רצועת עזה

פרסום רשימת הרוגי "עופרת יצוקה"

בשבועות הקרובים יפרסם בצלם את הנתונים שאסף אודות ההרוגים הפלסטינים בעזה במסגרת מבצע "עופרת יצוקה".

מזה שני עשורים מנהל בצלם מאגר מקיף המכיל מידע על כל האנשים שנהרגו במסגרת האירועים האלימים - פלסטינים, ישראלים ואחרים. המידע אודות ישראלים שנהרגו במהלך מבצע "עופרת יצוקה" , ובהם אזרחים וחיילים, מבוסס על דובר צה"ל ועל מקורות ישראליים זמינים. סוגיית הנפגעים הפלסטינים, מספרם, זהותם והנסיבות שבהן נהרגו עוררה מחלוקת רבה מאז ראשיתו של המבצע ועד עתה. בשל מספרם הרב של הנפגעים והעובדה שרשויות הביטחון מונעות מבצלם גישה לרצועת עזה, ארכה עבודת המחקר בנושא חודשים ארוכים והייתה כרוכה בקשיים רבים. לצורך הכנת הרשימה, בדקו תחקירני בצלם הגרים ברצועת עזה את נסיבות מותו של כל אחד מהפלסטינים לגביהם נטען כי לא השתתפו בלחימה. במסגרת התחקיר נאספו מסמכים רפואיים ותמונות ונגבו עדויות מעדי ראיה. הנתונים שנאספו הוצלבו עם הודעות דובר צה"ל, רשימות שהופצו באתרי אינטרנט ובלוגים של ארגונים פלסטיניים ובינלאומיים לזכויות האדם, ארגונים פלסטיניים חמושים ומשרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים. בצלם פנה גם לצבא בבקשה לקבל את הרשימה שהוא גיבש, אולם בקשתנו נדחתה.

על בסיס התחקיר קבע בצלם אם האדם שנהרג נטל חלק בלחימה או לא. שוטרים פלסטינים שנהרגו במהלך המבצע קוטלגו בקטגוריה נפרדת [ר' בהמשך]. בשל מורכבות האירועים ומספרם הגדול של ההרוגים, בצלם לא הצליח להגיע בכל המקרים למידע מספיק בנוגע לשאלת השתתפותם בלחימה של הרוגים מסוימים. במקרים שבהם לא היה בידינו די מידע על-מנת להכריע בשאלת מעמדו של ההרוג צוין הדבר ברשימה.

סיווג רשימת ההרוגים על פי השתתפות בלחימה מבוסס על גישה חדשה של הצלב האדום הבינלאומי, שגובשה לאחר מחקר שערכו מומחים במשפט ההומניטארי הבינלאומי במשך שש שנים. המחקר נועד להבהיר איזה אזרח ייחשב למי ש"השתתף ישירות בלחימה", במטרה לחזק את ההגנה על אזרחים שאינם משתתפים בה ולכן אינם מהווים יעד לגיטימי להתקפה. בעקבות המחקר קבע הצלב האדום כי קיימות שתי קטגוריות של אנשים המאבדים את ההגנות המוקנות לאזרחים במהלך סכסוך מזוין בין מדינה לבין קבוצה מזוינת מאורגנת.

  1. אדם הממלא "תפקיד לחימה מתמשך" (Continuous Combat Function ) ייחשב כמטרה לגיטימית גם אם באותו הרגע הוא אינו לוקח חלק ישיר בלחימה. בקטגוריה זו ייכללו אנשים המעורבים בהכנה, בביצוע או בפיקוד על פעולות לחימה. אדם שגויס, אומן וצויד על ידי קבוצה חמושה במטרה להשתתף באופן ישיר ומתמשך בפעולות הלחימה, ייחשב לכזה הממלא תפקיד לחימה מתמשך גם אם טרם ביצע ולו פעולה אחת. מאידך, אנשים הקשורים לקבוצות אלה מבלי שתפקידם יכלול השתתפות ישירה בלחימה ישמרו על מעמדם כאזרחים והם אינם יעד לגיטימי להתקפה. כך, מגייסים, מאמנים, ומממנים יכולים אמנם לתרום ללחימה אולם כל עוד הם עצמם לא עוסקים בה, אסור לתקוף אותם.
  2. אדם שאינו ממלא "תפקיד לחימה מתמשך" הוא יעד לגיטימי להתקפה רק בעת שהוא נוטל חלק ישיר בלחימה (לדוגמא, בדרכו לשיגור רקטה, בזמן הפעולה ובדרך חזרה מן הפעולה).

בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע למעשיו של אדם, יפעל הספק לטובתו והוא ייחשב כאזרח שאסור שיהיה יעד להתקפה.

העובדה שהאדם שנהרג השתייך לארגון פלסטיני כזה או אחר אינה מהווה, כשלעצמה, ראייה לכך שההרוג השתתף בלחימה וכי הוא איבד את ההגנות המגיעות לו כאזרח. רק אנשים שמילאו את אחד התפקידים העונים להגדרת "תפקיד לחימה מתמשך" ייחשבו ככאלה שהשתתפו בלחימה.

רשימת הרוגי האינתיפאדה

בנוסף לעבודה על רשימת הפלסטינים שנהרגו במבצע "עופרת יצוקה", ערך בצלם בדיקה מחודשת של המידע שברשותו אודות כל הפלסטינים שנהרגו מאז 29 בספטמבר 2000 ועד 26 בדצמבר 2008. הבדיקה כללה התייחסות למקורות מידע שלא היו קיימים בעבר, בהם אתרי אינטרנט של ארגונים פלסטיניים חמושים, של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטאריים, של ארגונים פלסטיניים לזכויות האדם ושל דובר צה"ל. פריטי מידע שנמצאו בנוגע להרוגים 'נבדקו והוצלב עם מקורות מידע אחרים.

בכל מקרה שבו התגלתה אי התאמה בין המידע החדש למידע ברשות בצלם, בדקו תחקירני בצלם מחדש את נסיבות האירועים. בעקבות זאת, 'שינה בצלם את קטלוגם של 23 פלסטינים שנהרגו בתשע תקריות, זאת מתוך 4,860 פלסטינים שנהרגו בתקופה זו. הנתונים עודכנו במאגר המידע של בצלם.

סיווג ההרוגים

הנתונים המופיעים באתר בצלם כוללים את שמות ההרוגים, גילם, מינם, מקום מגוריהם, תאריך ומקום מותם ומי הרגם. בנוגע לישראלים שנהרגו מצוין האם הם היו אזרחים או אנשי כוחות הביטחון. בנוגע לפלסטינים שנהרגו מצוין, ככל שהדבר ידוע לבצלם, האם הם נהרגו תוך כדי לחימה או לא.

בצלם מדגיש כי פרסום שמו של אדם ברשימות ההרוגים, ציון העובדה שההרוג היה אזרח, או קטלוגו כמי שלא השתתף בלחימה בעת שנהרג אינם מעידים על הפרת חוק או על חפותו של ההרוג ואין בהם כדי להוביל למסקנה בעלת אופי משפטי או מוסרי. עם זאת, בכל המקרים בהם נהרגו אזרחים שלא השתתפו בלחימה, מוטלת על כוחות הביטחון החובה לקיים חקירה עצמאית ואפקטיבית של נסיבות הריגתם על' מנת לוודא שאנשיהם פעלו כדין. בצלם מעביר את כל המידע הנמצא ברשותו לרשויות החקירה הרלבנטיות.

