המלצות בצלם להקלות תנועה בגדה המערבית

27 יוני 2007

ארגון זכויות האדם בצלם העביר לראש הממשלה תכנית בה הוצגו 15 מחסומים וחסימות שיש להסיר באופן מיידי כדי להקל על חופש התנועה בגדה המערבית. הרשימה כוללת הגבלות תנועה שקשה מאוד להבין את ההצדקה הביטחונית העומדת מאחוריהן, או כאלה שגורמות נזק לא מידתי למאות אלפי פלסטינים.

בצלם מציין כי מדובר ברשימה חלקית בלבד. היא כוללת לדוגמא את החסימה העוצרת כניסת כלי רכב פלסטיניים לכביש שפעם נסעו בו מתנחלי קדר, אולם מאז הפסיקו המתנחלים להשתמש בו והוא ריק מנוסעים. עוד כלול בה מחסום שכל תפקידו הוא למנוע מפלסטינים לנפוש לחופי ים המלח, וכבישים שהאיסור על נסיעת פלסטינים בהם הוסר, אולם החסימות המונעות את גישתם לכביש נותרו בשטח.

במכתבו לראש הממשלה מציין בצלם כי תמוה שהמחסומים וההגבלות המנוים במסמך ניצבים עדיין על תילם. קשה להחליט, אומר בצלם, אם מדובר בחלמאות לשמה, או שמא בהתעמרות, זאת על רקע הצהרתו של ראש הממשלה כי ישראל אינה אדישה לסבלם של הפלסטינים.

פריטים מומלצים

סילמאן מחמד פוקהא ליד מכוניתו שנשרפה בידי מתנחלים שתקפו את הכפר סינג'ל שבמחוז רמאללה. צילום: אבישי מוהר, בצלם. 20.1.25

מדיניות הפתיחה באש

ככה לא נראית הפסקת אש

כבר למעלה מ-15 חודשים מנהלת ישראל מלחמת חורמה כנגד העם הפלסטיני כולו. מאז הודעת ישראל וחמאס על הפסקת אש זמנית ברצועת עזה ועסקה לשחרור חטופים ואסירים לפני שלושה ימים, ב-19/1/24, ישראל רק מגבירה את האלימות כנגד פלסטינים בגדה המערבית.ישראל לא הפסיקה את האש המכוונת כנגד הפלסטינים ופעולותיה של ישראל מראות כי אין בכוונתה לעשות זאת, אלא להסב אותה מעזה לאזורים אחרים הנמצאים תחת שליטתה בגדה המערבית.מיד עם החתימה על הסכם הפסקת האש חסם הצבא הישראלי את מרבית הכניסות והיציאות מכלל הערים הפלסטיניות ומכפרים בגדה המערבית. החסימות גרמו לשיבושים קשים בשגרת חייהם של למעלה משלושה מיליון פלסטינים. בין היתר, נמנעה הגעתם של תלמידים וסטודנטים למוסדות הלימוד, חולים לא יכלו לקבל טיפול רפואי ותושבים רבים לא יכלו להגיע למקומות עבודתם.הצבא הישראלי פלש בין היתר לסבסטיה, עזון, ג'נין, בית פוריכ וחברון בסדרת פעולות שכבר גבו את חייהם של שמונה פלסטינים, ביניהם לפחות קטין אחד, הובילו לפציעתם של עשרות ושכללו מעצרים המוניים של עשרות תושבים. בשני הלילות האחרונים תקפו ישראלים בנוכחות חיילים יישובים ותושבים פלסטינים, ניסו להצית בתים על יושביהם, שרפו כלי רכב והשחיתו רכוש רב. כפי שהצהירו הפורעים עצמם, הפרעות בוצעו כנקמה על שחרור האסירים הפלסטינים במסגרת העסקה. בין היתר הותקפו הכפרים תורמוסעיא, אל-פונדוק, סינג'ל, עין סיניא, אל-מור'ייר, ג'ינסאפוט. בנוסף, מתנחלים חסמו צמתים מרכזיים ברחבי הגדה ויידו אבנים על רכבים פלסטינים שעברו בהם.הוספת הפעילות הצבאית בגדה המערבית למטרות המלחמה הרשמיות יומיים לפני כניסתו לתוקף של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה מלמדת על כוונותיה של ממשלת ישראל. עצירת הלחימה בעזה שנכפתה על ממשלת ישראל על ידי האמריקאים והסעודים מהווה תירוץ והזדמנות עבור ישראל להחרפת הדיכוי כנגד פלסטינים תושבי הגדה.ככה לא נראית הפסקת אש.

21 ינואר 2025

המאחז "חוות צאן קדר". צילום: פאיז אבו רמילה, בצלם, 22.7.24

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

"חוות צאן קדר" - דחיקת חקלאים פלסטינים מאדמות א-סוואחרה א-שרקייה על-ידי מתנחלים בעזרת הצבא

