודע להם ובוחר שלא להתערב ולעיתים קרובות חיילים מלווים את המתנחלים ומאבטחים אותם. לא פעם הם אף משתתפים במעשי האלימות בעצמם. חלק מהמתנחלים המשתתפים באירועים אלה גויסו למילואים במהלך המלחמה והם מבצעים אותם כחלק משירותם הצבאי. המשטרה, כדרכה מאז ומתמיד, לא טורחת אפילו לחקור את האירועים ואת הפגיעה בפלסטינים ואפילו לא גובה עדויות ולא מתעדת את הנזק. במקום זאת, שוטרים מאיימים על המתלוננים הפלסטינים. עד היום המשטרה לא עצרה איש מהאחראים, למרות שלפחות חלקם מוכרים היטב לתושבי האזור ולמרות שחלק מהמעשים תועד. מציאות זו אינה חדשה אלא היא המשך ישיר של המדיניות הישראלית ארוכת השנים, הפועלת לגירוש התושבים הפלסטינים כדי שתוכל להשתלט על השטח ולהשתמש בו לצורכיה שלה. כעת, בחסות המלחמה בעזה ותוך ניצול ציני של העובדה שהעניין הציבורי נמצא ברובו כרגע שם, החליטה ישראל להגביר את מאמציה ולעת עתה נראה שהיא מצליחה: מאז ה-7.10.23 גורשו כך כבר חמש קהילות באזור דרום הר חברון: ח'ירבת א-רדים, ח'ירבת זנותה, עניזאן, עתירייה ומקתל מסלם. בחלקן נמלטו התושבים לפני שהצליחו לחלץ את כל רכושם, שנבזז ונהרס על ידי המתנחלים. קהילות אלו איבדו את מקור פרנסתן – שדות המרעה והשדות בהם היו מגדלים מזון לעדרי הצאן כמו גם בארות ובורות מים ששימשו את הקהילות, ציוד חקלאי, אוהלים, פאנלים סולריים וטלפונים סלולריים. קהילה ששית, אל-וידאדי, גורשה עוד לפני ה-7.10.23. שאר הקהילות הפלסטיניות באזור – ח'ירבת סוסיא, מראייר אל-עביד, אל-מופקרה, א-רכיז, אום אל-ח'יר, סדת א-ת'עלה, ח'ירבת א-טובא, ח'ירבת א-ספאיי א-תחתא, ח'ירבת ח'לת א-דבע, ח'ירבת ג'ינבה, ח'ירבת לסיפר, קוואוויס, וח'ירבת סארורה – נמצאות בסכנת גירוש דומה. לפלסטינים לא נותר מי שיגן עליהם. ניסיונות שלהם להתגונן רק נענים בעוד אלימות, במעצרים ואף בירי. בנסיבות אלה, נראה שזהו רק עניין של זמן עד שישראל תצליח להשתלט על השטח כולו. אפילו את הפעילים הישראלים והבינלאומיים, השוהים באזור כדי לסייע לפלסטינים ושבידיהם תיעוד נרחב של מעשי המתנחלים, מנסים הצבא והמשטרה לסלק מהאזור. נראה כי בשלב זה נטשה ישראל לחלוטין אפילו את העמדת הפנים כאילו היא מתיימרת להגן על התושבים הפלסטינים בדרום הר חברון וגמרה בדעתה לבצע את פשע המלחמה של העברתם בכפייה.
13 נובמבר 2023