סיווגם של שוטרים פלסטינים

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הבהירה ישראל כי כל השוטרים הפלסטינים הם מטרות לגיטימיות וכבר ביומו 'הראשון של המבצע, ב-27.12.08, הפציץ הצבא את מטה המשטרה הראשי בעיר עזה והרג 42 צוערים של המשטרה שעמדו באותה עת במסדר. גורמים רשמיים אמרו בראיונות בתקשורת ובהודעות רשמיות כי התקפה זו הייתה מוצדקת שכן שוטרים אלה היו עתידים להשתתף בלחימה נגד ישראל וכי כל מטרה השייכת לחמאס היא מטרה לגיטימית, בלי קשר לפעילותם של הנפגעים.

ספק גדול אם המשטרה הפלסטינית בעזה מהווה כמוסד חלק מן הכוח הלוחם של חמאס, כלומר שחבריה ממלאים תפקיד לחימה מתמשך. לאור החזקה כי אנשים הם אזרחים, שאינם יעד לגיטימי להתקפה, כל עוד לא הוכח אחרת, לא ניתן לראות בשוטרים יעד לגיטימי של התקפה בהיעדר ראיות על שילובם בכוח הלחימה של חמאס. עם זאת, מכיוון שאין בידי בצלם די מידע על תפקידה של המשטרה בעזה, ועל הקשר בינה לבין הקבוצות המזוינות המאורגנות, אין באפשרותנו לקבוע בוודאות אם השוטרים היו יעד לגיטימי להתקפה. מסיבות אלה החליט בצלם למנות את השוטרים הפלסטינים שנהרגו על-ידי ישראל במהלך מבצע "עופרת יצוקה" תחת קטגוריה נפרדת.

פריטים מומלצים

בג"ץ: מכשיר הכיבוש

חוות הדעת של היועץ המשפטי לממשלה

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת.