בעשור האחרון, הפכו מאחזים ו"חוות חקלאיות" לאחת השיטות המרכזיות שנוקטת ישראל להשתלטות על שטחים בגדה המערבית ולגירוש קהילות פלסטיניות החיות בהם. בניגוד למהלכים פורמליים של הקמת התנחלויות, הקמת המאחזים יכולה להתבצע במהירות ודורשת משאבים וכוח אדם מעטים יחסית. השתלטות על שטחים חקלאיים באמצעות מאחזים וחוות גם מאפשרת למדינה להתנער מאחריות להשתלטות על הקרקע ולפעולות האלימות והבלתי חוקיות של המתנחלים, על אף שהיא תומכת במאחזים בדרכים שונות. בכך היא מצליחה למסגר את מעשיהם של המתנחלים, שלוחיה, כסוגיה של אכיפת חוק במקום כסוגיה של מדיניות.המאחזים מוקמים במהירות באזורי מפתח והמתנחלים מצליחים להשתלט תוך זמן קצר על שטחים נרחבים ולקבוע עובדות בשטח באמצעות פלישה עם עדרי צאן ובקר למרחב הפלסטיני, התעמתות מכוונת עם התושבים הפלסטינים ותקיפתם האלימה. בחלק מהמקרים המאחזים מוקמים ללא אישור פורמלי מצד הרשויות הישראליות, ובחלקם בשיתוף פעולה עם הרשויות, תוך הישענות על הסכמי הקצאה לצרכים חקלאיים, דוגמת מרעה ועיבוד חקלאי. גם במקרים בהם קיימת הקצאת שטח מטעם המדינה, המתנחלים חורגים לא פעם משטח ההקצאה, וכך מרחיבים את השטח הנמצא בשליטתם.פעילות המתנחלים זוכה במקרים רבים לשיתוף פעולה מלא מצד הצבא, הנמנע מהריסת המבנים הבלתי-חוקיים שהקימו, מספק למתנחלים שירותי אבטחה ומשתתף לעיתים קרובות באופן פעיל בגירושם האלים של התושבים הפלסטינים. מאז ה-7 באוקטובר התגברה מאוד פעילות המתנחלים להשתלטות על קרקע, הן מבחינת היקפה ועקביותה, הן מבחינת רמת האלימות שהמתנחלים נוקטים והן מבחינת מעורבותו הפעילה של הצבא באלימות. במסגרת זו גורשו ממקום מושבן באמצעים אלה לפחות 19 קהילות פלסטיניות ולקהילות רבות נוספות נשקף איום חמור.המאחז חוות מצפה יהודה/צאן קדר הוקם בחודש ספטמבר 2019 באזור בריית (ישימון) א-סוואחרה א-שרקייה, ממזרח לעיירה הנושאת שם זה במחוז אל-קודס. במאחז הוקמו כמה מבנים, לרבות בית קפה, ונערכים בו אירועים וחתונות; בנוסף הובא למקום עדר צאן.אזור זה שימש במשך שנים רבות חקלאים מהעיירה א-סוואחרה א-שרקייה לגידול יבולים ולרעיית צאן וחלק מהאדמות בו הן בבעלות פרטית של תושבי העיירה. מקצת החקלאים גרים בצריפים שהקימו על אדמותיהם כדי לטפל בצאן ולעבד את הקרקע, ויש ברשותם גם בתים בעיירה. בנוסף, שוכנים באותו מרחב כבר עשרות שנים גם בדואים משבט אל-הד'אלין שעקרו לאזור לאחר שישראל גירשה אותם מהנגב בשנות החמישים, והקימו בו את קהילת אל-מונטאר הכוללת כמה מקבצי מגורים שונים.מייד לאחר הקמת המאחז חלה עליה משמעותית בהתנכלויות מהן סובלים התושבים הפלסטינים. מתנחלים החלו לפלוש לאדמותיהם ולהשחית גדרות וגידולים, לעיתים כאשר הם מלווים בחיילים. מתנחלים גם מנעו באיומי נשק מחלק מהתושבים להגיע לאדמות שעיבדו ולאדמות המרעה ששימשו אותם. צמצום שטחי המרעה העומדים לרשות הרועים אילץ את חלקם למכור את רוב צאנם, שכן ידם אינה משגת לקנות לצאן מספוא.לאחר ה-7 באוקטובר חסמו מתנחלים מלווים בחיילים את הדרך המובילה מהעיירה לאדמות החקלאיות ולשדות המרעה של התושבים בסוללת עפר וקוביות בטון. בכך נחסמה גם דרכם של החקלאים מא-סאווחרה הגרים באדמותיהם החקלאיות ושל תושבי קהילת אל-מונטאר לעיירה עצמה, שבה הם מקבלים שירותים. במקביל הגבירו המתנחלים את התנכלויותיהם לחקלאים, איימו לפגוע בהם אם לא יעזבו את האזור ומנעו מהם לצאת לשטחי המרעה ולשפץ את בורות המים שלהם.המתנחלים אף פרצו באישון לילה לביתו של אחד התושבים, הציתו בית שכן, חתכו צינורות מים והשחיתו גדרות. חלק מהתושבים נאלצו לעקור מבתיהם שבאזור החקלאי מחשש לחייהם, וחקלאים מהעיירה הפסיקו לעבד את אדמותיהם. התושבים הזעיקו את המשטרה כמה פעמים ואף הגישו תלונות, אך ללא הועיל. המשטרה עצרה דווקא את אחד התושבים, ששוחרר רק כעבור שבועיים.יצירתם המכוונת של "חיכוכים" מסוג זה מדגימה היטב את המטרה שלשמה מוקמים מאחזי החוות ואת האופן שבו יושביהם מרחיבים את שטחי השליטה שלהם. ההתנכלות המכוונת של מתנחלי המאחזים לחקלאים הפלסטינים יוצרת מצג שווא של "עימות" סימטרי בין המתנחלים לחקלאים, שאותו מנצל הצבא להרחקת הפלסטינים מאדמותיהם בעילה של "צורך ביטחוני", לא פעם בכוח. כאשר אירועים כאלה מתרחשים שוב ושוב, נחסמת גישתם של החקלאים לאדמותיהם והם אינם יכולים לעבדן ולהתפרנס מהן. המתנחלים, בגיבוי הצבא, מנצלים את המצב שיצרו כדי להשתלט סופית על אדמות אלה.בחודש פברואר 2023, הכריזה ממשלת ישראל כי תכשיר את חוות צאן קדר ו-9 מאחזים נוספים. שנה לאחר מכן, בפברואר 2024, חתם אלוף פיקוד מרכז על צו בדבר שטח השיפוט של התנחלות חדשה בשם "משמר יהודה", בין השאר כחלק מתהליך ההכשרה של חוות צאן קדר. שטח השיפוט מתבסס ככל הנראה על אדמות מדינה שהוכרזו במקום ועל אדמות שלטענת המתנחלים נרכשו מבעלי הקרקע הפלסטינים בשנת 1992. בכך, משלימה ישראל את השתלטותה על הקרקע שהחלה עם הקמת המאחז, ומקבעת את מניעת הגישה של התושבים לאדמות ששימשו אותם עד להקמתו. עדויות שגבה תחקירן בצלם, עאמר עארורי, מכמה חקלאים שבבעלותם קרקעות בבריית א-סוואחרה א-שרקייה ממחישות את השפעת המאחז על חייהם ואת ההתעמרות בהם מצד המתנחלים והצבא. ג.ש, בן 31, סיפר בעדות שמסר ב-9.5.24:אני נשוי, ועוסק בחקלאות. אין לי ילדים. יש לי אדמות באזור בריית א-סוואחרה, ממזרח לעיירה. עד להקמת המאחז "חוות צאן קדר", גרתי בא-סאווחרה א-שרקייה ויכולתי להגיע לאדמות שלי בלי קושי. הרגשנו בטוחים פה.מאז שהוקם המאחז התחלתי לשמוע מקרובי המשפחה שהתגוררו באדמות שהמתנחלים תוקפים את רועי הצאן ומונעים גישה לאדמות המרעה ולאדמות החקלאיות. אלה האדמות שלנו כבר הרבה דורות, אבא שלי והסבים שלי והסבים שלהם גרו פה באזור ורעו עדרי צאן עצומים במרחבים האלה. אני ביליתי פה הרבה זמן עם המשפחה כילד, עם הצאן בשטחים הפתוחים של הברייה, ולא היה אז שום חשש. המקום היה בטוח.בגלל קשיי הגישה מאז הקמת המאחז, עברתי לפה עם אשתי לפני שנה. המתנחלים צמצמו את שטחי המרעה שלנו שהגיעו קודם למאות דונם, ועכשיו יש לנו גישה רק למשהו כמו עשרה דונם, שהם השטח המיידי שסביב הבית שלי ולבית של בן דוד שלי, נ.ש.. כשאנחנו מנסים להגיע לשטחי המרעה שמולם הם הקימו את המאחז הם מאיימים לירות בנו עם הרובים שלהם.המתנחלים גם מגיעים לבתים שלנו פה, מלווים בחיילים. פעם אחת הגיע מתנחל עם מפה וטען שהוא קנה את הקרקע שעליה עומדים הבתים שלי ושל בן דוד שלי. הוא גם טען שעד לא מזמן לא היו כאן שום מבנים, למרות שלמשפחה שלי היה פה קרוואן שנטרם לה על-ידי ארגון בינלאומי כבר לפני 25 שנה. מתנחלים גם חתכו את הגדר שמסביב לאדמה המעובדת שלנו ושחררו שם את הכבשים שלהם והן אכלו את היבולים שלנו, אחרי שהשקענו בהם הרבה עבודה.שבוע אחרי ה-7.10, כשהייתי בדרך לבית שלי במכונית, מתנחל חסם לי את הדרך ואמר לי שאסור בכלל להגיע לאזור הזה ברכב. בהמשך המתנחלים והצבא חסמו את הדרך לעיירה עם סוללת עפר וחפרו מולה תעלה.באחד הלילות אחרי תחילת המלחמה, בזמן שאני ואשתי ישנו בבית, שלושה מתנחלים שברו פתאום את הדלת ופרצו פנימה. אשתי התחילה לצעוק ולקרוא לעזרה. המתנחלים הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעזוב את אזור בריית של א-סוואחרה א-שרקייה. אחד מהם איים עליי ואמר: ״אם תתקרב אלינו, אני אירה בך". הוא אמר שהוא האזהרה האחרונה שנקבל ואנחנו צריכים לעזוב.באותו לילה, הבית של בן דוד שלי עלה פתאום באש. זה בית מבלוקים ופח. הזעקתי לפה קרובי משפחה מא-סוואחרה א-שרקייה והם הגיעו אחרי חצי שעה ועזרו לי לכבות את האש, אבל חלק מהבית נהרס.תודה לאל שבן דוד שלי והמשפחה שלו לא היו בבית באותו לילה. מאז המלחמה אשתו והילדים ישנו בעיירה, בגלל הפחד מהמתנחלים והתקיפות שלהם נגד קהילות פלסטיניות בכל רחבי הגדה. ובאותו לילה גם הוא לא נשאר פה.מאז תחילת המלחמה, הגשתי שלוש תלונות נגד המתנחלים והצבא, גם על חסימת הכביש שמחבר את העיירה וגם על הפלישה לבית שלי, אבל זה לא הוביל לשום תוצאות. התלונות שלנו לא מביאות לשום פעולה נגד המתנחלים.היום, 9.5.24, ניסינו לשפץ בור מים שליד הבתים שלנו. שכרנו בשביל זה ארבעה פועלים. אבל אז הגיע מתנחל חמוש ואיים אלינו שאם לא נפסיק את העבודה, הוא יחזור בעוד שעה, יירה בכל מי שמשפץ את הבור ויפוצץ תא הבור עצמו. הפועלים חששו לחייהם ועזבו והשיפוץ נפסק. בעבר מישהו גם חתך את הצינורות שמשמשים מהובלת מים מהבור, ואנחנו חושדים שאלה המתנחלים.