12 מרץ 2020

היעדר דין וחשבון

עמדת היועמ"ש לפיה אין לבית הדין בהאג סמכות על המצב בשטחים – מנותקת מהמציאות

ניתוח בצלם של חוות דעת היועמ"ש בנוגע להעדרה, לכאורה, של סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג על המצב בשטחים, מעלה כי היא מסתמכת בעיקר על ציטוטים חלקיים ומגמתיים, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי ועל תיאור מופרך של המציאות. בניגוד לדבריו, לבית הדין יש סמכות לחקור – חקירה שהינה מתבקשת ונדרשת. הבוקר פרסם בצלם נייר עמדה ובו ניתוח המפריך את טיעוניו של ד"ר אביחי מנדלבליט, היועץ המשפטי לממשלה – הגורם המשפטי הבכיר ברשות המבצעת ומי שחוות דעתו המשפטית מייצגת את הממשלה – לפיהן אין לתובעת הראשית של בית הדין סמכות לחקור חשדות לפשעי מלחמה שביצעה ישראל. בצלם בוחן בנייר העמדה את טענותיו העיקריות של היועמ"ש ואת המקורות עליהם הסתמך ומראה כיצד הן מתבססות על ציטוטים חלקיים שהוצאו מהקשרם, על התעלמות מהוראות המשפט הבינלאומי העוסקות בכיבוש ומעמדותיה של הקהילה הבינלאומית בנוגע למדיניות שמיישמת ישראל בשטחים מזה יותר מחמישים שנה, ועל תיאור מופרך של המציאות. בחוות הדעת מתעקש היועמ"ש כי רק מדינות ריבוניות יכולות להיות חברות באמנת רומא ולהאציל לבית הדין את סמכות השיפוט שלהן (וכי פלסטין אינה מדינה כזו). אלא שהיועמ"ש אינו מוכיח טענה זו ובמקום זאת מקדיש את עיקר חוות הדעת להוכחת טענתו – שכלל אינה שנויה במחלוקת – לפיה פלסטין אינה מדינה ריבונית. ואפילו בנסותו להוכיח זאת, הוא מעלה מספר טענות מנותקות מהמציאות: היועמ"ש טוען כי הכיבוש כלל אינו קיים – במנותק מהעובדות בשטח, מעקרונות המשפט הבינלאומי ומעמדותיה המוצהרות של הקהילה הבינלאומית. הוא מדלג בקלילות מעל יותר מ-52 שנה של משטר כיבוש אכזרי ואלים שישראל מנהלת בשטחים, שבמהלכו הצליחה לשנות את דמותם מהקצה אל הקצה. כיום, מחולק המרחב הפלסטיני ליחידות נפרדות ומנותקות, כשבכולן חיים פלסטינים ללא זכויות פוליטיות וללא שליטה אמיתית על חייהם – המנוהלים על ידי גורמים ישראליים שונים. היועמ"ש ממשיך וקובע כי ישראל והפלסטינים מנהלים ביניהם משא ומתן בתום לב, האמור להביא לפיוס מלא ביניהם. בנסיבות אלה, קובע היועמ"ש, אין שום צורך ב"תהליך פלילי שרק ירחיק ביניהם עוד יותר". אך ניסיונו של היועמ"ש להסתתר מאחורי קיומו לכאורה של משא ומתן מנותק לחלוטין מתפיסותיה ומפעולותיה של ישראל, שכוונותיה ארוכות הטווח בנוגע לשטחים ידועות מזה זמן רב. מהתבטאויות של הגורמים הרשמיים הבכירים ביותר ברור לכל כבר מזמן שהכיבוש אינו עניין זמני בעיני ישראל וכי בכוונתה להנציח את שליטתה בעם הפלסטיני, תוך המשך נישולו מאדמתו ומזכויותיו. בסופו של יום, מבקשת ישראל – באמצעות היועמ"ש – שיניחו לה להמשיך וליישם את מדיניותה ללא הפרעה. לצורך כך מנסים גורמים רשמיים לשווק את מעשיה בשטחים כאילו היו – ועודם – ללא רבב. כך עולה מתגובותיהם למעורבותו של בית הדין בנוגע למצב בפלסטין. כך, כבר בינואר 2015, לאחר שהרשות הפלסטינית הודיעה על הצטרפות פלסטין לבית הדין, כתב ראש הממשלה נתניהו במכתב ששלח לכמה ראשי מדינות: "שבעה עשורים לאחר השואה, מפנים הפלשתינים בעזות מצח אצבע מאשימה כלפי ישראל, שהיא הדמוקרטיה המאוימת ביותר בעולם". לאחרונה, בתגובה להחלטת התובעת כי קיים בסיס סביר לפתיחה בחקירה בנוגע למצב בפלסטין, לא הסתפק ראש הממשלה באזכור השואה אלא הרחיק לכת אל מעמקי ההיסטוריה: "נאבקנו לפני 2,000 שנה נגד גזירות אנטישמיות של אנטיוכוס שבא למחוק את זכויותינו... ביום