נ.ש, בן 35, אב לארבעה, בן דודו של ג.ש., תושב א-סוואחרה א-שרקייה, סיפר בעדות שמסר ב-9.5.24:אני חקלאי בבעלות המשפחה המורחבת שלי יש בערך 500 דונם באזורי בריית א-סוואחרה א-שרקייה. אבותיי גידלו באדמות האלה תבואה מאז ימי קדם וגם אני מעבד את אותן. למשפחה המורחבת שלי היו תמיד גם עדרי צאן שרעינו באזורי הברייה.מאז שהוקם מאחז הרועים, לפני כמה שנים, המצב התחיל להתדרדר. עד אז גידלנו פה 500 ראשי צאן, ושטחי והיתה לנו גישה לכל שטחי המרעה, בלי הפרעה. עכשיו כדי להגיע לרוב השטחים האלה צריך לעבור דרך מול המאחז, אבל המתנחלים מונעים ממני לעבור שם ומאיימים לירות בי. ככה הם צמצמו לי את שטחי המרעה ממאות דונם לקרוב לעשרה.מאז ה-7 באוקטובר המצב הדרדר מאוד. שבוע אחרי תחילת המלחמה נסעתי לקניות בא-סוואחרה א-שרקייה וכשחזרתי בשעה 5:30 לפנות בוקר, ראיתי שחלק מהבית שלי נשרף.אני מודה לאל שבתחילת המלחמה שלחתי את המשפחה שלי לבית שלנו בעיירה בגלל שחששתי שהמתנחלים יפגעו בהם, אחרת, היה קורה לנו אסון. לאף אחד חוץ מהמתנחלים אין אינטרס לשרוף לנו את הבית. הם אלה שרוצים ללחוץ עלינו לעזוב את האזור.שבועיים אחרי תחילת המלחמה, המתנחלים והצבא חסמו כביש שמוביל מהעיירה א-סוואחרה א-שרקייה לברייה עם סוללת עפר, בנוסף וחפרו סביבה תעלה. ניסינו כמה פעמים לפתוח את החסימה אבל מאבטחים של ההתנחלות קידר הסמוכה הגיעו לשם, אמרו שאסור לפתוח אותה ואיימו שאם לא נפסיק הם יחרימו לנו את הרכב.המתנחלים המשיכו לרדוף אחרי רועי הצאן בברייה, חמושים ברובים. פעם הם איימו לירות בי אם לא ארחיק את הכבשים שלי מהאזור שליד המאחז.כל זה פגע מאוד ביכולת שלנו להתפרנס מרעיית צאן ונאלצנו למכור חלק גדול מהעדר. מעדר של 500 ראשי צאן נשארו לנו רק 60 כבשים. לא רק שהמתנחלים מונעים מאיתנו להגיע לשטחי המרעה שלנו, הם גם מגיעים עם הצאן שלהם לאדמות המעובדות שלנו ורועים בתוכן את הצאן. אני מעריך שיש להם בערך 200 ראשי צאן, והם מובילים אותם לאדמות שלנו ומשאירים אותם להסתובב בהן בחופשיות.ביום ה-10 לחודש הרמדאן האחרון, בשלוש לפנות בוקר, הגיעו לבית שלי חיילים בשישה כלי רכב צבאיים ועצרו אותי. לקחו אותי לכלא אל-מוסקוביה [מגרש הרוסים] בירושלים, והאשימו אותי בכל מיני האשמות שהכחשתי.אמרתי לחוקר שהיהודים היחידים שאני מכיר הם שני מתנחלים באזור הברייה, והם אלה שתוקפים אותי, מאיימים על החיים שלי ומשחררים את הכבשים שלהם באדמה החקלאית של המשפחה שלי, בזמן שלי אסור לצאת עם הכבשים לשטחי המרעה או להתקרב למאחז.נשארתי במוסקוביה (מגרש הרוסים) 14 יום, בתא עם 15 אנשים אחרים. בתא היו אסלה ושש מיטות מבטון כך שרוב העצורים ישנו על הרצפה, גם לא היו שמיכות. כל מה שקיבלנו לאכול, פעמיים ביום, היה ביצה, ארבע נקניקיות ופרוסת לחם. זה מה שקיבלנו, גם לארוחה של המפסקת שלפני הצום, ה״סוחור״ וגם לארוחה של שבירת הצום – ה"איפטאר". בלילה אסרו עלינו לכבות את האורות בלילה, וזה הקשה עלינו מאוד לישון.הסוהרים הסתערו כמה פעמים ביום לתוך התא והיכו את כולנו בלי סיבה. בדרך כלל המכות הקשות היו בלילה, אחרי שכבר הלכנו לישון. אני ספגתי הרבה חבלות באזור הראש והחזה מהמכות אבל לא קיבלנו שום טיפול רפואי. אנשים שכבר נעצרו בעבר סיפרו לי שלפני 7 באוקטובר הדברים לא התנהלו ככה בבתי הכלא. אחרי שבועיים השתחררתי וחזרתי הביתה.אנחנו מקבלים מים בצינורות פלסטיק מהעיירה ויש לנו מיכל בנפח של היא 500 ליטר. לוקח לו שבוע להתמלא, בגלל שלחץ המים חלש. לפני שלושה ימים, מישהו חיבל בצינורות המים שלנו וחתך אותם. אני מאמין שאלה היו מתנחלים מהמאחז. זה משהו שכבר קרה יותר מפעם אחת מאז ה-7 באוקטובר; המלחמה הגבירה את התיאבון של המתנחלים לשטח ואת הפעילות שלהם לגרש אותנו מאזורי הברייה.היום, 9.5.24, הבאתי ארבעה פועלים מהעיירה כדי לשפץ את בור המים שנמצא ליד הבית שלי. בשעה 9:30 בבוקר, בזמן שניקינו את הבור, הגיע מתנחל עם אקדח ואמר לי שיש לנו שעה לעזוב את המקום ולהפסיק לנקות את הבור, אחרת הוא ירה ויפוצץ את הבור. העובדים פחדו וסירבו להמשיך בעבודה. מ.ס, בן 34, אב לארבעה, תושב העיירה א-סוואחרה א-שרקייה, סיפר בעדות שמסר ב-9.5.24:אני חקלאי והתחלתי לגדל צאן לפני בערך שלוש שנים. אני עובד באדמות החקלאיות של סבא ואבא שלי בבריית א-סוואחרה א-שרקייה. לסבא שלי זכרונו לברכה הייתה מחצבה באזור הברייה, שפעלה עם רישיון ישראלי אבל העבודה בה הופסקה לפני בערך 30 שנה.סבא ואבא, זכרונם לברכה, היו מגדלים דגנים וצאן והגישה לאדמות הייתה חופשיה אז. אפשר היה לנטוע, לזרוע ולרעות צאן בכל מקום. היבול החקלאי היה שימש אותנו לצריכה עצמית וגם מכרנו חלק ממנו בשביל לקנות מזון לכבשים בחלק מהשנה. אבל מאז הקמת של המאחז, במרחק של בערך 500 מטרים מהבית שלנו, האדמות שמשמשות אתנו למרעה ולחקלאות הצטמצמו ממאות דונם ל-12 דונם. זה בגלל שהמתנחלים אוסרים על המשפחה שלי לעבור ליד המאחז כדי להגיע לאדמות המרעה.בעבר השכרענו חלק מהאדמה שלנו לתושב אחר מא-סוואחרה א-שרקייה שעיבד אותה. אבל מאז שהוקם המאחז הוא חשש לחייו ועזב את המקום. המתנחלים ניצלו את העובדה שהשטח לא היה מעובד ולפני שלוש שנים מתנחלים חתכו את גדר התיל, פלשו לאדמה שלנו וחרשו אותה. למשפחה שלנו יש שורשים באזור הזה כבר מאות שנים ולא רציתי לוותר. החלטתי לחזור ולעבוד שם באדמה, לצד האחים ובני הדודים שלי כי פחדתי שהמתנחלים ישתלטו על האדמה של אבותיי. שיקמנו את גדר התיל שהמתנחלים הרסו, חרשנו את האדמה וזרענו בה זרעים.בפעם הראשונה, אחרי שהמתנחלים פלשו וחרשו את האדמה שלנו, הגיעו יותר מ-50 איש מהמשפחה שלנו ועבדו באדמה. המתנחלים פחדו להתקרב ולכן הצלחנו לעבוד ולזרוע. אבל בהמשך מתנחלים רעולי פנים התחילו להגיע לאדמה שלנו ולקלל את כל מי שעבד שם.פעם אחת, ב-29.4.23, המתנחלים חתכו את גדר התיל מסביב לשטח שלנו ועקרו את יתדות הברזל שמסמנות את גבולות השטח. אנחנו תיקנו את הגדר, קיבענו מחדש את יתדות הברזל ותיחמנו שוב את גבולות השטח.אחרי ה-7 באוקטובר, הפעילות של המתנחלים להשתלטות על האדמה שלנו התגברה. במיוחד בגלל שממשלת ישראל נותנת להם אור ירוק לתקוף את הקהילות הפלסטיניות בגדה המערבית מבלי לתת על זה דין וחשבון.כבר קרה יותר מפעם אחת שהמתנחלים חסמו לי את הדרך ואיימו עליי. הם אמרו לי שאם אשאר פה באזור זה יעלה לי בקרוב בחיים. הם אמרו שהם מתחילים לאבד סבלנות מהנוכחות שלי ושל קרובי המשפחה שלי בבריית א-סוואחרה, כי האדמה והבתים שלנו הכי קרובים למאחז שלהם.פעם אחת, אחרי תחילת המלחמה, מתנחלים תקפו את הבית של קרוב משפחה שלי. הם פרצו לבית שלו בלילה, כשהוא היה שם עם אשתו ואיימו על חייו. באותו לילה גם הוצת בית ששייך לקרוב משפחה אחר.לפני בערך שבעה חודשים, כשנסענו לאירוע משפחתי, המתנחלים ניצלו את ההזדמנות והכניסו את הכלבים שלהם לדיר שמשותף לנו ולעוד קרובי משפחה. והכלבים תקפו את הכבשים והרגו עשר מהן.במקרה אחר, לפני שלושה חודשים, עבדתי באדמה שלנו והיה איתי ילד בן חמש מהמשפחה. הגיע שני מתנחלים, שאחד מהם אני מכיר והשני היה רעול פנים, לבוש במכנסיים צבאיים וחמוש ברובה M-16. אחד מהם שאל אותי מה אנחנו עושים באדמת ארץ ישראל. אמרתי לו שהוא מסיג גבול ושזו אדמה פרטית ואסור לו להיות בה. הוא אמר לי שבמלחמה אין חוקים. הוצאתי את הטלפון שלי ואמרתי למתנחל שאם הוא לא יעזוב אני מתקשר למשטרה. המתנחל אמר שהוא מזהיר אותי לא להסתובב עם הכבשים ליד המאחז ושאסור לי לצאת מהבית בשעות הלילה. הוא איים על החיים שלי.לפני 12 ימים המתנחלים חתכו את גדר התיל שמסביב לאדמה שלנו והכניסו את עדרי הכבשים שלהם. התקשרתי למשטרה והם הגיעו ואמרו למתנחלים שאסור להם להיכנס לשום אדמה מגודרת.המתנחלים משחיתים שוב ושוב את הצינורות שבהם עיריית א-סוואחרה מספקת לנו מים. הפעם האחרונה הייתה ביום חמישי, 16.5.24. קמנו בבוקר וגילינו את הצינורות חתוכים ומושחתים. ברור שזה מעולם לא קרה לנו לפני הקמת המאחז.לפני הקמת המאחז עמדו לרשות תושבי א-סוואחרה א-שרקייה מאות דונמים למרעה ועכשיו כולנו צריכים להתחלק בכמה עשרות דונם, בגלל שהמתנחלים רודפים את הרועים באזור. מתוך זה בערך 12 דונם הם של המשפחה שלי.בגלל המחסור באדמת מרעה מספר הכבשים שלי הצטמצם מ- 150 ל-50. לא היה לי כסף לשלם על מספוא לכבשים במקום מרעה, ויש נו גם פחות יבולים שהם יכולים לאכול כי המתנחלים חותכים את הגדרות ומכניסים את הצאן שלהם לאכול את הגידולים שלנו.