שישי נתבשרנו שגזירות חדשות מוטלות על העם היהודי – גזירות אנטישמיות של בית הדין הבינלאומי". בהמשך, נתניהו קרא להטלת סנקציות על בית הדין "נציגיו הרשמיים, תובעיו, כולם". וכפי שפורסם לאחרונה, ישראל פועלת על מנת לתאם עם ממשל טראמפ את מהלכיה נגד בית הדין. ישראל נהנית מזה שנים ארוכות מחסינות מוחלטת ביחס למעשיה בשטחים. בתוך ישראל עצמה איש לא נדרש מעולם לשלם מחיר משמעותי על מעשים אלה, בשל החסינות המוחלטת כמעט שישראל העניקה לעצמה – הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי. גם במישור הבינלאומי נעשה מעט מאוד (אם בכלל) על מנת לכפות עליה לשנות את מדיניותה ובמקום זאת ישראל נהנית מהטבות כלכליות נדיבות ומלגיטימציה למעשיה מצד הקהילה הבינלאומית. עכשיו, כשנראה שישראל תידרש אולי לשלם מחיר על חלק מהפשעים שהיא ביצעה וממשיכה לבצע, היא מתקשה להתמודד עם אפשרות זו. חשוב להבין על מה נסוב המאבק: לא על סמכות שיפוט, אלא על הערכים שעליהם נועד בית הדין הפלילי הבינלאומי להגן, בדיוק אותם ערכים שהעולם ניסה לקדם מאז תום מלחמת העולם השנייה בתגובה לזוועות הבלתי נתפסות שבוצעו במהלכה. ישראל, בציניות חסרת מעצורים, מנסה להשתמש בזוועות אלה ממש כדי להצדיק דווקא את המשך הדיכוי, הגזל וההרג שהיא עצמה מבצעת. כך, ישראל דוחה בבוז את המאמץ הבינלאומי של 75 השנים האחרונות לגבש ולאכוף חוקים שיגבילו את הכוח, בניסיון לייצר עולם שונה, שיהיה מבוסס על צדק, שיוויון וכבוד אנושי – לכל בני האדם. אלה הערכים שישראל דוחה בשאט נפש. אלה הערכים שחיוני היום להתעקש על מימושם. חגי אלעד, מנכ"ל בצלם, אמר כי "ניסיונה של מדינת ישראל לחמוק מסמכותו של בית הדין בתירוצים פורמאליים קלושים הוא מביש. פלסטין היא מדינה חברה באמנה וככזו יש לה זכות לדרוש חקירה של המתרחש בשטחים. היא אכן אינה 'מדינה ריבונית', אך זאת בדיוק בגלל שהיא תחת כיבוש ישראלי, שאת פשעיו יש לבית הדין הסמכות – והאחריות – לחקור. אנו תקווה כי בית הדין יקבל את ההחלטה המתבקשת לאשר את עמדת התובעת ולקבוע: יש סמכות – ותהיה חקירה". רקע: ב-20.12.19 קבעה התובעת הראשית בהאג, אחרי חמש שנות בדיקה מקדמית, כי יש בסיס לפתיחה בחקירה בחשד לביצוע פשעי מלחמה בידי ישראל וחמאס. בנוגע לישראל, חשדות אלה כוללים את התנהלותה במהלך "צוק איתן" והפגנות השיבה, וכן את מדיניות ההתנחלויות. התובעת פנתה לשופטי בית הדין כדי שיאשרו את עמדתה כי יש לה סמכות בנוגע למצב בפלסטין, בטרם תפתח בחקירה. חוות הדעת של היועמ"ש, אליה מתייחס נייר העמדה של בצלם, פורסמה שעות ספורות לפני שפורסמה הודעתה זו. מדינות, ארגונים ואנשים פרטיים שביקשו – וקיבלו אישור – להגיש לבית הדין את עמדתם בשאלת סמכות שיפוטו על המצב בפלסטין צריכים לעשות זאת עד ל-16.3.20. עד לתאריך זה, גם פלסטין, ישראל וקורבנות רשאים להגיש את עמדתם בשאלה זו בלבד. על התובעת להגיש את עמדתה עד ה-30.3.20.

12 מרץ 2020

היעדר דין וחשבון

מצב זכויות האדם בשטחים, 2011

בדו"ח השנתי, שגרסה אינטראקטיבית שלו מתפרסמת זו השנה השנייה, סוקר בצלם מגוון רחב של סוגיות הנוגעות לפגיעה בזכויות האדם בגדה המערבית וברצועת עזה מצד הרשויות הישראליות במהלך 2011, השנה ה-44 לכיבוש הגדה המערבית ורצועת עזה בידי ישראל. מהדו"ח עולה, בין היתר, כי בשנת 2011 חלה עלייה חדה במספרם של הפלסטינים הבלתי מעורבים שנהרגו על ידי כוחות הביטחון הישראליים ברצועת עזה. בנוסף, חלה עליה במספר האזרחים הישראלים שנהרגו על ידי פלסטינים בשטחים ובישראל, בהשוואה לשנת 2010.

21 מרץ 2012