4 ספטמבר 2024

שער הכניסה ל"חוות מגד הארץ". צילום: דרור אטקס, כרם נבות, 11.5.22

אלימות מתנחלים = אלימות מדינה

"חוות מגד הארץ" - השתלטות מתנחלים על אדמות שופה וכפא בעזרת הצבא

בעשור האחרון, הפכו מאחזים ו"חוות חקלאיות" לאחת השיטות המרכזיות שנוקטת ישראל להשתלטות על שטחים בגדה המערבית ולגירוש קהילות פלסטיניות החיות בהם. בניגוד למהלכים פורמליים של הקמת התנחלויות, הקמת המאחזים יכולה להתבצע במהירות ודורשת משאבים וכוח אדם מעטים יחסית. השתלטות על שטחים חקלאיים באמצעות מאחזים וחוות גם מאפשרת למדינה להתנער מאחריות להשתלטות על הקרקע ולפעולות האלימות והבלתי חוקיות של המתנחלים המתיישבים בהם, על אף שהיא תומכת במאחזים בדרכים שונות. בכך היא מצליחה למסגר את מעשיהם של המתנחלים, שלוחיה, כסוגיה של אכיפת חוק במקום כסוגיה של מדיניות.המאחזים מוקמים במהירות באזורי מפתח והמתנחלים מצליחים להשתלט תוך זמן קצר על שטחים נרחבים ולקבוע עובדות בשטח באמצעות פלישה עם עדרי צאן ובקר למרחב הפלסטיני, התעמתות מכוונת עם התושבים הפלסטינים ותקיפתם האלימה. בחלק מהמקרים המאחזים מוקמים ללא אישור פורמלי מצד הרשויות הישראליות, ובחלקם בשיתוף פעולה עם הרשויות, תוך הישענות על הסכמי הקצאה לצרכים חקלאיים, דוגמת מרעה ועיבוד חקלאי. גם במקרים בהם קיימת הקצאת שטח מטעם המדינה, המתנחלים חורגים לא פעם משטח ההקצאה, וכך מרחיבים את השטח הנמצא בשליטתם.פעילות המתנחלים זוכה במקרים רבים לשיתוף פעולה מצד הצבא, הנמנע מהריסת המבנים הבלתי-חוקיים שהקימו, מספק למתנחלים שירותי אבטחה ומשתתף לעיתים קרובות באופן פעיל בגירושם האלים של התושבים הפלסטינים. מאז ה-7 באוקטובר התגברה מאוד פעילות המתנחלים להשתלטות על קרקע, הן מבחינת היקפה ועקביותה, הן מבחינת רמת האלימות שהמתנחלים נוקטים והן מבחינת מעורבותו הפעילה של הצבא באלימות. במסגרת זו גורשו ממקום מושבן באמצעים אלה לפחות 19 קהילות פלסטיניות ולקהילות רבות נוספות נשקף איום חמור.אחד המאחזים הללו הוא "מגד הארץ" שהוקם בשנת 2018 במחוז טול-כרם, ממערב להתנחלות אבני חפץ, מצפון-מערב לכפר שופה, שכבר איבד חלק ניכר מאדמותיו עם הקמת אבני חפץ, וממזרח לכפר כפא. במקום הוקמו כעשרה מבנים למגורים, מבנים חקלאיים, חממות ודיר לכ-200 ראשי צאן, וכן הוכשרו חלקות לגידול תוצרת חקלאית אורגנית הנמכרת במאחז ומתקיימות בו סדנאות שונות.מאז הקמת המאחז חלה עליה משמעותית בהתנכלויות שמהן סובלים החקלאים שחלקותיהם החקלאיות נמצאות במרחק של כמה מאות מטרים מהמאחז ומגדר ההתנחלות. מתנחלים הטרידו את החקלאים שעבדו באדמותיהם, התגרו בהם ויצרו במכוון "חיכוכים". בנוסף, הושחתו מאות עצי זית, נגרמו נזקים למבנה חקלאי, למכלי מים ולרכוש, נגנבו ציוד וחיות משק, רוססו כתובות גרפיטי והוצתו חממות. פרקטיקה נוספת שנקטו מתנחלים מהמאחז כדי להטיל את אימתם ולהשתלט על האדמות היא ירי באוויר שנועד להפחיד את הרועים הפלסטינים ולמנוע מהם לרעות את עדרי הצאן והבקר שלהם באזור. בעקבות אלימות המתנחלים ומניעת הגישה לשטחי המרעה נאלצו חלק מהחקלאים למכור את עדריהם, שכן לא יכלו לעמוד בעלויות של האכלת חיות המשק במספוא קנוי.מאז 7 באוקטובר התגברו עוד יותר התנכלויות המתנחלים בסיוע הצבא והחקלאים מהכפרים שופה וכפא כמעט שאינם מצליחים להגיע לאדמותיהם כדי לעבד אותן או לצאת למרעה. עקב כך לא עלה בידי החקלאים למסוק את הזיתים שלהם במסיק של שנת 2023. בנוסף, בעונת החריש בחודשים מארס-אפריל השנה, פנו בעלי האדמות הפלסטינים למת"ק הישראלי כדי לתאם את הגעתם לשטח לשם ביצוע העבודה הנדרשת. למרות זאת, כאשר הגיעו לאדמותיהם הופיעו במקום מתנחלים מלווים בחיילים שמנעו את ביצוע העבודה. החיילים ירו באוויר, עיכבו את החקלאים, לקחו אותם לבסיס צבאי בהתנחלות אבני חפץ ושם החזיקו אותם כמה שעות עד ששוחררו בלא כלום.חשוב להדגיש כי במקביל להגבלת גישתם של הפלסטינים לאדמותיהם, הצבא מאפשר למתנחלים לנוע בחופשיות בשטח ולעשות בו ככל העולה על רוחם. בין היתר, המתנחלים הרסו לחלוטין מבנה החקלאי שכבר השחיתו מספר פעמים בעבר.יצירתם המכוונת של "חיכוכים" מסוג זה מדגימה היטב את המטרה שלשמה מוקמים מאחזי החוות ואת האופן שבו יושביהם מרחיבים את שטחי השליטה שלהם. ההתנכלות המכוונת של מתנחלי המאחזים לחקלאים הפלסטינים יוצרת מצג שווא של "עימות" סימטרי בין המתנחלים לחקלאים, שאותו מנצל הצבא להרחקת הפלסטינים מאדמותיהם בעילה של "צורך ביטחוני", לא פעם בכוח. כאשר אירועים כאלה מתרחשים שוב ושוב, נחסמת גישתם של החקלאים לאדמותיהם והם אינם יכולים לעבדן ולהתפרנס מהן. המתנחלים, בגיבוי הצבא, מנצלים את המצב שיצרו כדי להשתלט סופית על אדמות אלה.עדויות שגבה בצלם מכמה חקלאים, תושבי שופה וכפא, ממחישות את השפעת המאחז על גישת חקלאים לאדמות שבקרבתן הוקם ואת ההתעמרות המתנחלים והחיילים בהם.תחקירן בצלם עבד אל-כרים סעדי גבה את העדויות. תחסין חאמד, בן 72 ואב לשישה, תושב שופה, סיפר בעדות שמסר ב-12.5.24:אני והאחים שלי, ג'מאל, מועין, אחמד ואיבראהים, ירשנו 500 דונם של אדמה שנמצאת במרחק של 500-400 מטרים מגדר הביטחון של ההתנחלות אבני חפץ, שהוקמה על אדמות של תושבי הכפר שלנו. בשטח שלנו יש מטע זיתים וגידלנו שם גם גידולים עונתיים.ב-2018, מתנחל השתלט על גבעה באזור מנזלת ביר-סאלם, שנמצאת במרחק של 800-700 מטר מצפון-מערב להתנחלות אבני חפץ. הוא בא לגור שם עם המשפחה שלו, והקים שם אוהלים ודירים לצאן שהוא הביא איתו. להערכתי יש לו 200 כבשים.מאז התחילו הצרות שלנו. המתנחל התחיל לרעות את הכבשים שלו במטע שלנו, והן אכלו את הענפים של עצי הזית ואת הגידולים העונתיים שהיינו שותלים באופן קבוע בכל שנה. המתנחל גם הגיע עם מתנחלים אחרים כדי להשחית עצי זית צעירים ששתלנו וענפים של העצים הבוגרים. מאז שהוא התיישב שם, הושחתו לנו מאות עצי זית ושתילי זיתים. נאלצנו לנטוע שתילים חדשים במקום אלה שהושחתו, אבל המתנחלים השחיתו גם אותם בכל פעם.בנוסף, בכל פעם שאני והמשפחה שלי מגיעים כדי לעבוד באדמה שלנו, המתנחל הזה מזעיק חיילים ישראלים שנמצאים באזור והם אוסרים עלינו לעבוד ומגרשים אותנו מהאדמה שלנו באמתלות שווא, כמו טענות שהתקרבנו לאדמות שהמתנחל השתלט עליהן, למרות שבכלל לא יצאנו מהחלקה שלנו. במקום לספק לנו הגנה החיילים מגרשים אותנו. החיילים עוזרים למתנחל לספח את האדמות שלנו לאלה שעליהן הוא כבר השתלט.היה לנו מבנה חקלאי קטן בחלקה שלנו, שהוקם כבר לפני עשרות שנים מאבנים ובלוקים עם גג פח. הוא שימש אותנו למנוחה כשעבדנו באדמה ולאחסון כלי העבודה. לידו יש גם לול קטן, שאני מגדל בו שש תרנגולות כדי לאכול את הביצים שלהן כשאני עובד שם.המתנחלים גרמו כמה וכמה פעמים נזקים למבנה החקלאי. הם השחיתו את מיכל המים שמשמש אותי לשתייה, בישול והשקיה של הצמחים שמסביב למבנה, ושברו את דלת העץ. הפעם האחרונה שזה קרה הייתה לפני בערך חודש, במהלך חודש הרמדאן. מאז שהתחילה המלחמה בעזה, הצבא הישראלי אסר עליי ועל האחים שלי להגיע לאדמות שלנו בתירוצים ביטחוניים. בכל פעם שניסינו להגיע חיילים אמרו לנו שאסור לנו וגירשו אותנו. המתנחלים ניצלו את זה והרסו לגמרי את המבנה החקלאי שלי והשחיתו את כל מה שהיה בפנים.גם בעונת המסיק האחרונה, אוקטובר-נובמבר 2023, הצבא לא אפשר לאף אחד מאיתנו להגיע לאדמות שלנו כדי למסוק את הזיתים. החיילים פשוט גירשו אותנו בכל פעם שבאנו. הפסדנו בגלל זה את כל יבול הזיתים השנתי, כלומר בערך 300 ג'ריקנים של שמן זית. בשנים קודמות מכרנו את רוב היבול והשארנו חלק קטן לצריכה ביתית.במהלך חודש הרמדאן האחרון, שהתחיל בסוף מארס והסתיים באפריל, המת"ק הפלסטיני הודיע לנו שהמת"ק הישראלי הקציב לנו שלושה ימים שבהם הוא יאפשר לנו להגיע לאדמות שלנו כדי לחרוש ולרסס את עשבי הבר. אני, האחים שלי והבנים שלנו – בסך הכל 13 בני משפחה – הגענו לשם השכם בבוקר ביום הראשון שנקבע, עם חמורים, מכונות ריסוס וכלי עבודה חקלאיים האחרים. אבל 10 דקות אחרי שהגענו הגיעו חיילים ישראלים שמוצבים בתוך ההתנחלות אבני חפץ וירו אש חיה באוויר. אחריהם הגיעו גם שומר התנחלות ועוד מתנחלים וחיילים. החיילים אזקו לכולנו את הידיים וכיסו לנו את העיניים עם שקיות אשפה שחורות.הגיע רכב צבאי, העלו אותנו עליו ולקחו אותנו למחנה צבאי שנמצא בתוך התנחלות אבני חפץ. לקחו לנו את תעודות הזהות והטלפונים והחזיקו אותנו שם בלי שום תשאול או חקירה. רק קיללו אותנו. ניסיתי להסביר לחיילים שהגענו לאדמה שלנו לאחר שתיאמנו את זה עם המת"ק הישראלי, ושאישרו לנו לעבוד שם במשך שלושה ימים, אבל אף אחד מהם לא רצה לשמוע אותי.הם החזיקו אותנו שם עם ידיים קשורות ועיניים מכוסות במשך שמונה שעות – מהשעה 7:30 בבוקר עד 15:30 אחר-הצהריים ואז לקחו אותנו למחסום עינב ושחררו אותנו שם. הורדנו את הניילונים מהעיניים ואת שאריות האזיקונים ומצאנו שם את כל החפצים שלנו – תעודות הזהות והטלפונים – שהם שמו על אחת מקוביות הבטון במחסום.חזרנו הביתה מותשים, עם תחושה קשה שנעשה לנו עוול. המתנחלים והחיילים רוצים לגרש אותנו מהאדמות שלנו ולהשתלט עליהן.חאמד סיפר לבצלם כיצד מתנחלים הטרידו את אחיו ואותו באדמתם כבר ב-8.12.19:היום, 8.12.19, בשעות הצהריים, הייתי בחלקה של 12 דונם ששייכת לי ולאחים שלי ממערב למאחז שהוקם ליד ההתנחלות אבני חפץ. באותו זמן, אחי איבראהים חרש את החלקה שלו, שסמוכה לשלי. תכננתי להצטרף אליו ואז פתאום שמעתי צעקות ודיבורים בעברית מהחלקה שלו. הבנתי שמתנחלים מטרידים את אחי והלכתי לשם מהר. זה מרחק של בערך 200 מטרים וכשהגעתי ראיתי מתנחל שתפס את הרסן של החמור כדי למנוע מאחי לחרוש. המתנחל צעק ודרש מאחי לעזוב את השטח. לקחתי מהמתנחל את הרסן של החמור ושאלתי אותו בצעקות למה הוא מתנהג ככה. המתנחל אמר שהקרקע שייכת ליהודים. עניתי לו שהקרקע הזו בבעלות המשפחה שלנו כבר מאות שנים. הצלחתי להרחיק את המתנחל מהחמור.המתנחל הזעיק עוד מתנחל והתפתח ויכוח בינינו לבין המתנחלים על הבעלות על הקרקע. המתנחל כל הזמן התגרה בי ואמר לי להרביץ לו והקפדתי לא להגיב כדי שלא יהיה לו תירוץ להזעיק עוד מתנחלים וגם חיילים, שיגרשו אותנו מהאדמה שלנו. זה נמשך בערך שעתיים ובסוף שני המתנחלים הסתלקו אחרי שלא הצליחו לגרום לנו להגיב להתגרויות שלהם. אחי איבראהים המשיך לחרוש את הקרקע.זו קרקע שלנו, שירשנו מהסבים שלנו, ואנחנו נמשיך להגיע אליה. אנחנו נחרוש את הקרקע, נטפל בה ונגן עליה מפני העדרים של המתנחלים. ברור לי שמעשי ההתגרות והתוקפנות של המתנחלים הם רק הקדמה, הם רוצים להרחיק אותנו מהאדמה שלנו כדי שיוכלו להשתלט עליה. א.א, בן 21, תושב כפא סיפר בעדות שמסר לבצלם ב-20.7.24:אני והמשפחה שלי מתפרנסים מהעבודה שלנו כחקלאים. יש לנו אדמות חקלאיות וחממות מזרחית לכפר כפא, באזור שנקרא "אל-מרוג' א-שרקייה" [השדות המזרחיים]. יש באדמה ההיא חממות בשטח 3 דונם, בהן אנחנו מגדלים מלפפונים, עגבניות וסוגים אחרים של ירקות.לפני מספר שנים, מתנחל הקים חווה על גבעה שנקראת אל-מסיד והשתלט על האדמות שהזכרתי ששייכות לסבא שלי, ושטחן קרוב ל-9 דונם. מאז, ההגעה שלנו לאדמות שלנו מלווה בסיכון והתמודדות עם הרבה מכשולים, כי המתנחל ההוא והחבר'ה שלו מתגרים בנו ומאיימים עלינו.לדוגמא, באביב 2018, הם הגיעו בלילה ושרפו את החממות. באותה שנה קבוצה של מתנחלים תקפה במקלות ובענפים אותי ואת אחי היית'ם בזמן שהיינו בתוך החממות שלנו. היו שם יותר מ-15 מתנחלים תוקפים, רובם היו בני פחות מ-18, אבל היה איתם המתנחל שהקים את החווה. אני ואחי הצלחנו לברוח והם עקרו אז את שתילי עגבניות שגידלנו בחממות.ב-2021 הם ניסו להצית את החממות כמה פעמים, אבל בזכות זה שהיינו ערניים הצלחנו בכל פעם לכבות את האש בזמן, לפני שהיא התפשטה לכל החממות. הם היו תוקפים בלילות.במארס 2024, בזמן שהתקנתי לוחות עץ על הגגות של החממות, הגיעה קבוצה של בערך 12 מתנחלים, שחלקם החזיקו מקלות ואחרים היו חמושים באקדחים, והם הכריחו אותי לרדת מגג החממה ואז איימו עליי וגירשו אותי מהאדמה שלי. נאלצתי לחזור הביתה כדי שהם לא יתקפו אותי.עכשיו אני מכין את האדמה לנטיעות. ברוב הימים, בדרך לחממות, יש ירי באוויר - מעל לראש שלנו שמגיע מכיוון החווה. הם מנסים להפחיד אותנו כדי שנפסיק להגיע לאדמה שלנו, לגדל בה דברים ולהפיק ממנה תועלת.החיילים ששומרים על המאחז משלימים את המלאכה של המתנחלים: הם מעכבים אותנו, בודקים את תעודות הזהות והטלפונים שלנו, ובודקים אם צילמנו את המאחז או המתנחלים ומנסים להרתיע אותנו מלהגיע.המטרה שלהם היא להרחיק את הבעלים מהאדמות, כדי שהמתנחלים יוכלו להשתלט עליהן.ע.א, בן 25, תושב כפא, סיפר בעדות שמסר לבצלם ב-20.7.24:אני עובד בחקלאות מאז 2017. יש לי חממות בשטח של 3 דונם, ועוד שני דונם של גידולי שדה וירקות. החלקות האלה נמצאות מזרחית לכפר כפא, באזור שנקרא אל-מרוג' א-שראקה (השדות המזרחיים), במרחק של בערך 800-700 מטר מהמאחז.מאז שהגיע המתנחל שהקים את המאחז, מערבית להתנחלות אבני חפץ, התחלנו להיתקל בבעיות וההגעה לאדמות הפכה להיות מפחידה ומסוכנת.אחרי ה-7 לאוקטובר 2023, התחילה עליה בהתנכלויות ובמיוחד מסוף דצמבר 2023 ועד סוף פברואר 2024, בכל פעם שניסינו להגיע לאדמות, החיילים ששומרים על המאחז היו מונעים מאיתנו לעבור ולהגיע לאדמה. היינו מתגנבים לשם כדי שנוכל לעבד את האדמה. באחת הפעמים, הגעתי בבוקר לחממות כדי לשתול שתילי עגבניות שהבאתי לשם יום קודם לכן. כשהגעתי ראיתי בערך עשרים מתנחלים באדמה שלי, אבל החיילים שליוו אותם לא נתנו לי להתקרב. חיכיתי עד הצהריים, וכשהצלחתי להגיע לחממות עצמן, ראיתי שקרעו את כיסוי הניילון שלהן בסכינים ואבנים. הם גם השחיתו את שתילי העגבניות - 4,600 שתילים שקניתי במשתלה והבאתי לשם יום קודם לכן.חוץ מזה, מתנחלי המאחז יורים מעלינו באוויר כשאנחנו נמצאים באדמות והחממות שלנו כדי להפחיד אותנו. הפעם האחרונה הייתה לפני כמה ימים, ב-16.7.24. הירי של המתנחל חלף ממש במרחק של כמה סנטימטרים מהראש שלי ומזלי לא פגע בי. כל זה כדי להכריח אותנו לנטוש את האדמה שלנו, כדי שהם יוכלו להשתלט עליה בקלות.ו.ע, בן 36, אב לשלושה, תושב כפא, סיפר בעדות שמסר לבצלם ב-20.7.24:אני חקלאי ולי ולמשפחה שלי יש אדמות חקלאיות מזרחית לכפר כפא, באזור שנקרא אל-עקאייב א-שרקייה, ומולן, באזור אל-אקרן, הוקם ביוני 2017 מאחז בצד המערבי של ההתנחלות אבני חפץ.עד שנת 2018, עסקנו גם בגידול צאן ובקר. היו לנו 50 ראשי בקר ו-70 כבשים, ורעינו אותן באדמות מרעה ששימשו את הכפר במשך עשרות שנים בשטח של בערך 100 דונם. אבל אז המתנחל הקים את המאחז, שהוא בעצם חווה. מאז שהוא הגיע, הביא לשם קרוואנים והקים דירים, הוא מונע ממני ומבני משפחה אחרים שלי לרעות שם באזור. בכמה מקרים הוא ירה באוויר מעל הראש שלנו ומעל העדרים, כדי להפחיד אותנו. פחדנו שהוא יהרוג את הצאן והבקר ואולי אפילו אותנו, והבנו שאין מי שיגן עלינו ושאף אחד לא יעניש אותו. נאלצנו להפסיק לצאת למרעה, ובגלל שלא יכולנו לעמוד בעלויות של קניית המספוא, מכרנו בסוף 2018 את העדרים - שנה אחרי שהמתנחל הגיע, הקים את המאחז והשתלט על השטח.בשנת 2021, בזמן ששתלתי שתילי לוביה בשדה שלנו, הגיעו המתנחל הזה עם עוד מתנחלים. הוא סימן עם היד קו דמיוני ואמר לי שאסור לנו ולחקלאים אחרים לעבור אותו. הוא איים שכל מי שיעבור אותו מסכן את החיים שלו. הקו שהוא סימן נמצא במרחק של יותר מ-700 מטר מהמאחז.. כשאנחנו מגיעים לאדמות שלנו הוא גם מטיס לנו רחפן מעל הראש. כשאנחנו מגיעים לאדמות שלנו הוא גם מטיס לנו רחפן מעל הראש.אנחנו חיים במתח ופחד בגלל ההתנהגות האלימה שלו: הירי באוויר פעם אחר פעם, הרחפן והאיומים המילוליים. אנחנו מאוד חוששים שהוא יפגע בנו ומודאגים בקשר לפרנסה ולעתיד שלנו.

27 אוגוסט 2024